תורת העולה/חלק א/פרק כד

<< · תורת העולה · חלק א · פרק כד · >>

פרק עשרים וארבע

כתב הרמב"ם פרק שלישי מהלכות בית הבחירה (יז) מזבח הקטורת היה מרובע אמה על אמה והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ. ושלשתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המובדלת בין המקדש ובין קדשי הקדשים עד כאן לשונו.

והנה טרם אדבר הכוונה בזה אומר שיש להפלא ולתמוה למה לא סדרה התורה עניין מזבח הקטורת במקום הראוי לו דהיינו פרשת תרומה גבי שלחן ומנורה ששם מקומו במשכן ובמקדש. רק אחר כל גמר מלאכת המשכן ומלאכת החצר כולו ומלאכת הבגדים ופרשת התמידים נאמר בסוף תצוה ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'. וכבר דברו בזו הקושיה הראשונים ז"ל בפירושים רק שהדבר נאות לכוונתינו ויתישב היטב ראיתי לדבר בו גם כן. ועוד יש להקשות למה הזהיר על המזבח ההור ביחוד לא תעלה עליו קטורת זרה ולא אמר גם כן על המזבח העולה שלא יקרבו עליו קרבן זר ומגואל וכן על השלחן והמנורה ראוי ומחויב שלא יעלה עליהן רק מה שצוה השם יתברך. וזולת זה הוא דבר זר ומתועב וכבר העיר גם כן על קושיה זו בעל העקידה פרשת תרומה. ועל כן אני אומר כי כמו שבמעשה בראשית האדם היה נברא לאחר כל מעשה בראשית וכמו שאמרו במדרש (במדבר רבה י י) משל למלך שמכין חופה לבנו ואחר כך מכניס החתן כן הוא עניין בכאן כי המשכן והמקדש וכליו הם דוגמא העולם כאשר נתבאר בפרקים שעברו על כן אחר כל מעשים באר עניין מזבח הקטורת הרומז על האדם אשר במעשיו הנעימים מקטיר קטורת על המזבח והוא לבו כמו שאמר המשורר (שיר הייחוד ליום א) מזבח אבנה בשברון לבי. וכבר האריך בעל העקידה פרשת צו לבאר שהמזבח הוא מורה על לב האדם. וכבר כתבתי לעיל פרק רביעי בשם הרמב"ם כי מזבח הקטורת היה מורה על השפע הנכבד היורד על שכל האדם שעיקר משכנו במוח או בלב והמעשים הנעימים הם נמשלים לקטורת כמו שדרשו ז"ל (בראשית רבה סא ד) למה נקרא שמה קטורת שמעשיה נעים כקטורת. ואמרו במדרש רבתי פרשת נשא (במדבר רבה יג יג) שהקטורת היה נקרב נגד צדיקים שמעשיהם נעימים כקטורת. והוא טעם אמרו רבותינו ז"ל (שבת פט א) הקטורת עוצר המגפה והוא האמת בעצמו שכשישראל עושין תשובה המגפה נעצרה ודוד עליו השלום היה אומר תכון תפלתי קטורת לפניך רצה לומר כאלו היו כל מעשיו נעימים ומקובלים שאז התפלה רצויה ונראה שזהו עניין מדרשם ז"ל (תנחומא תצוה טו) באמרם שמן וקטורת ישמח לב. שמן שנמשח בו כהן גדול וקטורת שהיה מקטיר לפני ולפנים והיה מתמר ועולה ישמח לב היו כל ישראל שמחיו והיו יודעין שנתכפר להם ונתקבלו מעשיו. ואמרו ביומא (כא ב) שמסתכלין בענן הקטורת לאיזה רוח היה נוטה כו'. וכל זה מטעם שאמרנו שהקטורת היה מורה על מעשים הנעים. ולכן כשהיה מתמר ועולה מול השמים היה ניכר שלב ישראל לאביהם שבשמים והיו ישראל שמחים וכן לכל רוח שהיה נוטה מזומנים ומוכנים גשמי נדבה וטללי ברכה. ולכן היה מסתכלין בענן הקטורת וכל זה מבואר והוא הטעם גם כן שנענשו קרח ועדתו על ידי קטורת ונתיישבה הכהונה לאהרן וזרעו על ידי הקטורת. גם נדב ואביהו נענשו בקטורת כי לא יתכן להקריב קטורת רק קדוש השם אשר יבחר בו השם יקרב אליו. ויתבאר עוד לקמן בעניין הקטורת וסממניו אם ירצה השם וא"כ נתבאר טעם שהזכיר מזבח הקטורת לבסוף כל המלאכה כי רומז על האדם שהוא אחרון במעשה בראשית טעם זה נאמר במזבח הקטורת (?? שמות לז כב) אמתיים קומתו, ממנו קרנותיו אמר שההוד וקירון עור פניו הוא ממנו ומעצמו כי הבחירה ביד האדם להקטיר קטורת כשר או קטורת זרה על לבו והלשון בעצמו נאמר גבי משה עליו השלום קרנים מידו לו וגו'. רצה לומר שזכה לקרני ההוד שלו מצד בחירתו הטובה ומידו היתה לו זאת ועל כן צותה התורה שלא להקריב עליו קטורת זרה כי האדם מצוה שלא יקרב קטורת זרה מה שלא בא רמז הזה בכל כלי המשכן.

והיה המזבח מכוון באמצע ההיכל בין צפון לדרום כי ידוע כי המזג הממוצע מועיל מאד. להיות האדם טוב המעלות ומדות כמו שביאר בעל העקידה כל זה בארוכה פרשת ויהיו חיי שרה והביא ראיות ברורים לדבריו מדברי הפילוסופים. וידוע שרוח צפון הוא קר ורוח דרום הוא חם ולכן הממוצע בין שניהם הוא במזג השוה בין קור לחום כמו שכוונו ז"ל באמרם (ברכות ה ב) מי שנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים ולפי שההיכל היה מרמז על העולם בכללו היה המזבח הקטורת מכוון באמצע. כי ידוע שאמצע העולם הוא הקו השוה ששם נברא אדם הראשון כדברי החוקרים ששם הוא המקום היותר נאות לאדם להיות במזג שוה בין קור והחום.

והיה משוך לחוץ בין השלחן והמנורה עד שבדרך הכניסה למקדש שהיתה ממטה למעלה כמו שנתבאר בפרק ראשון היה מזבח הקטורת למטה משלחן ומנורה להורות כי הלב שהוא דוגמתו נושא החכמה והתורה שנרמז בשלחן ומנורה והיה כולן בשליש הפנימי סמוך לפרוכת דוגמת המזוזה שהיא בשליש העליון בגובה של פתח להורות כי שלשה כלים אלו דבוקתן וקשורן בעולם העליון שהן שליש גובהו של עולם.

והיה מרובע אמה על אמה ואמתיים קומתו להורות על עניין נאות וזה כי המלאכים מתוארים בגובה כמו שנאמר וגובה להם ויראה להם. אמנם אינן מתוארים ברוחב ואורך על כן שכל אדם שמשכנו במוח ובלב שהוא המזבח שהוא כח בגשם מתואר ברוחב ואורך וגובה שהוא גדר הגשם שיש לו שלשה מרחקים. אמנם מלבד גובה זו יש לו עוד גובה שיש למלאכי מעלה ולכן היה אמתיים גובהו להורות על שני מיני גובה. אמנם ברוחב ואורך לא היה רק אמה להורות על מרחוק גשמי והוא מבואר.