תורת הבית הארוך/בית חמישי/שער ג

<< · תורת הבית הארוך · בית חמישי · שער ג · >>

השער השלישי

השער השלישי: אי זה יין יש בו משום יין נסך ואי זה יין אין בו משום יין נסך. ואי זה דבר של נכרים נאסר משום יין נסך אעפ"י שהוא אינו יין. ואי זה אינו נאסר משום יין נסך. וכבר כתבנו דין מורייס של נכרים וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין או חומץ בבית איסורי המאכלות. וכן זתים הכבושין של נכרים והם הנקראים בלשון חכמים זיתי גלוסטרא מגולגלין: שנינו בפרק אין מעמידין אלו דברים של עו"ג אסורין ואיסורין איסור הנאה היין והחומץ של עו"ג שהיה מתחילתו יין ואמרינן עלה בגמרא פשיטא משום דאחמיץ פקע ליה איסורא אמר רב אשי הא אתא לאשמועינן חומץ שלנו ביד עו"ג אין צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מנסיך ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף. אלמא חומץ שלנו. שנגע בו עו"ג מותר ואפילו בשתיה דהא אמרינן דלא מנסיך. ומאימתי יקרא חומץ. גרסינן בפרק אין מעמידין אמר רבא האי חמרא דאיקרים עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך מכאן ואילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך ורבא דבעי תלתא יומי אזיל לטעמיה דאמר בפרק המוכר פירות וכן בע"א בפרק השוכר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא. ורבינו יעקב ז"ל היה נוהג איסור בחומץ שלנו כשנוגע בו עו"ג לפי שאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומעשים בכל יום שיש קורין אותו חומץ ואחרים שותין אותו. ושמעתי משמו שהיה מתירו לאחר יב"ח. ומיהו מעיקר גמרין אינו נראה כן דודאי יש יינות שבתולדתן חומצין קצת ואינו חימוץ אלא שאינן מבושלין כל הצורך ועוד כח הבוסר ניכר בהן ובאותן יש להחמיר אבל יין שהיה תחילתו נטעם כיין ואח"כ הקרים בודאי זה שינוי הוא שהגיע לו והתחיל להחמיץ וכל שקבל השינוי אין בין התחלת השינוי לגמר החימוץ לעולם יותר משלשה ימים. ותדע לך שהרי בבודק את החבית להיות מפריש עליה ואח"כ נמצא חומץ דאיפליגו בה ריב"ל ור' יוחנן בפרק המוכר פירות אמרו כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק ולכולי עלמא מוכח התם דאלו ידיעה מאימתי עקר דלאחר שלשה ימים ודאי חומץ וחוזר ותורם וחלא סופתקא מיקרי. וכן פירש ר"ח ז"ל לאחר שלשה חומץ סופתקא הוא ואין בו משום יין נסך. ומיהו (דף קמ) המחמיר תבא עליו ברכה. ומכל כשמשליכין ממנו על הקרקע ומבעבע שמעתי כי אין בו ספק שאלולי שהוא חומץ לא היה מבעבע שאין היין מבעבע והחומץ מבעבע. וכן אמר במדרש ירושלמי חמרא סביך ובסימא סלות. ובוסר שנגע בו נכרי היה רבנו יעקב ז"ל נוהג בו איסור לפי שאין אנו בקיאין מתי קרוי בוסר ויש בני אדם קורין בוסר למה שאחרים קורין יין וכתב בתשובותיו וכבר היתה שנה שלא נתבשל הענבים והיו כולם טעם בוסר ולדברי המתירין לא נהג איסור יין נסך באותה שנה וגם בזה המחמיר תבא עליו ברכה. אבל מעיקר הדין אינו נראה שהבוסר ניכר הוא בין הענבים ואלו היתה שנה שמחמת קרירותה או מחמת שאר המקרים לא הבשילו האשכולות ענבים למה ינהוג בהן איסור יין נסך וכי דבר מחוייב הוא שינהוג איסור יין נסך בנולדים בכל שנה ושנה ואפילו נודע בבירור שלא יצאו האשכולו