תרומת הדשן/א/נח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה נחעריכה

דליקה שנפלה בשבת שרי לבר ישראל בזמן הזה לכבות הדליקה או לאו:

תשובה יראה דיש חילוק בדבר כמו שאבאר. כתב בהגה"ה באשירי בשם א"ז פ' מי שהוציאוהו וז"ל בזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללים עליהם את השבת וכן מותר לכבות את הדליקה בשבת בזמן הזה מפני שאנו דרים בין הנכרים ושוללים והורגים ולא גרע מעיר הסמוכה לספר ע"כ. ובאור זרוע בהל' שבת כתב וז"ל ואפי' בספק סכנה גדולי ישראל מכבים את הדליקה ואע"פ שאפשר לכבות ע"י נכרי ומצאתי שאחד מהגדולים העתיק מדרשות הר"ח א"ז וז"ל בדליקה שיש סכנה פן יבא לשפוך דם שונאי ישראל אל יאמר לנכרי לכבות אלא מצוה לכבות בעצמו ואחד מהגדולים דרש ברבים שמותר לכבות את הדליקה בשבת בזמן הזה ואומר שבשביל כך דרש ברבים שלא יהא נקרא פושע בנפשות כדאמר בכה"ג הנשאל הרי זה מגונה לפי שהיה לו להודיע כבר לרבים כדאיתא בהגה"ה במיימון. ושמעתי מגומגמים להחמיר מסברת לבם ולומר דווקא כשנפלה הדליקה תחלה בביתו של ישראל איכא סכנה כי משפט הנכרים כך היה כי ימצאו אותו שיצאה הדליקה מביתו משליכין אותו לתוך האש והכי משמע במרדכי פ' השואל שדרך הנכרים כך וא"כ ע"י כך יש סכנה לשאר ישראל כדרכם לומר כל ישראל ערבים זה בזה וכה"ג שרי לכבות אבל אם יצא תחלה בביתו של נכרי ליכא למיחש להא וליכא סכנה דעינינו רואות דכמה עיירות גדולות שיצאו בהן דליקות גדולות ולא הזיקו לישראל בגופן כלל ואפי' גיזום לאנשמע בזמן שלא יצא הדליקה בבית ישראל*). אמנם נראה דמלשון הגה"ה באשירי לא משמע הכי לחלק מדתלי הטעם מפני שהם שוללים והורגים ולא גרע מעיר הסמוכה לספר משמע ע"י חטיפת הממון יבא לידי הריגה והכא נמי איכא למיחש אף אם יצא תחילה הדליקה בביתו של נכרי שלעולם רגילים לשלול ולחטוף כאשר הדליקה מתגברת אפי' אי חזינן עיירות שלא נשמע בהן שום יראה בכה"ג אין לסמוך ע"ז כיון דלפעמים מועטים איכא למיחש דקי"ל בפ"ב דיומא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב וה"נ איתא בתוס' פ' יוצא דופן דמחללים שבת על הגוסס אע"ג דרוב גוססים למיתה ומייתי ראייה מפ"ב דיומא דלעיל. אמנם נראה דיש לתת לב לפי הענין לפי ראות עיני חכמי העיר כגון אם יש שופטים ושלטונים בעיר מבטיחים להציל את ישראל וכה"ג אם נראה שאין סכנה כלל לא יחללו את השבת כלל ולשון דהר"ח דלעיל משמע דזימנין איכא דליכא סכנה מדכתב כשיש סכנה פן יבואו לשפוך דם משמע קצת דבסתמא לא דיינינן לסכנ':