תקנות ההסגר (אגרות חיסונים ותעודות)
תקנות ההסגר (אגרות חיסונים ותעודות) מתוך 
תקנות ההסגר (אגרות חיסונים ותעודות), תשל״ז–1977
תקנות בדבר אגרת תעודות והרכבות חיסון
ק״ת תשל״ז, 705; תש״ם, 155; תשמ״ב, 718; תשמ״ט, 717.
עדכון סכומים: ק״ת תשמ״ב, 928, 1576; תשמ״ג, 1037, 1926; תשמ״ד, 1073, 2547; תשמ״ה, 802; תשמ״ו, 224; תשמ״ז, 399, 958; תשמ״ח, 168, 729; תשמ״ט, 151.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 5(1)(ד) ו־(ו) לפקודת ההסגר, ולפי הסעיפים 9, 23 ו־70 לפקודת בריאות העם, 1940, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק־יסוד: משק המדינה, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”נוסע“ – אדם היוצא מישראל בדרך היבשה, הים או האויר;
”האמנה“ – תקנות הבריאות הבינלאומיות משנת 1969;
”הרכבת חיסון“ – הרכבת חיסון לנוסע בהתאם לאמנה;
”תעודת חיסון בינלאומית“ – תעודת הרכבת חיסון שניתנה לנוסע בהתאם לאמנה.
אגרות [תיקון: תש״ם, תשמ״ב, [הודעות], תשמ״ט]
(א)
בעד הרכבת חיסון ורישום בתעודת חיסון בינלאומית תשולם אגרה כמפורט בסעיף 14 בתוספת השניה לתקנות אגרות בריאות, התשמ״ט–1989.
(ב)
רופא ממשלתי שמונה לענין תקנה זו רשאי לגבות תשלום מיוחד בעד חומר הרכבה, אם לפי דעתו הנסיבות מצדיקות תשלום כזה.
(ג)
הוטלה חובת חיסון בחוק או על פיו, לא יחולו הוראות תקנת משנה (א).
(ד)
(בוטלה).
ביטול
תקנות בריאות העם (אגרות תעודות), תשי״ג–1953 – בטלות.
תחילת תוקף
תחילתן של תקנות אלה בתום עשרה ימים לאחר פרסומן ברשומות.
השם
לתקנות אלה ייקרא ”תקנות ההסגר (אגרות חיסונים ותעודות), תשל״ז–1977“.
כ״ח בחשון תשל״ז (21 בנובמבר 1976).
- יעקב מנצ׳ל
המנהל הכללי של משרד הבריאות - אני מאשר.
ויקטור שם־טוב
שר הבריאות
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.