תרומת הדשן/א/מב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה מבעריכה

הא דאמרינן שתה רביעית יין אל יורה אי נוהג דין זה אף ביינות שלנו או לאו:

תשובה יראה דלפי משמעות התלמוד היה נראה דיש לחלק בין יינות שלנו ליינות שלהם שהיו חזקים הרבה ומשכרין דהא פ' הדר מחלק תלמודא בין יין ליין. דקאמר שאני יין דאיטלקי דמשכר טפי וכיון דמחלקינן לחומרא איכא למימר דה"ה לקולא ביינות שלנו דלא משכרי כולי האי והכי מחלקות הגאונים בין יינות שלנו לשלהם לענין מזיגת כוס של ברכה וכן מהרי"ח פ' המוכר פירות מספקא ליה אי אמרינן ביינות שלנו דדרי אחד תלת ואי מזיג ליה כך חי מברכים עליהן בפה"ג או לאו אך קשה לי דא"כ סמ"ג וסמ"ק ואשירי דכתבו פסק זה דשתה רביעית יין אל יורה בסתם ולא חלקו ביינות וכי לא כתבוהו לצורך זמנינו וארצותינו שאין בהם יינות חזקים כ"כ ואפשר דמש"ה לא חלקו לפי שלא ידעו שיעור בדבר ביינות שלנו דהא פשיטא דאם ישתה ממנו הרבה דמשכר ליה ולפי שלא ידעו לתת שיעור בדבר כמה ישתה ויהיה אסור להורות סתמו דבריהם אבל לעולם י"ל דברביעית שהוא דבר מועט אין לאסור ביינות שלנו. מ"מ נראה דצריך ליזהר מאד בדבר דמשמע בפ' אמרו לו דכל מידי דלאו זיל קרי בי רב הוא כגון שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין אסורין להורות בו וא"כ אפי' נטל"פ יבטל בס' דכתבו דמותר להורות בהן לפני רבו שתויי יין אסורים בהן דהא לאו זיל קרי בי רב הוא וכ"כ הרמב"ם בספר עבודה דאסור להורות בשכרות אלא בדבר שהצדוקים מודים בו והנה ודאי דצדוקים לא מודים בהו וצ"ע בפ' אמרו לו אמנם כתבו התוס' משאנ"ץ סוף פ' היו בודקין בסנהדרין דשתויי יין מותרים לדון דיני ממונות ע"ש. הנראה לע"ד כתבתי: