תרומת הדשן/א/ב

<< · תרומת הדשן · א · ב · >>

שאלה בעריכה

שאלה ב:

הקורא קריאת שמע והגיע ש"ץ למודים כשהוא באמצע פרק או באמצע ברכה, יכול לענות מודים עם הקהל, או ישחה בלי ענייה, ולא יפסיק בקריאת שמע ובברכותיה?


תשובה:

יראה, דיש ראיה דיכול להפסיק ולענות מודים. דבפרק מי שמתו (ברכות כא ב) אמרינן, אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, אם יוכל לגמור תפלתו קודם שיגיע ש"ץ למודים יתפלל, ואם לאו אל יתפלל. אם כן חזינן דקפיד תלמודא כולי האי, שצריך לאחֵר תפלתו בשביל עניית מודים, ולא אמרינן דיתפלל וישחה בלא ענייה באמצע הברכה, כמו שכתבו התוס' והאשירי בשם רבינו תם שהיה רגיל לעשות כך כשהיה מתפלל והגיע ש"ץ למודים. ומסקינן התוספות והאשירי, דלכתחילה אין להתחיל ולהתפלל על סמך השחייה באמצע הברכה בלי ענייה, כדמוכח בגמרא כדלעיל. אלמא דעניית מודים חשיב דבר שבקדושה, והוי ליה כמו עניית אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה, דכתב בסמ"ק שעונים אמן בכל מקום בקריאת שמע ובברכותיה, ולא אשכחן בשום דוכתא דהנהו אמן עדיפה משאר אמן, אלא בהא דמייתי אשירי בירושלמי פרק מי שמתו, הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, אם יכול לגמור תפילתו קודם שיגיע ש"ץ לענות אמן, יתפלל, ואם לאו אל יתפלל. באיזה אמן? תרין אמוראים: חד פתר ליה באמן דהאל הקדוש, וחד פתר ליה בשומע תפילה, ולא פליגי; כאן בחול, כאן בשבת, דבשבת ליכא שומע תפלה, פתרינן בהאל הקדוש. ונראה דמהאי דייק בסמ"ק, דכיון דעדיפה הני אמן, שצריך לאחֵר תפלתו כדי לענות, אם כן יכול להפסיק בהו בקריאת שמע. והוא הדין עניית מודים, כדפרישית. ואף על פי דרש"י פירש, וכן התוספות, דהטעם דמודים הוא שלא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו, ואם כן תסגי בשחייה לחודיה? מכל מקום, כיון דהוכחנו דלכתחילה אסור לסמוך אשחייה לחודיה, אלא בעי ענייה, הוי ליה כעניית אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה. והא דכתב אשירי: היכא דבעי למסמך גאולה לתפילה יכול לכתחילה להתחיל, ולסמוך אשחייה באמצע ברכה לחוד? יש לומר, דמסמך גאולה לתפילה חמיר טפי מהפסקה דבקריאת שמע ובברכותיה, דשרו רבנן להשיב בהו מפני הכבוד, ואין לך עניית מפני הכבוד גדול מזה. ולא דמי למסמך גאולה לתפילה, דהתם אסור לענות קדיש וקדושה, כדאיתא בתוספות ובמרדכי פרק קמא דברכות. ובתשובות אחרים הארכתי בהני מילי בתוספות ומרדכי.