תפארת ישראל על תרומות ב

משנה תרומות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אין תורמין מטהור על הטמא: דמדירא שלא יגע הטהור בטמא יפריש שלא מהמוקף. חף דבאמת סגי אפי' בהפסק כלי [כרתוי"ט פ"ד דטב"י] או הפסק פחות מכביצה [כספ"ב דחלה] וכקו' אאמ"ו הגזצוק"ל גזירה שמא ירחיק יותר מזה. מיהו רק ת"ג וחלה מדאו' צריך מוקף משא"כ תמ"ע רק מד"ס צריך מוקף [כתו' גיטין ד"ל ע"ב ד"ה וכי. ודלא כרתוי"ט כאן]:

באמת אמרו: ברוב דוכתא דתני הכי הלממ"ס הוא:

העגול של דבילה: תאני' דרוסים יחד בעגול:

שנטמא מקצתו: ולא חשיבי חבור וגוף א' לעניין טומאה. דמיירי במחוברים במי פירות דאינן חבור [כפ"ג דטבו"י]:

תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו וכן אגודה של ירק: אע"ג דאינה גוף א' כדביל':

וכן ערימה: כרי תבואה. אע"ג דאינה תפוסה א' כאגודת ירק. ומה"ט שרי דבהנך ג' ליכא גזיר' דמוקף דמוקף ועומד הוא:

משנה ב

אין תורמין מן הטמא על הטהור: משום פסידא דכהן ובתוספת' מפ' משום רע איפה:

ואם תרם שוגג תרומתו תרומה: דוקא בהי' לו שעת הכושר שהגיע לעונת המעשרות קודם שנטמא. אבל בנטמא מקודם אפילו בשוגג אינה תרומה:

ומזיד לא עשה כלום: שאין השירים מתוקנים. אבל תרומה הוה:

וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל: מע"ר הטבול לתמ"ע שהי' טמא:

היה מפריש עליו והולך: שעשה למעשר זה תמ"ע אמעשר אחר. או שעשאו ת"ג אטבל אחר. רק דבכה"ג צריך לנכות התמ"ע שבו שחייב לכהן [כך כ' רתוי"ט. אבל א"א לומר כן דהרי בל"ז ק' ל"ל דנקט וכן בן לוי וכו'. הו"ל למנקט וכן ישראל שהי' לו טבל והי' מפריש עליו והולך ת"ג אלא ע"כ דבת"ג א"א להפריש עליו והולך מדצריך מוקף. וכן כ' הגאון רב"א זצוק"ל. ור"ל דבבא דרישא דבתרומה גדולה מיירי שבאמת הקיפו. אבל סיפא דמפריש עליו והולך היינו וודאי בריחוק מקום וזה א"א בת"ג] וקמ"ל הך בבא. דאע"ג דשהה זמן מרובה לא אמרי' וודאי נודע לו שנטמא הכרי ומשקר לומר על המזיד שהוא שוגג:

רבי יהודה אומר אם היה יודע בו בתחלה: שהמעשר טמא. ואח"כ שכח:

אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום: דלר"י שכחה כפשיעה:

משנה ג

המטביל כלים: טמאי':

בשבת: דאסור בשבת דהו"ל כמתקן מנא:

שוגג ישתמש בהם מזיד לא ישתמש בהם: עד מוצאי שבת מיד:

והמבשל בשבת שוגג יאכל: המעשר בשוגג מותר לאכלו מיד. אבל המבשל בשוגג אסור לאכלו עד מוצאי שבת [רמב"ם פ"ו ופכ"ג משבת. ודלא *) כהר"ב הכא]. וא"צ להמתין במוצ"ש בכדי שיעשה רק בעשה נכרי מלאכה בשבת בשביל ישראל דחיישי' שיאמר לו ישראל שיעשה בשבת כדי שיהנה מיד במוצ"ש. אבל ישראל שעשה מלאכה אפילו במזיד בשבת. מותר עכ"פ לאחרים מיד במוצאי שבת. דאין חוששין שיאמר ישראל לחבירו שיחלל שבת [א"ח רסי' שי"ח]. ונקט מעשר ומבשל מדאמרי' [גיטין דנ"ג ב'] דר"מ בדרבנן קניס שוגג אטו מזיד. ובדאו' לא ור"י קניס בדאו' ובדרבנן לא. להכי סתם הכא רבי ל"ש מעשר דהו"ל דרבנן ול"ש מבשל דהוא דאו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד. [שנות אליהו]. ול"ג דנקט דרבנן לרבותא דמזיד. ונקט דאוריי' לרבותא דשוגג ודו"ק. והא דכייל תנא מעשר ומבשל בחד בבא. והרי בין בשוגג ובין במזיד לא דמו כלל [כסי' י"ז וסי' י"ח]. טפי הו"ל למכלל מטביל ומעשר בחד בבא דדמו ממש לגמרי בין בשוגג ובין במזיד י"ל דה"ט משום דבמעשר ומבשל שייך שפיר לומר בתרווייהו יאכל ולא יאכל. משא"כ במטביל הרי צ"ל ישתמש ולא ישתמש בדינו:

מזיד לא יאכל: מעשר במזיד לא יאכל בשבת רק במוצ"ש. ומבשל במזיד הוא לא יאכל עולמית אבל אחרים אוכלים במוצ"ש:

הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור: משא"כ בישול א"א לעקור. ואע"ג דיכול להטיל המבושל לים לא רצו חכמים להפסיד גוף המותר רק לבטל מעשה האיסור. היכא דאפשר. וקמ"ל דאע"ג דכל נטיעה אינו קולטת עדיין עד אחר י"ד יום. ואז יהיה זמן היתר [כר"ה ד"ט ב'] אפ"ה כיון דאפשר צריך לבטל מעשה הנטיעה שהוא האיסור:

ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור: דנחשדו ישראל אשביעית טפי מאשבת לומר אמזיד שהי' שוגג:

משנה ד

כל מין חטים אחד: אפילו שחמתי' ולבנה:

כל מין תאנים: נמי איכא שחורים ולבנים:

וגרוגרות ודבלה: תאנה יבישה נקרא גרוגרת וכשנדרסו בעיגול נקרא דבילה. ותורמין ג"כ מכל א' אחבירו:

ותורם מזה על זה: ר"ל מותר לתרום ג"כ מגרוגרת אתאני' ודבילה:

רבי יהודה אומר לעולם הוא תורם מן היפה: דכתיב בהרימכם חלבו ממנו. להכי היפה עדיף ול"ח לפסידא דכהן וקיי"ל כת"ק:

משנה ה

תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול: דשלם מתקיים טפי ובאין שם כהן מיירי. וי"א אפי' ביש שם כהן שלם עדיף:

ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול: לטעמי' אזיל:

וכן היה רבי יהודה אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים: אף דבני כופרים מתקיים טפי. דבני מדינה עדיפי טפי:

אבל לא מן הכופרים על בני המדינה מפני שהוא: דבני מדינה:

מאכל פוליטיקין: עדעללייטע. מזה מוכח דהם חשובים טפי מכופרי':

משנה ו

ותורמין זיתי שמן: זתים מלאים שמן העומדים לאכילה [ודלא כמשמע מר"מ ור"ב שכתבו שעומדים לעצור שמן. דא"כ הו"ל שלא נגמר מלאכתן כפ"א מ"י]:

על זיתי כבש: שאינן שמנים כ"כ ואינן נאכלים כ"א ע"י כבישה במי מלח וחומץ. וטעמא מדה"ל מהיפה אמתקיים משא"כ איפכא לא:

ויין שאינו מבושל על המבושל: דאינו מבושל עדיף טפי לשתיי' ומבושל מתקיים טפי [כלקמן פי"א מ"א]:

זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע: ואפילו בדיעבד אינו תרומה מדהו"ל ממין אשאינו מינו:

ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה: דוקא במזיד אבל בשוגג לא דתרומה בטעות הוא. ודינה הפוך מתורם מטהור אטמא. כך כ' הגאון בעל לחם שמים. ותמהני מאד דמ"ש מקישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח ר"פ דלקמן. דאפילו שוגג אמרי' דתרומה ויחזור ויתרום ורק ביין וחומץ אמרי' שם דאינה תרומה כלל. היינו משום דהן ב' שמות לא נתכוון זה אלא ליין ולא לחומץ והו"ל טעות גמור. משא"כ מרה ומתוקה שניהן קישו' מקרו והרי לקישו' נתכוון וכך כתבו תוס' חלוק זה [יבמות דפ"ט א' ד"ה קישות] ועי' מ"ש בס"ד לקמן [פ"ג סי' ו']. ואע"ג דקיי"ל דהקדש טעות אינו הקדש [כנזיר רפ"ה] תרומה שאני דרביי' קרא אפי' במזיד וכ"ש בשוגג [כיבמות דפ"ט ב']:

חוץ מן הזונין: וויקען אף שהוא מין חטין אינו מאכל אדם:

והקישות: גורקע:

והמלפפון: ציטראנען קירביס:

ר' יהודה אומר שני מינין: דאזל לטעמיה [כלאים פ"א מ"ב]: