תרומת הדשן/א/סה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה סה עריכה
תנורים שלנו שמטמינים בהן את החמין לשבת שהן מחוברים לקרקע בבנין וסותמים את פיהן בדף ושורקים אותה בטיט ועפר שרי לסתור אותה סתימת הדף בשבת כדי להוציא החמין או לאו:
תשובה יראה דיש להתיר הדבר ע"י שינוי קצת או לומר לקטן שיסתור אי ליכא נכרי ואפי' לגדול כי יסתור כי אורחיה נראה דאין כאן חשש איסור ואע"ג דאין להביא ראיה מהא דאיתא במרדכי פ' במה טומנין אהא דקאמר זו אינו חיבור כלומר מגופת חבית להנטל עומדת ומכאן מותר לסתור סתימת התנור שסתמו מע"ש ודומה להא דאמרינן פ' חבית דשרי למברז חבית בבורטיא משום דמכוון להוציא ולא למיעבד פיתחא עכ"ל דהתם איירי בכלי דומיא דמגופת חבית ומברז חביתא והכי מוקי נמי בא"ז ההיא דשובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות ואיירי בחבית שאינה מחזקת מ' סאה דהוי כלי ואין סתירה בכלים. וא"כ איכא למימר בתנורים שלנו מחוברים בבנין כ"ש דאסור ונהי נמי דלא מכוין למיעבד פתחא מ"מ פסיק רישיה הוא לענין סתירת בנין דהא תני במס' ביצה פ' המביא חותמות שבקרקע מתיר אבל אינו מפקיע וחותם וע"כ בחותמות גריעי קאמר דאי בחיבור יפה אפי' חותמות שבכלים נמי לא הוו שרו כדשרו להו התם הכי פי' באשירי ומרדכי ומסקנת התוס' בשם ר"י פ' בכל מערבין. ומיהו כתב א"ז התם והכא איתא שם בפרש"י דלא שייכא סתירה דאורייתא אפי' באהל וקרקע היכא דאינו עושה אלא פתחא בעלמא אלא דמחזי כסותר מדרבנן ומתוך כך אית לן למימר דוקא חותמות שבקרקע אע"ג דגריעי אינון מ"מ נעשו לחיבור ולסתימה זמן מה שהוא ולכך שייך בהו סתירה מדרבנן דמיחזי כסותר אבל שריקת התנור דלא נעשו כלל לקיים רק לשמור החום לפי שעה ולמסתר למחר קיומה שרי אפילו לכתחילה ומה שפרש"י התם הלכך שרי להתיר חותמת שבקרקע משום דלא הוי קשר של קיימא שעשוי להתיר תדיר נראה דר"ל הקשר שסוגרים בו מתירים אותו כשבא לפתוח וחוזר וקושר כשבא לנעול אבל הדלת לעולם קבוע שם לאיזה זמן ואל תתמה אם נחלק בין אם בא לסתור לאיזה זמן דה"נ מחלקינן אפילו מדאורייתא לענין קשר של קיימא בג' חלוקים כדמבואר יפה בתלמוד ובפסקי הגאונים וכ"ש לענין דרבנן. ונראה נמי דהמרדכי שרי שהרי לסתור סתימת התנור מסתמא לבני דורו כתב ומשמע כפרש"י בכמה דוכתי בתלמוד וכן בפסקי הגאונים דבימיהם היו התנורים כמו התנורים שלנו מחוברים בבנין והרי כתבו ובארו היאך היו התנורים של חכמי התלמוד שהיו תלושים כמו קדרות גדולות מדובקות וטוחות מבחוץ בטפילת חומר וטיט משמע דאותם שהיו בימיהם היו כמו שלנו וכ"ש בימי המרדכי שהיה באשכנז ומקרוב יותר: