פתיחת התפריט הראשי

<< · תניא · חלק א · נב · >>

וכמו שבנשמת האדם, עיקר גילוי כללות החיוּת הוא במוחין, וכל האיברים מקבלים אור וכוח לבד, המאיר להם ממקור גילוי החיוּת שבמוחין. ככה ממש על דרך משל, עיקר גילוי כללות המשכת החיוּת להחיות העולמות והברואים שבהם, הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך, הנקראים בשם מוחין. והן הן המלובשים בתורה ומצוותיה. וגילוי כללות המשכה זו הוא מקור החיוּת, אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטוּת רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה, כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, וכוחות איברי הגוף מהמוח הנ"ל.

ומקור זה הוא הנקרא: עלמא דאתגליא, ומטרוניתא, ואימא תתאה, ושכינה- מלשון "ושכנתי בתוכם"- על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור אין סוף, אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גילוי. וממקור זה נמשך לכל אחד האור וחיוּת פרטי הראוי לו, ושוכן ומתלבש בתוכם להחיותם. ולכן נקרא אם הבנים על דרך משל, וכנסת ישראל, שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות ונבראו נשמות דבריאה וכו'. וכולן אינן רק מהתפשטות החיות והאור מהמקור הזה הנקרא שכינה, כהתפשטות האור מהשמש. אבל השכינה עצמה, שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שאין סוף ברוך הוא מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא מקור כל המשכות החיוּת שבכל העולמות, [שכל החיות שבהם אינו רק אור המתפשט ממנה, כאור המתפשט מהשמש], אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם, שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד.

ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה, ולא יתבטל במציאות באורה? הוא רצונו יתברך וחכמתו וכו' המלובשים בתורה ומצוותיה הנגלית לנו ולבנינו. דאורייתא מחכמה נפקת, היא חכמה עילאה דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו'. וכמו שנתבאר לעיל, שאור אין סוף ברוך הוא מלובש ומיוחד בחכמה עילאה, והוא יתברך וחכמתו אחד. רק שירדה בסתר המדרגות ממדריגה למדריגה בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים, שהן תרי"ג מצוות התורה. ובירידתה בהתשלשלות מעולם לעולם, גם השכינה ירדה ונתלבשה בה בכל עולם ועולם. וזהו היכל קדש קדשים שבכל עולם ועולם. וכמו שכתוב בזוהר ועץ חיים, שהשכינה שהיא מלכות דאצילות, [שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא וחיוּת שמאיר לעולמות, ולכן היא נקראת דבר ה' ורוח פיו כביכול, על דרך משל, כמו שבאדם הדיבור הוא מגלה מחשבתו הסתומה ונעלמה להשומעים], היא מתלבשת בהיכל קדש קדשים דבריאה, שהיא חכמה בינה ודעת דבריאה. ובהתלבשותן במלכות דבריאה נבראו הנשמות והמלאכים שבבריאה, וגם משם נמשך התלמוד שלפנינו. וכמו שכתבנו לעיל בשם התיקונים, שבעולם הבריאה מאירות ומשפיעות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא בבחינת צמצום עצום, בכדי שיוכלו הנשמות והמלאכים, שהם בעלי גבול ותכלית, לקבל השפעה מבחינת חכמה בינה ודעת אלו. ולכן נמשך משם התלמוד, שהוא גם כן בחינת חכמה בינה ודעת, שהתלמוד הוא טעמי ההלכות על בוריין, והטעמים הם בחינת חכמה בינה ודעת. וההלכות עצמן הן ממידותיו של אין סוף ברוך הוא, שהן חסד דין רחמים וכו', שמהן נמשך ההיתר והאיסור והכשר והפסול והחיוב והפטור, כמו שכתוב בתיקונים.

ובהתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דיצירה, שהוא חכמה בינה ודעת דיצירה. ובהתלבשותן במלכות דיצירה נוצרו הרוחות והמלאכים שביצירה. וגם משם היא המשנה שלפנינו, שהיא הלכות פסוקות, הנמשכות גם כן מחכמה בינה ודעת של אין סוף ברוך הוא. רק שבחינת חכמה בינה ודעת, שהם טעמי ההלכות, הם מלובשים וגנוזים בגופי ההלכות, ולא בבחינת גילוי. וגופי ההלכות שהן בחינת גילוי, הן הן הארת מידותיו של אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי. כמו שכתבנו לעיל בשם התיקונים, דשית ספירן מקננין ביצירה. שהן דרך כלל שני קווין, ימין ושמאל, להקל מסטרא דחסד, דהיינו להתיר, שיוכל לעלות אל ה', או להחמיר וכו'. והכל על פי חכמה עילאה דאצילות, ובינה ודעת כלולות בה ומיוחדות באין סוף ברוך הוא. כי בתוך כולן מלובשות חכמה בינה ודעת דאצילות, שאור אין סוף ברוך הוא מיוחד בהן בתכלית היחוד. וכן בדרך זו ירדה השכינה ונתלבשה בהיכל קדשי קדשים דעשיה. וכל עולם משלושה עולמות אלו מתחלק לרבבות מדריגות, הנקראות גם כן עולמות פרטים. ומלכות דאצילות מלובשת במלכות [הגה"ה: (ובזה יובן לשון הכתוב: "מלכותך מלכות כל עולמים"):] של כל עולם פרטי, יורדת ומתלבשת בהיכל קדשי קדשים, שהוא חכמה בינה ודעת שבעולם שלמטה ממנו במדרגה. והנה מהשכינה המלובשת בהיכל קודש הקודשים של כל עולם ועולם כללי או פרטי, נמשך ומתפשט ממנה אור וחיוּת לכל העולם והברואים שבו, נשמות ומלאכים וכו', כי כולם נבראו בעשרה מאמרות שבמעשה בראשית, שהם דבר ה' הנקרא בשם שכינה.


<< · תניא · חלק א · נב · >>