תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק יז
השאלה אשר יש לשאול: למה לא נתנה התורה בכללה בתחלת העולם כאשר ברא וסידר הנבראים, אחר שהתורה היא סדר הנבראים, ואין דבר שהוא סדר (הוא) במקרה, ולכך אין לומר בזה כי כך מקרה קרה. והתשובה על זה אינה רחוקה ממנו כלל, אחר שהתבאר בפרקים הקודמים כי התורה הזאת בלתי מוכנים אליה כי אם ישראל, ואם כן הותרה השאלה למה לא נתן התורה בתחלת העולם כאשר עדיין לא היו עם ישראל, ואם אתה אומר השאלה היא שיהיו ישראל בתחלת העולם, העם אשר ראוים לקבל התורה, ותנתן להם התורה? גם דבר זה אינו שאלה כלל, כי האבות שהם אבות האומה וכן ישראל בעצמם, אין ראוי שיהיו נבראים בתחלת הבריאה, כי ישראל מצד עצמם אין ראוי בריאתם בהתחלה. ודבר זה נתבאר למעלה, כי אין ראוי לישראל רק הבריאה בסוף אחר כל האומות, ודבר זה נמשך אל טבע הבריאה, כי האדם שהוא מבחר המינים התחתונים ובשבילו הכל נברא - הוא נברא באחרונה, ולא תמצא שום אומה בעולם שנבראת אחר ישראל רק כלם קודמים להם, שאף אדום וישמעאל וכן עמון ומואב היו אומות גדולות קודם שהיו ישראל לעם, כאלו טבע הבריאה חייב דבר זה, כי הדבר שהוא שלמות הכל ראוי שבו יושלם הכל. וכמו האדם שהוא שלמות כל מעשה בראשית ובו נשלם כל מעשה בראשית, כך ישראל היו שלמות כל העולם בהם יושלם הכל. וזה אמרם (יבמות ס"א ע"א) אתם קרוים אדם. שזה נראה בישראל, אחר שענין האדם יש לישראל בבריאתם, שהרי הם נבראו באחרונה, א"כ רק הם היו האדם, ואין כאן מקומו כי כבר בארנו זה למעלה גם כן. סוף סוף אין כאן שאלה למה לא נבראו ישראל בתחלת בריאת העולם, שהכל הוא כסדר הראוי. אבל דבר זה הוא שאלה, אחר שהתורה היא ראויה אל זרע אברהם למה לא נתנה התורה לאברהם עצמו, ויותר מזה אחר שנתנה לאברהם מצות מילה, וגיד הנשה ליעקב, למה לא נתן להם התורה בשלמות?
ובמדרש (שמו"ר פרשה ל') מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו וגו'. אמר ר' אבהו אמר ר' יוסי בר חנינא משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיה נוטע כל מיני אילנות ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא שהיה משמרו, משעמדו בניו על פרקן אמר להם, בני הפרדס הזה אני הייתי משמרו ולא הנחתי לאדם לכנוס בו, עכשיו אתם תהיו משמרים אותו כדרך שאני הייתי משמרו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עד שלא בראתי העולם בראתי התורה, שנאמר ואהיה אצלו אמון. מהו אמון? אומן, שנאמר כאשר ישא האומן את היונק. ולא נתתיה לאחד מן האומות אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה מיד נתנה להם, הוי אומר מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'. למי ליעקב שבחרו מכל ולא נתן להם אלא מקצת. נתן לאדם שש, לנח שבע, לאברהם שמנה, ליעקב תשעה, אבל לישראל נתן הכל, אמר ר' סימון בשם ר' חנינא משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך, נכנס עבדו נתן לו חתיכה, שני נתן לו ביצה, שלישי נתן לו ירך, וכן לכל אחד ואחד, נכנס בנו נתן כל השלחן לפניו, אמר אליו לאלו נתתי מנה מנה אבל אתה הכל נתתי ברשותך. כך הקדוש ברוך הוא לא נתן להם רק מקצת מצות, וכשעמדו ישראל נתן להם כל התורה, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אמר רבי אלעזר משל למלך שיצא למלחמה והיו הלגיונות עמו והיה שוחט בהמה והיה מחלק להם לכל אחד ואחד כדי שיגיע, בא בנו ואמר מה אתה נותן לי, אמר לו ממה שהתקנתי לעצמי, ולפיכך הקדוש ברוך הוא נתן לאומות עכו"ם מצות גלומות שיגעו בהן, ולא הפריש בהם בין טומאה לטהרה, באו ישראל ופירש להם המצות כל אחת ואחת עונשה ומתן שכרה, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו. לכך נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל וגו' ע"כ.
באורו כי כמו שהש"י מחוייב המציאות כן התורה דברים מחוייבים ומוכרחים מן הש"י אשר סדר וגזר כך, ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם רק הש"י אשר הוא מחוייב המציאות, וכל הנבראים הם אפשרים מצד עצמם כי לא נבראו כי אם לשמש זולתם, אבל מצד עצמם אפשריים, ולא כך התורה שהיא מסודרת מן הש"י בעצמו. וכן ישראל הם מחויבים מצד העלה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו הוא מחויב מצד עלתו יתברך, אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחויבים מצד העלה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחויב. ולפיכך אמר שלא היה מניח אחד לכנוס לשם כי אינם שייכים לזה, עד כי באו ישראל אשר הם מחויבים מצד העלה יתברך כמו התורה שהיא מחויבת מצד העלה יתברך, כי ישראל נקראו בנים למקום, כדכתיב בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד). כי הבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך על ישראל משפט העלול שהוא מחויב מצד העלה, ולא כן המלאכים אשר שמם יורה עליהם שהם מלאכים שלוחים משמשים לזולתם, ולכך ראויה התורה לישראל בפרט ולא לזולתם ודבר זה מבואר.
ואמר רבי סימון משל למלך שיש לפניו שלחן ערוך וכו', ביאור זה כי אף שנתן לאומות מקצת מצות, במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם מקצת מצות, אבל ישראל שהיו אדם בכל לא במקצת נתן להם הכל כפי הראוי. והוסיף רבי אלעזר לומר שאין ראוי לומר כי החלוק שיש בין ישראל לא"ה שלהם מקצת ולישראל הכל, ולפי זה יהיה החילוף רק בכמות המצות ולא באיכות המצות, רק באיכות המצות ג"כ החילוף, כי לאומות העולם לא נתן להם המצות רק גלומות ולא הפריש בין טומאה לטהרה, וזה יורה על שאין ראוי להם התורה בבירור החכמה והשכל לגמרי, ולכך אף אם נתן להם מצות לא היו המצות להם להבדיל בין דבר לדבר, שזהו בירור השכל שבתורה כאשר מבדיל בין דבר לדבר. ולפיכך מדמה למלך שנתן לעבדיו לאכול מן הבהמה שהוא בשר גס ועב, ולבנו נתן ממאכלים השייכים למלך, וכן לא היה ראוי לאומות התורה השכל הבירור, והוא ההבדל בין דבר לדבר רק בענין גס לבד, אבל לישראל נתן אמתת דרכי ה' בבירור. וזה נרמז בכתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, פירוש מגיד כל דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו בבירור הגמור לישראל, לא עשה כן לכל גוי, שלא הגיד להם התורה בשלמות, כי מצות ומשפטים בל ידעום, היינו בבירור הדבר מה שצוה לישראל.
ובמאמר הזה התבאר לך כי אף אם נתן לאברהם המילה וליעקב גיד הנשה, ולדעת רבי יהודה בפרק גיד הנשה (חולין ק' ע"ב) דבר זה נתן להם מצד אשר המצוה ההיא שייך להם בפרט, וכמו שהתבאר בסמוך דבר זה, ולכך נתן להם מצות פרטיים דוקא דהיינו במצוה שהיא שייך להם בפרט, אבל לישראל נתן המצות מצד כי התורה ראויה להם מצד עצמה, וזה היה כאשר יצאו ממצרים שאז שם ישראל עליהם, וזה השם נשאר להם בלי שנוי לעולמי עולמים, וראויה להם התורה התמידית הנצחית אשר אין לה שנוי כלל. ואיך יהיה ניתן הסדר התמידי אשר אין לו שנוי לאברהם ליצחק וליעקב, כי במה שהם פרטיים, והפרט יש לו שנוי, כי כאשר מת אברהם אין כאן אברהם וכן יצחק וכן יעקב, אין ראוי להם דרכי ה' אשר אין שייך שנוי בהם כלל, כי לא שייך התורה שהיא סדר השם יתברך אשר הוא תמידי רק אל המקבל אשר עומד בלי שנוי, כי שם הכללי שמו נשאר תמיד, ואין שם עם שהוא עם כללי על אברהם ויצחק ויעקב, רק כאשר יצאו ממצרים אז היו לעם. ובשביל זה לא נתנה התורה עד שהיו ששים רבוא, כי מפני כי מספר ששים הוא מספר שלם, כמו שהתבאר בחבור גבורת ה' באריכות, וגם נתבאר בחבור באר הגולה בכמה מקומות, מספר ששים שהוא מספר כללי, ובחלק יש שנוי לא בדבר שאינו חלק, ודבר זה ראיה ומופת חותך על נצחיות התורה שלא תשתנה אצלנו לנצח נצחים, כי אם היה לתורה שנוי למה לא נתנה לאברהם ויצחק ויעקב, ואין מספיק לך שום טעם וסברא בזה הענין, רק כי מפני שאברהם יצחק ויעקב הם פרטיים ולא נתנה התורה שהיא תמידית נצחית בלי שנוי רק כאשר יש מקבל שהוא בלי שנוי כלל. ולא יסכלו ראיה ברורה זאת אם לא עורי לב ולא ראו מאור החכמה מעולם: