תרגום איכה/מפוסק
קינה ראשונה: "איכה ישבה"
מתוך: תרגום על איכה/מפוסק/א (עריכה)
(א) אמר ירמיהו נביא וכהנא רבא: איכדין יתגזר על ירושלם ועל עמהא לאתדנא בתירוכין, ולמספד עלויהון "איכה", היכמא דאתדנו אדם וחוה, דאיתרכו מגינתא דעדן, ואספיד מרי עלמא עלויהון "איכא".
- ענת מדת דינא, וכן אמרית: על סגיאות חובאה אשתדור די בגוהא, ובגין כן תהא יתבה בלחודהא כגבר דמכתש כגירו על בסריה, די בלחודיה יתיב.
- וקרתא הות מליא אוכלוסין ועממין סגיאין – אתרוקינת מנהון, והות דמיא כארמלא. ודי מתרברבא בעממיא, ושליטיא באפריכיא, והוו מסקין לה מסין – הדרת למהוי מכיכא, ולמתן כרגע להון בתר דנא.
(ב) כד שלח משה נביא אזגדין לאללא ית ארעא, ותבו אזגדיא ואפיקו שום ביש על ארעה דישראל, וההיא ליליא תשע יומין באב הוה. כד שמעו עמא בית ישראל ית בשורתא בישא הדא, דאיתבשרו על ארעא דישראל – נטלו עמא ית קליהון, ובכו בליליא ההוא, מן יד תקיף רוגזא דיי בהון. וגזר למהוי בכן ליליא הדא לדריהון, על חורבן בית מוקדשא.
- וכדו אתאמר בנבואה לירמיהו כהנא רבא, למהוי חריבא ירושלם על ידוי דנבוכדנצר רשיעא, אין לא תיבין בתיובתא מן יד עאל. ואוכח ית עמא בית ישראל, וסריבו לקבלא במימרא. בכן עאל נבוכדנצר רשיעא, וצרא ית ירושלם, ובית מקדשא אוקיד בנורא, בתשע יומין בירחא דאב.
- וביה בכיהא כנשתא דישראל בכותא, ודמעהא זליג על ליסתהא, ולית די ימליל תנחומין על לבהא, מן כל טעוותא די רחמתא למיזל בתריהון. ובגין כן כל חברהא ארשיעו לה, אתהפיכו למהוי לה לבעלי דבבין.
(ג) איזילו בית יהודה בגלותא על דהוו מפלחין באחוהון בני ישראל, דאזדבנו להון, ולא קרו חירותא לעבדיהון ואמהתהון דהוו מזרעית ישראל.
- ובגין כן אף אינון אתמסרו ביד עממיא, וכנשתא דבית יהודה יתבא בגו עממיא, ולא אשכחא ניחא, מפולחנא קשיא דשעבידו יתה. וכל דהוה רדיף יתה – אדביקו יתה, כד היא מתחבאה בין תחומיא, ואעיקו לה.
(ד) כל זמן דהוה ירושלם מתבניא – סריבו ישראל למיסק לירושלם לאתחזאה קדם יי תלת זימנין בשתא. ועל חוביהון דישראל איצטריאת ירושלם, ואתעבידו שבילי ציון אבילן, מדלית עאיל בה בזמן מועדיא. כל תרעהא צדיין, וכהנהא אניחן על די בטילו קורבניא. בתולתהא ספדן על די פסקו למיפק בחמשא עשר יומין באב, וביומא דכפוריא די הוא בעסרא יומין בתשרי, לחיננא בחינונין. אף איהי מריר לבא לחדא.
(ה) הוו מעיקהא מתמנן עלאה לרישין, ובעלי דבבהא הוו יתבין בשלוה, ארום יי תבר יתה על סגיאת מרודהא. רביהא אזלו בשביתא קדם מיעקהא.
(ו) ונפק מן כנשתא דציון כל זיוהא, הוו רברבנהא מסתחרן על מיכלא היכמא דמיסחרן איליא במדברא, ולא אשכחו אתר כשר למרעיהון, ואזלו בתשות כחא, ולא הוה להון חילא למערוק לאשתזבא קדם רדיף.
(ז) הות דכירא ירושלם יומין קדמאין, די הות מדורא בכרכיא ובפציחין תקיפין, ומרדה ושלטה בכל עלמא, וכל ריגוגהא דהוו לה מן יומין קדמאין. ועל חובה – נפל עמה בידוי דנבוכדנצר רשיעא, ואעיק להון, ולית דסייע לה. חזוהא מעיקיא דאזלא בשביתא, חייכו על טובהא די פסק מבינהא.
(ח) חובת רבא חבת ירושלם, בגין כן בטלטול הות. כל עממיא דהוו מיקרין לה מלקדמין – נהגו בה זילותא ארום חזו בדהקא, ברם היא מתאנחא ורתיעת לאחורא.
(ט) סואבות דם ריחוקהא בשיפולהא, לא אידכיאת מנה. ולא דכירת מה דעתיד למיתי עלהא בסוף יומיא. ונחתת ונפלת והות פרישן, ולית דמליל תנחומין לה. חזי יי ותהא מסתכל, ארום אתרברב עלי בעל דבבא.
(י) ידה אושיט נבוכדנצר רשיעא, ושלף סיפא וקטע כל ריגוגה. אף כנשתא דישראל שריאת ליללא, ארום חזת עממין נוכראין עלו לבית מוקדשה, די פקדת על ידוי דמשה נביא על עמון ומואב, דלא ידכון למיעל בקהלא די לך.
(יא) כל עמא דירושלם אניחן מכפנא ותבעין לחמא למיכל, יהבו ריגוגיהון בסעיד לחמא לקיים נפש. חזי יי ותהא מסתכל, ארום הויתי גרגרניתא.
(יב) אשבעית לכון כל דעברין באורחא, זורו הכא אסתכלו וחזו: אין אית כיבא ככיבי דאסתקיף לי, דתבר יי יתי ביום תקוף רוגזיה.
(יג) מן שמיא שלח אשתא בכרכי תקיפין – וכבש יתהון. פרש מצדתא לרגלי – ארתיעני קדל קדם בעלי דבבי. יהיבני למהוי צדיא כל יומא, מרחקא וחלישא.
(יד) אתיקר ניר מרודי בידיה. אתיבשו כשיבשין דגופנא, סלקו על צוורי. אתקל חילי, מסר יי יתי בידוי מן דלית יכיל אנא למיקם.
(טו) כבש כל תקיפי יי ביני, ארע זמן עלי לתבירא חיל עולימי. ועלו עממיא על גזירת מימרא דיי, וסאיבו בתולתא דבית יהודה, על די הוה דמהון דבתולתהון מיתשד היך כחמר מן מעצרתא, בעידן דגבר מבעיט ית ענבין חמר עינבוהי שדיין.
(טז) על טפליא דאתרטשו, ועל נשיא מעדיתא דאתבקעו כריסיהון, אמרת כנשתא דישראל: אנא בכיא, ותרין עיני זלגין דמעהא, היך מבועא דמיא, ארום אתרחק מיני מנחם דמקים יתי, ומליל תנחומין על נפשי. הוו בני צדיין, ארום אתגבר עליהון בעיל דבבא.
(יז) פרסת ציון ידהא מן עקתא, היכמא דמפרסא איתתא על מתברא. פגינת, ולית דמליל תנחומין על לבה. פקד יי לבית יעקב פיקודיא ואורייתא למינטר, והינון עברו על גזירת מימריה. בגין כן אסתחרו חזור חזור ליעקב מעיקוהי. הות ירושלם דמיא לאתתא מרחקא ביניהון.
(יח) אמר יי במימריה לעמא בית ישראל, דלא יעיבר קטלין בחרבא בארעהון. אזל יאשיהו מלכא, שלף סייפא על פרעה חגירא בבקעת מגדו, מה דלא אתפקד, ולא תבע אולפן מן קדם יי. בגין כן רגמו רגומיא גירין למלכא יאשיהו, ומית תמן. עד דלא נפקת נשמתיה, הוה רחיש בספותיה, וכן אמר:
- זכאי הוא יי, ארום על מימריה עברית! שמעו כען כל עמיא הספידא דאספיד ירמיהו על יאשיהו, וחזו כיבי די ערעני בתר מותיה. בתולותי ורביי אזלו בשביתא.
(יט) אמרית ירושלם כד איתמסרת בידוי דנבוכנצר:
- קרית למרחמי ביני עממיא, דקיימית עמהון קיים, די יסייעוני. ואנון חכימו מיני, אתהפכו לחבלא יתי. הינון – רומאי דעלו עם טיטוס ואספסיינוס רשיעא, ובנו כרכומין על ירושלם.
- כהני וסבי בגו קרתא אתנגידו, ארום תבעו סעיד לחמא להון למיכל ויקיימין ית נפשיהון.
(כ) חזי יי ארום אעיק לי! בגין כן מעי אתדגרו. איתהפך לבבי בגוי, ארום מעבר עברית על גזירת מימרא דיי. ומן בגלל הכי מן ברא תכלית כרבא, ומלגיו חרגת כפנא, כמלאכא מחבלא די ממנן על מותא.
(כא) שמעו אומיא ארום מתאנחא אנא, ולית דמנחם לי. כל בעלי דבבי שמעו בישתא די מטת עלי – בדחו, ארום את הוא יי דעבדת. אייתיתא עלי יום פורענותא, ערעיתא עלי מערע לצדיאותני. כדין תערע עלויהון, ויהון צדיין כותי.
(כב) תיעול ליום דינא רבא כל בישתהון, די אבאישו לי, קדמך. ותסתקף להון, היכמא דאסתקפתא עלי על כל סגיאות מרודי. ארום סגיאו אנחתי, ולבי חליש.
קינה שניה: "איכה יעיב באפו"
מתוך: תרגום על איכה/מפוסק/ב (עריכה)
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
(א) איכדין יקוץ יי בתקוף רוגזיה ית כנשתא דציון, טלק משמיא לארעא תושבחתא דישראל. ולא דכיר בית מוקדשא דהוה גלוגדקא דרגלוהי, לא חס עלוהי ביום תקוף רוגזיה.
(ב) שיצי יי לא חס ית כל עידית יעקב. פגר ברוגזיה כרכי כנשתא דבית יהודה, אמטי לארעא. אפסי מלכותא ורברבנהא.
(ג) קצץ בתקוף רגז ית כל יקריה דישראל, ארתע לאחורא יד ימיניה ולא סייע לעמיה מן קדם בעיל דבבא, ואדליק בבית יעקב כאשתא דמשלהבא [י"ג: דמצלהבא], אכלת חזור חזור.
[לא מפוסק
(ד) מתח קשתיה ורגם עלי גירין כבעיל דבבא אתעתד על יד ימיניה דנבוכדנצר וסיעיה כאלו הוה מעיק לעמיה ישראל וקטל כל עולים וכל דמרגגין לחזו עינא במשכן כנשתא דציון שדא כביעור אשא רוגזיה.
(ה) הוה יי דמי כבעיל דבבא שיצי ישראל שיצי כל ברינתהא חביל כל קירוי פציחהא ואסגי בכנישתא דבית יהודה אבילותא ואנינותא.
(ו) ושרש כגינתא בית מוקדשיה חבל אתר מזומן לכפרא על עמיה אינשי יי בציון חדות יומא טבא ושבתא ושנא בתקוף רוגזיה מלכא וכהנא רבא.
(ז) אשלי יי מדבחיה בעט מקדשיה מסר ביד בעיל דבבא שורי בירנייתא קלא יהבו בבית מוקדשא דיי כקל עמא בית ישראל דמצליין בגויה ביומא דפסחא.
