תקנות התעבורה (פטור רכב לשעת חירום מאגרות רשיון רכב)
תקנות התעבורה (פטור רכב לשעת חירום מאגרות רשיון רכב) מתוך 
תקנות התעבורה (פטור רכב לשעת חירום מאגרות רשיון רכב), תשל״ט–1979
ק״ת תשל״ט, 1165.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 ו־19 לפקודת התעבורה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”רכב“ – רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק״ג, לרבות מכלית להובלת דלק שקיבולתה בליטרים עולה על 5,000;
”הרשות המוסמכת“ – הרשות המוסמכת לפי תקנה 15א לתקנות שעת־חירום (רישום ציוד וגיוסו), תשי״ז–1956;
”רכב לשעת־חירום“ – רכב שהרשות המוסמכת אישרה שהוא חיוני לצרכי משק המדינה בשעת חירום, וישמש להובלה בשעת חירום בלבד.
פטור מאגרות רישום ורשיון רכב
(א)
בעל רכב לשעת חירום פטור מתשלום אגרות רישום ומאגרת רשיון רכב או חידושו אם נתקיימו כל אלה:
(1)
הרכב יופעל אך ורק לצורך ביצוע הובלות בשעת חירום;
(2)
רשות הרישוי אישרה את רישום הרכב ונתנה לו רשיון רכב כרכב לשעת חירום.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) רשאית רשות הרישוי לקבוע לרכב כאמור הסדרים לשימוש בו על פי רשיונות זמניים לפי תקנה 275 לתקנות התעבורה, תשכ״א–1961, לצורך ניסוי, אחזקה ותיקונים או למטרה אחרת שאישרה הרשות המוסמכת.
(ג)
מקבלי רשיונות זמניים לפי תקנת משנה (ב) יהיו פטורים מתשלום אגרת רשיון.
(ד)
הועברה בעלות רכב כאמור בתקנות אלה או שונה ייעודו – יבוטל הפטור מיום ההעברה או שינוי הייעוד, לפי הענין.
(ה)
פטור כאמור בתקנה זו יחול מיום רישום הרכב ויהיה בתוקף כל עוד הרכב משמש לפי אישור הרשות המוסמכת כרכב לשעת־חירום.
ז׳ בניסן תשל״ט (4 באפריל 1979)
- חיים לנדאו
שר התחבורה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.