תניא חלק א יא

<< · תניא · חלק א · יא · >>

וזה לעומת זה: רשע וטוב לו, לעומת צדיק ורע לו, דהיינו שהטוב שבנפשו האלהית שבמוחו ובחלל הימני שבליבו כפוף ובטל לגבי הרע מהקליפה שבחלל השמאלי. וזה מתחלק גם כן לרבבות מדרגות חלוקות בעניין כמות ואיכות הביטול וכפיפת הטוב לרע חס ושלום:

  • יש מי שהכפיפה והביטול אצלו מעט מזער, ואף גם זאת אינו בתמידות ולא תדיר לפרקים קרובים, אלא לעיתים רחוקים מתגבר הרע על הטוב וכובש את העיר קטנה הוא הגוף, אך לא כולו אלא מקצתו לבד, שיהיה סר למשמעתו ונעשה לו מרכבה ולבוש להתלבש בו אחד משלושת לבושיה הנ"ל, דהיינו:
    • או במעשה לבד, לעשות עבירות קלות ולא חמורות חס ושלום.
    • או בדיבור לבד, לדבר אבק לשון הרע וליצנות וכהאי גוונא.
    • או במחשבה לבד, הרהורי עבירה הקשים מעבירה. וגם אם אינו מהרהר בעבירה לעשותה, אלא בענין זיווג זכר ונקיבה בעולם, שעובר על אזהרת התורה (סנהדרין כ:): ""ונשמרת מכל דבר רע", שלא יהרהר ביום כו'",
    • או שהיא שעת הכושר לעסוק בתורה והוא מפנה ליבו לבטלה, כדתנן באבות (משנה אבות ג ד): "הניעור בלילה כו' ומפנה לבו כו'", שבאחת מכל אלה וכיוצא בהן נקרא רשע בעת ההיא, שהרע שבנפשו גובר בו ומתלבש בגופו ומחטיאו ומטמאו.

ואחר כך גובר בו הטוב שבנפשו האלהית, ומתחרט ומבקש מחילה וסליחה מה', וה' יסלח לו אם שב בתשובה הראויה על פי עצת חכמינו ז"ל בשלושה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, כפי שנתבאר במקום אחר.

  • ויש מי שהרע גובר בו יותר, ומתלבשים בו כל שלושה לבושים של הרע, ומחטיאו בעבירות חמורות יותר ובעיתים קרובים יותר, אך בינתיים מתחרט ובאים לו הרהורי תשובה מבחינת הטוב שבנפשו שמתגבר קצת בינתיים, אלא שאין לו התגברות כל כך לנצח את הרע לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב, ועל זה אמרו רז"ל (ראה בדף השיחה): "רשעים מלאים חרטות", שהם רוב הרשעים שיש בחינת טוב בנפשם עדיין.

אך מי שאינו מתחרט לעולם, ואין באים לו הרהורי תשובה כלל, נקרא רשע ורע לו, שהרע שבנפשו הוא לבדו נשאר בקרבו, כי גבר כל כך על הטוב, עד שנסתלק מקרבו ועומד בבחינת מקיף עליו מלמעלה.

ולכן אמרו רז"ל (סנהדרין לט.): "כל בי עשרה שכינתא שריא".


<< · תניא · חלק א · יא · >>