תניא חלק א נא

<< · תניא · חלק א · נא · >>

והנה לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל, צריך לבאר תחילה, להבין קצת עניין השראת השכינה, שהיתה שורה בבית קדשי קדשים, וכן כל מקום השראת השכינה מה עניינו, הלא מלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה.

אך העניין, כדכתיב: "ומבשרי אחזה אלוה". שכמו שנשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו, ואף על פי כן עיקר משכנה והשראתה היא במוחו, ומהמוח מתפשטת לכל האיברים, וכל איבר מקבל ממנה חיות וכוח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו: העין לראות, והאוזן לשמוע, והפה לדבר, והרגליים להלוך, כנראה בחוש, שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמ"ח אברים וכל הקורות אותם. והנה אין שינוי קבלת הכוחות והחיות שבאיברי הגוף מן הנשמה מצד עצמה ומהותה, שיהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמ"ח חלקים שונים, מתלבשים ברמ"ח מקומות כפי ציור חלקי מקומות איברי הגוף, שלפי זה נמצא עצמותה ומהותה מצוייר בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף חס ושלום; אלא כולה עצם אחד רוחני, פשוט ומופשט מכל ציור גשמי ומבחינת וגדר מקום ומידה וגבול גשמי מצד מהותה ועצמותה. ולא שייך במהותה ועצמותה לומר שהיא במוחין שבראש יותר מברגליים, מאחר שמהותה ועצמותה אינו בגדר ובחינת מקום וגבול גשמי. רק שתרי"ג מיני כוחות וחיוּת כלולים בה במהותה ועצמותה, לצאת אל הפועל והגילוי מההעלם, להחיות רמ"ח איברין ושס"ה גידין שבגוף, על ידי התלבשותם בנפש החיונית, שיש לה גם כן רמ"ח ושס"ה כוחות וחיוּת הללו.

והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כוחות וחיוּת מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו, עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש. ולכן הם מקבלים תחילה הכוח והחיוּת הראוי להם לפי מזגם ותכונתם, שהן חכמה בינה ודעת וכוח המחשבה, וכל השייך למוחין. ולא זו בלבד, אלא גם כללות כל המשכות החיוּת לשאר האיברים גם כן כלולה ומלובשת במוחין שבראש, ושם הוא עיקרה ושורשה של המשכה זו, בבחינת גילוי האור והחיוּת של כל הנשמה כולה. ומשם מתפשטת הארה לשאר כל האיברים, ומקבל כל אחד כוח וחיוּת הראוי לו כפי מזגו ותכונתו, כוח הראיה מתגלה בעין, וכוח השמיעה באוזן וכו'. וכל הכוחות מתפשטים מהמוח, כנודע כי שם הוא עיקר משכן הנשמה כולה בבחינת גילוי, שנגלית שם כללות החיוּת המתפשט ממנה. רק כוחותיה של כללות החיוּת מאירים ומתפשטים משם לכל איברי הגוף, כדמיון האור המתפשט ומאיר מהשמש לחדרי חדרים. [ואפילו הלב מקבל מהמוח, ולכן המוח שליט עליו בתולדתו כנ"ל].

וככה ממש על דרך משל אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין להחיותם, ובכל עולם יש ברואים לאין קץ ותכלית, ריבוא רבבות מיני מדרגות, מלאכים ונשמות וכו'. וכן ריבוי העולמות אין לו קץ גבול, גבוה על גבוה וכו'.

והנה מהותו ועצמותו של אין סוף ברוך הוא שווה בעליונים ותחתונים, כמשל הנשמה הנ"ל. וכמו שכתבו בתיקונים, דאיהו סתימו דכל סתימין. פירוש, דאפילו בעלמין סתימין דלעילא הוא סתום ונעלם בתוכם, כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אפילו בעולמות עליונים. ונמצא כמו שמצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש. וההבדל שבין עולמות עליונים ותחתונים הוא מצד המשכת החיוּת אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר בבחינת גילוי מההעלם, [שזה אחד מהטעמים שההשפעה והמשכת החיוּת מכונה בשם אור על דרך משל], להחיות העולמות והברואים שבהם, שהעולמות העליונים מקבלים בבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד כפי כוחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחינת המשכה הפרטית אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר לו. והתחתונים, אפילו הרוחניים, אינם מקבלים בבחינת גילוי כל כך, רק בלבושים רבים, אשר אין סוף ברוך הוא מלביש בהם החיוּת והאור אשר ממשיך ומאיר להם להחיותם.

וכל כך עצמו וגברו הלבושים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש ומסתיר בהם האור והחיוּת, עד אשר ברא בו עולם הזה החומרי והגשמי ממש, ומהווהו ומחייהו בחיוּת ואור, אשר ממשיך ומאיר לו אור, המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים הרבים והעצומים המעלימים ומסתירים האור והחיוּת, עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיוּת, רק דברים חומריים וגשמיים, ונראים מתים. אך בתוכם יש אור וחיוּת המהווה אותם מאין ליש תמיד, שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו. ואור זה הוא מאין סוף ברוך הוא, רק שנתלבש בלבושים רבים. וכמו שכתוב בעץ חיים, שאור וחיוּת כדור הארץ החומרי הנראה לעיני בשר הוא ממלכות דמלכות דעשיה, ובתוכה מלכות דיצירה* וכו', עד שבתוך כולן עשר ספירות דאצילות המיוחדות במאצילן אין סוף ברוך הוא.


הערה *: [בדפוסים הקודמים היה כתוב "מלכות דמלכות דעשיה". ונראה לי דצ"ל "מלכות דיצירה", וכן הוא באגרת הקודש סימן כ"ה המתחיל "להבין אמרי בינה" וכו', אשר נמצא לפנינו גוף כתי"ק].


<< · תניא · חלק א · נא · >>