(ח) חשב יי לחבלא שור כנשתא דציון סאט משקולתא ולא אתיב ידיה מלשיצאה ואביל מקפנא ושורא כחדא אתפגרו.
(ט) טמעו בארעא תרעהא (על די נכסו חזירא ואובילו מן דמיה עלויהון) הוביד ותבר מזוזתהא מלכהא ורברבנהא גלו ביני עממיא על דלא נטרו פתגמי אוריתא כאלו לא קבילו יתה בטורא דסיני אף נביאהא אתמנע מנהון רוח נבואת קודשא ולא אתאמר להון פתגם נבואתא מן קדם יי.
(י) יתבין על ארעא שתקין סבי כנשתא דציון אסיקו עפר מקלה על רישיהון קמרו סקין על בסריהון אחיתו לעפרא דארעא רישיהון בתולתא דירושלם.
(יא) ספקו בדמען עיני אידגארן מעי אתשד לארעא כבדי על תביר כנשתא דעמי כדו רצחו עולמיא וינקיא בפתאות קרתא.
(יב) לאמהון אמרין רוביא דישראל אן עיבור וחמר כד הוו צחיין כקטל דחרבא מן צחותא בפתאות קריתא כד יתשד נפשהון מן כפנא לגו עטיף אמהון.
(יג) מה אסהיד (בדפוס: אסעיד) בך ומה אהא מדמי לך כנישתא דירושלם מה אחביר לך אהי מנחם ליך בתולתא דכנישתא דציון ארום סגי תבריך כסגיאות תביר גללי ימא רבא בעידן נחשוליה ומן הוא אסיא די יסי יתיך מן מרעיך.
(יד) נביאי שקרא די בינך הינון איתנביאו ליך שיקרא ולית משש לנבואתהון ולא פרסימו ית פורענותא דעתיד למיתי עליך בגלל חוביך לאהדרותך בתיובתא אלהן נבאו ליך נבואת מגן ומלי טעוותא.
(טו) שפקו עליך ידיהון כל עוברי אורחא שריקו בספותהון וטלטילו ברישיהון על כנישתא דירושלם אמרו בפומהון הדא היא קרתא דהוו אמרין אבהתן דמלקדמין דהיא גמירת נואי ושופרא חדוה לכל יתבי ארעא.
(טז) פתחו עליך פומהון כל בעלי דבביך שרקו בספותהון ועסיאו בשיניהון ואמרו שיצינא ברם דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא.
(יז) עבד יי מה דחשיב גמר מימר פומיה די פקיד למשה נביא מן יומין קדמאין דאי לא נטרין בני ישראל ית פקודיא דיי עתיד לאתפרע מנהון פגר ולא חס ואחדי עליך בעיל דבבא ארים יקר מעיקיך.
(יח) צוח לבהון קדם יי דרחים עליהון שורא יקרא דציון זילגי כנחלא דמעין ימם וליליא לא תתנין תנחומין לצעריך לפיגא צלותא די לך ולא תשתוק עינך מלמדמע.
(יט) קומי כנשתא דישראל דשריא בגלותא עסוקי במשנה בליליא ארום שכינתא דיי שריא לקבליך ובפתגמי אורייתא בשירוי שפרפרא שדיא היך מיא עקמומית לביך והדרי בתיובתא וצלאי בבית כנשתא כל קבל אפי יי טולי לותיה בצלו ידיך על נפשת עולמיך דצחין בכפנא בריש כל מחוזין.
(כ) חזי יי ותהי מסתכל מן שמיא למן איסתקיפתא כדנן אם חזי לבנהא דישראל למיכל פירי בטניהון עולמיא רגיגתא דהוו מלפפין בסדינין דמלתיה ענת מדת דינא וכן אמרת אם חזי למקטל בבית מוקדשא דיי כהנא ונביא כמה דקטלתון ית זכריה בר עדו כהנא רבא ונביא מהימן בבית מוקדשא דיי ביומא דכפוריא על דאוכח יתכון דלא תעבדון דביש קדם יי.
(כא) דמכו על ארעא במחוזין עולימיא וסביא דהוו רגילין למשכב על כרין דמילת ועל ערסין דשן דפיל בתולתי ורובי נפלו קטילין בחרבא קטלתא ביום רוגזך נכיסתא ולא חסתא.
(כב) תהי קרי חירותא לעמך בית ישראל על יד משיחא היכמה דעבדת על יד משה ואהרן ביומא דפסחא דאתכנשין עולימי חזור חזור מן כל אתר דאתבדרו תמן ביומא תקוף רוגזך יי ולא הוה בהון שיזבא ושארא דלפיפית בסדינין ודרביתי בתפנוקי מלכין בעלי דבבי שיציאונון.]
קינה שלישית: "אני הגבר"
מתוך: תרגום על איכה/מפוסק/ג (עריכה)
| |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
[לא מפוסק:
(א) אנא גברא דחזא עניי בחוטרא דרדי ברוגזיה.
(ב) יתי דבר ואוביל חשוכא ולא לאנהרא.
(ג) ברם בי יתוב יגלגל עלי מחתיה כל יומא.
(ד) עתק בסרי ממכתשין משכי מן מחתא תבר גרמי.
(ה) בנה עלי כרכומין ואקף קרתא ועקר רישי עממיא ושלהי אנון.
(ו) בבית ייסורין דחשוכא אותבני כמיתין דאזלין לעלמא אוחרן.
(ז) סגר בתרי בגין דלא אפוק מן טריקא יקר על רגלי כבלין דנחשא.
(ח) אף ארום אצוח ואצלי אסתתים בית צלותי.
(ט) סגר אורחי במרמירין פסילן שבילי סרך.
(י) דובא מכמן הוא לי אריא דמיטמר בכבישא.
(יא) אורחי סרר ושסעני שויני צדו.
(יב) מתח קשתיה ועתדני היך פלגליסא לגירא.
(יג) אעיל בכליתי גירי תיקיה.
(יד) הויתי חוכא לכל פריצי עמי ומזמרן עלי כל יומא.
(טו) אשביעני מרירת חיון ארוני גידא.
(טז) ורצץ בפרידן שיני כנע יתי בקטמא.
(יז) וקצת מלמשאל שלם נפשי אנשיתי טיבותא.
(יח) ואמרית אובד תוקפי וטובא דהויתי אוריך מן קדם יי.
(יט) אדכר ענוי נפשי ומה דאמרירו בי סנאי ואשקין יתי גידין ורישי חיון.
(כ) מדכר תדכר ותצלי עלי נפשי על סיגופא.
(כא) דא נחמתא אתיב על לבי בגין כן אוריך.
(כב) טיבותא דיי ארום לא פסקו ארום לא אתמניעו רחמוהי.
(כג) ניסין חדתין מרחיש בצפריא סגיאה היא הימנותך.
(כד) חולקי יי אמרית נפשי בגין כן אוריך ליה.
(כה) טוב יי לסוברין לפורקניה לנפשא דתבע אולפניה.
(כו) טב לאורכא ולמשתק עד דמטי פורקנא דיי.
(כז) טב הוא לגברא ארום יאלף נפשיה לסוברא ניר פקודיא בטליותיה.
(כח) יתיב בלחודוהי וישתוק ויסבול יסורין דאתין עלוהי בגין יחודא דשמא דיי דמשתלחין לאתפרע מיניה על חובא קלילא דחב בעלמא הדין עד כד יחוס עלוהי ויטלינון מניה ויקבל אפי שלים לעלמא דאתי.
(כט) יתן בעפרא פומיה וישתטח קדם רבוניה מאים אית סבר.
(ל) יושיט למחיה ליה ליסתא בגין דחלתא דיי יסבע קלנא.
(לא) ארום לא ישלי יי לעובדוי לעלם לממסרינון בידא דסנאיהון.
(לב) ארום אלהן ברישא יתבר ובתר כן יתוב וירחום לצדיקיא בסגיאות טיבתיה.
(לג) ארום מן בגלל דלא עני גבר ית נפשיה ואעדי זחוחה מלביה בגין כן גרם לאסתקפא תבירא בבני אנשא.
(לד) למככא ולכבשא תחות רגלוי כל אסירי ארעא.
(לה) למצלי דין דגבר מסכן כל קביל אפי עילאה.
(לו) לסרכא אנש מסכן במצותיה אפשר דמן קדם יי לא יתגלי.
(לז) מן הוא אינש דאמר והוה בישתא מתעבדא בעלמא אלהן מן בגלל דעבדו מה דלא אתפקדו מן פומא דיי.
(לח) מפי אלהא לא תיפוק בישתא אלהן על ברת קלא רמיזא בגין חטופין דאתמליאת ארעא ובעידן דבעי למגזר טיבא בעלמא מן פום קודשא נפק.
(לט) מה ממון ישכח אנש דיחוב על יומי חיוהי גברא רשיעא על חובוהי.
(מ) נבלוש אורחנא ונבקר ונתוב בתיובתא קדם יי.
(מא) נטול לבבנא בריר ונרמי חטוף וגזילן מן ידנא ונתוב קדם יי אלהא דשכינתיה בשמי מרומא.
(מב) נחנא מרדנא סרבנא ומן בגלל דלא הדרנא לותך אנת לא שבקת.
(מג) טללת עלנא ברגז ורדפתנא בגלותא קטלת ולא חסתא.
(מד) טללת שמיא בענני יקרי דילך מן בגלל דלא תעבר לותך צלותנא.
(מה) טלטולין ורטושין שויתא יתנא ביני עממיא.
(מו) פתחו עלנא פומהון כל בעלי דבבנא למגזר עלנא בישין.
(מז) אימתא וזיעא הוה לנא מנהון רתיחא ותבירא.
(מח) היך יבלין דמיא זלגת עיני דמען על תבירא דכנישת עמי.
(מט) עיני זלגת דמען ולא תשתוק מלמבכי מדלית פאיג עקתי וממלל תנחומין לי.
(נ) כדו דיסתכי ויחזי עולבני יי מן שמיא.
(נא) בכותא דעיני אסתקפת למרע נפשי על חורבן פילכי דעמי וטול בנתא דירושלם קרתי.
(נב) כמנא כמנו לי היך כצפרא בעלי דבבי על מגן.
(נג) עברו בגובא חיי ורגימו אבנא בי.
(נד) שטו מיא על רישי אמרית במימרי אתגזרית מן עלמא.
(נה) צליתי לשמך יי מן גוב ארעיתא.
(נו) צלותי קבילתא בזימנא ההיא וכען לא תכסי אודנך מלקבלא צלותי לארוחותני בגין בעותי.
(נז) קריבתא מלאכא לשזבותני ביומא דצליתי לך אמרת במימרך לא תדחל.
(נח) נציתא יי לעבדין מצותא לנפשי פריקתא מן ידיהון חיי.
(נט) חזיתא יי סרוך דסריכו לי דון דיני.
(ס) גלי קדמך כל נקמתהון כל מזימתהון עלי.
(סא) שמיע קדמך כסופיהון יי כל מזימתהון עלי.
(סב) ספות קמין עלי והגיונהון עלי כל יומא.
(סג) מותביהון וזקפתהון אסתכל אנא זמרהון.
(סד) תתיב להון גמולא בישא יי כעובדי ידיהון.
(סה) תתן להון תבירות לבא ושלאהותך שלהי להון.
(סו) תדלקינון ברוגזא ותשצינון מתחות שמי מרומא דיי.
קינה רביעית: "איכה יועם זהב"
מתוך: תרגום על איכה/מפוסק/ד (עריכה)
| |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
[לא מפוסק:
(א) היכדין (כהה) עמא דהב בית מוקדשא אשתני זיו פלטין בחיר משתריין מרגלאוון קדישין בריש כל מחוזין.
(ב) בני ציון יקירין דמתילין איקוניהון לדהב טב היכדין הוו עממין מסאבין מחתין יתהון מלקבל (ס"א בליקבל) ערסיהון ומסתכלין בהון בגין דילדון נשיהון בגין שפריא בשופריהון ואתחשבו ללגינין דחסף עובדי ידי פחרא.
(ג) אף בנתא דישראל מפנקתא לבני עממיא דדמין לחורמנא תלען תדיהן ורבי כנישתא דעמי מסרין לאכזראין ואמהון ספדן עליהון כנעמיא במדברא.
(ד) אדביק לשון עולימא לטורינה בצחותא טליא תבעי לחמא מושיט לית להון.
(ה) דהוו רגילין מליכל תפנוקין אשתממו במחוזין דאתרביאו על צבע זהרין גפיפו קקלאתן.
(ו) וסגית חובת כנשתא דעמי מן חובת סדום דאתהפכת כשעתא ולא שריאו בה נביאיא לאתנבאה לאהדרותה בתיובתא.
(ז) הוו ברירן נזירהא יתיר מתלגא שעעו יתיר מן חבלא סמיקו חיזו יתיר מן יוזהרין (ס"א מזהורין) וכשבזיזא פרצופיהון.
(ח) חשך מן אוכמתא דגלותא ריוהון לא אשתמודעו במחוזין אדק משכיהון על גרמיהון פריך הוה כקיסא.
(ט) מעלי הוו קטילי סייפא יתיר מן קטילי כפן דקטילי סייפא דייבין כד אינון מבזעין כרסיהון מן מה דאכלו מעלל חקלא ונפיחי כפנא פריק כרסיהון מן מיכלא.
(י) ידי נשיא דהון מרחמין על מסכנין בשילו עולימיהון הוו למסעד להון ביום תבר כפנא די אתברת כנשתא דעמי.
(יא) סף יי ית חימתיה שדא על ירושלם תקוף רוגזיה ואסיק באור לפיד אשתא בציון ואכלת אשותהא.
(יב) לא הוו מהימנין מלכות ארעא וכל דיירי תבל ארום יעול נבוכדנצר רשיעא ונבוזראדן בעיל דבבא לנכסא עמא בית ישראל בתרעיא דירושלם.
(יג) ענת מדת הדין וכן אמרת לא הות כל דא אלהן מחובת נביאהא דמנבאן לה נביאות שיקרא ומעוית כהנה דאסיקו קטורת בוסמין לטעותא ואינון גרמו לאתשד בגוה דם זכאין.
(יד) איתטלטלו עורין אטנפו בדם קטולין בחרבא ועל דלא הוו יכלין למחמי קריבו בלבושיהון.
(טו) זורו ממסאבא קרו עממיא זורו זורו לא תקרבו בהון ארום אתקוטטו אף אתטלטלו אמרו במהויהון בשלותהון דביני עממיא לא יוסיפון למידר.
(טז) מן קדם אפי יי אתפליגו לא יוסיף לאסתכלא בהון בגין כן אומיא רשיעיא אפי כהניא לא סברו ועלוי סביא לא חסו.
(יז) עוד ספאן עיננא לאסתכלא לסייענא דהוינא מתינן לנוכראי דאתהפיך לנא לחבלו בסכותנא דאסתכינא לנוכראי דאנון עמא דלא יפרוק.
(יח) הינון צדין שבילנא מלמיהך לרוחצן בפלטייתנא אמרנא קרב סופנא אתמליאו יומנא ארום מטא סופנא.
(יט) קלילין הוו רדפנא יתיר מנשרי שמיא על טוריא אדלירו יתנא במדברא כמנו לנא.
(כ) מלכא יאשיהו דהוה חביב לנא כנשמת רוח חיין דבאפנא והוה מתרבי במשח רבותא דיי אתחד במיצד חבוליהון דמצראי דהוינא אמרין עלוהי בטלל זכותיה נחי ביני עממיא.]
(כא) חדיאי ובדיחי קושטנטינא קרתא דאדום (מחוק כאן מילה אחת) דמתבניא בארע ארמניאה בסגיאין אוכלוסין דמן עמא (מחוק כאן מילה אחת) אף עליך עתיד למיתי (מחוק כאן מילה אחת) ויצדיין יתיך פרכואי ותעיב' עליך כס דלווט תרוי ותתרוקיני: (ע"פ דפו"ר תע"ד)
[(כב) ובתר כן ישלם עויתך כנשתא דציון ותתפרקין על ידי דמלכא משיחא ואליהו כהנא רבא ולא יוסיף יי תוב לאגלותך ובההיא זימנא אסעד עויתך ברתא דאדום דמתבניא דמלאה אוכלוסין וייתון פרסאי ועיקון לך ויצדון יתך ארום אתפרסם קדם יי על חובותיך.]
קינה חמישית: "זכר ה' מה היה לנו"
מתוך: תרגום על איכה/מפוסק/ה (עריכה)
| |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
[לא מפוסק:
(א) הוי דכיר יי מה דאתגזר למהוי לנא אסתכל מן שמיא וחזי ית כסופנא.
(ב) אחסנתנא אתהפכת לחלונאי ביתנא לעמין נוכראין.
(ג) הוינן מתילין ליתמין דלית להון אבא אמהתנא כארמלן דאזלו גבריהון בקרוי ימא ומספקא להון אם אינון קיימין.
(ד) מימנא בכספא שתינא קיסנא בדמין ייתון.
(ה) על פירקת צוורנא אטעננא כד הוינא אזלין בשביתא חמא נבוכדנצר רשיעא סרכיא דבני ישראל דאזלין ריקנין פקיד לחייטא ספרי אורייתא ולמעבד מנהון גואלקן ומליאו יתהון מן פרידא די על ספר פרת וטען יתהון על צווריהון ובי היא זימנא לעינא ולא הות ניחא לנא.
(ו) מצרים יהבנא סטר (נ"א: סעד) לאתפרנסא תמן ולאתור למסבע לחמא.
(ז) אבהתנא חבו וליתהון בעלמא ונחנא בתריהון עוייתהון סוברנא.
(ח) בנוי דחם דאתיהיבו עבדין לבנוי דשם אינון שליטו בנא פריק לית מידהון.
(ט) בסכנת נפשנא נייתא לחם פרנסותנא מן קדם קטול דחרבא דאתי מן סטר מדברא.
(י) משכנא היך תנורא אתקדרו מן קדם מפח כפנא.
(יא) נשיא דהוו נסיבן לגבר בציון אתעניאו מן ארמאי ובתולתא בקירוי יהודה מן כשדאי.
(יב) רברבנין בידיהון אצטליבו אפי סביא לא סברו.
(יג) רובין ריחיא נטלו וטליא בצליבת קיסא תקלו.
(יד) סביא מתרע סנהדרין אתבטלו ורובין מן בית זמריהון.
(טו) בטילת חדות לבבנא איתהפיך לאבלא חינוגנא.
(טז) נפלת כלילא דרישנא ווי לנא ארום חבנא.
(יז) על דין בית מוקדשא דאצתדי הוה חליש לבבנא ועל אלין עמא בית ישראל דאזלו בגלותא מתמן הוו חשיכן עיננא.
(יח) על טורא דציון דהוא צדי תעלין הליכו ביה.
(יט) את הוא יי לעלם בית מותבך בשמי מרומא כורסי יקרך לדרי דריא.
(כ) למה לעלמין תשליננא תשבקיננא לאוריכות יומין.
(כא) אתיב יי יתנא לותך וניתוב בתיובתא שלימתא תחדת יומנא לטב כזמן יומיא טביא דהוו מלקדמין.
(כב) ארום אלהן מיקץ תיקוץ בנא רגיזתא עלנא עד לחדא.]