תורת הממדים לאין ספורות/ספר העולם

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

תורת הממדים לאין ספורות
שם טוב גפן
ספר ראשון - ספר העולם
→מבוא	ספר המדידה - פתיחה←

א

"הא"^[1] היא מילה אשר תיאמר על כל, על כל דבר ודבר יהי אשר יהי וגם על כולם יחד, כי תיאמר על הדבר, על אין הדבר, על אין אין הדבר ועל אין אין אין הדבר עד עדי עד^[2].

ובזה תדמה המילה "הא" בכל פרטיה לשורש שני של המחויב ${\sqrt {a(+1)}}=$ כי כמו שהמילה "הא" תיאמר על כל, כן שורש שני של המחויב יוכל להיות גם מספר מחויב גם מספר משולל, כי יכלול בו את כל המספרים כמחויבים כמשוללים עד בלי ספורות מהמספר המשולל אשר אין מספר לו = ∞- עד האין = 0 ועד המספר המחויב אשר אין ספורות לו = ∞+.

ב

"אין-הא" הוא מאמר, אשר לא ייאמר על כל מאומה, כי אם נאמר כי על איזה דבר ייאמר שהוא "אין-הא", הנה יען כי הדבר ההוא, שעליו ייאמר: "אין-הא", הוא חלק מהכל, כי בכל הלוא יוכלל גם הדבר ההוא, כמובן, ובאשר כי ה"הא" תיאמר על הכל, כאמור, הלוא ממילא תיאמר גם על הדבר ההוא ואשר על כן יהיה הדבר ההוא" הא", לא "אין הא" כאשר אמרנו בתחילה, ומזה כי "אין-הא" לא ייאמר על כל מאומה כאשר אמרנו^[3].

אם אומנם כמו זר ייראה הדבר, לכאורה, כי מושג ה"הא" אין לו "אין" ו"אין הא" ריק מכל מושג, מה שלא מצאנו כזאת בכל יתר המושגים כולם. אומנם הדבר הזה יוצא הוא ממהות מושג ה"הא" השונה במהותו ממהות כל המושגים זולתו, כי כל המושגים כולם עצמותם ומהותם הוא ההגבלה, אשר יגביל את כל מושג ומושג לעצמו, ואשר על כן יהיה לכל מושג ומושג דבר שיהיה בתוך הגבול, אשר יגביל את המושג ההוא, הלוא הוא המושג עצמו, המונח בתוך גבולו, ודבר שיהיה מחוץ לגבולו, והוא אשר יקרא בשם "אין" המושג ההוא. אכן המושג "הא" אשר עצמותו ומהותו הלוא היא שלילת כל הגבלה וכל צמצום כאמור (סעיף א) ואם אין לו כל הגבלה לכן אין לו חוץ, כי הכל נכלל במושג "הא", בלי יוצא מן הכלל מאומה^[4].

^ המילה "הא" היא עצמה "ה" הקריאה, המורה על כל דבר, יהי אשר יהיה, אך אם הוא נושא המאמר (והדגש שאחרי "ה" הקריאה יורה על חסרון אות א ונושא המאמר הוא כל אשר דעתנו נדונית עליו, ואף הסותר את עצמו ומוזר הוא להדעת, בכל זאת, הלוא דעתנו נדונית עליו, זה עצמו, כי הוא מוזר להדעת, ועל כן יכול הוא להיות נושא המאמר.
^ ביאור. אם אומנם יש חוק להשכל, הנקרא בשם חוק הוצאת השלישי Tex exclusi Tertii. אשר יביע אומר, כי מלבד הדבר ואין הדבר אין עוד דבר שלישי, כי כל הינהו אך או הדבר או אין הדבר, אפס כי ה,הא" כולל הכל, גם אם נאמר כי החוק הזה איננו, כי אומנם כל החוקים תלויים ויוצאים מה"הא" ונוסדים עליו, אולם ה"הא" איננו נוסד על איזה חוק, ואיננו תלוי בכל מאומה, אשר על כן, אמרנו בפירוש, כי ה"הא" ייאמר על הדבר, על אין הדבר, על אין אין הדבר ועל אין אין אין הדבר עד עדי עד.
^ בזה ידמה "אין הא" בכל פרטיו לשורש השני של המשולל ${\sqrt {a(-1)}}$ כי כמו שהמאמר "אין הא" לא ייאמר על כל מאומה, באשר על כל ייאמר רק "הא", כן שורש השני של המשולל לא יוכלל בו כל מאומה באשר הכל, בלי יוצא מן הכלל מאומה, יוכלל בשורש השני של המחויב.
^ כאשר נשים לבנו להמושגים השונים, נראה כי ככל אשר ירבה מספר הגבלות המושג, כן ירבה וכן יפרוץ גם "אין" המושג ההוא, וככל אשר תמעטנה הגבלותיו, כן ימעט וכן ייצער, לעומת זה, גם "אין" המושג ההוא, דרך משל: מושג האדם המוגבל בהגבלות רבות, כי גדרו הלוא הוא: הדבר שהוא בעל מוטת שלושת הממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו, מרגיש ומתנועע לרצונו ומדבר בהשכל ודעת. והנה המושג המוגבל בהגבלות הרבות האלה, הוא קטון מאוד בכמות גודלו, כי לא יכלול בו אך את מין האדם בלבד, וכל זולתו מונח חוץ לגבולות המושג ההוא, ואשר על כן יהיה "אין אדם" גדול מאוד מאוד, כי הלוא יכלול בו את כל המציאות עד לבלי תכלית, מלבד מין האדם, ואולם, כאשר נסיר הגבלה אחת מהגבלותיו, והיא ההגבלה האחרונה: "מדבר בהשכל ודעת", הנה ישאר לנו "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו, מרגיש ומתנועע לרצונו", אשר יכלול בו, מלבד מין האדם, גם את כל החי למינהו, מה שנחשב בראשונה לאין המושג, ומזה נראה, כי בחסר רק הגבלה אחת מהגבלת המושג הקודם, נתגדל המושג למאוד, והוא נתמלא מחורבנו של "אין המושג", כי במידה ההיא שנתגדל המושג המונח בתוך גבולותיו, אשר יגבילוהו, הנה במידה ההיא בעצמה הלוא נתמעט כמותו של "אין המושג", המונח חוץ לגבולות אשר יגבילו את המושג. נסיר עוד הגבלה אחת והיא ההגבלה: "מרגיש ומתנועע לרצונו" ישאר אז אך: "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו", אשר יכלול בו, מלבד האדם והחי, גם את כל הצומח למינהו ובזה נתגדל המושג, המונח בתוך גבולותיו, יתר הרבה מאשר היה בראשונה ובשניה, ובמידה הזאת בעצמה נתמעט "אין המושג", כי החי והצומח, אשר נחשבו בראשונה ל"אין המושג", שבו עתה להיות בתוך גבולולת המושג ואליו ייחשבו מעתה ומ"אין המושג" ייגרע נחלתן. נסיר עוד הגבלה אחת, הלוא היא" פרה ורבה ומוליד בדומה לו" ישאר אך: "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים", אשר יכלול בו, מלבד האדם החי והצומח, גם את הגוץ, הכולל בו הארץ כולה וכל אשר בה, וגם את כל הכוכבים הרבים עד אין מספר, ואת השמים ושמי השמים עד לאין קץ ולאין תכלית, כי הלוא כל אלה המה בעלי מוטת שלושת הממדים, ואם כן המה גוץ, והמושג המונח בתוך הגבולים, אשר יגבילוהו ונתגדל לפי זה, עד לאין קץ

[1] המילה "הא" היא עצמה "ה" הקריאה, המורה על כל דבר, יהי אשר יהיה, אך אם הוא נושא המאמר (והדגש שאחרי "ה" הקריאה יורה על חסרון אות א ונושא המאמר הוא כל אשר דעתנו נדונית עליו, ואף הסותר את עצמו ומוזר הוא להדעת, בכל זאת, הלוא דעתנו נדונית עליו, זה עצמו, כי הוא מוזר להדעת, ועל כן יכול הוא להיות נושא המאמר.

[2] ביאור. אם אומנם יש חוק להשכל, הנקרא בשם חוק הוצאת השלישי Tex exclusi Tertii. אשר יביע אומר, כי מלבד הדבר ואין הדבר אין עוד דבר שלישי, כי כל הינהו אך או הדבר או אין הדבר, אפס כי ה,הא" כולל הכל, גם אם נאמר כי החוק הזה איננו, כי אומנם כל החוקים תלויים ויוצאים מה"הא" ונוסדים עליו, אולם ה"הא" איננו נוסד על איזה חוק, ואיננו תלוי בכל מאומה, אשר על כן, אמרנו בפירוש, כי ה"הא" ייאמר על הדבר, על אין הדבר, על אין אין הדבר ועל אין אין אין הדבר עד עדי עד.

[3] בזה ידמה "אין הא" בכל פרטיו לשורש השני של המשולל ${\sqrt {a(-1)}}$ כי כמו שהמאמר "אין הא" לא ייאמר על כל מאומה, באשר על כל ייאמר רק "הא", כן שורש השני של המשולל לא יוכלל בו כל מאומה באשר הכל, בלי יוצא מן הכלל מאומה, יוכלל בשורש השני של המחויב.

[4] כאשר נשים לבנו להמושגים השונים, נראה כי ככל אשר ירבה מספר הגבלות המושג, כן ירבה וכן יפרוץ גם "אין" המושג ההוא, וככל אשר תמעטנה הגבלותיו, כן ימעט וכן ייצער, לעומת זה, גם "אין" המושג ההוא, דרך משל: מושג האדם המוגבל בהגבלות רבות, כי גדרו הלוא הוא: הדבר שהוא בעל מוטת שלושת הממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו, מרגיש ומתנועע לרצונו ומדבר בהשכל ודעת. והנה המושג המוגבל בהגבלות הרבות האלה, הוא קטון מאוד בכמות גודלו, כי לא יכלול בו אך את מין האדם בלבד, וכל זולתו מונח חוץ לגבולות המושג ההוא, ואשר על כן יהיה "אין אדם" גדול מאוד מאוד, כי הלוא יכלול בו את כל המציאות עד לבלי תכלית, מלבד מין האדם, ואולם, כאשר נסיר הגבלה אחת מהגבלותיו, והיא ההגבלה האחרונה: "מדבר בהשכל ודעת", הנה ישאר לנו "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו, מרגיש ומתנועע לרצונו", אשר יכלול בו, מלבד מין האדם, גם את כל החי למינהו, מה שנחשב בראשונה לאין המושג, ומזה נראה, כי בחסר רק הגבלה אחת מהגבלת המושג הקודם, נתגדל המושג למאוד, והוא נתמלא מחורבנו של "אין המושג", כי במידה ההיא שנתגדל המושג המונח בתוך גבולותיו, אשר יגבילוהו, הנה במידה ההיא בעצמה הלוא נתמעט כמותו של "אין המושג", המונח חוץ לגבולות אשר יגבילו את המושג. נסיר עוד הגבלה אחת והיא ההגבלה: "מרגיש ומתנועע לרצונו" ישאר אז אך: "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים, פרה ורבה ומוליד בדומה לו", אשר יכלול בו, מלבד האדם והחי, גם את כל הצומח למינהו ובזה נתגדל המושג, המונח בתוך גבולותיו, יתר הרבה מאשר היה בראשונה ובשניה, ובמידה הזאת בעצמה נתמעט "אין המושג", כי החי והצומח, אשר נחשבו בראשונה ל"אין המושג", שבו עתה להיות בתוך גבולולת המושג ואליו ייחשבו מעתה ומ"אין המושג" ייגרע נחלתן. נסיר עוד הגבלה אחת, הלוא היא" פרה ורבה ומוליד בדומה לו" ישאר אך: "הדבר שהוא בעל מוטת שלושת ממדים", אשר יכלול בו, מלבד האדם החי והצומח, גם את הגוץ, הכולל בו הארץ כולה וכל אשר בה, וגם את כל הכוכבים הרבים עד אין מספר, ואת השמים ושמי השמים עד לאין קץ ולאין תכלית, כי הלוא כל אלה המה בעלי מוטת שלושת הממדים, ואם כן המה גוץ, והמושג המונח בתוך הגבולים, אשר יגבילוהו ונתגדל לפי זה, עד לאין קץ

[1]

[2]

[3]

[4]