תורת העולה/חלק א/פרק כה
פרק עשרים וחמש
עריכהבעניין הארון והלוחות שבו כתב הבחיי (בחיי על שמות כה לט) וזה לשונו:
- דע כי הגאון רבי חננאל ז"ל פירש בפירוש החומש ברמז הכלים האלה כי הארון רומז לצדיק החכם שהוא צריך להיות תוכו כברו כשם שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ.
- וכשם שקרקעית הארון אמתיים וחצי על אמה וחצי -- בתבריתא"ה ארבע אמות פחות רובע אמה[1] -- כן הצדיק צריך לגרוע ממנו מארבע יסודות שבגוף ויוסיף בצדקו ובמעשים טובים.
- למעלה מן הצדיקים - מעלות הנביאים. וכנגדן הכפורת אשר על הארץ רמוז לנביאים שהן למעלה מן הצדיקים. והיתה הכפורת זהב כולו, וכן הנביא כולו צדיק שנאמר "בצדק כל אמרי פי" (משלי, יח). הכרובים שעל הכפורת רמוז למלאכים, שהם למעלה מהנביאים, והם פורשים כנפים למעלה - רמוז לשכינה שהוא למעלה מהמלאכים. כי המלאכים כסא הכבוד לקבל כבוד השכינה. וזהו שכתוב "אל הכפורת יהיו פני הכרובים" (שמות כה, כ), שהיו מסתכלין למטה בכפורת ולא היו רשאין להסתכל למעלה. וזהו שכתוב "אל הכפורת יהיו פני הכרובים". הקדוש ברוך הוא למעלה מהכל שנאמר "אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו" (שמואל ב, ו). וכן עשה שלמה במקדש כרובים של עץ שנאמר "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן" (מלכים א, ו).
- השלחן כנגד מלכי ישראל שמסדרין על שלחנם בני ישראל שנאמר "ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך". וכתיב "ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו'". והיה מצופה זהב טהור כעניין המלכות שאינה עשויה אלא לפנים כגון שאול שאמר לשמואל "כבדני נא נגד זקני עמי ונגד זקני ישראל". והיה אמתיים ארכו כנגד שני דברים שצריכין מן המלך, המשפט והמלחמה, שנאמר "ושפטינו מלכינו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו".
- שיעור קירותיו תשע אמות[4] כנגד תשע מצות שנצטוה המלך - לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, ולא ירבה לו נשים ולא יסיר לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו וכתב לו את משנה תורה הזאת. וקרא בו כל ימי חייו לבלתי רום לבבו מאחיו לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל.
- והיתה המסגרת כדי שלא ישמט ממנו לחם הפנים, והיתה משמשת לשמור מה שבשלחן כנגד הכהנים והנביאים ששומרים את המלכים שלא יכשלו שנאמר "ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורוהו יהוידע הכהן". וכתיב בעזהו "ויהי לדרוש אלקים בימי זכריהו המבין בראות האלהים" (דה"ב כו, ב).
- וכל הדברים בכלים האלה - הארון והשלחן והמנורה ומזבח העולה ומזבח הזהב. הארון כנגד הצדיקים תופשי התורה. השלחן כנגד מלכי ישראל. והמנורה כנגד חכמי ישראל. מזבח הזהב כנגד כהנים. מזבח העולה כנגד ישראל.
- עד כאן[5].
וכתב עוד (בחיי על שמות כה י):
- ועל דרך השכל ועשו ארון יתכן לפרש עניין הארון שבו לחות הברית והכפורת אשר עליו עם שני כרוביו רומז לשלשה דברים שיש באדם - הגוף והנפש והשכל. וירמוז לתכלית הגמול הטוב והשכר העצום אשר להם בידיעת התורה. כי הארון היה מעצי שטים שבמדבר - רמז לגוף האדם. וארבע טבעות שבארון כנגד ארבע יסודות שבגוף האדם שהן מעמידין ונושאין אותו. ושני בריחים בטבעות כנגד שני חוטין שבגוף האדם מראשו ועד רגליו והם חוט השדרה וחוט אחד קרוב לצידו. שני לוחות הברית שבו כנגד שני איברים מיוחדים שבגוף האדם אשר בהם יקבל חכמת התורה והם המוח והלב.
- ושני הכרובים רמז לנפש ולשכל. האחד זכר והאחד נקבה. כי הנפש והשכל בדמיון זכר ונקבה, זה פועל וזה מקבל. וכבר ידעת כי הזכר הוא העיקר והוא מאמר שלמה עליו השלום גם בלא דעת נפש לא טוב. באר כי אין שלימות לנפש מבלעדי השכל.
- ואין צריך לומר ביצירה התחתונה בעולם השפל כי גם בעולם האמצעי, הוא עולם הגלגלים, יש זכר ונקבה והם השמש והירח שבעולם האמצעי ולכך נמשלו בתורה בחלומו של יוסף לזכר ולנקבה שבשפלים גן השמש והירח שבעולם האמצעי הוא דוגמא לזכר ולנקבה אשר בעולם העליון כלומר פועל ומקבל והיו הכרובים מקשה לפי שהכוונה בנפש שתשיב שכלית אלקית והיו שניהם לקוחות ונאצלים מזהב הכפורת עצמה הכפורת רמז לכסא כבוד כי שם שורש הנשמה החכמה' וכפורת מלשון כפרה ותשובתה לשורשה אי אשפר מבלתי הכפרה ומבלתי ידיעת התורה שהיא משיבת נפש לשרשה. ויבא לך מזה כי עם ידיעת התורה שהארון הנפש והשכל לקוחים ונאצלים מכסא הכבוד מתעלין למעלה וחוזרים לשרשם ומזה אמר הכתוב סוככים בכנפיהם על הכפורת לרמוז כי שם שרשה. ואמר פורשי כנפיים למעלה על שם שמתעלן למעלה למעלה. ועוד אפשר לפרשן כי הארון ורמוז לגן. ושני לוחות שבו הלוח האחד יש מצוה שכליות והלוח השני מצות גופניות כנגד עץ החיים ועץ הדעת והכפורת רמז לערבות הוא הרקיע העליון הזך המכסה כל שאר הרקיעים. והכרובים שעל הכפורת רמז למלאכים שהם למעלה מערבות שהנבואה יוצאה מבניהם לכל שאר הנביאים. והיו פורשי כנפים למעלה לקבל שפע מאת הבורא יתברך שנבואתו של משה בלא אמצעי ובא לו הדיבור ממנו לבין שני הכרובים.
- ועל דרך הקבלה ועשו ארון דוגמא לכסא הכבוד. וזהו שאמר ואת תכנית כל כליו שהראה הקדוש ברוך הוא כל כלי המשכן שלכך היו פורשין על הארון בגד תכלת שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והוא שכתוב בפרשת במדבר סיני (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ולשון כליל תכלת שכלו היה דומה לתכלת שלמעלה דוגמא מקום השכינה למעלה שכולו תכלת ומפני שכסא הכבוד משלשה יסודות בשלשה מראות כמו שהזכרתי בפסוק במעשה לבנת הספיר ולכך הוצרך בצלאל לעשות שלשה ארונות וזהו שדרשו ז"ל (יומא עב ב) שלשה ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ שקע של עץ בשל זהב ושל זהב בתוך של עץ וצפ' שפתותיו זהב שנאמר (שמות כה יא) מבית ומחוץ תצפנו נמצא מצופה זהב מבית ומחוץ היו שלשה ארונות ונראים ארון אחד ולכך תמצא בפרשה זו של ארון כל אותיות מאלפא ביתא חוץ מאות ג' שרצתה התורה להעלימה בכאן להעלמת יסודות הכסא שהם ג' ובצלאל רמזה בחשבון ארונות שעשה וכנגד ג' מראות שבכסא תמצא שלשה מראות בקשת ומפני זה נכתב מלת קשת שלשה פעמים בפרשת הברית של נח (בראשית ט)
עד כאן לשונו.
ובמדרש רבתי פרשת במדבר (במדבר רבה ד, יג):
- רבי אומר חביב הארון ככסא הכבוד של מעלה שנאמר (שמות טו יז) מכון לשבתך פעולתה השם שהמקדש מכוון נגד כסא כבוד והארון נגד הכסא עשה למעלה מהן כפורת נגד שרפים עומדים ממעל לו. עשה לו שני כרובים שהם חביבים כשמים וארץ שהיה בהן מושבו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות כה יט) כרוב אחד מקצה מזה וגו'. וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ שנאמר (דברים כח יב) יפתח השם לך את אוצרו הטוב - כך השכינה נתונה למעלה משני כרובים שהם מכוונים זה לזה שנאמר (שמות כה כ) ופניהם איש אל אחיו, מכוון נגד כסא הכבוד שמכוון נגד הקדוש ברוך הוא שנאמר מציון מכלל יופי.
עד כאן לשון המדרש. ונראה מתוך דבריו דעת חכמי הקבלה בעניין הכרובים שהם נגד כרובים שלמעלה הנקראים 'שמים וארץ', כידוע מדברי המקובלים.
ולי נראה כי הרמז מבואר בעצמו ואין צריך לכוונה כי הלוחות היו רומזים על עצמן. ואף על פי שכבר נרמז כל תורה שבעל פה בשלחן, מכל מקום בא הרמז בלוחות בפני עצמן כי מעלתן מעולה למה שנתנו במעמד כל ישראל מפי השם יתברך.
ואמנם עניין הארון שהיו מונחים בו היה דוגמת השכל האדם כמו שכתב הרמב"ם לבנו, והבאתי דבריו לעיל פרק ארבע עשר, ולמה שנודע כי השכל האנושי הוא נחלק לשלשה חלקים - ההשכל ההיולי, והשכל הנקנה, והשכל הנפרד. וכבר ביאר כל זה בארוכה בעל העקידה פרשת בראשית. וחכמים ז"ל קראוהו נפש רוח נשמה.
ועל כן היה הארון שלשה ארונות כמו שדרשו שלשה ארונות עשה בצלאל. והיה הפנימי והחיצון של זהב, כי התחלה הוא חצי הכל והסוף הוא עיקר והאמצעי הוא הפחות, על כן היה הפנימי והחיצון ממין המעולה. והיה כל השלשה ארונות ארון אחד כמו שכתב הרמב"ם פרק שני משמנה פרקים, כי חלקי הנפש הם שלשה וכולן נפש אחת.
והיה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו להורות על מדרש רבותינו ז"ל "כל האמות שבארון שבורות", רצה לומר חצאין, מכאן לתלמיד חכם שיהא נכנע ולבו נשבר בקרבו, ועל כן היה כל שיעורו בחצאין.
והיה ארכו אמתיים וחצי שהם חמשה חצאי אמות להורות על חמשה כחות הנפש הפנימיים שנתנו לשרת השכל, וזכרן בעל העקידה ריש כי תשא, והם: השומר, והזוכר, והמדמה, והמחשב, והשופט. הנה אלו חמשה כחות פנימיים הנרמזים בחמשה חצאי אמה שבארון.
ושלשה חצאי אמות רחבו נגד חלקי האדם ששכלו של אדם מתגבר ונתוסף בהן, וכמו שאמרו חכמים כל זמן שמזקינין מוסיפין חכמה. ולכן כל חלקי האורך שהם החמשה החצאין הנזכרים יש להם רוחב שלשה, שהם ימי העלייה והעמידה והירידה, ששכלו של אדם מתרחב בהן.
ושלשה חצאין קומה נגד חלקי העולם שבהן השכל מתגבר ועולה ממדרגה למדרגה, והוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ששם מלאכי אלקים, והם דוגמת הכרובים שעל הכפורת.
ולפי זה יתבאר לך טעם מדרשם ז"ל בסוכה (צ"ל מגילה י ב) ומייתי לה סוף פרק קמא דיומא (דף כא.) מקום הארון אינה מן המדה והכרובים בנס היו עומדים. ובסוטה (דף לה.) כשעברו ישראל הירדן נשא הארון את נושאיו. והטעם מבואר, כי כמו שנפשו של אדם אינו מן המדה של הגוף ובנס הוא נקשר הכח השכלי בכח חומרי -- כן היה העניין בארון ובכרובים. וכמו שהנשמה נושא את נושאו, שהוא הגוף, ולולי הנפש אין שום תנועה וחיות בגוף, ואף על פי כן הגוף נושא הנפש במקרה, כי ידוע כשאדם הולך ממקום למקום גם נפשו נעתקת עמו -- כן היה הדבר בארון. והוא מבואר.
והיה מצות הארון לנושאו בכתף כמו שנאמר (במדבר ז, ט) "בכתף ישאו", והיה אסור לנושאו על העגלה או בבהמה -- להיות כי הנושא לנפש השכלי הוא חומר האדם ולא חומר הבהמה ולא העגלה, והוא מבואר.
