תרומת הדשן/א/ל

שאלה לעריכה

שאלה. ביין מבושל פלוגתא דרבוותא היא אי מברכין לאחריו ברכה מעין שלוש או בורא נפשות רבות, וכן ברכה ראשונה פליגי אי מברכינן בורא פרי הגפן או שהכל נהיה בדברו, והיה תאב אחד לשתותו שלא בתוך הסעודה. וברכה ראשונה לא היה צריך לצדד היאך יצא ידי כולם, דמהר"ם כתב בברכותיו דהיכא דאיכא ספיקא היאך יברך מברך שהכל נהיה בדברו, דעל הכל שאמר שהכל נהיה בדברו יצא. אלא בברכה אחרונה דלית לן בה ברכה שיצא בה בדיעבד על כל דבר, ואם כן צריך לצדד היאך לצאת ידי כולם. ורוצה לאכול ביצים, ותאנים או ענבים, ולשתות גם כן יין מבושל. וכהאי גוונא צריך הוא לעולם לברך בורא נפשות רבות לאחר הביצה, ובאותה הברכה יוצא גם כן על היין מבושל אם הוא כדברי הגאונים דסבירא להו דלאו יין מיקרי אלא כמו שכר ודבש. ועוד צריך לברך ברכה מעין שלוש לאחר התאנים או ענבים, ובאותו ברכה יכלול גם כן על הגפן ועל פרי הגפן כדי לצאת גם כן איין מבושל, אם הוא כדברי הגאונים דסבירא להו דיין גמור הוא. וכתבו הגאונים דיכול לכלול בברכת מעין ג' על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל העץ, וכהאי גוונא נפיק ממה נפשך, ואין כאן תוספות ברכה שם ומלכות מחמת הספק, שפיר דמי למיעבד כהאי גוונא או לאו.

תשובה. יראה דיין מבושל אין צריך כל כך לדקדק לצאת בו ידי כולם, דהתוס' פרק כיצד מברכים‏[1] ופרק המוכר ‏[2], ובהגה"ה במיימוני בשם ראבי"ה, וכל רבותינו האחרונים, מהר"ם בהלכות ברכות שלו ומרדכי ואשירי, כולם מסקי דיין גמור הוא, דמשתני לעילוי בבישולא. אף על גב דרש"י ושאר גאונים דכתבו דמשתני לגריעותא הוא, ולכך לא חשיב יין ואין מברכין לפניו בורא פרי הגפן ולא לאחריו מעין ג', דדברי התוספות ומסכימיהם נכוחים וברורים בהא, דהאיך ראיה דמייתי מירושלמי דערבי פסחים ודמסכת שקלים דיוצאין ידי ד' כוסות ביין מבושל, ובהנך ד' כוסות אית בהו כוס של קדוש ושל ברכת המזון דבעי יין, אם כן על כרחך יין חשיב, ולית נגר ובר נגר דפרקינה להך ראייה.

אמנם אם היה בא להחמיר ולצדד כדי לצאת ידי כולם למעבד כדמבואר בשאלה לעיל, נראה דלא שפיר דמי למיעבד הכי, שיכלל על הספק שום נוסח אחרת בברכה דמעין ג', אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות. וראייה מהא דמייתי התוס' ורוב החבורים מירושלמי דברכות‏[3], ר' ירמיה לא אכל סולתא (ד)מן יומיה, משום דהוי מסופק בברכה אחרונה אי מברכין לאחריו מעין ג' על האדמה ועל פרי האדמה. וכתוב בהלכות ברכות ממהר"ם ובהגה"ה במיימון, דמה שלא אכל בתוך הסעודה והיה פוטר בברכת המזון, שמע מינה דהוה סבר כרב ששת דדברים הבאין שלא מחמת סעודה צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן. והשתא עדיין תקשה, אמאי לא אכלו מן יומין? אי הוה בעי הוה אכיל ליה עם ביצים ותאנים והוה פוטרתן ממה ננפשך כדפרשינן לעיל. אלא על כרחך אין כוללים בברכה דמעין ג' שום ספק כגון זה, שהיה צריך לומר על העץ ועל פרי העץ בשביל התאנים, ולכלול בה על האדמה ועל פרי האדמה מחמת ספק דסולת. והוא הדין בנידון דידן אין כוללין בה מספק.

ואין נראה לחלק, דספק דהתם אי סבירא לן דאין מברכין על האדמה ועל פרי האדמה על הסלת, והיינו על כרחך משום דחכמים לא תיקנו מטבע זו על האדמה ועל פרי האדמה, משום דלא שייכא אלא אאוכל סולת או כוסס חיטין, והך אכילה לא חשיבא, ואם כן הך מטבע זו לא אשכחן בשום דוכתא ולכך אין כוללים אותו; אבל מטבע דאשכחן בעלמא, כגון על הגפן ועל פרי הגפן, לעולם נימא דכיילינן לה. דאמאי נחלק כל כך במילתא דלית בה טעמא? דמה טעם לא נכלל בו כל ספיקות? מה בכך אם אנו מוסיפין דברים אחרים בברכה, מאחר שאין מוסיפים בברכה שם ומלכות? וכיון דמילתא בלא טעמא הוא, לא מחלקינן בהו בסברות המבודים מן הלב.

  1. ^ ברכות לח ב ד"ה משכחת
  2. ^ בבא בתרא צז א ד"ה אילימא
  3. ^ ירושלמי ברכות ו א