מידי בוסר. ומיהו בוסר של נכרים מסתברא שהנמכר לפני החנוני במקום שיש יין לבן אם דמי היין קלים יתר מדמי הבוסר אסור אבל הבא מחבית גדולה או מכיוצא בזה שאינו נמכר לפני החנוני מותר וכמו שאמרנו ביין תפוחים הבא מן תפוחים הבא מן האוצר מותר הנמכר לפני החנוני באטליזא אסור. דדילא עירב בתוכו יין. אבל במקום שאין יין לבן מצוי או שהוא יותר ביוקר מן הבוסר מותר בידוע לא הזיק הנכרי בנכסיו לערב היקר בזול כדי להעביר את ישראל וכדאמרינן במורייס בפרק אין מעמידין ההיא ארבא דמוריסא דאתא לנמלה דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל רבא לרבי אבא דמן עכו עד האידנא מאן נטרה א"ל זעירא ועד האידנא למאי ניחוש לה אי משום דמערבי חמרא קסתא דמוריסא בלומא קסתא דחמרא בארבעה לומי. יין מבושל אין בו משום יין נסך. דגרסינן בפרק אין מעמידין רבה ורבי יוסף דאמרי תרווייהו יין מזוג אין בו משום גילוי יין מבושל אין בו משום יין נסך. שמואל ואבלט הוו יתבי אתיוה לקמייהו חמרא מבושלא משכי' אבלט לידיה אמר ליה שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך. באי זה בישול אמרו פירש הראב"ד ז"ל בפסחים בשם רבנו האי גאון ז"ל הכי דייקו גאונים ראשונים ז"ל כיון שהרתיח נעשה מבושל ואין בו משום גילוי ולא משום יין נסך. וכן כתוב בספר תרומות אעפ"י שחולקין בפרק כירה גבי שמן אי הפשרו זהו בישולו או לא לאחר שהרתיח על האש מותר בו מגע עו"ג דאז קרוי מבושל לכולי עלמא. והרמב"ן ז"ל כתב שאינו קרוי מבושל ע"י רתיחה עד שיתמעט ממדתו על ידי בישולו מדגרסינן בירושלמי כאן ובמסכת תרומות פרק יא אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ממדתו. ומסתברא שאין זה כנגד קבלתן של גאונים ז"ל שאי אפשר לרתיחה בלא מיעוט מדה אלא שאין חסרונו אלא כפי רתיחתו ועוד שאין דרכן של מבשלין לבשלו כל כך מעט שלא יודע חסרון מדתו ובירושלמי לפי שסתם מבשלין מבשלין עד שתתמעט מדתו אמרו כן ואעפ"י שסתם בישול אפילו בשאין חסרון מדתו ניכר. וסוף דבר קבלתן של גאונים ז"ל תכריע שקבלתן תורה היא. אלונתית שלנו שנגע בה עו"ג מותרת. וכן אנמלין. ואיזו היא אלונתית ואיזו היא אנמלין. אנמלין יין דבש ופלפלין. אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון. דתניא יין מבושל ואלונתית של עו"ג אסורין. ואלונתית כבריתא מותרת ואיזו היא אלונתית כדתנן גבי שבת עושין יינמלין ואין עושין אלונתית ואלו הן יינמלין ואלו הן אלונתית יינמלין יין דבש ופלפלין אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא. ופירש רש"י ז"ל אלונתית כבריתא שלא היה יין תחלתו ביד עו"ג אלא שלקחה עשויה מישראל דתו לא מנסך לה. ורבנו תם ז"ל הקשה לפירושו חדא דלישנא דכבריתא לא משמע הכין דאלונתיתי נמי משמע בלא יין דאמרינן הלוקח יין לתת לתוך האלונתית ולא קאמר לעשות ממנו אלונתית. והוא ז"ל פירש כבריתא בתחילת בריתה שכשנותנין אותה בהפתק ובאוצר אין נותנין בה יין דמיסרא סרי. ואין נותנין בה יין אלא משעה שמושכין אותה מן החבית כדי לשתותו מיד או למכרו בחנות יד. ומשום הכי קאמר דאלונתית שמשכוה מן החבית כבר אסורה שמא נתנו בה יין אבל הבא מן החבית שהוא מקום בריתה מותרת דבידוע שלא נתן לתוכה יין עדיין. וכן פירש ר"ח ז"ל אלונתית כבריתה מותרת שאין בה יין. ומכל מקום מדברי רש"י ז"ל אנו למדין לתבשיל שנתנו לתוכו יין ונגע בו עו"ג שאינו נאסר שלא גזרו אלא על יין שלא נתערב בתבשיל וכיוצא בו. וכן כתב הרב בעל התרומות ז"ל ותניא בתוספתא אלונתית של עו"ג אסורה מפני שתלתה יין אלמא מדמסיים בה מפני שתחלתה יין שמע מינה דאלונתית שלנו שנתן בה יין מותרת דלא מנסכי לה. וכתב הרמב"ם ז"ל גאוני המערב אמרו שאם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל וכשכרא שאינו מתנסך ומותר לשתותו עם העו"ג ואין דברים אלו מחוורין שלא כל שאינו מתנסך על גבי המזבח אין בו משום יין נסך שהרי יין מזוג אין מנסכין אותו על גבי המזבח. ואפילו הכי יש בו משום יין נסך וכדאמר התם אמר רבא הילכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך והרמב"ן ז"ל הקשה דדילמא אע"ג דאנן לא מנסכינן ליה על גבי המזבח אינהו מנסכי ליה דהא בשאר קרבנות מחוסר אבר יש להן דוקין שבעין אין להם ואנן אפילו בדוקין שבעין פסלינן להו. ועוד דכל שלא נשתנה שמו וריחו ושם יין סתם עליו אסרו משום בנותיהן וחומץ ויין מבושל היינו טעמא משום שאין טעמו יין ואין שמו יין סתם ולפיכך לא גזרו בהן ועוד שאף הן אין מנסכין אותן וכדאמרינן גבי חומץ אי משום נסוכי לא מנסיך. והילכך יין אעפ"י שנתנו בו מעט דבש משום יין נסך יש בו. ויינמלין דבש ופלפלין מרובין יש בו ולא גרע מיין מבושל. והרמב"ן ז"ל הביא ראיה על יינמלין שאין בו משום יין נסך. מדגרסינן בירושלמי ר' יצחק בר' נחמן בשם ריב"ל היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גילוי ר' סימון בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך ר' סימון מפרש החד קונדיטון וקונדיטון היא יינמלין דאמרינן במדרש פרשת בחדש השלישי נמשלה התורה לקונדיטון מה קונדיטון יש בו יין דבש ופלפלין אף דברי תורה כך אלמא יינמלין אין בו משום יין נסך. ומכל מקום לא במעט דבש ומעט פלפלין מתירין אותו עד שיהא בו הרבה דבר והרבה פלפלין. ואומר הרמב"ן ז"ל שאין להתירו עד שיהא בו שליש דבש ושליש פלפלין שכן דרכן לעשותו שליש דבש ושליש פלפלין. וכן מוכיח בירושלמי דגרסינן התם בר יודנא הוה ליה קונדיטון מגלי שאל לרבנין ואסרון ולא כך אמר ר' יצחק בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי רבנן דקסרין בשם רבי יודא בר טיטַס בההוא דשחיק חד לתלתא ולפיכך אין להתירו אלא אם כן בכיוצא בזה. וכתב הוא ז"ל שאם יש בו על חד תלתא פלפלין נראה שאע"פ שאין בו דבש אין בו משום יין נסך כיון שנשתנה טעמו כל כך על ידי הפלפלין. ותדע שהרי פירש בגמרא שלנו החד יין ופלפלין ואפשר שהוא קונדיטון האמור בירושלמי ואע"פ שאמרו בירושלמי דבש ופלפל מפני שכן דרך העושין קונדיטון כתקנו עושין אותו כך ולא שיהא בו משום יין נסך בלא דבש. ומדברי רבנו אותו שאנו עושין בדבש ותבלין יש בו מום יין נסך שאין בו שליש פלפלין ולא אחד מעשרה ולולי שאמרה רבנו הייתי אומר שמותר לפי שגם הוא נשתנה טעמו וריחו ושמו אין קורין אותו סתם יין והמחמיר תבא עליו ברכה. ומכל מקום אם בשלו אותו בסמניו כמו שעושין עכשיו מקצת בני אדם אין בו משום יין נסך ואעפ"י שלא נתנו בו סמנין כלל וכמו שכתבתי למעלה דיין מבושל אין בו משום בישולי נכרים. יין מזוג יש בו משום בישולי נכרים דגרסינן בפרק אין מעמידין אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך. ובאיזה מזיגה אמרו יש מי שאומר דדוקא שאין במזגו יתר משלשה חלקי מים וכמזיגת דרבא דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא אבל בשנמזג יתר מיכן לאו חמרא הוא אלא מיא ואע"ג דאית ביה טעם חמרא קיוהא בעלמא הוא וכדאמרינן בפרק המוכר פירות גבי מתמד דאיפליגו בה רבנן ואחרים. דתניא אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו. אחרים אומרים שמרים שיש מהן טעם יין מברכין עליהן בורא פרי הגפן. ואמר רבא היכא דרמא תלתא ואתא ארבעה כולי עלמא לא פליגי דחמרא מעליא הוא. רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא. והלכתא כרבנן דאמרינן התם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין הלכה באחרים ואע"ג דאית בהו טעם יין לאו חמרא הוא אלא קיוהא (דף קמא) בעלמא וכדגרסינן התם בעא מיניה ר"נ בר יצחק מרב חייא בר אבין שמרים שיש בהן טעם יין מהו א"ל מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא אלמא כל שמזגו ביתר מעל חד תלתא מיא מיא בעלמא הוה והילכך אין בו משום יין נסך. וי"א שלא אמרו אלא במתמד בשמרים או בפורצנין אבל ביין עצו אעפ"י שיש בו יתר מעל חד תלתא מיא כל שיש בו טעם יין ומראה יין יש בו משום יין נסך דטעם יין גמור יש כאן ולא קיוהא בעלמא. ויש אומרים דאפילו בפורצנין הנדרכין ברגל אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא או אפילו תלתא ופחות מיכן חוששין לו ליין שלא אמרו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא אלא בשמרים ופורצנין דידהו דנדרכין בגת וכל לחלוחית שבהן יוצא על ידי גלגל וקורה ומעשים בכל יום בנדרכין ברגל דרמו תלתא ולא אתו תרי ואפילו הכי טעמינן ביה טעם חמרא מעליא ועוד לפעמים נמצאין בהן גרעיני עינב שלא נעצרו והא דלא אתי אפילו מאי דרמי בהו משום דפורצני גופייהו בלעי מיא ומפקא חמרא ואפשר דבמאי דנפיק איכא חד לתלתא מיא. והראב"ד ז"ל כתב בתשובה דלענין יין נסך אפילו בשמרים הנדרכין בגת אי רמא תלתא ואתו תלתא לעולם אסור ודייק לה מיהא דתניא בפרק המוכר פירות שמרים של תרומה ראשון ושני אסור ושלישי מותר ר"מ אומר שלישי בנותן טעם של מעשר ראשון אסור שני מותר. ר"מ אומר שני בנותן טעם ושל הקדש שלישי אסור רביעי מותר ר"מ אומר רביעי בנותן טעם. והתניא ושל הקדש לעולם אסור ושל מעשר לעולם מותר. ופרקינן מעשר אמעשר לא קשיא הא במעשר ודאי הא במעשר דמאי הקדש אהקדש לא קשיא כאן בקדושת דמים כאן בקדושת הגוף. ויין נסך חמור הוא כהקדש. ומיהו לאו ראיה היא דהתם שהיה מתחלתו יין של הקדש והילכך מחמירין בו שלא לבטלו במים שתמדוהו. ואפשר דהוא הדין למתמד בשמרים של יין נסך ואע"ג דלא הוי אלא קיוהא בעלמא. אבל במתמד בשמרי יין כשר אי רמא תלתא ולא אתי ארבעה לאו חמרא הוא אלא קיוהא ואין איסור יין נסך יורד בו ובנדרכין בגת וכמו שכתבנו דכל דלא מיקרי יין לא גזרו ביה רבנן. וקל וחומר הדברים יין מבושל לא גזרו ביה משום דלא מיקרי יין סתם ואעפ"י שמברכין עליו בורא פרי הגפן כל שכן זה שאינו נקרא יין ואין בו טעם גמור של יין אלא קיוהא בעלמא. ואפשר נמי דאפילו יין נסך גמור כל שנתערב בששה חלקי מים שהוא מותר וכדעת רבנו יצחק הזקן ז"ל וכמו שאני עתיד לכתוב בשער דיני תערובתו בעזרת השם ברוך הוא. חרסים הבולעין יין נסך הרבה וכששורין אותן במים פולטין את יינן הרי הן אסורין בהנאה כיין עצמו שהיין כמי שכנוס בתוכו וזהו הנקרא חרס הדרייני ותנן בפרק אין מעמידין אלו דברים של נכרים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של נכרים שהיה מתחלתו יין וחרס הדרייני. ואמרינן עלה בגמרא מאי הדרייני אמר רב יהודה אמר שמואל חרס של אנדרינוס קיסר כי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה שלא היתה עבודה מעולם אתא אדרינוס קיסר עבדה ונטעה פרדס ורמי ליה לחמרא בגולפי חווארי ומיצי ליה לחמרייהו ומתברי להו בחספיא ודרו בהדיה וכל היכא דמטי באורחא תברינהו ושדנהו בשחקי תארו מינייהו במיא ושתו. ואיבעיא להו מהו לסמוך בהן כרעי המטה רוצה בקיומו ע"י דבר אחר שרי או אסור תא שמע דרבי יוחנן ורבי אלעזר חד שרי וחד אסר והלכתא כמאן דאסר. וגרסינן התם נודות של נכרים רשב"ג אומר משום ר' יהושע בן קפוסאי אסור לעשות מהן שטיחין על גבי חמור. ופירש רבא טעמא גזרה שמא יבקע נודו ויטול ויתפרנו על גבי נודו. וקשיא לי אם כן מצינו כלי יין נסך חייבין בביעור שאף בבית יהא אסור לקיימו גזרה שמא יבקע נודו ויתפרנו על גבי נודו. וי"ל דלא אסרו אלא לעשותו שטיחין על גבי חמור שמוליך עליו תמיד יינו של ישראל ובדרך שאין לו דברים אחרים לתפור על גבי נודו חיישינן שמא יבקע ויתפרנו הא בלאו הכי לא חיישינן כלל. שנינו בפרק אין מעמידין החרצנים והזגים של נכרים אסורין ואיסורן איסור הנאה דר"מ וחכמים אומרים לחין אסורין יבשין מותרין. ואמרינן עלה בגמרא אלו הן לחין ואלו הן יבשין אר"נ בר יצחק אמר שמואל לחין כל י"ב חדש יבשין לאחר י"ב חדש. ואיתמר ארבב"ח אמר רבי יוחנן כשהן אסורין אסורין אפילו בהנאה כשהן מותרין מותרין אפילו באכילה. וגרסינן התם אמר רב זביד דורדיא דחמרא דארמאי לבתר תריסר ירחי שתא שרו ואמר רב אחא בריה דרב איקא הני פורצני דארמאי לבתר תריסר ירחי שתא שרו. ושמעתי משם רבנו יעקב ז"ל דאינו קרוי דורדיא אלא לאחר שנתמדו ונתמצה יין לגמרי על ידי שתמדן אבל קודם לכן לא דורדיא מיקרי אלא שמרים ולעולם אסורין ואפילו לאחר י"ב חדש ויין הרבה בהן ואם נתן מהן אסורין ואפילו לאחר י"ב חדש ויין הרבה בהן ואם נתן מהן בעיסה כדרך שעושין במקומות שמיבשין השמרים בתנור ומחמיצין בהן את העיסה כל הפת אסורה דכל דעביד לטעמא אפילו באלף לא בטיל. ותנן במסכת תרומות תפוח שרסקו ונתנו בעיסה אסורה. ובתוספתא מסכת תרומות בפרק אחרון תניא שמרי נכרי שיבשו אסורין בהנאה וסתם שיבשו לאחר שנים עשר חדש קאמר דהא מפרשינן יבשים דמתניתין לאחר שנים עשר חדש וכל תוך שנים עשר חדש לחין קרינן להו. ולפי דבר זה צריך לעיין בתמצית היין הנדבק בדופני הקנקנים שקורין רוש אם יש לו היתר לעולם ואפילו לאחר שנים עשר חדש ואפשר שהוא מתייבש ביותר וכלה כל לחלוחית שבו ואפילו שורין אותו במים אינו חוזר ללחותו משא"כ בשמרים ומעשים בכל יום שמשתמשים בקנקנים של נכרים לאחר שנים עשר חדש ואין מקלפין. והנח להם לישראל אעפ"י שאינן נביאים בני נביאים הן : נשלם השער השלישי בעזרת השם ברוך הוא :