תפארת ישראל על מקוואות ג

משנה מקוואות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על מקוואות · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

רבי יוסי אומר שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה:    בכל א':

ונפלו:    מים שאובין:

ונתערבו:    ב' המקואות אחר שנפל לכל א' לוג ומחצה. והשתא הם מ' סאה מלבד הג' לוגין:

מפני שלא נקרא עליהן שם פסול:    דקודם שנצטרפו ג' לוגין הללו. הי' ראוי להשלים כל מקוה ומקוה עד מ' סאה. דאע"ג שהלוג ומחצה שמעורב בה. אינו מצטרף להשלים המ' סאה. עכ"פ לא פסלוה [כי"ד ר"א סכ"ב]. ולאחר שנצטרפו הג' לוגין. הרי נצטרפו ג"כ המ' סאה. ואין נפסלין תו ע"י ג' לוגין שאובין:

שהיה רבי יהושע אומר כל מקוה שאין בו ארבעים סאה:    מצומצמין:

ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר:    ר"ל וניטל מהתערובות קורטוב. והוא חלק ס"ד שבלוג. ונקט למשל רק מדה היותר קטנה שהי' להם. וה"ה בפחות מזה:

מפני שחסרו לו שלשה לוגין:    דכיון דבלח בלח יש בילה [כר"ה י"ג ב'] והרי לא הי' כאן מתחלה רק ג' לוגין מצומצמים וא"כ כבר היה טפה מהג' לוגין בהקורטוב שלקח ולא נשארו ג' לוגין בהתערובות:

עד שיצא ממנו מלואו ועוד:    דס"ל דלא לבד שצריך שיצא קצת מהג' לוגין. אלא גם המים שנפסלו מהג' לוגין צריך שיצאו. דהיינו דכשיתוספו אח"כ על המים הפסולים מים כשרים כשיעור המים הפסולים שהי' בהגומא תחלה. ועוד קצת יותר מים כשירים נגד קצת מהג' לוגין שאובין. וכשיצא משם כשיעור זה. אז אמרינן שהמים האחרונים דוחין הראשונים לצאת. מיהו זהו דוקא כשגומת המקוה היתה מלאה ממים הראשונים. דאל"כ הרי יש לחוש שנשאר קצת מהמים הראשונים [ש"ך ר"א סקנ"ז]. ואם היו מים הראשונים כולן שאובין אז אפי' אין הגומא מחזקת טפי ממים הראשונים. לא תלינן שדחו האחרונים את הראשונים [כמשנה ג']. ונ"ל דה"ט דכיון דכולן או רובן שאובין קיי"ל דפסול מדאורייתא [כר"א ס"ג]. הרי כל בדאורייתא לא תלינן [כפ"ב מ"ג]:

משנה ב

כיצד:    נ"ל משום דבין כשנפסלו המים הכשרים שבבור ע"י שנפלו לתוכן ג' לוגין מים שאובין. ובין כשהיו כל המים שבבור שאובין שניהן יוכשרו כשיצא מלואן. אלא שיש חלוק ביניהם כיצד משערין. יציאת מלואיו בזה או בזה. להכי שואל התנא כיצד משערין במעורב בשאובין. ואח"כ במשנה ג' הדר שאל כיצד משערין יציאת מלואן בשכולן שאובין. א"נ הא קמ"ל בהך כיצד דלא מבעי בשחילק המים לב' חלקים ודאי צריך שיהי' בחלק אחד מלואן. אלא אפי' ביצאו לחוץ לאיבוד לא אמרינן דא"צ שיצא מלואן. אלא כיון שיצא קצת מהן. נימא דשם היו הג' לוגין וכטבעת ע"ז או חתיכה הראויה להתכבד שנתערבה ברוב. ונפל א' מהן לים דאינך שרי [כזבחים ד' ע"ד ויו"ד סי' ק"י וק"מ]. קמ"ל דהתם בתערובות יבש. אבל הכא בלח בלח יש בילה [כר"ה י"ג ב'] והרי נבללו הג' לוגין בכולן:

הבור שבחצר:    שיש בה פחות ממ' סאה מים כשרים:

או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה:    ר"ל עד שיעמיד בחצר סמוך לבור הזה עוד מ' סאה מים כשרים. וישיקם להמים הפסולים שבבור ע"י המים שיזובו מהכשרים לתוך הפסולים או איפכא מהפסולים להכשרים:

ויטהרו העליונים מן התחתונים:    ר"ל אפי' כשהפסולין למעלה בשפוע ההר שבחצר יוכשרו בהשקה מהכשרים שלמטה. משום גוד אסיק וכ"ש כשהכשרים למעלה. דאמרינן גוד אחית:

ר' אלעזר בן עזריה פוסל:    אפי' בגוד אחית. ונ"ל דטעמא דס"ל דכיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה. לפיכך סגי דלהני לסלק טומאת המים. דהרי גם זרעים טמאין שזרען נטהרו [כתרומות ספ"ט]. אבל מהיכא תיתי להני לסלק דין שאובין. א"נ נ"ל דאף דגם לסלק דין שאובין מהני השקה. הני מילי כשב' המימות עומדין על קרקע שוה. אבל לא במרוחקים. דנצטרך ג"כ לומר בהן גוד אסיק או גוד אחית. ופליג נמי את"ק דמכשיר בשיצא ממנו מלואו ועוד. ואיהו ס"ל דכיון שנקרא שם פסול על המים. אפי' רק ע"י שנתערב בו ג' לוגין צריך שיצא הכל:

אלא אם כן פקק:    וי"ג פסק. ונ"ל דבין להך או להך גרס'. פירושו א' הוא. דר"ל דלא מתכשרי המים הפסולין. עד שיפקק ויסתום מקום קלוח המים שיזוב מהעליון להתחתון ועי"ז יפסוק הקלוח הזה. ויצאו כל המים הפסולין שבבור התחתון או שבבור העליון. ואם אח"כ יזובו מזה לזה. שניהן כשרים. ואין חוששין להלחלוח של מים הפסולים שנשאר דבוק בכותלי המקוה הפסולה. והלכה כת"ק [ר"א סכ"ב]:

משנה ג

בור שהוא מלא מים שאובין:    הכא נקט שהבור הי' מלא שאובין ולא לעיל במ"ב. משום דהתם הרי בעי לאשמעינן נמי שיוכשרו המים הפסולים ע"י השקה ובהשקה מה לי אם בור השאובין מלא או אינו מלא. משא"כ במשנתינו דודאי לא בעי לאשמעינן שלא יוכשרו השאובין בהשקה. דהרי אין בהאמ' מים כשרים מ' סאה. רק ס"ד שקלוח הכשר של האמה שבא לתוך השאובין דוחה אותן לחוץ. לפיכך שפיר נקט מלא לרבותא. דאע"ג שהשאובין כבר מלאו הבור וקרובין לצאת. אפ"ה לא הוכשרו בהאמה שקילח לתוכן:

והאמה:    קלוח של גשמים שאינו מ' סאה. דאילו הי' הקלוח מי מעין. בכ"ש היו נכשרים הפסולים כשהושקו יחד. וגם אילו הי' בהקלוח גשמים מ' סאה. הרי לת"ק במ"ב היו מוכשרים בהשקה:

נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא:    בור השאובין:

עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין:    וחמיר הכא ממשנה ב' דהתם סגי בשיצא כשיעור מילואו ועוד מדכולן כשרים הן. רק שנפסלו מדנפלו לתוכן ג' לוגין שאובין שפסולן מדרבנן. דהרי אפי' נימא שאובין פסולין מדאורייתא. הרי נתבטלו ברוב כשרים. להכי סגי כשיצא מהבור כשיעור המים שנפסלו כמו שהיו תחלה. ועוד קצת מהג' לוגין. אז הוכשרו כולן. דבדרבנן תולין וכדאמרן. אבל הכא שהמים שבבור כולו היו כולן שאובין וחל עליהן איסור דאורייתא. אע"ג דהשתא שנתערבו עם קלוח הגשמים. נתגלגל שוב להיות רק איסור דרבנן. אפ"ה דינו כאיסור דאורייתא [כדאשכחן דוגמתו בספק איסור דאורייתא שבשלו בכלי. ושהה הכלי מעל"ע. דאפ"ה לא מחשב השתא כספק איסור דרבנן כמשבצות בי"ד ס"א סק"ז]. להכי משערינן גבי' יפה יפה. כמה מים שאובין הי' תחלה בהבור. וכמה מים כשרים ירדו לתוכו. וכמה מים שוב חזרו ושטפו ויצאו מהבור. דלמשל אם הי' כ' סאין שאובין בהבור. והאמה מים כשרים היו י' סאין ויצאו מהבור כ' סאין לא תלינן שהם הכ' סאין שאובין שיצאו. אלא משערינן דכיון שהכשרים הם רק חלק השלישי מהפסולים. ובלח בלח יש בילה. להכי אמרינן דב' שלישי' מהכ' סאין שיצאו היו מהשאובין. וחלק השלישי מהיוצאים של מי האמה הכשירים הי'. נמצא עדיין נשאר בהבור חלק שלישי מהכ' סאין הפסולין. וכן חשבינן נמי כשהכשרים מרובים מהפסולין. או בשהן מחצה על מחצה. לעולם מחשבין היוצאין לפי השיעור שהי' בהכשרים ובהפסולים:

וזה לוג ומחצה:    והתחיל הב' קודם שפסק הקודם לו. דאל"כ לכ"ע כשר [וכמשנה ד']. וכמו כן הסוחט וכו':

הסוחט את כסותו ומטיל:    הג' לוגין:

:    וכולהו או או קתני:

והמערה מן הצרצור:    הוא כלי שעשוי בראשו כעין מסרק סביב לשפת פיו. כדי לסנן המים בהסדקין שבין שיני המסרק [כספ"ב דכלים]:

אמר ר' עקיבא לא אמרו מטילין אלא מטיל:    בלשון זה קבל מרבותיו. דמשמע רק מאדם א' ובפעם א':

אמרו לו לא כך ולא כך אמרו:    נ"ל דלהכי קאמרו לא כך ולא כך. דקמ"ל דאפי' לא מטילין לא אמרו. מדהוה משמע דהטילו בידים. אלא אפי' נפלו מעצמן. ובכל אופן שנפלו פוסלין [וראייתי מלקמן [פ"ד מ"ד ופ"ו מי"א] דאפי' בנפלו מעצמן פוסלין]. וגם לרטו"ז [ר"א סקכ"ז ולש"ך שם סקמ"ו] דדוקא בבאו בידי אדם הג' לוגין פוסלין גם בנפלו שלא בכוונה. י"ל דמה"ט נקט ולא מטילין. משום דמטיל משמע בידי אדם בכוונה. מיהו בלא נפלו רק נגעו. לכ"ע לא נפסלו הכשרים [כפ"ד מ"ד ופ"ו סמ"ג וד' ויו"ד סי' ר"א סי"ז]:

אלא שנפלו לו שלשה לוגין:    אפי' מטיל מנקבים הרבה:

משנה ד

מצטרפין:    ודוקא בהי' לוג בכל כלי [ש"ך ר"א סקמ"ז]:

ומארבעה אין מצטרפין:    אפי' בנפלו ביחד מדאין לוג בכל א' [ש"ך שם סקמ"ח]. ולא דמי לצרצור וסוחט כסותו לעיל שאין בכל נקב לוג ואפ"ה מצטרפין. התם כל השאובין מצורפין תוך הצרצור והכסות:

בעל קרי החולה:    שא"א לטבול לקריו מחולשתו. והרי קודם שטבל אסור בכל דבר שבקדושה כברכות וק"ש וכדומה:

שנפלו עליו תשעה קבין מים:    כך היתה תקנת עזרא. דכשא"א לו לטבול במקוה תסגי לו להתירו לדבר שבקדושה כשמטילי' עליו ט' קבין שאובין [כפ"ג דברכות]. מיהו אח"כ ראו חכמים לבטל חיוב הטבילה הנ"ל לגמרי [כא"ח סי' פ"ח]. ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל תקנת ב"ד הקדום [כגיטין ל"ו ב']. י"ל כך התנו ב"ד הקדום שכשיראו חכמים אחרונים שראוי לבטל התקנה יבטלו [כמ"ק ד"ג ב'] והשתא חלש עלמא. גם הי' ביטול תורה עי"ז. א"נ משום שגם בימי עזרא לא פשטה תקנה זו בכל ישראל. ובהנך ב' גווני רשאין האחרונים לבטל תקנת הראשונים [מ"ק ד"ג ב' וע"ז ל"ו א' והרא"ש ס"פ מרובה]:

וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין:    דנעשה עי"ז שני לטומאה ופוסל תרומה במגע [כשבת י"ג ב']:

במה דברים אמורים:    דב' וג' כלים מצטרפין לקולא בבעל קרי. ולחומרא במקוה ובטהור שנפלו עליו ג' לוגין:

בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון:    ואז אפי' לא הי' דעתו מתחלה לשפוך לשם כל הג' לוגין מצטרפין:

ובמה דברים אמורים:    דד' אין מצטרפין לפסול המקוה:

בזמן שלא נתכוין לרבות:    שירבו המים בהמקוה. וי"א דר"ל שכשנתן מכלי ראשון לא התכוון לערות שם עוד יותר [ר"א ש"ך סקמ"ט]:

אבל נתכוין לרבות אפילו קרטוב בכל השנה:    והשלים הנשאר מג' לוגין בשנה שאחריה:

מצטרפין לשלשה לוגין:    והכי קיי"ל [ר"א סט"ו]. ונקט לשלשה לוגין. לאשמעינן דהא לט' קבין לבעל קרי. אפי' התכוון לרבות אמ"צ: