תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים)
תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים) מתוך 
תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים), תשי״ד–1954
תקנות בדבר ערבויות למילוות לנכים
ק״ת תשי״ד, 888; תשט״ו, 1269; תשכ״ד, 1634; תשכ״ו, 2690; תשכ״ט, 66, 836; תש״ן, 462; תשנ״ד, 1229.
בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 28 ו־29 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש״ט–1949, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות [תיקון: תשט״ו, תשכ״ד, תשכ״ו, תשכ״ט, תשכ״ט־2, תש״ן, תשנ״ד]
בתקנות אלה –
”רשות מוסמכת“ – ראש היחידה לתגמולים והטבות באגף השיקום במשרד הבטחון ביחד עם ראש מערכת חשבונאות שיקום והנצחה באגף הכספים במשרד הבטחון;
”קרן“ – קרן שהמדינה משתתפת בה או ערבה להפסדיה, לרבות בנק או אגודה שיתופית לאשראי, שהמדינה העמידה לרשותה כספים למימון מילוות;
”שיקום“ – פעולה המכוונת להמציא לנכה תעסוקה ומקור הכנסה, שביחד עם הכנסות הנכה מכל מקור אחר תהיה מספקת כדי מחייתו;
”דיור“ – לרבות שיכון;
”מימון“ – המצאת אמצעים כספיים הדרושים לפעולת השיקום או הדיור;
”נכה“ – נכה שדרגת נכותו היא 10% או למעלה מזה.
מתן ערבות
(א)
מצאה רשות מוסמכת כי נכה זקוק לשם שיקומו או דיורו למימון שאין להשיגו אלא בדרך של מילווה מקרן וכי אין לו אפשרות להמציא ערבים מתאימים שבלעדיהם אין לקבל את המילווה, רשאית היא לערוב בשם המדינה בפני הקרן למילווה האמור.
(ב)
ערבות לפי תקנה זו תינתן לפי התנאים שתקבע הרשות המוסמכת, ובלבד שהנכה ישתמש בכספי המילווה אך ורק למטרה שלמענה נועד המילווה.
(ג)
נכה שהפר הוראה מהוראות תקנה זו או תנאי מתנאי הערבות או המילווה, חייב לשלם למדינה מיד ובבת אחת כל סכום שהמדינה חייבת או עלולה להיות חייבת לקרן בתוקף ערבות שניתנה.
החלטה סופית
החלטת הרשות המוסמכת בענין ערבות היא סופית.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים), תשי״ד–1954“.
י״ז באייר תשי״ד (20 במאי 1954)
- פנחס לבון
שר הבטחון
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.