תורת הממדים לאין ספורות/מבוא



מבוא‏[1]

מעולם ידע האדם בנפשו כי התבל אינה מוגבלת רק במה שמושג לחושיו בלבד, באופן שבתבל כולה אין נמצא כל דבר, אשר לא יחושו חושיו. הוא הבין שלוא, למשל, חסר לו חוש אחד מחמשת חושיו, נאמר: חוש הראות, שאז הלא חסר חלק גדול מאד מידיעות העולם והטבע, ובכל זאת החלק הזה היה נשאר קיים גם אז אף על פי שהיה נסתר מפניו, כהימצאו עתה בהחישו אותו בחוש הראות. ומזה הוציא משפט צדק שגם עתה אולי ישנם דברים רבים בטבע, אשר לא נוכל להשיגם בכל חושינו שישנם לנו עתה, ובכל זאת הינם נמצאים אם כי לא נשיגם. וה"אולי" הזה ישוב להיות אחרי ההתבוננות היטב לודאי גמור. הן האדם הוא רק חלק קטן מעט מזעיר מן הארץ, והארץ הזאת, בכל גודלה הנורא בערך לאדם, הינה באמת אך כנקודה מדידית בערך לעולם כולו, ואשר על כן זר ומוזר מאוד להניח, שלא יוכל להימצא בכל העולם רק את אשר יוכל להשיג האדם היצור הקטן בחמשת חושיו. ולא עוד אלא שלבו הגיד לו מאז כי ישנם עולמות רבים מאד, אשר לא רק שקצר כוח חושינו מהשיגם, כי אם גם כל מבוא ושום דרך אין להם לחושינו להשיג אותם.

כי השגת החושים מוגבלת היא על שני דרכים: א) הגבלת כמות כוח השגתם, דרך משל: חוש השמע - כמות כוחו מוגבל, כי לא ישמע קולות חלשים מאד או הרחוקים ביותר; וכן חוש הראות כמות כוח השגתו מוגבל, כי לא יראה דברים הרחוקים הרבה או את הדברים הקטנים מאוד, וכן בשאר החושים. ואולם החסרון הזה יוכל להימנות על ידי עצות ותחבולות שונות אשר על ידן נוכל להגדיל כמות כוח השגת החושים, וככל אשר נגדיל כמות כוח השגתם כן תרבה גם כמות הדברים אשר יושגו לחושים, כמו שאנו רואים שמצאה ידנו בעזרת כלי הראות והשמע להשיג דברים רבים ושונים שבלי עזרתם נעלמים הם ממנו. הדרך השנית - ב) היא הגבלת "איכות" השגת החושים, כי אם לדוגמה, נגדיל כוח השגת השמע אפילו עד לבלי תכלית, גם אז לא ישיג חוש השמע דבר מן המראות, הטעם והריח אחרי שאין לו לחוש השמע כל מבוא ודרך להשיגם, וכן כל שאר החושים לא יחושו רק על פי הדרך והאופן המיוחד לכל אחד לבדו. הוא אשר אמרנו, כי החושים מוגבלים המה על שני דרכים: א) בכמות כוח השגתם, ועוד יותר הרבה מאד. ב) באופן השגתם וכמו שבארנו. - והנה, כאשר אמרנו היתה דעה קבועה בלב האדם, שישנם עולמות רבים מאד, אשר לא רק כי קצר כוח חושיו מהשיגם, כאשר מוגבלים הם בכמות כוח השגתם, אלא גם אין כל מבוא ודרך לחושיו להשיגם, בהיות חושיו מסוג אחר לגמרי. אולם מן הצד השני הגיד לב האדם לו, כי התנאים והחוקים שבהם ועל ידם יוכלו חושי האדם להשיג מוחשיהם, כמו: תנאי המקום והזמן וחוקות השכל מוכרחים המה לכלל המציאות ומבלעדם תימנע כל מציאות וכל הוויה. ואף כי לא ידע לתת לעצמו דין וחשבון: ההכרחיות הזאת מאין תימצא? וההכרחיות עצמה מה היא? את מה יחליט בתנאים האלה למוכרח - שבלעדם לא תוכל להיות כל מציאות, ואת מה יחליט לעובר בלבד, אשר המציאות תוכל להיות גם בלעדם. בלי לשים לב לזה חרץ משפטו, כי כל אשר איננו נופל תחת תנאי השגת החושים וחוקותיהם - הינהו אפס.

ואולם פשר דבר החידה הזאת והתאחדות שתי המחשבות האלה, המריבות אשה את רעותה בחזקה, עד כי שלום אמת יהיה ביניהן, יצא לנו מעצמו כאשר אך נתבונן אל התורה החדשה אשר הננו נותנים לפני הקורא כיום הזה, הלא היא תורת הממדים לאין ספורות ככל אשר בארנו את התורה הזאת די באר, כפי אשר יש לאל תבונתנו והראינו אמתתה בראיות נוצחות חותכות וגוזרות כראיות האלגברה והגיאומטריה - בספר העולם, הוא הספר הראשון לתורה הזאת. אכן יען כי התורה הזאת אשר תגזור אומר כי ישנם מוטות[2] וממדים, אשר אין ספורות להם, הנה חדשה מקרוב באה, לא שמעתה אזן מעולם ולא שערוה כל הפילוסופים מאז; רעיונות זרים ומוזרים מאד - לכאורה - אשר הדמיון לא יכילם, והחושים יאמרו לא בנו הם, אשר על כן עלינו להתנהל לאט, לרגל הקורא לקרב אותה מעט מעט אל שכל המתבונן בה, ולהבינו במשלים ודמיונות ככל אשר נוכל. ובטרם כל עלינו לבאר את כוונתנו בדבר השמות מוטה וממד כי יש אשר יחשבו כי המלים האלה יורו פה לא על אותו המושג אשר הונחו בלשון להורות עליו בעצם וראשונה, כי הנה רק סמל לאיזה ענין רוחני ורעיון מופשט, וכאשר עשו כל הפילוסופים מן העולם לשמש במלים ושמות רבים שלא על כוונתם הראשונה, והמחשבה ההיא תוכל להמיט רעה גדולה על התורה הזאת לבלבל את משפטיה הברורים ולעכר את לימודיה המדויקים, אשר על כן עלינו להזהיר את הקורא ולאמר לו מראש כי כוונתנו בגדר השמות מוטה, ממד הוא לא פחות ולא יותר מאותה הכוונה אשר יכוונו בעלי הגיאומטריה בגדר כל אחד מהשמות האלה.

והנה לבעלי גיאומטריה שלושה מיני מוטות, אשר כל עסקם רק בהם לדעת חוקותיהם ומשפטיהם, הלא המה מוטת-הקו[3], ואנחנו נקראה בשם מוטת-המאריך, והיא מוטה בת ממד אחד בלבד, הלא הוא ממד האורך, אשר ינטה מן הקדם אל האחור. המוטה השניה היא מוטת השטח, ואנחנו נקראה בשם מוטת-המרחב, והיא מוטה בת שני ממדים הלא המה מוטת האורך ומוטת הרוחב אשר יעמדו נצבים זה על זה; כל אחד מהממדים האלה יש לו נטיה אחרת. האחד, ינטה מן הקדם אל האחור, והשני, ינטה מן הימין אל השמאל. והנה ערך שתי מוטות האלה זו לזו הוא כערך מספר החיובי אל האין (או אל האפס) = וכמו שמספר בחיובי איננו מורכב מאין, כי אף אם נקבץ מספר אין עד לאין מספר יחד לא יתהווה מהם בכל זאת מספר חיובי, וכן מקיבוץ מאריכים לאין מספר לא יתהווה מרחב וכנודע בגיאומטריה, ואשר על כן כמי שאשר איננו לא יסתור ולא יתנגד לאשר הנהו, וכן להיפך כי אשר הנהו לא יסתור ולא יתנגד לאשר איננו - כן לא תסתורנה שתי המוטות האלה אשה את רעותה. המוטה השלישית היא מוטת הגו והיא מוטה בת שלושת ממדים: ממד האורך, ממד הרוחב וממד הגובה, שלושתם יעמדו נצבים זה על זה. כל אחד מהממדים האלה יש לו נטיה אחרת: האחד - מן הקדם אל האחור, השני - מן השמאל אל הימין, והשלישי - מן המעלה אל המטה, וערך המוטה השלישית הזאת אל שתי המוטות הראשונות הוא גם כן כערך ההן אל האין = ואשר על כן לא תסתורנה המוטות הראשונות את המוטה הזאת וכן היא לא תסתור אותן.

מאשר אמרנו נוכל להוציא משפט כולל, כי גדר המוטה הגיאומטרית איננו תלוי כל מאומה במספר הממדים, כי הלוא יש מוטה בת ממד אחד, יש בת שני ממדים ויש בת שלושה ממדים ואשר על כן גדר המוטה הגיאומטרית יהיה לפי האמור רק: הרכבת הממדים יחד, העומדים נצבים זה על זה, וכל אחד מן הממדים יהיה בנטיה המיוחדת לו לבדו. זהו גדר העצמי להמוטה הגיאומטרית והיוצא העצמו מהגדר הזה הוא, כי ערך כל המוטות כולן אל האחרונה להן ערך האין אל מספר-ההן[4] זה הוא היוצא העצמי מגדר המוטה הגיאומטרית וכל אשר אלה לה: כי יהיו בה ממדים ומדים נצבים זה על זה כל אחד מן הממדים בנטיה המיוחדת לו לבדו וערכה להקודמת לה כערך מספר ההן אל האין ההיא תקרא מוטה גיאומטרית יהיו בה ממדים ככל אשר יהיו, כי הלוא מספר הממדים איננו עצמי להמוטה הגיאומטרית, והנה עד כה הלכנו יחד את בעלי הגיאומטריה, אשר לוו אותנו על דרכנו, אשר הלכנו עליו; ואולם מן הוא והלאה יעזבו אותנו לנפשנו, ואנחנו לבדנו נלך וזה מפני כי בעלי הגיאומטריה אין עיסקם כי אם בהמוטות והממדים המושגים לחושינו, אפס אנחנו אשר נדבר מהטבע והעולם כאשר הם לעצמם, ולא רק באשר ישיגו חושינו לבד, ואנחנו הלא ידוע נדע, כי הטבע כאשר הינהו לעצמו לא יוגבל בהשגת החושים, כאשר בארנו למעלה, אשר על כן עלינו ללכת הלאה האלה מהמקום אשר שם עמדו בעלי הגיאומטריה ויפגרו מלכת איתנו; ובכל זאת גם כאשר שלחו אותנו לנפשנו ללכת לבדנו על הדרך אשר נלך עליו, לא שלחו אותנו ריקם, כי הענק העניקו אותנו את גדר המוטה הגיאומטרית, אשר הוא יהיה לנו כתקות חוט אלכסנדר המקדוני (תמיד לב) כי נקשור אותו במוטות בעלי הגיאומטריה מעבר מזה והוא יוליך אותנו בחשכת המוטות הרבות הלאה הלאה עד לאין קץ ולאין תכלית, למען לא נתעה בתוהו לא דרך ולמען דעת, כי לא אל מושגים מופשטים מלאי דמיון וריקי תושיה נלך עתה, כי אם אל עולמות רבים מלאי ישות ותושיה כהעולם אשר לנו, כי גם הם נמצאים הם, ויש להם שעור ומספר, מדה וקצב, תמונות ותארים גם להם חוקי המדידה ומשפטי החשבון, באין נגרע דבר, גם המה מלאים חומר וכוח וגם בהם תהיינה תנועה ותנודה, הליכה ושיבה, מהירות ומתינות, פשוטן כמשמען של דברים, ולא רק בדרך השאלה לבד. הכל כאשר לכל כאשר בהמוטות והממדים אשר לנו.

המוטה הראשונה אשר תהיה אחרי מוטות בעלי הגיאומטריה היא המוטה הרביעית אשר נקראה בשם מוטת-הארבעה, כי היא בת ארבעת ממדים הלא המה: ממד האורך, ממד הרוחב, ממד הגובה וממד הרביעי, כולם עומדים נצבים זה על זה, וכל אחד מן הממדים האלה יש לו נטיה אחרת: האחד ינטה מן הקדם אל האחור, השני מן הימין אל השמאל, השלישי מן המעלה אל המטה והרביעי מן פני ממד הרביעי אל אחור ממד הרביעי, ערך המוטה הזאת אל שלוש המוטות הראשונות הוא גם כערך מספר-ההן אל האין, = , אשר על כן לא תסתורנה שלוש המוטות הקודמות את המוטה הרביעית הזאת ולא תתנגדנה לה במאומה כאשר בארנו. וכן ישנה עוד מוטה חמישית, אשר נקראה בשם מוטת-החמישה, כי יהיו לה חמישה ממדים הלא המה ממד האורך, ממד הרוחב, ממד הגובה, ממד הרביעי וממד החמישי, וגם הם יעמדו נצבים זה על זה, וכל אחד ואחד מהם תהיה לו נטיה אחרת, וערכה אל הקודמות כולם גם כן כערך מספר החיובי אל האין, וככל אשר בארנו עד הנה; וכן ילך הדבר עד עדי עד, כי הממדים אינם אך חמישה לבד כי אם בלתי ספורות, וכל הממדים כולם יהיו עומדים נצבים זה על זה כל אחד בנטיה המיוחדת לו לבדו, ואשר לכל הממדים זולתו אין להם כל חלק בהנטיה הזאת ככל אשר בארנו בחמש המוטות באר היטב כן הוא בכל המוטות כולן עד לאין מיספר.

והנה דבר ידוע הוא כאשר הרגשת הדברים על ידי חוש הראות איננה אלא הרגשת הציורים אשר יצטירו על עור הרשת שבאחורי העין מבפנים על ידי האור הזורח עליה מהדברים העומדים מול העין, כי האור אשר יגיה מהדברים ההם יחדור אל תוך העין פנימה, עד בואו אל עור הרשת שבאחורי העין פנימה, ויצייר שם ציור קטן ומדויק בדמות הדברים ההם ובצלמם, אשר שלחו את האור הוא אל תוך העין, והאיש אשר ירגיש את הציור הקטן ההוא ישפוט כי אמנם יש דבר מחוץ לעין כצלם דמות הציור ההוא. והנה הציור ההוא, אשר יצטיר על עור הרשת איננו בולט, כי אם שטוח כמו ציורי הדברים אשר נצייר בספר, או כמו ציורי האור עצמם במלאכת הפוטוגרפיה על הלוחות העשויים לדבר, כי אלה הציורים שטוחים הם ולא בולטים, אשר על כן כל נבון דבר יתעורר למשמע הדברים האלה לאמר: אם אמת נכון הדבר, כי לא תרגיש העין כי אם את השטחים בלבד, מאין אם כן תדע העין את הגו? הדבר הזה היה לחידה סתומה וחתומה רבות בשנים, עד שבאו החכמים האחרונים בנסיונותיהם, אשר הראו לדעת ההבדל הרב, אשר בין הראיה בעין אחת לבד לבין הראיה בשתי עינים, ובזה גילו לנו את סוד החידה הזאת כי מהנסיונות האלה נלמד לדעת שמושג הגופות ובליטת הדברים אשר יש לחוש הראות הוא בא לו רק מאשר הראות היא בשתי עינים יחד ולולא היה לנו עין אחת בתולדה, כהקיקלופים אשר באגדות היוונים, כי אז היו ניראים לנו כל הדברים באמת אך שטוחים ולא בולטים, ולחוש הראות לא היה כל מושג מבליטת הדברים, ומוטת שלושת הממדים היתה זרה לו, כי לא היה יודע כי אם את השטח הלוא הוא מוטת שני הממדים לבד. ואמנם אשר נראה עתה את הגופים בולטים גם כאשר נביט עליהם רק בעין אחת הוא מבלי כל ספק אך יען, כי נכיר את הגופים היטב, כאשר ראינום פעמים אין ספורות בשתי עינינו והורגלנו לציירם בדמיוננו תמיד בתכונת הבליטה אשר על כן גם עתה, אשר לא נראה את בליטתם, יבוא הדמיון לעזר להחושים ולמלאות את חסרונם. למען דעת איך על ידי הראיה בשתי עינים נקנה לנו מושג הגופות עלינו לאמר כי כאשר נביט בשתי עינינו על הדבר הקרוב לנו, תהיה השקפת העין האחת על הדבר שונה מהשקפת העין השניה על הדבר ההוא בעצמו, ומזה יצא הבדל גדול בין ציורי הדבר ההוא על עור הרשת, אשר בשתי העינים, כי אם נביט דרך משל על מגדל[5]
Rashat-pyramid-shceme.gif
אחד בעל ארבע צלעות משולשות שוות, אשר אחת מהנה תהיה לתושבת, וראשו יהיה מכוון כנגד בין העינים בתוך, אז יצטייר על עור הרשת שבעין הימנית ציור כדמות הציור א ועל עור הרשת שבעין השמאלית יצטייר צורה בדמות הציור א, כי על עור רשת העינים יצטייר שטח משולש כדמות התושבת ועל השטח המשולש הזה יצטיירו שלוש צלעות המגדל על פי חוקי ההפלה[6] ומשפטי ההשקפה[7] ואשר על כן הצורה שבעור רשת עין הימין יהיה ראש המגדל מן האמצע והאלה אל השמאל כמו בצורה א ועל הצורה אשר בעין השמאלית יהיה ראש המגדל מן האמצע והלאה אל הימין כבצורה א ואולם כאשר יהיה מגדל נבוב והוא יפנה בתושבתו אל מול העינים והוא יעמוד ככה כי תושבתו תהיה מכוונת אל מול בין העינים בתוך, אזי יהיה להיפך כי על הרשת שבעין הימנית תצטייר צורה בדמות הצורה ב, אשר ראש המגדל יהיה משוך בה מן האמצע אל הימין, ועל עור הרשת שבעין השמאלית תצטייר צורה בדמות הצורה ב, אשר ראש המגדל יהיה משוך בה מן האמצע אל השמאל, כנודע לבקי בחוקי ההפלה וההשקפה. ואמנם כי בעבור זאת יתראו לנו הדברים בתכונת הבליטה הלא יוכל הקורא להווכח בנקל מעצמו כאשר ישים קיר מבדיל, דרך משל לוח דק העשוי מניר, בין הצורה השטחית א ובין הצורה א תאומתה והקיר המבדיל ההוא יהיה מכוון כנגד בין העינים בתוך, עד שהעין הימנית לא תראה לפניה אך את הצורה א שבעבר הקיר מזה, והעין השמאלית לא תראה רק את הצורה א שבעבר הקיר מזה, והיה כי יביט ככה על שתי הצורות א א בשתי עיניו כאחת ושטח הצורות יהיה מקביל לעומת שטח פניו, או אז יתלכדו לפניו שתי הצורות א א והיו לצורה אחת, והוא לא יראה מעתה לפניו שתי צורות שטחיות, כי אם צורה אחת בולטת כדמות מגדל וכצלמו, אשר ראשו החד יהיה בולט מן הניר לעומת פניו, ואם על שתי הצורות ב ב יביט בדרך אשר אמרנו, יתלכדו גם הם והיו לצורה אחת שוקעת, אשר ראש המגדל יתראה בה בעינו האחת על ידי קנה חלול וצר או גם על ידי כף ידו, כי יחפה אצבעותיו על פס ידו ועשה אותה כמו קנה חלול, והביט כה על צורה שטחית העשויה בהשכל ודעת על פי חוקי ההפלה וההשקפה, ואת עינו השנית יסגור, והיה כי יסיח דעתו מכל יתר הדברים, וכל מעינו יהיה רק בהצורה הזאת, הנה תתהפך התמונה השטחית לפניו, כמו כמעשה כשפים, והיתה לתמונה בולטת, כי יבוא גם פה הדמיון לעזר וימלא את מקום העין הסגורה וכאשר בארנו.

מהדברים האלה אשר אמרנו יוצא לנו שתים: האחת כי ההבטה בשתי עינים תוסף לנו ממד אחד על מספר הממדים אשר לציורי הדברים, והשלימה הבטת העין השנית את הממד החסר להציורים ממספר ממדי הגופים כפי מה שהם באמת, והשנית כי ציורי הגוף על השטח והוא ציור מוטה על מוטה החסירה ממד אחד ממספר ממדיה מיסד הוא בטבע חוש הראות וחוקות המדמה ואיננו רק סמל הגוף בלבד, והיה מדי הביטנו על ציור העשוי על פי חוקות הציור, וראינו את הגוף כדמותו כצלמו; וככל אשר בארנו.

ועתה אחרי אשר ידענו זאת, נניח נא כי בהעינים יצטייר לא אך שטח פני הגוף ממעל, כאשר הוא עתה, כי גם כל הגוף כאשר הוא, באין ניגרע דבר או אז יתראה לנו, על ידי הבטת שתי העינים כאחת תמונה בת ארבעת ממדים, כי יווסף, על ידי הבטת שתי העינים, ממד הרביעי, הנמצא בטבע כאשר אמרנו, על הממדים השלשה, אשר להציור ובטבע ההבטה בשתי עינים להוסיף ממד אחד על הממדים אשר להציורים שבהעינים, וראינו והישגנו אז את מוטת ארבעת הממדים, כאשר נשיג עתה את מוטת שלושת הממדים, באין ניגרע דבר. הן אמת, כי ציור הגוף האחד כאשר הוא כולו על הגוף השני העומד כנגדו לא יוכל להיות בטבע, כי אם במוטת ארבעת הממדים לבד כי הלא רק במוטת ארבעת הממדים תהיה כל נקודה מדידית שבהגוף האחד גלויה וחשופה לעומת כל נקודה מדידית שבהגוף השני המקביל לו, כאשר נבאר זאת בספר המדידה, וכאשר כל נקודה ונקודה שבשטח גלויה וחשופה לעומת כל נקודה ונקודה שבשטח השני המקביל לו במוטת שלושת הממדים אשר לנו, כי הלוא רק בדרך כזה יוכלו קרני האור לצייר את הדבר האחד כולו על הדבר השני כמובן, אולם בכל זאת יען כי אנחנו הלוא נוכל לצייר גם תמונות בנות שלושת ממדים, ויען כי ידוע ידענו גם את חוקות ההפלה וההשקפה אשר גם למוטת ארבעת הממדים, באשר חוקות ההפלה וההשקפה נוסדות הנה כולן על חוקות המדידה, וחוקת מדידת מוטת ארבעת הממדים נודעות לנו לא פחות מאשר נודעות לנו חוקות המדידה אשר להשטח והגוף ואשר על כן יצא לנו מכל אשר אמרנו, כי יכול נוכל לצייר תמונות מוטת ארבעת הממדים בגוף, והציור ההוא, אשר בהגוף יהיה נערך אל המצויר אשר במוטת ארבעת הממדים כערך הציור שבשטח אל הגוף המצויר, אשר כפי מה שאמרנו איננו רק סמל לבד, כי אם יוצא מטבע הדבר בעצמו, ומיוסד על חוקות חוש הראות ומשפטי המדמה.

הדמות אשר לציור שעל השטח אל גוף המצויר הוא עוד בזאת, כי את הציור שעל השטח נוכל לדמות לנו כי הוא גם כן גוף, אך גוף כזה שהממד השלישי בו שב לאין = 0 דרך משל, אם בהמגדל האמור למעלה נצייר לנו את ממד הגובה הולך וקטן עד כי ישוב להיות = 0, הנה הלוא אז יתלכדו צלעות המגדל את התושבת והיה לשטח אחד בדמות הצורות א א ב ב ובצלמן. והנה הגדלת הממדים והקטנתם גם הוא יעשה בטבע ביצירת הקריסטלים בעלי הסדרים הבלתי-מכוונים כי בהם יהיה הציר, או הממד, בהקריסטל האחד גדול לבלי תכלית ובהקריסטל השני יהיה קטן לבלי תכלית, ובכל זאת ייחשבו שניהם לסדר אחד אם רק ישתמרו בהם חוקות הסדר ההוא ומשפטיו כנודע לבקי בתורת הקריסטלים, וכן יהיה צורת השטח והגוף המצויר דומים זה לזה, אף כי הממד האחרון יקן בצורת השטח עד לבלי תכלית עד כי ישוב לאין = 0, והנה הדמות והערך הזה אשר בין צורת השטח להגוף המצויר נוכל גם כן למצוא בין הציור שעל הגוף לתמונת ארבעת הממדים המצוירת, כי גם על צורת הגוף נוכל לאמר כי גם היא בת ארבעת ממדים, אך הממד הרביעי נקטן לבלי תכלית עד ששב לאין = 0.

כל הדברים האלה אשר דיברנו עד כה, כל הדמיונות והמשלים שהבאנו יהיה די כוח בהם, כאשר נדמה, לתת להקורא את היכולת לחדור לכל הפחות לעסק מושג מוטת ארבעת הממדים, הקרובה לנו מכל יתר הממדים, להבינה ולדעתה בדרך קרוב מאד מאד אל ההרגשה החושית והיה אם נבין ככה אף גם רק אחת מהמוטות הבלתי מורגשות או אז יהיה נקל לנו עד מאד להבין אותן כולן יחד כי דרך אחד, חוקה אחת ומשפט אחד לכל המוטות כולן כאשר בארנו עד הנה די באר.

ואולם על דבר אמתית מציאות המוטות והממדים הרבים עד לאין ספורות, הנה לבד מאשר הוכחנו מציאותם והראינו אמיתתם בספר העולם, הלוא גם המשפט הזה, כמו שהנהו לעצמו כשנתבונן בו בינה בלי דעה קדומה, הבאה לנו מצד ההרגל לבד הנה רוחנו בקרבנו יכריחנו להודות במציאותם ולמאן בהעדרם, כי אמנם מי הוא האיש אשר שם לבו אף מעט אל נידבת רוח התולדה אל רוב מעשיה, אשר אין למו קץ וגבול, מידה וקצב, משקל ומספר ולבבו לא ישתומם בקרבו, ורוחו לא יתפלא הפלא ופלא מה זה ועל מה זה אך פה צימצמה התולדה את מפעלותיה, ותקמץ מאד במעשי ידיה להגביל את יציריה במוטה בת שלושת ממדים לבד??? - כדבר הזה לא יוכל להחליט איש, אשר שכל ישר לו ואחרי שוקלו היטב במאזני שכלו הדבר הזה הנה סוף כל סוף יבוא אל ההחלטה האחת: כי אמנם באמת ישנם מוטות וממדים רבים לבלי ספורות, רק כי אנחנו לא נדע מהם דבר, וכאשר בארנו.

אפס פן יעלו דברים על לב איזה מן הקוראים לאמר, כי אולי באמת המשפט "מוטה בת ממדים יתר על שלושה" מושחתו בו, כי הוא נמנע מצד עצמו, באשר יש איזו סתירה והיפך באחד חלקיו: בהנושא, בהנשוא או בקישור הנושא והנשוא יחדיו וההיפך והסתירה הזאת תהיינה הגיוניות, אשר על כן קצרה יד התולדה להוציא דבר אשר כזה אל הפועל "כי לנמנע טבע קיים" אי אפשר הישנותו כלל (מורה נבוכים חלק שלישי פרק טו) ואשר על כן עלינו להניח את דעת הקורא ולאמר כי אמנם לא כן הוא, כי אין כל סתירה בהמשפט הזה לא בכל אחד מחלקיו, כמו שהמה לעצמם ולא בקישורם יחד. הן שקר הדבר כי תימצא איזו סתירה בהמושג "מוטה" כמו שהוא לעצמו, כי אז הלא כל מוטה לא היתה יכולה להימצא, כמובן מעצמו, ואם ישנן שלש מוטות בהטבע, אות נאמן הוא - מבלי כל צורך לרדת לעסקי הפילוסופיה וההגיון - כי בהמושג הזה כאשר הינהו לעצמו אין בו כל סתירה והיפך, ומאותו הטעם הנה גם בהמושג: "ממד" כמו שהינהו לעצמו בהכרח אין בו כל סתירה כי לולא כן איך היו יכולים להימצא שלושת ממדים בעולם המציאות? ואולם המוטות בעצמן לא תוכלנה לסתור אשה את רעותה, כאשר כבר בארנו די והותר למעלה, כי כל המוטות הינן אפס ואין ביחס למוטות שאחריהן, ואשר איננו הלוא לא יסתור את אשר הינהו, כמובן. ולפי שמצאנו בהטבע מוטה בת ממד אחד, מוטה בת שני ממדים ומוטה בת שלושת ממדים, הנה נוכל להוציא מזה משפט צדק נכון וקיים כי בהמושג "מוטה" אין בו כל הגבלה למספר מהממדים הלוא אז לא היתה יכול להימצא "מוטה" כי אם במספר ממדים הקצוב ההוא לא פחות ולא יותר, ואנחנו הננו רואים בהטבע מוטות בנות ממדים השונים במיספרים אשר על כן בהכרח נוציא משפט כי אין כל קצב למיספר הממדים כמה יהיו בהמוטה ומדוע זה אם כן לא תוכל להיות מוטה בת ממדים יתר על שלושה? אחרי שבהמושג מוטה אין כל קצב למספר הממדים כמה יהיו וכאמור. אפס פן יאמר האומר כי הממדים בעצמם יסתרו את כל יתר הממדים, והוא כי הממדים השלושה ימלאו את כל הטבע כולו עד כי לא יתנו ידים לכל ממד זולתם להתפשט שם? אכן אחר ההתבוננות היטב נראה כי גם זה הבל ורעות רוח, כי הממדים לא יוכלו לסתור, אף אם יהיו לבלי ספורות, את כל יתר הממדים, כמו שבהממדים השלושה אשר לפנינו בהטבע, כל אחד מהם לא יסתור את השני וכל ניים מהם לא יסתרו את השלישי, אף כי כל אחד ואחד מהם הינהו מתפשט ומשתרע עד לאין קץ ולאין תכלית וזה, באשר כי כל אחד מהם במסילתו ילך וירים לו לבדו, ואין האחד נכנס לתוך תחומו של חברו אף כמלוא נימה, וכן יהיו גם כל הממדים כולם עד לאין ספורות. הן אם נאמר כי יש עוד ממד אחד לבדג השלושה הלוא היה תהיה כונתנו בזה, כאשר כבר בארנו למדי, כי הממד הנוסף הלז יהיה עומד ניצב על השלושה, כאשר השלושה עומדים נצבים זה על זה, וכל אחד ואחד מהם ינטה בנטיה מיוחדת לו לבדו וידים לו לבדו להתמתח ולהשתרע שם, ולא יהיה האחד באשר שם השני, ומדוע זה, אם כן, יסתרו זה את זה? הן סתירה לא תוכל להיות, כי אם באשר שם תהיה אחדות, ובאשר אין אחדות אין גם סתירה, אם אמר נאמר: כי שני הפכים לא יוכלו להיות במקום אחד בזמן אחד הנה הלוא תנאי היו דברינו בזה כי רק במקום אחד ורק בזמן אחד לא יוכלו להיות שני הפכים באשר כי יסתרו זה את זה, אכן לא במקום אחד הלוא יוכלו להיות, ולא יסתרו ולא ימנעו זה את זה במאומה, ואם הממדים כל אחד מהם ידים לו לבדו, הנה כל סתירה לא תוכל להיות ביניהם. הן בהמשפט: "ממד אשר ידים לו לבדו" אין כל סתירה בעצם המשפט באשר הננו רואים לנגד עינינו שלושה מימדים, אשר לכל אחד מהם ידים לו לבדו ומעתה אם יש שלושה ממדים אשר המשפט הזה: "ממד אשר ידים לו לבדו" לא יימצא בהם כל סתירה, הנה לא יספק איש אף רגע, כי יוכל להיות עוד ממד, אשר המשפט הזה בעצמו לא תימצא בו כל סתירה, ובכלל יצא לנו כי יוכלו להיות כאלה עד אין מספר. דרך משל אם יש לפנינו שלושה מרובעים כל אחד עומד לבדו הנה בלי כל ספק ובברור גמור נוכל להוציא מזה משפט, כי יוכלו להיות גם ארבעה מרובעים אשר כל אחד ואחד עומד לעצמו או גם מספר מרובעים אשר אין תכלית לו אף כי המקום הגדול הזה אשר יכיל את המרובעים הרבים לבלי ספורות לא יושג לחושינו, באשר קצרי כוח המה להשיג מרחק לבלי תכלית ובכל זאת לא נספק עד מה כי כל המרחק הזה יוכל להיות וגם ישנו באמת, אף כי לא ראהו אדם מעולם, ומדוע זה, אם כן, נספק במציאות הממדים אך באשר אין מבוא לחושינו לחוש אותם? הן אמנם היו ימים אשר כיחשו באמת במציאות מרחק גדול לבלי תכלית בעבור כי לא יושג לחושינו. הימים האלה היו ימי ממשלת הפילוסופיה היוונית, הימים אשר אפלטון היה המחוקק, אריסטוטלוס השופט ובטלמיוס השוטר הממלא אחר דבריהם, ואיש לא נועז להחליט דבר ולא רוחם כי בנפשו הוא ואם הם גזרו אומר - על פי היקשים נפתלים ומעקשים - כי רק עולם אחד ישנו והוא הנראה לעינינו, וכי גודלו הוא אך כפי אשר ייראה לעינינו, עיני בשר, וכפי אשר מדדו המה בכליהם, הגסים והבלתי מדקדקים, ומי ישיבנו! - אמנם הימים האלה כבר חלפו עברו ואינם עוד, ימי ילדות אשר נדמינו אז כילדים השואלים בתומת ליבם על אודות האורחה שיצאה הלכה לה מאופק ראייתם והלאה לאמר: אנה נסעה לה האורחה הזאת? ומה הוא המקום אשר תדרוך כף רגליהם בו? הלוא האופק הזה אשר נראה הוא הוא קצה התבל וכל אשר עליה! הן שמה על האופק השמם והארץ יחדיו יתלכדו ולא ייפרדו, ומשם והלאה אין ארץ ואין שמים כי אם אפס ואין...

הנה הימים האלה אשר לילדים היינו כולנו וכילדים האלה חשבנו אף דברנו, חלפו לבלי לשוב עוד וכיום הזה נסכים כלנו למאמר חז"ל הידוע: "לא ראינו אינה ראיה" ועתה אל נא נשוב לאיוולתנו, ואל נא נשאל עוד הפעם את שאלת הילדים לאמר: איה יהיו הממדים הרבים לבלי מספר? הלא בכל אשר נפנה לא נמצא כל דבר כי אם בשלושת הממדים האלה ולא חוצה להם? ומה הוא החוצה אשר להם אשר לא נוכל לציירו אף לדמותו? איה ימצאו הממדים האחרים ידים להם אם לא בשלושת הממדים האלה בעצמם ואשר על כן לא יהיו ממדים אחרים נוספים כי אם אלה השלושה בעצמם!!!... ועוד שאלות והוכחות כאלה אשר רוח הילדים דובר בם ויד ההרגל הווה בם אל נא נשאל ולא נשוב לאחור! נשפוט נא על כל דבר לרוח השכל ומשפטי הבינה, ואם הם לא ירחיקו דבר אל נא נרחיקהו אנחנו רק יען , כי אין כל מבוא לחושינו בהם, או אך יען וביען כי כה הורגלנו לחשוב מנעורינו, עד כי ההרגל הרבה נעשה לנו טבע שני, ועד כי כבר עלינו עתה לחשוב אחרת כי הנה באמת רק ההרגל הינהו בעוכרינו אשר כה קשה עלינו דבר הממדים הרבים לדמותם ולציירם, ואם אך נתרגל בהם הלוך והתרגל, הנה ישובו והיו לחלק מחלקי מדענו, עד כי נשוב ונתפלא אחרי זאת איך לא הבינונו זאת מראש כמראה אשר ראינו בהרבה מחזיונות התולדה וחוקיה.

אכן הסיבה, אשר על ידה לא נוכל להשיג כל יתר הממדים, כי אם שלושה לבד, מבוארת היא מאשר הראינו בזה, כי כל המוטות הקודמות הינן אפס ואין לכל המוטות שאחריהן. והנה ה"אין" לא יוכל להשיג את ההויה והמציאות, ולדעת אותו, כמובן מעצמו, ולפי שגוייתנו אנחנו הינן רק בעלות מוטת שלושת הממדים לבד, ועל כן לא תוכלנו להשיג את כל המוטות שלמעלה מהן, אשר להן ממדים יתר על שלושה, לא אותן ולא את אשר בהן, כי הדעת לא תוכל להיות כי אם, על ידי התאחדות שיתאחד הדבר היודע עם הדבר הנודע או עם ציורו, וכאשר בארנו זאת במקום אחר; והנה כמו שבמאריך לא תוכל להצטייר תמונה אשר לה מרחב, וכמו שתמונה אשר לה מרחב לבד לא תוכל להצטייר עליה תמונה אשר לה גוו, כן לא תוכל להצטייר תמונה אשר לה ארבעה ממדים על הגוו, אשר לו רק שלושת ממדים לבד, וכן הלאה; וכל זה מבואר הוא בספרי על פי חוקות הגיאומטריה והחישבון[8].

ואולם יש אשר ישאלו לאמר: מה היא התועלת אשר תצא לנו מן התורה הזאת? - הן אמנם כשאנחנו לעצמנו אין נפשנו לשאלות כמו אלה, הן אנחנו לא המצאנו את התורה הזאת בעבור איזו תועלת רוחנית או גשמית אשר קיווינו להוציא ממנה, וגם אמנה לא לנו היא התורה הזאת, ולא תולדת מחשבות לבבנו הנה, זאת לא זאת!!! כי אך בהעמיקנו לחשוב בדבר העולם והטבע, יצאה לנו התורה הזאת מעצמה, היא נמצאה לנו ולא אנחנו המצאנוה, ורק את אשר מצאנו אותה שמנו לפני אחינו אוהבי-חכמה, למען ישפטו עליו ואנחנו מה! הקורא יקרא והחדל יחדל. אף גם זאת כי מה לנו לחפש תועלות בקצה הארץ? האם אין די לנו בהעונג-אין-קץ, בדעתנו את העולם והטבע כאשר הינם באמת? האם נפשנו לא תמצא נחת בלי מיצרים, בהיגלות נגלות לעיני רוחה עולמות חדשים זרים ונפלאים, אשר לא שערום אבותינו ולא עלו על לבם? עולמות אשר אין ערוך לגודלם, אשר העולם הזה בכל גודלו הנורא - אשר כנודע ומוסכם היום הינהו מתמתח ומשתרע לבלי קץ ותיכלה - בכל זאת הינהו בנקודה הנדסית, במלוא מובן המלה הזאת, בערך העולמות אשר ניגלה נגלו לעיני רוחנו כיום הזה, על פי התורה הזאת כאשר בארנו זאת בראיות נוצחות בספרנו חלק שני, הנקרא בשם ספר המדידה אשר בו בארנו חוקות המדידה לעולמות החדשים ההם; ועתה מי הוא האיש, אשר לא ימצא חפץ בזה, ילך נא אל בית היין, ילך נא אל משחקי הקוביא או ילך נא אל כל אשר ישאהו רוחו ללכת, כי לא לנו הוא האיש הזה וגם אנחנו לא אליו נשים דברינו. כי לנו ולכל אשר אתנו החכמה איננה שפחה כי אם גברת, איננה המעברה להשגת איזה תכלית, כי אם התכלית בעצמה אשר לכל בה חיי רוחנו!

אפס אחר כל הדברים והאמת האלה הנה התאפק בל נוכל, מהציג פה לעיני אלה אשר רוחם נאמנת אתנו, ואשר דעתם כדעתנו בדבר הזה תועלות אחרות, אשר מצאנו בהתורה החדשה הזאת. - הן אמנם התועלות האלה, אשר רק אפס קציהן, נראה פה, הנה לא תועלות גשמיות כי אם, עוד הפעם, תועלות רוחניות ומדעים כי תועילנה להבנת רוחניות דברים רבים בהעולם והטבע, אשר עד כה היו חתומים וסתומים, וכל חכמי לב נלאו למצוא הפתח להתרתם, להסר התעתועים וההבלים, מחשבות אנוש ודמיונותיו, אשר שם בהטבע, ולשים תחתיהם מעשי ידי הטבע כאשר הינם באמת, ולהכחיד את יתר הפליטה הנשארת מן הפילוסופיה מקרב החכמה והמדע, ובכל אלה וכיוצא בהם הלוא אין בהם אף קורטוב אחד תועלת גשמית אכן הלוא אנחנו אחת דברינו כי כל אלה אשר יבקשו להם תועלות גשמיות יבקשו להם באשר יבקשו, כי לא אליהם נדבר הפעם.

התועלת העיקרית אשר תצא לנו מהתורה הזאת היא: כי על ידה נוכל לבאר את כל מחזות הטבע במציאות כוח-אחד לבד, הוא כוח-הדחיפה, היוצא ובא מטבע החומר להרוח ולהשתרע, אשר אך הכוח הזה יובן לנו באר היטב כמושג היוצא מעצמו מגדר מהות החומר (וכאשר הבין זאת היטב גם ה' קוסקב בספרו "יסודות התולדה המובנת"[9] פרק ראשון סימן 26) ורק הוא יהיה מושג שלם בכל פרטיו, ולא רק חלק המושג. הן מושג מהות הכוח, כולל בו שלושה מושגים שונים, אשר אם יחסר אחד מהם, והיה מושג הכוח מושג חסר ובלתי שלם, אשר כל מציאות אין לו, כי כל אחד משלושת המושגים ההם לא יוכלו להיות כל אחד מהם לבד כי רק יחדיו יהיו למושג אחד הוא מושג הכח אכן כל אחד מהם לבדו אין לו כל מובן, שלושת המושגים הם משענת הכוח, אשר עליה ישען הכוח בעת יפעל פעולתו, משאת הכוח, אשר עליה יפעל הכח פעולתו, ותנועת הכוח, היא הפעולה בעצמה אשר יפעל הכוח על המשא בהישענו על משענתו, שלושת החלקים האלה נמצאים בכל חישבונה[10] כנודע בחכמת החישבון, ושלושתם נמצאים המה בכוח הדחיפה הדוחף את החומר לרוחות מתנגדות, כי חלק החומר הנדחף לרוח האחד יהיה למשענת להכוח להישען עליו למען יוכל לדחוף את חלק החומר השני, אשר הוא יהיה המשא אשר עליו יפעל הכוח, לרוח המתנגד לו והדחיפה הזאת היא היא התנועה בעצמה. והנה אף כי לפי מה שבארנו הלוא יהיה כוח הדחיפה מורכב, אכן בכל זאת הוא הכוח היותר פשוט, שיוכל להיות במציאות, ואשר על כן הינהו גם הכוח היותר מובן לשכל האדם; לא כן המה כל הכוחות האחרים אשר כמו ערפל חתולתם, תחתיהם יוצע מצע הסוד, ומעטה ההסתר וההעלם פרוש עליהם מלמעלה לבלי יוודעו לאיש ואשר על כן שכלנו לא יוכל להלמם ולהבינם. כי אמנם כוחות האלה כמו כוח השאיפה כוח מורכב הוא, לא ממושגים, כי אם מכוחות אחרים, וכוח שאיפה פשוט בלתי מורכב לא יוכל להיות כאשר בארנו והראינו אמיתתו במקום אחר ואנחנו הראינו בספרנו בחלק שלישי ממנו הנקרא ספר החישבון, אשר בו בארנו חוקות המכניקה לעולמים החדשים ההם, כי על פי משפט הגיאומטריה והמכניקה יצא לנו כי כוח הדחיפה אשר יימצא בהכרח גם בכל הממדים האחרים, אשר לא יושגו לחושינו, יוליד בהכרח כוח שואף בהממדים השלושה הנראים לעינינו עם כל חוקות הכוח הזה ומשפטיו הנודעים לנו - דבר אשר כבר נתלבטו עליו כל החוקרים מאז והעלו חרס בידם כנודע לבקי בספריהם (עיין למשל בספרו של סקי הנקרא בשם "אחדות-כוחות-הטבע"; בספרו של ה' קוסקב, הנקרא בשם "יסודות-התולדה-המובנת" וכדומה להם) ואולם על פי התורה הזאת יבואר כל זה בדרך פשוט מאד ובלי כל לחץ ודחק רק כדבר מחויב מעצמו היוצא לנו מאליו מחוקות הגיאומטריה והמכניקה כאשר הראיתי כל זה בספרי האמור ותאוה נהיה כזאת, דבר אשר אליו התאוו תאוה כל החכמים והחוקרים והפילוסופים והטבעיים גם יחד ולא השיגוהו עד היום הזה, תערב לנפש האוהבת חכמה ודעת מאלפי זהב וכסף. והיותר נפלא בזה כי ביאור הדבר הזה לא ידרוש כל הנחה חדשה מצידנו כי רק מהנחת הממדים הרבים לבלי ספורות - אשר נקראהו אמנם הנחה אך לא הנחה לבד הדבר הזה אצלינו כי אם אמת מבוררת בהוכחות נוצחות וראיות חותכות אין להשיב - וכוח הדחיפה לבד הנה על פי חוקות החישבון ומשפטיו יצא לנו מעצמו, כי אמנם בהכרח ימצא כוח השאיפה עם כל חוקותיו ומשפטיו, דבר אשר לא השיגוהו בעלי שיטת האטומים, כי אם על פי הנחות שונות ומשונות, אשר בדו להם מליבם וכל אחד מהאחרונים הוסיף וגרע על הנחות הקודמים לו ככל העולה על רוחו למען הסכים השיטה הזאת עם המציאות וההמצאות החדשות אשר תתגלינה לנו יום יום על פי נסיונות חכמי הטבע ולא עלה על ליבם לחשוב אולי מעיקרא-דדינא-פירכא, כי מיוסדת היא על תוהו והבל דמיונות ותעתועים.

בעלי שיטת האטומים הניחו להנחה קיימת, כי כל גוף הנמצא בטבע איננו מתדבק בחלקיו עד כי תכלית החלק האחד תהיה תחילת החלק האחר בלי כל הבדל והפסק ביניהם, כי לא כן הוא, אכן כל גוף הוא מחובר מחלקים קטנים לבלי תכלית אשר יקרא להם בשם "אטום" לאמר הבלתי מתחלקים עוד בעבור קוטנם והנה הם בעצמם מוצקים הם לבלי קץ, וכל חלולית בהם אין, ואולם כאשר יחוברו יחדיו להיות לגוף טבעי, הנה חוש הושם להם ולא יעבור כי לא ינועו זה בזה לעולם כי אם ריוח ישאר והם הם החלולים אשר להגופים הטבעים שכל גוף טבעי מלא מהם ואין כל מקום בו, אף היותר קטן, שלא יהיה בו חלל, כי אף אם רק שני אטומים ימלאו את המקום הקטן הוא, הנה יהיה חלל ביניהם והוא הריוח אשר בין שני האטומים האלה. ואולם הכוח אשר יחזיק את האטומים האלה יחדיו לבל ייפרדו אנה ואנה הוא כוח השואף, אשר יעבור מאטום אחד אל מישנהו דרך הריוח שביניהם וישאפו זה את זה, עד כי כל אחד לא יתן את השני להתרחק ממנו הלאה, ואשר לא יתן את כוח השואף ההוא לגמור את פעולתו, כי האטומים האלה יימשכו זה לזה עד כי יידבקו יחדיו ולא יתפרדו כי לא ישאר כל מקום ריק ביניהם הנה כל זה ייעשה על ידי בעל מלחמתו של כוח השואף, הלוא הוא כוח הדוחף המתנגד בפעולתו אל פעולת הכוח השואף ולא יתן את האטומים לגעת זה בזה, כי אם יעמדו מרווחים בהגוף כל אחד רחוק מחברו מרחק מוגבל אשר מזה והנה לא יתן אותם להתקרב זה לזה, זאת היא שיטת האטומים אשר על פיה יבארו חכמי הטבע בימינו אלה את מחזות הטבע כפי אשר ייראו לעינינו.

אמנם לבד כי כל נבון דבר ירגיש את בלתי טבעיות השיטה הזאת ואת מלאכותיותה הנה לבד מזה היא מליאה סתירות מניה וביה ומשפטים מתנגדים זה לזה מפה לפה, ואולם היותר מתמיה בהשיטה הזאת הוא, כי במה נשתנה כוח הדוחף, אשר בינות לאטומים מהאטום בעצמו? הן כוחו של האטום הוא באשר לא יתן כל דבר זולתו לחדור אליו ורשת את מקומו והוא, כמובן מעצמו, כוח דוחף אשר ידחוף כל דבר מבוא בגבולו ועתה אם בהחלל אשר בינות להאטומים יהיה גם כן כוח דוחף, אשר לא יתן כל דבר זולתו לבוא בגבולו, הנה הלא נוכל לחשוב גם אותו לאטום, אשר ימלא מקום החלל הריק, ואם כן סרה החלולית ותהי לאפס ואין, והגוף איננו מחובר מחלקים נפרדים אשר כל אחד יעמו רחוק ממשנהו, כי אם הינהו מוצק כולו בלי כל הפרד והבדל בין חלקיו כהגוף המדידי.

נעבור נא מן השיטה הזאת, היא שיטת האטומים הנחים, אשר כבר נתישנה בימינו ומאסו בה עוגביה, ונבוא אל שיטה אחרת חדשה, אשר לדיגלה נשבעו רוב חכמי הטבע והחימיה בעת הזאת, היא שיטת האטומים המתנועעים. - בעלי השיטה הזאת, אשר ראש המדברים בה הוא החכם סקי בספרו "אחדות כוחות הטבע", יחזיקו גם כן במציאות האטומים, אכן תחת הכוחות השונים, אשר העמיסו בעליה שיטת האטומים הנחים את האטומים, יתנו המה את התנועה לבדה להיות לנחלת האטומים, כי ישימו את האטומים למתנועעים אנה ואנה בלי מנוח ובלי הרף פעם בכה ופעם בכה, אשר תבוא להם מפגיעתם בכל פעם זה את זה, ועל ידי זה ידחפו זה את זה וישוב כל אחד מהם לאחור בדרך אשר בא, אולם הכוחות השונים אשר להם אינם יוצאים מטבע האטומים כאשר המה לעצמם, כי אם באו להם מרוב ימים ובהמשך העתים והזמנים אשר על כן יאמרו כי מראש ומקדם בראשית ימות עולם היו ימים אשר לא היו כי אם אטומים דקים מן הדקים אשר יקראו להם בשם אטומים עתרים[11] והאטומים האלה התנועעו בתנועות ישרות וסיבוביות סביב לאיזה מרכז והנה מסיבת תנועות התמידיות האלה לכל עבר ולכל רוח נפגשו פעמים ואין ספורות זה בזה ונדחפו בכל פעם זה מזה ובעבור כי האטומים העתרים המה מוצקים בתכלית, על כן ישלטו בהם חוקות תנועות הגופים המוצקים הבלתי ספוגים אשר בדחוף שני גופים כאלה זה את זה יעשו את דרכם הלאה יחד במהירות היוצאת מקבוץ תנועתם יחד הנחלקת על קבוץ חומרם יחד, והנה בדרך אשר כזה נדבקו אטומים עתרים רבים יחדיו אשר יקראו בשם אטומים גופניים, ומסיבות תנועות שונות אשר לאטומים האלה סביב לאיזה מרכז יוולד על פי חוקות התנועה כוח שואף וכוח דוחף וכן שאר כל הכוחות כולם. זאת היא תמצית השיטה ומהותה.

והנה החכמים האלה, וסקי בראשם, ימאנו בהנחת כוח השואף וכוח הדוחף, באשר המה כוחות מופשטים, אשר יסודותיהם במה שלמעלה מהטבע ולא בטבע המציאות, ולמציאות הגופים כאשר המה יספיק להם שתי הנחות בלבד: הנחת בלתי-החדור אשר לאטומי העתר אשר גם בעלי שיטת האטומים הנחים מודים בו, כי בלעדו לא נוכל לצייר לנו את חומר האטום כמובן, והתנועה אשר להם. ואולם יען כי האטומים העתריים בכל קוטנם הם בעלי תמונה ובעלי גודל כי הלוא יניחו אותם סובבים סביב על קוטרם (סקי יניח גם את אטומי העתר סובבים סביב על קוטרם, עיין בספרו "אחדות כוחות הטבע", חלק שני, פרק שביעי ועוד בהרבה מקומות בספרו) ונקודה הנדסית אין לה קוטר ואין בה הבדל בין ציריה לקו המשוה שבה, וכל תנועה סבובית לא תוכר בה, כמובן, אשר על כן בהכרח לאמר כי כל אטום עתרי הוא בעל תמונה ובעל גודל, ומזה יצא לנו כי הוא מורכב מחלקים שונים, כי כל דבר בעל תמונה ובעל גודל איננו פשוט, כי אם מורכב מחלקים, כמובן, ועתה אם גם נניח כי חלקי האטום יהיו יחד באשר לכל חלקיו כולם תנועה שוה לצד אחד, בכל זאת, בהתנגף האטום האחד במשנהו, הלוא לא יגע בו בכל חלקיו, כי זה לא יוכל להיות אך אם נניח, כי האטומים המה מעוקבים שוים בגודלם זה לזה, ובכל פעם בהתנגפם יגע שטח האטום האחד בשטח האטום השניו כולו, אשר אמנם ההנחה הזאת תהיה זרה מאד, ונמנעת בטבע המציאות ובכל שאר התמונות כולן יגע רק חלק האטום האחד בחלק האטום השני, והם יקבלו על ידי זה בהכרח שינוי בתנועותיהם, אולם החלקים האחרים, שבשני האטומים האלה, אשר לא קבלו כל דחיפה, הלוא יתנועעו בתנועותיהם הראשונות, ומבלתי שווי התנועות שבין חלקי האטומים, הנה בהכרח יתפרדו זה מזה, כי הלא סרה הסיבה אשר החזיקתם יחד - היא שווי התנועה - ובהכרח, לפי זה, כי האטומים העתרים יתפרדו כל פעם ופעם לחלקיהם היותר דקים הלוך והתפרד, הלוך והתפזר. זאת ועוד אחרת, כי אחר שיניחו בעלי השיטה הזאת את האטומים העתרים סובבים על סביבותם, באשר כי לא יוכלו לבאר את סיבת כוח השואף ואת רוב מחזות הטבע על פי השיטה הזאת כי אם בהניחם את האטומים סובבים סביב על סביבותם (עיין בספרו של סקי) וכל הסובב על סביבותיו לא יתנועעו כל חלקיו במהירות שוה, כי החלקים שעל פניו יסבו במהירות יותר גדולה מהחלקים אשר בתוכו כמובן מעצמו ואשר על כן בהכרח יתפרדו חלקיו הלוך והתפרד, וכל חבור וקשור לא יוכל להמצא בין חלקי האטום לפי השיטה הזאת.

ולבד מכל זה, הנה שגו שגיאה גדולה במהות התנועה ובעצמותה ובמקום מציאותה, כי הם חשבו את סיבת התנועה באטומים עצמם כסגולת בלתי החדור אולם לא כן הוא, כי סגולת בלתי החדור נמצאה היא אמנם בהאטומים עצמם, אכן סיבת התנועה נמצאת היא בין האטומים ולא בהם בעצמם, כי לא תוכל להיות כל תנועה בלעדי שני דברים אשר ביניהם תהיה סיבת התנועה ושם יימצא מקומה לא בהדברים המתנועעים בעצמם כן דרך משל לא יניע ההבל את העלי[12] אשר במכתשתו[13] כי אם בדחקו את העלי לצד הרבה מאד. הן אמנם ישנן תנועות רבות אשר תנועת הדבר השני המתנגד לראשון לא יראה לעין, ובכל זאת יהיה כן, דרך משל, כל תנועת המוטות[14] אשר הדבר השני, אשר עליו ידחקו, יהיה נקודת הישענותם, שידחקוה לצד המתנגד אל צד אשר אליו יניעו את משאם, ולוא נקודת מישענם לא היו יכולים להניע את המשא, כידוע בחכמת החישבון, ומזה נראה ברור, כי מושג התנועה איננו מושג שלם בעצמו, כי אם חצי מושג אחר, הלוא הוא מושג הדחיפה, אשר מושג התנועה נכלל בו כחלק בתוך הכל, וכאשר בארנו זאת למעלה; והנה בעלי המכניקה ידברו בספריהם כפי צורך מלאכתם רק מחצי מושג בלבד הלוא הוא: מתנועה לצד אחד בלבד, אולם בטבע המציאות תנועה לצד אחד לבד לא תהיה מעולם ועד עולם, כי את כל תנועה, לאיזה צד שתהיה, תלוה תמיד תנועה אל צד המתנגד לה, כי יסוד כל תנועה, כאשר כבר בארנו זאת למעלה, הוא תנועת הדחיפה ואליה תכלה כל תנועה, כי רק אותה יבין השכל וישכילה היטב (וכאשר גם סקי הבין זאת היטב, כנראה במקומות רבים מספרו), והדחיפה, כפי אשר יבין אותה השכל הפשוט, היא דחיפת דבר אחד את הדבר השני, ואשר הדבר הראשון, הדוחף, יישען בכל כוחו על איזה דבר שלישי, בעת דחפו את הדבר השני. זה הוא גדר מהות הדחיפה, כפי מה שיבין אותה השכל הפשוט, ואשר מזה יוצא בהכרח, כי הדבר השלישי יידחף מהדבר הראשון אל הצד המתנגד להצד אשר אליו ידחף הדבר השני, כי ביחס הדבר השלישי ההוא יהיה הדבר השני המשענת והוא, הדבר השלישי, הנדחף. והנה תנועה אשר כזאת לא יוכל הדבר הדוחף להוציא, כי אם בכוח ההתפשטות אשר לו כי על כן יתפשט לשני הצדדים המתנגדים בשוה, ואם לא יהיה לו כל מונע בדרכו זה אשר ילך עליה הלוא ילך הלוך והתפשט עד לאין קצה ולאין תכלית, כי סיבת ההתפשטות לא נוכל להבין בשכלנו רק אם נניח כי הדבר המתפשט הוא עב יותר מהדברים אשר סביביו, ועל כן ידחק עליהם בכחו ויתפשט, עד כי יבוא אל שווי המשקל, ואשר על כן אם נניח, כי סביב הדבר הדוחף והמתפשט אין כל מונע, והוא כי כל סביבותיו תהנה ריקות מוחלטת, הנה יצא לנו מעצמו, כי בהכרח יתפשט עד אין קץ ועד אין תיכלה, כי הלוא תמיד יהיה עב יותר ותמיד יהיה בו כוח רב מאשר סביביו, והדבר הזה הוא כוח התמדת התנועה אשר לחכמי החישבון, כי לא נוכל לבארו ולהבינו בדרך פשוט מתקבל אל השכל הישר כי אם בדרך אשר כזה, כי בדרך אחר הנה או יהיה כולל בקרבו הנחות סותרות זו את זו, או יהיו בו הנחות בלתי מובנות, ויהיה כמבאר דבר בלתי מובן בדבר בלתי מובן כמוהו, ואולי עוד יותר ממנו.

מכל הדברים האלה יוצא לנו, כי אם אמנם אמת היא כי סיבת התנועה הינה רק בין האטומים ולא בהם עצמם, הנה יען כי סיבת התנועה לא נוכל להבין רק בחומר, כי כוחות נבדלים מחומר אינם מושגים לנו ולא נוכל להבינם בשכלנו הפשוט (וכאשר גם סקי בעצמו ימאן בהם), אשר על כן בהכרח לאמר כי גם בין האטומים יש חומר והוא ימלא בדחיפתו, אשר ידחף את האטומים את כל החלל שביניהם מאין מקום, והחומר ישוב להיות אחד מדבק בחלקיו לא אטומים נפרדים כאשר יניחו בעלי השיטה הזאת, והמשפט הזה הלוא הוא עצמו המשפט אשר יצא לנו משיטת בעלי האטומים הנחים, כאשר בארנו למעלה ואשר על כן נוכל להוציא משפט כולל כי הנחת האטומים היא נמנעת, כי גם אם נניח כי ישנם אטומים בעולם המציאות הנה מהנחה הזאת בעצמה יצא לנו, אחרי אשר נגזרה לגזריה, כי החומר מדבק בחלקיו כגוף המדידי, והאטומים לא היו ולא נבראו כי אם במוח בעלי שיטות האטומים למיניהם בלבד ולא בטבע המציאות. הן רק זרות ותהפוכות יראה כל נבון דבר בשיטות כמו אלה הבנויות על דמיונות האדם. הן האדם, ברצותו להגיע לאיזו מטרה מלאכותית, ירכיב חלקים מחלקים שונים ביחד עדי יגיע אל מטרתו וכהה יעשה כאשר יעלה על לבבו לבאר לו את אלה מחזיונות הטבע, אשר לא ידע להם ביאור הנה גם אז ירכיב חלקים שונים יחד בדמיונו עד אשר על פי חוקות המכניקה יוכל לצאת, מהרכבת החלקים ההם, החזיון הזה לאור עולם, או אז יתאמר בלבבו וידמה בנפשו כי אמנם ככה יעשה גם הטבע בהוציאו את החזיונות האלה לפעולת ידים אולם באמת הטבע בפעולותיו הפשוטות עד מאד (לכל הפחות הפעולות אשר בהגופים הבלתי אורגניים או כפי אשר יקראוהו חכמי הטבע "הטבע המת") אין כל מטרה לו, כי ירכיב הרכבות שונות יחד למען הוציא איזה חזיון לאור המציאות, זאת לא זאת כי כל הפעולות אשר נראה בהטבע הן יוצאות בדרך פשוט מאד ממושג הטבע עצמו ולא על ידי הרכבות שונות כמעשי האדם, ובכלל נאמר בלשון החכמים לאמר: מעשי הטבע המה אך אנליטיים ולא סינתטיים ואשר על כן אשר ירצה לדעת את מעשי הטבע ולעמוד על סיבותיהם, עליו ללכת בדרך אשר ילך הטבע בעצמו, כי לא על ידי הרכבות שונות ומשונות אשר ירכיב לו דמיונו ישיג את המעשים האלה ואת סיבותיהם, כי אם בגוזרו את המושגים אשר יתן לו הטבע לגזריהם, כאשר עשינו אנחנו בתורת הממדים אשר לפנינו, או אז יבין את הטבע ומפעליו. עוד יזכור הקורא, אשר דברי ימי התכונה לא זרו לו, את שיטת בטלמיוס אשר קמה ותתעודד כארבע עשרה מאות שנים! השיטה האסטרונומית הזאת היתה דומה בכל לשיטה האטומית בימינו אלה. הן גם היא, למען באר את תנועות צבא השמים, המציאה לה גלגלים; בתחילה פשוטים כדורים עגולים מכל עבר סובבים כולם על מרכז כללי אחד, אולם ברבות הימים והנסיונות, כן הרבו להם גלגלים שונים ומשונים ויקראו בשמות: "גלגלי-הקפה" ו"גלגלי-יוצאי-מרכז" כי לא יכלה השיטה הזאת לעמוד בגבולות אשר הגביל לה הממציא הראשון ביום הולדתה מפני ההתגליות הרבות חדשות לבקרים, אשר לא יכלו להתבאר על פי השיטה הזאת, כפי אשר הונחה בעצם וראשונה, וכדרך כל שיטה כוזבת אשר עקרה היא לא תלד, כי לא תוכל לבאר כי אם המעשים אשר עליהם נוסדה כאשר נודעו לנו ביום היווסדה, אך לא המעשים אשר יעשו בהטבע עצמה. וכה הסתבכה בסבך גלגליה ובהרכבות שונות, מתמיהות עד כי נועז אלפנסו מלך קסטליא, בהרגישו בזרות ההרכבות האלה במעשי הטבע הפשוטים, לאמר: כי אילו היה שותף להקב"ה במעשי בראשית, כי אז יעץ לו להניע את הכוכבים בדרכים יותר פשוטים מאשר יתנועעו עתה, ועד אשר קם קופרניקוס בשיטתו החדשה ויראה לדעת את תבנית בנין העולם כאשר הינהו באמת ואף כי זרה היתה מאד - בראשית ההשקפה - כזרות תורת הממדים היום, בכל זאת, נתקבלה השיטה הזאת מאת כל חכמי לב באשר על ידה נתבארו תהלוכות הכוכבים בדרך פשוט מאד מסכים לדרכי הטבע הפשוטים.

ועתה, האם גם שיטת האטומים לא אליה נדמתה? הן גם היא בראשית היווסדה שמה את האטומים פשוטים מאד קטנים לבלי קץ ודומים חד אל אחד. אפס אחרי כן בראותה כי לא תספיק ההנחה הזאת לבאר את מחזות הטבע כאשר ידענום כיום הזה הנה חזרה והניחה שני מיני אטומים: אטומים-גשמיים ואטומים עתריים, (ע' לעיל הערה 11), ואחרי זה חזרה ותלמד כי האטומים סובבים הולכים במסלולים שונים עד כי שיטת האטומים הפשוטה בראשיתה, שבה להיות שיטה מסוכסכת מאד, והאם אין זה אות נאמן כי השיטה הזאת בהבל יסודה! הן כביר לב כהרמב"ם ז"ל הכיר עוד בימיו את כל הזרות וההבל אשר בשיטה הזאת ויהבל אותה בספרו מורה הנבוכים (חלק ראשון מפרק ע"ד והלאה) ואף כי שינו האחרונים את פניה, בכל זאת זרה היא לטבע המציאות כבראשונה, וכל נבון דבר יחיש, אם אך שכל ישר לו, כי השיטה הזאת מלאכותית היא ולא טבעית, כי היא רק מולדת דמון האדם וכל יסוד במציאות לה אין, וכבר באה עיתה גם היא ללכת בדרך כל השיטות הכוזבות כי תנוח על משכבה - בספרי מיסדיה - בשלום, ותורת הממדים - שיטת קופרניקוס הטבעית - תירש את מקומה! האף אין זאת? הן לא יצר להקורא על האטומים וחלליהם האובדים ממנו כי תחת האטומים הקטנים עד אין קץ ודומות לנקודות הנדסיות, נתון תתן לו התורה הזאת ממדים, אשר אף גם כי לא רחבים הם אך ארוכים אד אין תכלית ותחת החללים המצערים והצרים אשר אין בהם דרך לנטות ימין ושמאל תתן לו היא מוטות אשר אין ערוך אין מידה ואין קצב לגודלם הנוראה ומה לו עוד? אך הדבר היותר נפלא אשר תצא לנו מהתורה הזאת הוא, כי על ידה יגיה אור חדש על מהות הכוחות הנפשיים ועצמותם כמו השכל הדעת והתבונה, כל אלה והדומה להם אשר היה ערפל חתולתם ואיש לא ידע מהם דבר ברור עד היום הזה, ובפרט החידה הנעלמה והפליאה הסתומה החתומה מקדם קדמותה; איה הוא מקור מוצא הכוחות הנפשיים האלה בהטבע? כי אחר שלא יימצאו אלה בקרב היסודות אשר מהם הורכב כל היצור מאין זה יתהוו, אם כן, בהרכבות אשר הורכבו מהיסודות ההם? הלוא כל דבר לא יתן מה שאין בו? ומה הוא הקשר אשר יקשרם עם החומר והגשם? איך תלוי הרוחני בהגשמי ולהיפך? כל אלה השאלות ועוד כיוצא בהם יתבארו מאליהם בהתורה הזאת באר היטב, כי ממנה נראה כי מושג הרוחני ומושג הגשמי אינם מושגים מוחלטים כי אם מצטרפים, כי כל מוטה לאשר לפניה לרוחני תיחשב ולאשר לאחריה תיחשב לגשמי ובדבר הזה הלא ישוו יידמו המושגים האלה ליתר כל המושגים כולם אשר בהטבע כי אין אף אחד בהם שיהיה מושג מוחלט, כולם אך מושגים מצטרפים המה.

לאחרונה נעיר כי התורה הזאת נמצאת היא, לדעתנו, כולה בספר יצירה הלוא הוא בפרק ראשון, ממנו, משנה ה'. הלא כה דברי המשנה הזאת אשר נביאה פה כתומה לאמר: "עשר ספירות בלי-מה מדתן עשר שאין להם סוף (אע"פ שנתן שיעור במספר אולם באמת אין להם סוף ואין תכלית למספרם. - מפירוש אוצר ד' על ספר יצירה בשנוי לשון קצת ושמירת הכונה -) עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רם ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום, ואדון יחיד אל מלך נאמן מושג בכלן ממעון קדשו, ועד עדי עד" עכ"ל. והנה לפי הפירוש הנזכר עלינו לפרש המשנה הזאת כי המאמר "ואדון יחיד וכו' ממעון קדשו" הוא מאמר מוסגר[15] והמלים "ועד עדי עד" נמשכות אל "ועומק דרום" וכן היה צריך לאמר עומק ראשית ועומק אחרית וכו' וכו' עומק צפון ועומק דרום ועד עדי עד ואדון יחיד וכו' וכו' ממעון קדשו ולפי הפירוש הזה הנה הוא חושב פה עשרה עומקים, שני עומקים, שני עומקים לממד אחד (דוק ותשכח) ואם כן הוא חושב בפירוש חמישה ממדים (לא כאשר יחישו החושים רק שלושה) ומסיים "ועד עדי עד" כי באמת לא רק חמישה הם כי אם לאין ספורות והוא כאשר אמרנו.

הערות שוליים

  1. ^ נדפס בפעם הראשונה במאסף "הכרם" שיצא לאור ע"י האחים גפן בעריכתו של שם טוב גפן, ברדיטשב שנת תרנ"ו.
  2. ^ מתיחה Extensio. השורה "נטה" נרדף הוא לשורש "מתח": "הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" (ישעיהו מ' כ"ב), ובמקומות רבים בתנ"ך הוראתו "מתיחה" והשם ממנו: "מוטה" נמצא בתנ"ך: "והיה מוטות כנפיו" (ישעיהו ח' ח').
  3. ^ לינאר.
  4. ^ עלינו להעיר שהמילה "הן" בספר היא אידנטית עם המלה "חיובי".
  5. ^ פרמידה.
  6. ^ פרויקציה.
  7. ^ פרספקטיבה.
  8. ^ מכניקה. הפועל היווני Myxadixy, אשר ממנו נגזר השם: Myxadixy, יש לו כל ההוראות השונות אשר לפועל העברי "חשב": מחשבה-בלב, תחבולה, מלאכת מחשבת וכו' וכו' והשם "חישבון" יבוא נרדף להשם מעשה ולהשם חכמה (קהלת ט' י'), אשר לכן הוא כולל שניהם: חכמת המעשה - מכניקה. והשם "חישבון" כנראה מן הענין (דברי הימים ב', כ"ו ט"ו) – Machine.
  9. ^ יסודות הפיזיקה הרציונאלית.
  10. ^ Machine.
  11. ^ השם "אתר" היווני (aither מן aithos אש) הוא היה השם העברי "עתר", אשר הונח לדעתי בעצם וראשונה לדבר המתלהב בנקל, כמו מיני זפת ושמנים המקטרים: "ועתר ענן הקטורת" (יחזקאל ח' י"א). ואחר זה הושאל על הקרבת קטורת לה' לקבלת תפילותיהם ובקשותיהם, ובזה יבדל מן שורש "פלל", אשר הונח בעצם וראשונה רק על בקשה בפה: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" (בראשית כ"ה כ"א), ביאורו, שהקטיר הקטורת כנגדה לרמוז בזה כי עליה בקשתו, כי עקרה היא, ובזה הותרה השאלה שנתקשו בה המפרשים ממילת "לנוכח", אשר אין לו מובן פה, עיין רש"י שם, שפירש אותו על פי המדרש. "ויעתר לו ה'" ביאורו, שקיבל הקטורת אשר הקטיר לו, ונתרצה לבקשתו שרמז בהקטרתו. וכן: "ויאמר העתירו אל ה'" (שמות ח' ד') ביאורו בקטורת אשר יקטיר לה', ואף כי הלאה כתוב: "ויצא משה וגו' ויצעק משה אל ה'" וגו' (שמות ח' ח'), הנה צעקה זו - עם הקרבת קרבן היא, והעד: "ויקח שמואל טלה חלב אחד, ויעלהו עולה כליל לה', ויזעק שמואל אל ה'" וגו' (שמואל א', ז', ט'). "ושבו עד ה' ונעתר להם" (ישעיה י"ט כ"ב) ביאורו - שיקבל לרצון מנחותיהם וזבחיהם הנזכרים בפסוק הקודם, "ועבדו זבח ומנחה נדרו נדר לה' ושלמו" (שם שם כ"א), ובא כנכפל לשלום הנדר אשר הוא מראה תמיד על נדר הקרבנות, כידוע: "תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם" (איוב כ"ב כ"ז), והוראת מילה זאת הושאלה אחר זה לכל ענין בקשה, אף לא ע"י הקטרה, וכידוע מדרך השמות המועתקים מענין לענין, עד כי לבסוף יתרחק מאד מהוראתו הראשונה, עד כי רק בקושי יוכלו לקרבם ולהסכימם יחד; והנה שורש "עתר" נ"ל כי שורשו רק שתי אותיות "עת" וה-ר' נוספת ושורשו יוצא מארמית "אתת" (עין בעברית יהיה תמיד במקום אלף בארמית, כמו עץ - אע וכדומה). עיין בספר אוצר השורשים לבן-זאב, שורש זה, ז"ל שם "אתת" בלשון ארמית "בוער באש" מן "אתון" (דניאל ג' ו') ולא נמצא במקרא עכ"ל, ונ"ל עוד כי מזה השורש בא השורש העברי "אשש" (וממנו השם אש) בהתחלף הת' בשין, המתחלפים זה בזה מארמית לעברית, וכנודע, ומן "עתר" בא השם עשן בהתחלף הת' בשין כנ"ל והריש בנון, המתחלפים גם כן זה בזה כנודע.
  12. ^ בוכנה.
  13. ^ גליל (צילינדר).
  14. ^ תנועת מנוף.
  15. ^ איננו זר שישתמש ספר יצירה במאמר מוסגר, כי הוא מיוסד במליצה ודרכי הלשון, וכל הלשונות משנות דור ודור משתמשות בו, והתנ"ך מלא ממנו, והוא אחת משלושים ושתים מידות דר' יוסי הגלילי, מידה ל"א: "מוקדם שהוא מאוחר" בענין, והמידה הזו איננה רק דרש בלבד, כי היא פשטא דקרא ממש, כנראה מהפסוק שהביאה שם הברייתא, כי פירשה את הפסוק על פי עומק הפשט, וגם כל מפרשי הפשט משתמשים במידה הזאת, והם קוראים אותה: "סרוס המקרא".