וארבע טבעות שבארון נגד ארבע יסודות שהגוף מורכב מהן הנושא הנפש שהוא הארון והבריחים שנושאים אותו בו הם שני החומרים שבו שהם החומר הפשוט והחומר המורכב המוכן לקבל הצורה. וקרוב לזה כתב הבחיי פרשת תרומה. ולהיות כי ידוע כי אי אפשר שיסוד החומר מן הצורה בעוד שהוא הנמצא ההוא כי הצורה משלמת מהותו על כן לא יסורו הבריח מן הטבעות.
והכפורת שעל הארון בא להורות על מחיצה המפסקת בין השכל הפועל ובין שכל האדם המשכיל בו ובאורו רואה אור והמחיצה הוא החומר שהוא המחיצה הגדולה המפסיק ביניהם. כמו שכתב הרב המורה חלק שלישי פרק תשיעי והיה הכפורת כדמות לוח חלק מונח על הארון כי כן קראו הפלוסופים שכל ההיולי בדמות לוח מוכן לקבל החכמות ושלמה עליו השלום אמר כתבם על לוח לבך. הנה התבאר עניין הכרובים על דרך שהסכימו כל המפרשים והרב המורה מכללן כתב כן חלק שלישי פרק חמשה וארבעים שהכרובים היו מורים על השפלים הנפרדים.
וכן כתוב רבי אברהם אבן עזרא וזה לשונו:
- שים לבך לדעת סוד הכרובים כי אין לכפורת קומה. ופירש בעל צפנת פענח דבריו שרצה לומר כי הכרובים רומזים על השכלים שהם על הגלגל התשיעי והוא פשוט וזך כאבן ספיר, ובעבור שאינו גוף אמר שאין לכפורת קומה. וכתב עוד כי לדעת רבי אברהם הארון שתחת הכפורת היה רומז על גלגל השמיני שהוא מקיף כל הגופות. והלוחות השנים שבהן משפטי התורה היו בתוך הארון נגד שני חלקי המזלות שהיו בגלגל השמיני אשר מהם נודע משפט משם על העולם. ואמרתי שני חלקים בעבור כי חצים בדרום וחצים בצפון.
עד כאן לשונו.
ולי נראה לפי הכוונה הנמשכת עד הנה כי הכרובים היו מורים על אנכי ולא יהיה לך ולפי שאלו שני דברים שמעו ישראך מפי הגבורה וכמו שנאמר (מכות כד א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום על כן היו עומדים על הארון בפרהסיא והיו נראין לעיני כל ישראל מה שאין כן בשאר הדברות שהיה מונחים בארון מכוסים להורות כי היו מכוסים בשכל אנשים שהוא שכלו של משה רבינו עליו השלום שהוא הגיד להן קול הדיבור ואלו שני דברות אף על פי שהיו כתובים בלוחות בא להן הרמז בפני עצמן מכח שהם נבדלו במעלה יותר משאר דברות והיו נרמזים בכרובים שהן דוגמת מלאכי עליון הנראין לביו אדם מטעם מה שדרשו זכרונם לברכה פרק רבי עקיבה אמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא בו מלאך כו'. ודע דאמרינן פרק קמא דסוכה (ה ב) דגובה כרובים שעשה שלמה עשרים אמה וגובה כרובים שליש הבית או המשכן וגובה הכרובים שבמשכן עשרים טפחים מן הארץ הרי שלכולה עלמ' מניין העשרי' היה נגדר בגובה הכרובים. וכבר כתבתי למעלה שמניין זה מורה על כתר השם יתברך שמו ואין לך כתר ככתר אנכי ולא יהיה לך שהוא כולל ומקיף הכל והוא סוד הכתר שנאמר אצל השם יתברך ודי למבינים. והיו הכרובים מקשה נעשים מן הכפורת לסוד העניין כי אלו שני דברות מושגים בשכל נאחזים ונשרים בו. וכמו שבאר הרב המורה שמפי גבורות המופת מש(?אולי למחוק) שמענום להיות מושגים בשכל ולכן היה מקשה עם הכפורת שהוא שכל האדם. והרלב”ג ביאר כי הכרובים הם רומזים על שכל היולאני והשכל הפועל המשפיע בו. והיו סוככים בכנפיהם למעלה להיות כי גבוה עליהם ישתדלו בהשגתו בחזקתה יד על כן בא הרמז שרצונן לעלות ולהשיג למעלה למעלה ובכלל דברינו נכללים דבריו וקרובים בזו דבריו למה שביארתי.
ודע והבן כי לפי זה מבואר הטעם מה שמקשין רבים למה צותה התורה לעשות כרובים והלא כבר צותה התורה לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל וכל תמונה כו'. והנה לפי דרכינו יתבאר כי אלו הכרובים היו מורים על אלו הדברות ולכך הם עצמן הותרו ואף כי שעיקר הרמז בהן הוא על דברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא ולזה לא נאסר לעשות זכרון כי לא נאסר לעשות אלא תמונת הדברים אשר בשמים ממעל או על הארץ מתחת ודוגמת הצורות ההם אסור לעשות אבל איזהו צורה שאין לו דוגמא בנמצאות מותר. וכדאיתא במסכת עבודה זרה (מב ב) ובכל הפוסקים לכן הותר לעשות הכרובים מאחר שאין להם דוגמא בעליונים כי אף שהמלאך היה נראה לנביא דוגמות זו מכל מקום אין זה אמיתת מציאתם כי ידוע שאינן גופות וגויות כלל והוא מבואר.
ודע כי על פי דרכינו נתבאר לנו ספק גדול שבתורה וזהו שנאמר בפרשת ואתחנן (דברים ד כג) השמרו לכם פן תשכחו את ברית השם אלקיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צווך השם אלקיך. והנה נתקשו כל המפרשים במקרה זה שאמר ועשיתם לכם פסל וגו' אשר צוך דהרי לא מצינו בשום מקום שצוה השם יתברך שמו לעשות תמונה. ולכך תקנו כל המפרשים מקרא זה כמו שבא בפירושיהם. ולי נראה שהדבר כפשוטו ובא להזהיר שלא יעשו התמונות אשר צוה השם לעשות והם הכרובים והמנורות ושאר הדברים של מקדש. וכבר אמרו במסכת עבודה זרה (מג א) שאסור לעשות בניין בדמות ההיכל ומנורה כמנורה וכן שאר הדברים והוא לדעתי מטעם כי הכלים במקדש הם בדמות הצורות אשר ברקיע וכמו שבאה האזהרות שלא לעשות תמונה הדברים אשר ברקיע. וכמו שדרשו ז"ל (שם) (שמות כ כג) לא תעשון אתי לא תעשון דמות שמשי אשר במרום כן בא הצווי במקרא זה שלא לעשות הדברים המשמשין בהן במקדש. וזהו אמרו תמונת כל אשר צוך השם אלקיך. ולהיות כי צדיק באמונתו יהיה על ידי האמונה תשוב הנפש אל האלקים אשר נתנה על כן היה הארון לפני ולפנים אשר היה מורה על מדרגות העולם העליון כי אם ידבק השכל בכרובים ישוב שמה.
זאת אשר ראיתי לפרש כפי מיעוט שכלי בתבנית הבית ואת כליו המונחים בו תמיד לכבוד ולתפארת והוא כדמות העולם בכללו העומד על התורה והחכמה שעליהם עולם עומד והוא דוגמת מה שאמר אברהם (בראשית כב יד) בהר השם יראה. כי על ידי הטוב הזה והלבנון אנו רואין גדולתו של יוצר בראשית ברוך הוא ומבורך תמיד לעולם ועד ואבקש מלפני כסא כבודו שיעזרנו לראות בפועל מה שכתבתי לפי הנראה וישוב אותנו לציון ברינה ושם נעבדיהו ביראה ואל יעזבנו מעתה ועד עולם. אמן ואמן.
סליק חלק ראשון
- ^ 2.5 כפול 1.5 מניב 3.75 אמה מרובע - ויקיעורך
- ^ כוונתו אל 2.5 אמה אורך X 1.5 אמה קומה X 2 צידי האורך, מניב 7.5 אמה מרובע - ויקיעורך
- ^ כאשר הרוחב 1.5 אמה, וכחישוב הנ"ל בהערה קודמת - ויקיעורך
- ^ 3 אמה מרובע לכל אחד משני צידי האורך ו1.5 אמה מרובע לכל אחד משני צידי הרוחב - ויקיעורך
- ^ עד כאן דברי הגאון רבי חננאל המובא בר' בחיי בשמות כ"ה - ויקיעורך