תרומת הדשן/א/קנט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קנטעריכה

בסעודת ברית מילה מלחו בשר הרבה מבקר ומצאן בכלי מנוקב אחד ומלחו ג"כ בכלי אחר אווזות ואחר ששהו הכל שיעור מליחה ויותר כמו חצי יום לקחו [האווזות] המלוחות ושמו אותן על הבשר המלוח והפכו כל הבשר עם האווזות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה עד שנגעו הכל זה בזה ונמצא אח"כ שאווזה אחת טריפה היתה ואין ס' בכל הבשר אפילו כנגד אווזה אחת יש שום צד להתיר בכה"ג או לאו:

תשובה יראה דבכה"ג לעת הצורך לסעודת מצוה המקיל לא הפסיד כמו שאבאר התוס' פ' כל הבשר וכן אשירי שם כתבו לחד שינויא דהא דקי"ל דמלוח הרי הוא כרותח היינו בזמן שיעור מליחה אבל לאחר זמן שיעיר מליחה סבר כבר פסק כוחו של מלח ואינו חשוב עוד כרותח וכן כתב בסמ"ג הך שינויא וכתב עלה דטעם הגון היא דבהך טעמא מתרצינן מה שאנו מתירין הרבה פעמים שנמצא ציר בגומות בין חתיכה לחתיכה לאחר ששהה שיעור מליחה ופלט כל הדם והציר והמלח שהוא מלא דם מתמחה באותו ציר שבגומות ונעשה דם צלול ונבלע בבשר ואמאי לא אסרינן אלא משום דפלט כבר המלח והדם בשיעור המליחה לכך פסק וחשש כחו ואפילו מתמחה אינו חשוב כרותח ויבלע בבשר ומקשינן עלה מההוא יונה דנפלה לכדא דכותח דשרי תלמודא משום דהכותח לא היה נמלח כל הצורך הא אם לא היה נאבל מחמת מולחו היה אסור אע"ג דהכותח היה נמלח מימים רבים אלמא אפילו לאחר זמן שיעור מליחה מלוח הרי הוא כרותח ומתרצינן דשאני התם דהכותח לא פסק כחו שהרי לא פלט כלום ולכך אי הוי מלוח כל צורכו הוי חשובה כרותח לעולם ע"כ סיגנון תוס' והסמ"ג ואשירי לחד שינוי' ובמרדכי בשם ראבי"ה כתב נמי דהא דאמרינן מלוח הרי הוא כרותח זהו דווקא בעוד המלח בכוחו אבל לאחד שנתמלאה מן הדם שמשך לחוץ פסק כחו והויא ליה כצונן ולכך הורגלו להשים הבשר בכלי תחילה ושוב לשפוך המים עליו והמחמיר לתת המים תחילה מנהג כשר הוא ע"כ. מכל הני מילי נראה דיש להתיר בנ"ד רצוני לומר כל הבשר שנגעו באווזות לאחר ששהו האווזות והבשר כשיעור מליחה משום דהוי כצונן הנוגע בצונן דלא בעי רק הדחה. ואין לומר כלל דמה שכתבו הגאונים דלא חשיב כרותח לאחר שיעור מליחה היינו דוקא המלח עצמו לפי שפולט את הדם תשש כחו ורתיחתו אבל חתיכה עצמה שנמלחה כל הצורך נימא דנעשית רותח כ"כ שאין רתיחתו פוסקת כל זמן שהיא לחה מחמת מליחתו והכי מוכח מדברי הגאונים אחרים אי לא נימא דפליגי הגאונים אהדדי דכתב בספר התרומה ובשערי דור"א דבשר או גבינה מלוח חשובין רותח כל זמן שהוא לח עד שתייבש ובא"ז פי' יותר וכתב דאפי' יש זמן מרובה קצת שנמלח ועדיין היא לח ויש לחלוחית המלח והציר שעליו יש לחושבו כרותח עד שיהא יבש וניכר לעינים שאין בו לחלוחית ע"כ. הא קמן דכתב דחתיכה הנמלח בחזקת רתיחה טפי משיעור מליחה אך ע"כ אין לחלק בין המלח לחתיכה וצריכה לומר דהני גאונים לא סבירא להו ההוא שינויא ותוס' וסמ"ג ואשירי לעיל דאל"ת הכי מאי מקשה לעיל הגאון אשינוי' דידהו מההוא יונה שנפלה לכדא דכמכא ומאי קושיא התם הכותח היה גוף החתיכה שנמלח ולכך אי הוה מלוח כל הצורך הוה חשיב כרותח אפילו לאחר ימים רבים אע"כ אין לחלק. ותו דע"כ הני גאונים לא סבירא להו דגוף החתיכה חשוב כרותח אפילו לאחר שיעור מליחה דאל"כ איך הוא מתורץ מה שאנו מתירים כשנמצא ציר בגומות בין תרי חתיכה לחתיכה שנתמחה המלח באותו ציר והא אפי' אם אותו מיחוי לא חשיב כרותח מה בכך לא יהא אלא כצונן מ"מ הבשר המלוח אם יחשוב כרותח בולעת הוא דבר לח שמוציא אצלו כדאיתא בהדיא בשערי דור"א דאם היה הגוזל מלוח כל צורכו אפי' לא היה הכותח מלוח הוי אסור מהאי טעמא אע"כ צריכין לומר דלהך שינוי גם גוף החתיכה שנמלח לא חשיב כרותח לאחר שיעור מליחה ולכך נראה דאין למחות ביד המיקל בכה"ג לצורך סעודת מצוה ובדאיכא ג"כ הפסד מרובה כנ"ד. ואע"ג דסמ"ג כתב וכן התוס' דאין להקל מטעם זה שכבר נהגו העם לאסור נראה דלא קאי אלא אבשר שנמצא בתוך הציר לאחר ששהה שיעור מליחה בכלי אחד כההיא מעשה שאירע בביתו של רש"י וכן דקדק סמ"ג בהדיא בלשונו שבתחילה הביא ראייה להתיר בההוא מעשה של רש"י ממה שאנו מתירין ציר בגומות ולהניח הבשר בקערה להדיחה קודם שנותנים המים לתוכו והטעם הוא משום דלא חשיב כרותח אלא ככיעור מליחה ומסיק עלה וז"ל אמנם אין להקל בבשר שנמצא בציר שכבר נהגו העם לאסור מדפרט לכתוב בשר שנמצא בציר משמע בפשיטות דדוקא ההיא נהגו העם לאסור ואפשר הטעם משום דנראה כשיעור אחר שנמצא כ"כ ציר מרובה מוכח מילתא שלא פלט כבר כל צרכו אבל בעלמא לעולם סמכינן אאותו טעם כגון שכתבתי כדלעיל אפס אי קשה לן הא קשה לן דבסמ"ג גופיה כתב וז"ל ובשר וגבינה שנוגעים זה בזה כשהן לחים אם שניהם מלוחים ואינם יבישים שניהם אסורים משמע בפשיטות אפי' לאחר שיעור מליחה איירי מדלא מסיק אלא שהן יבשים הא קמן דסמ"ג גופיה לא ס"ל דאותו טעם הגון לכך אין נראה כלל להקל בענין זה אלא לצורך גדול כדפרישית דקשה ג"כ מאד לשבר דברי א"ז דכתב בהדיא דחשיב כרותח אפילו יש זמן מרובה קצת שנמלחה: