תורת הבית הארוך/בית ששי/שער ה
השער החמישי עריכה
השער החמישי: בביאור דיני החציצה לנטילת ידים. ואכלול עם זה דין היסח הדעת לנטילת ידים. ועוד בביאור ענין הברכה למים ראשונים ולמים אחרונים: שנינו בברייתא בפרק כל הבשר כל דבר שהוא חוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין ולקידוש ידים ורגלים במקדש ושנינו במקואות אלו חוצצין באדם גליד שחוץ למכה והרטיה שעליה ושרף היבש גלדי צואה שעל בשרו ובצק שתחת הצפורן והמלמולין וטיט היון וטיט היוצרים וגיץ יוני אי זהו טיט היון טיט הבורות דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון טיט היון כמשמעו רבי יוסי מטהר בשל יוצרים ומטמא בשל מרקה. פירוש בערוך מרקה טיט היון שמערבין בו דברים אחרים לחזקו דכתיב ובתמרוקי הנשים. ויש אומרים טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו. ובבית הנשים בשער הטבילה אכתוב בו יותר בעזרת השם ואבאר שם דיני החציצה וצבעים שידיהם צבועות כיון שדרכן בכך אינן מקפידין ואינו חוצץ דכל דבר שאינו מקפיד אינו חוצץ דבקפידא תליא מילתא. וכדתנן דבר המקפיד חוצץ ושאינו מקפיד אינו חוצץ ולפיכך יש דברים שחוצצין בטבילה באדם ואין חוצצין באשה ויש חוצצין באשה ואין חוצצין באדם כדאיתא במקואות. ויש חוצץ באשת איש ואינו חוצץ בפנויה כמו שיתבאר שם בשער הטבילה בעזר העוזר. וגרסינן בזבחים פרק דם חטאת רבב שעל בשרו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וצואה שתחת הצפורן אינה חוצצת שאין אדם מקפיד עליה ועוד שאינה מהודקת כל כך. ותנן במקואות אלו שאין חוצצין באדם צואה שתחת הצפורן אינה חוצצת שאין חוצצין אלא הדברים שהן נדבקים ביותר שמונעין ביאת המים כטיט היון וכיוצא בו. והיסח הדעת פוסל את הידים וצריך לחזור וליטול דגרסינן ביומא פרק אמר להם הממונה תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחד ונכנס ויושב במקומו דבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא מבפנים ונכנס ויושב במקומו ונוטל ומחזיר פניו לאורחים אמר ר' חסדא לא אמרו אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידיעי דאנינא דעתיה. ולענין ברכה גרסינן בפרק כל הבשר אמר ר' אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה. ואקשינן עליה מדתניא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות. ופרקינן מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה. אמר ר' יהודה בר חייא מפני מה אמרו אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר אביי ומשתכחא כי קורטא בכורא. אמצעיים רשות אמר ר' נחמן בר יצחק לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל כלומר שאינו אלא משום נקיות בעלמא לאיסטניסין אבל בין תבשיל לגבינה חובה. וכיון דמים ראשונים מצוה מברכין עליהן כדרך שמברכין על כל המצות ומאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ומאי נטילה על שם נטלא שהוא הכלי שחייבו ליטול מכלי. וכמו שכתבנו למעלה. ואם הטביל ידיו בנהר או במקום שראוי לטבול בו יש מי שאומר שמברך על טבילת ידים שאי אפשר לברך על נטילה שאין נטילה אלא על שם נטלא וכמו שאמרנו. ומורי הרב ר' יונה ז"ל היה אומר שאינו מברך על טבילת ידים שהרי לא נצטוינו על הטבילה עד שנברך עליה אלא מברך על הנטילה ואע"פ שאין כאן נטלא מכל מקום יש בכלל מאתים מנה והטבילה חשובה מן הנטילה. ולפיכך הוא מברך אף בזמן שמטבילין על הנטילה ולומר מפני שנצטוינו על הנטילה אני מטביל ידי שהוא מוציאה מידי נטילה ועדיפא מינה. ומים אחרונים שהם חובה לשמור עצמו מן הנזק אינו מברך עליהם כמו שאינו מברך בכל זמן שהוא מתרחק מן המזיקין וכל שכן במים אמצעיים שאינן אלא רשות והני מילי באמצעיים שבין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה שהם חובה כתב הרב ראב"ד ז"ל שהוא חייב לברך מפני שאינו רשאי לאכול עד שירחץ ידיו ומכל מקום אינו מברך על נטילה אלא על רחיצה שאינן צריכין כלי. ואני תמה אחר שהוא צריך לרחוץ מפני שהוא רוצה לאכול בשר מפני מה קראום חובה ולא קראום מצוה ואפשר מפני שאינם קבועין כראשונים כי הראשונים אף על פי ששמר ידיו ולא הסיח דעתו מהם או שאוכל במפה אפילו הכי צריך ליטול על כל פנים משא"כ באמצעיים אפילו בין תבשיל לגבינה שאלו ביום אינו צריך למים כלל אלא אם רואה שלא נדבק מתבשיל ראשון כלום על ידיו מותר לאכול בלא נטילת ידים ולפיכך מסתברא לי שאינו צריך ברכה כלל אפילו בין תבשיל לגבינה. וכן נהגו אבל מה אעשה שכבר הורה זקן. ולענין מים אחרונים שאמרנו שאינן טעונין ברכה נמצא למקצת הגאונים ז"ל שאמרו שהם טעונין ברכה. וכן דעת הראב"ד ז"ל והדין נותן שהרי מים ראשונים ואחרונים מוהתקדשתם והייתם קדושים למדום כדאיתא בברכות בפרק אלו דברים. ונראין דברי הראב"ד ז"ל שהטיל שלום בין דברים אלו ואמר שהמים האחרונים שאין בהם אלא משום מלח סדומית ודאי אינן אלא חובת שמירת הנזק ולפיכך אינן טעונין ברכה. אבל מי שנוטל כוס של ברכה לברך אם אכל דבר מזוהם צריך לרחוץ ידו קודם שיברך וכמו שאמרו כשם שהכהן מזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. ופירשהו ז"ל דבר מזוהם כל שהוא לח שמסתרך בידים אבל דבר יבש אין כאן זיהום ואינו צריך כלל. ויש מפרשים שכל דבר שאינו קרב לגבי מזבח קרוי מזוהם וכל דבר הקרב לגבי מזבח אינו קרוי מזוהם. וכדאמרינן בעלמא בהמה שקרבה לגבי מזבח פסקה זוהמתה ומברך על רחיצת ידים לפי שאינן צריכין כלי אלא רחיצה בעלמא כדי לקדש ידיו ולברך. וכן הדברים מוכרעים ממקומם שלא נאמרו דברים בפרק אלו דברים אלא מחמת הברכה דאר"י א"ר ואמרי לה במתניתין והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה וכן הדין שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. ברוך השם לעולם אמן ואמן : נשלם השער החמישי ונשלם בית הקדושה. ברוך האל הקדוש אמן. ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה :