תורת העולה/חלק ב/פרק מא

פרק אחד וארבעים עריכה

הנה אני בתומי אלך, לפי דרכינו הנמשך עד הנה, כי כל ענין המקדש ועבודותיו, כולן נתיסדו על סוד חדוש העולם וקיומו הנמשך, אשר השם יתעלה מחדש בכל יום מעשה בראשית. ולזה בא ענין עבודת כהנים בבגדיהם בבית המקדש, להורות על העבר ועל ההוה, כי מצד מלבושיהם המשונין, היו מורים על מה שעבר בבריאת העולם בענין אדם הראשון שהיה לערך שאר העם, כמדריגות כהן גדול לערך שאר הכהנים, ולזה היה מלובש בבגדי כהונה גדולה, כמו שנאמר בענין אדם ואשתו (בראשית ג כא) ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ואמרינן במדרש (במדבר רבה ד ח, רבינו בחיי בראשית שם), בגדי כהונה גדולה הלבישם. כתיב הכא וילבישם, וכתיב התם (ויקרא ח יג) וילבישם כתנות, עד כאן לשון המדרש. ונאמר כאן (שמות כח) לכבוד ולתפארת. ושם תרגום אונקלוס כתנות עור לבושין דיקר, והוא עצמו לכבוד ולתפארת. וכן כתב הצרור המור ריש תצוה.

והיו הבגדים שמונה, נעשים על האופן המבואר בהן, הכל דוגמא לענין מה שעבר על האדם, ובבגדיו שנתלבש לאחר שחטא, שנאמר בהן (בראשית ג ז) וידעו כי ערומים הם. ודרשו ז”ל (ב"ר יט ו) ידעו שמצוה אחת היתה בידם ונתערטלו ממנה, ובדרך שיתבאר, גם בגדי כהן הדיוט שהיו ארבע בגדים, הם גם כן דוגמה למה שעבר על בני אדם הראשון, בדרך שיתבאר אם ירצה השם יתעלה.

ולזה היה משפט הכהנים, שהם לכל דבר ראשונים, לברך בתורה ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון, להיותן רומזים על הראשונים, ואף כי בעבודתן היו דוגמת מלאכי מעלה, שהם הראשונים לכל דבר שבמעלה. ולזה נתנה הכהונה לאהרן ושני בניו הנותרים, כאדם ושני בניו, וכמו שכתב בצרור המור פרשת תצוה כי יום שהוקם המשכן, היה כדמות יום חדוש העולם עצמו, כמו שנראה מכל מה שנתבאר. וכבר דרשו ז”ל (ב"ר יט ז) שמשה רבינו עליו השלום החזיר השכינה לארץ, שנאמר (שמות יט כ) וירד יי' על הר סיני. כמו שהיתה שכינה בתחתונים בזמן הבריאה, ולכן הוחזר הדבר ליושנה לתת לאהרן ולבניו בגדי כהונה, כמו שהיה בזמן הבריאה.

ובא וראה איך שהשם יתעלה, נתן טעם הרבה מצות, שיהיו זכר ליציאת מצרים, ומה שארע במדבר, כמבואר בטעם, סוכות, ופסח ושאר מצות שבדומיהן, ואיך לא נחשוב שהיה מקצת מצות, זכר לענין בריאת העולם, ומה שנתהוה אז, שהוא יסוד התורה והאמונה. וכבר נאמר (בראשית לב לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, להיות להם לזכרון תמיד ענין האבקו עם המלאך, ואיך לא נאמין שבאו מצות הרבה בתורה, להיות לזכרון עניני האדם, וקורותיו בתחלת הבריאה, ולכן נראה כי ענין הבגדים הוא מה שאמרנו אך בדרך שיתבאר.

אמנם ענין העבודה שהיה הכהן עובד, היה מורה על עבודתו, שהיה עובד האדם, אלמלא שחטא, שהיה כאחד משאר מלאכי מעלה, והיה עושה הטוב, וההכרחי לו לפי פעולותיו, לבלתי נטות ימין ושמאל. ולזה היה מורה בענין עבודותיו, על עבודת המלאכים, והשכלים הנפרדים, אשר הקדוש ברוך הוא פועל ומנהיג העולם על ידיהן, וזהו ענין עבודת הכהנים במקדש, בענין הקרבנות, וכמו שיבא אם ירצה השם יתעלה על הסדר מבואר, בענין הקרבת קרבן התמיד, ושאר עבודת הקרבנות.

וידוע שאלמלא שחטא האדם, היה הוא הכהן העובד, והיה במדריגות העליונים, וכמו שנאמר בתחלת בריאתו (בראשית ב טו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ודרשו ז”ל (ויקרא רבה כ ב) תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל החמה, והוא מורה על מעלתו, כמו שביאר בעל העקידה בארוכה שם, ופסוק מלא הוא מה שאמר (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ונאמר (כז) בצלם אלקים ברא אותו. שרצה לומר על ענין מדריגתו שהיתה בראשונה בדמות המלאך, ובמדריגתו. וכמו שנאמר (תהלים פב) אלהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון. לכן היו הכהנים עובדים עבודה, שהם כדמות מלאכי מעלה. והלוים משוררים בשעת העבודה, שהם כדמות הגלגלים, המתנועעים בתנועתן, בסבת הכחות המקבלים מצבא מעלה, ומשמיעים קול, כדמות השיר שהיה הלוי משורר, מחמת עבודת הכהן. וכבר נתבאר (פרק לח).

ועל פי זה יתבאר טעם המשמרות שהיו במקדש, כי משמרות הכהנים והלוים דרך אחד להם, כי הלוים נגד המתנועעים, והכהנים המניעים, וישראל היו עומדים במעמדם בשעת העבודה, כי הם המקבלים מעמד וקיום על ידי שיר הלוים, ועל ידן מתקיים העולם, ולכן היו נקראים אנשי מעמד, כי הם מעמידי העולם השפל, אשר היו אנשי מעמד דוגמתן, והיו אומרים ענין המעמדות המוזכרים במסכת תענית (כו א), שהם ענינים מבריאת מעשה בראשית, כמוזכר שם, כי לתכלית זה נברא העולם. והיו מתענין, לכפר על מה שחטא אדם הראשון, וכמו שאמרו רבותינו ז”ל (ע"ז ה א) בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא לא חטאו לא באנו לעולם, והוא האמת בעצמו, כי מצד רוב התאווה אשר הלך אחריה האדם וזרעו, נתרבתה התאוה לידי מותרת חמדת המשגל, ונתרבו הביאות המותרות והאסורות בעולם, ועל ידי זה נתרבה מין האדם בעולם, ואפשר שאלמלא לא חטאו ולא עשאו אלא ההכרחי, נתמעט מין האדם, ולא באנו לעולם. ומי גדול לנו מאדונינו דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים נא) בחטא יחמתני אמי. ואלמלא לא חטא אביו, לא בא לעולם, הנה חטא האדם העמידה וקי(י)מה העולם השפל, כענין אנשי מעמד. ולכן היו אנשי מעמד מתענין. והכהנים עובדים בבגדיהם, כדי לכפר בתשובתן ותפילתן על חטא הראשונים, ועל מה שנעשה בכל דור ודור. ובהיות כי ענין כהן גדול נגד אדם הראשון, היה המצוה להיות הכהן גדול מאחיו, בנוי, בכח, ובעושר, ובמראה, כי בצלם אלקים עשה האדם. ומצוה לנאותו, כמו שאמרו בפרק במה טומנין (שבת נ ב), מצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו כו'