תורת העולה/חלק ב/פרק לב
פרק שנים ושלשים עריכה
בעניין שמן המשחה, כתב הרב המורה חלק שלישי פרק חמשה וארבעים, שמן המשחה יש בו שני תועלת להיטב ריח מה שימשח בו. ולהאמין גדולת הדבר הנמשח וקדושתן, והיותו נבדל לטובה משאר מינו יהיה אדם או בגד או כלי, הכל שב ליראת המקדש, שהיא סבה ליראתו מפני התחדש הפעלת בנפש האדם בעת שיכנס בו. ואמנם סבת האזהרה מעשות בשמן המשחה והקטורת מבוארת מאוד, כדי שלא יריחו הריח ההוא אלא שם, ויהיה אז ההפעלות בנפשות יותר, ושלא יחשב גם כן כל מי שימשח בזה השמן או בכיוצא בו יהיה נכבד, ויתחדשו בעבור זה הפסדות גדולים ומחלקות, עד כאן לשונו. הנה הרב נתן סבת הכלל, אבל לא הפרטים בבשמיו שדקדקה התורה במשקלן ריש פרשת כי תשא, ובוודאי לא דבר רק הוא.
ובעל העקידה שער שנים וחמישים כתב, כי מה שנאמר (שמות ל כג) וקנמון בושם מחציתו חמשים ומאתים, שרצה שישקול לשני חצאין לתת בו הרושם אשר הוא בנתינת מחצית השקל. ולומר שהאיש הנמשח ממנו צריך להיות זהיר ומהיר, כתיקון חציו האחד שהוא חומרו, שהוא חצי האדם עד שיהיה ראוי לשקול שוה בשוה עם חלק השני העליון שהוא צורתו, כל אחד מהם לפי עניינו, ולזה מה שאמר (שמות ל לא) ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, כי זה באמת כולו שלי, ולזה על בשר אדם לא יוסך זולת הכהן הגדול כי מלאך יי' צבאות הוא, וגם במתכנתו לא תעשו כמוהו שמן אחר, כדי שלא יאבד מן הבשם ההוא זכרון זה הרומז על קדושת שני אלו החלקים, אשר על זה אמר קדש יהיה לכם, עד כאן לשונו.
וטעם על דרך הקבלה כתבו רבינו בחיי (שמות ל לא), ולא אאריך לפי שאינו טעם על ענין השמן והבשמים שבו, רק כתב למה מרמז וע”ש, וכל אלו הדברים אינם מספיקין לי, על כן אכתוב הנראה לי ואייחד לו פרק בפני עצמו.