תרומת הדשן/א/כז
שאלה כז עריכה
שאלה. הא דאמרינן פ' הרואה בברכות: האי מאן דחזי חלמא דליקום קמי כהנים ולומר רבון העולמים כו', וכתב בהגה"ה במיימון שמהר"ם היה רגיל לומר בשעת שהכהנים מסיימין הברכה בסוף כל פסוק ופסוק, ויש להסתפק אי צריך לדקדק שיאמר ממש בסוף בשעה שמאריכין בכ"ף דוישמרך ויחונך או א"צ לדקדק כולי האי.
תשובה. יראה דיש לדקדק דיאמר ממש בסוף בשעה שמאריכין, מדאמרינן בפ' ואלו נאמרים: בשעה שהכהנים מברכין מה הן אומרים? ברכו ה' מלאכיו כו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל האומרן בגבולין אינו אלא טועה. א"ר חנינא בר פפא: תדע דבמקדש נמי לא בעי לממרינהו; כלום יש עבד שרבו מברך לו ואינו מסביר לו פנים? הא קמן דאין ראוי הוא לומר אפי' מילי דשבח והודייה בשעת ברכת הכהנים, אלא דחכמים התירו לומר בקשה זו דרבון העולמים, ומ"מ צריך לדקדק שיאמר לאחר שסיימו הברכה ושוב לא יהא נראה כמי שאינו מסביר פנים שהרי כבר סיימו הברכה.
ומה שמאריכין בכ"ף לנגן אינו אלא תוספת, ואע"ג דבסוף פסוק שלישי דהיינו תיבת שלום א"א להמתין עד שיסיימו התיבה, שהרי מאריכין בניגון קודם שיגמרו המ"ם דשלום, מה בכך? מאי דאפשר לתקן ולמעבד כהלכה נעביד.
וא"ת: כיון דנחשיב האי דמאריכין כך כלאחר סיום הברכה, א"כ לא תועיל הבקשה דרבון העולמים, דמסתמא הא דקאמר תלמודא ליקום קמי כהנים רוצה לומר בשעה שהן מברכין. י"ל דלענין זה לא חשיב עדיין סיום ברכה ומקרי שפיר בשעה שהן מברכין לענין זה. וכה"ג אשכחן בפ"ב דברכות: תניא, (ספקו' בן יוסף) [סומכוס] אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר ר' אחא בר יעקב: ובדל"ת. פירוש רש"י: ובדל"ת יאריך ולא בחי"ת, דכל כמה דאמר "אחד" בלא דל"ת לא משתמע מידי, ומה בצע בהארכתו דקא אמר? אבל בדל"ת יאריך. אלמא דכל כמה דלא גמר התיבה לא משתמע, וחשיב יוצא מידי יחוד מלכות שמים; וכשגמרה תיבה כולה ומאריך בסוף הברכה, מיקרי עדיין קבלת מלכות שמים, דאם לא כן, מה בצע בהארכת הדל"ת? הכא נמי, אע"ג דאין לומר שבח ובקשה אחרת בעוד שהכהנים לא סיימו התיבה של הברכה, מ"מ לאחר שגמרו התיבה ומאריכין רק בניגון ההברה האחרונה, מסתמא אין קפידא תו בהסברת פנים. ואע"פ שכל זמן שמאריכין בניגון חשיב עדיין שעת ברכה לענין שמועיל הבקשה דרבון העולמים, כמו שמועלת הארכה בדל"ת לענין קבלת מלכות שמים, אע"פ שכבר נגמרה התיבה.