תוספתא (כתבי יד)/פסחים/ד

מקרא

  • מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
  • הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
  • הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
  • מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
  • ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}

ארפורטעריכה

הביא אשמו ולא הביא גזילו לא היה ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא היה ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו לא היה ממרס בדמו עד שיביא אשמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה '                  כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערביים הרי אילו פסולין שאין לך קודם תמיד של שחר אלא קטורת ואין לך מתעכב אחר תמיד של בין הערביים אלא קטורת ופסח ערבי פסחים ומחוסרי כפרה כדי שיא[+/כ]לו בפסחים לערב ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהם אחר תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו קדשים לערב שחטו לשמו ומרקו שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה כיזה צד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית כיצד שלא <למ> למנוייו שחטו על בני חבורה אחרת שחטו למולים ולערלים כשר ואבא שאול או' והדין נותן שיהא פסול הואיל והזמן פוסל והערלה פוסלת מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו ערלה פוסלת וטומאה <פו> פוסלת מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה אף ערלה לא עשה בה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים ואל יוכיח דבר שאינו נוהג בכל הזבחים או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה                      השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה והפסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר במה דבר' אמור בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף בארבעה עשר בפנים על החמץ עובר בלא תעשה  ר' שמעון אומ' הפסח בארבעה עשר לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול ובחולו של מועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אימתי בזמן שראוי לבוא '         פסח בין לשמו ובין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר ושלא לשמו פסול ובחולו של מועד לשמו פסול ושלא לשמו כשר אימתי בזמן שראוי להביא פסח אבל בזמן שאין ראוי להביא פסח בין לשמו ובין שלא לשמו כשר                שחטו אחרים לשמו <בא> בארבעה עשר ר' אליע' אוסר ור' יהושע מתיר א' ר' יהושע ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו א'לו רבי אליע' חילוף הדברים ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שכשר הוא לשם אחרים וכן אתה אומ כלומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שכן אינו כשר לשום אחרים              א' לו ר' {אל}יעזר הורעתה כח פסח ואת נותן כח לשלמים חזר ר' אליעזר ודנו דין אחר מצינו ש[?/במ/מי]הקדש הפסח באו שלמים ואין מהמקדש שלמים בא פסח ומה הפסח שמהקדישו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ לו ר' יהושע חטאת <תו> תוכיח שאין מהקדשה באו שלמים וכשירה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על אילו שאף על פי שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח א' לו ר' אליע' לא אם אמרת בחטאת שהוכשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עזר לשמו פסול                         השוחט את הפסח בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק ומבושל השוחט את הפסח על בני חבורה ואמ שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ר' יהודה או' עד שלא יתחילו בו נאמן משיתחילו בו אינו נאמן '              הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהודה מכשיר ובן בתירא פוסל א' ר' יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר אף ארבעה עשר שחרית ששחטו שלא לשמו כשר '          השיב ר' לסייע לדברי בן בתירא לא אם אמרתה בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שחרית שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול                         פסח ראשון בשלש כיתים ואין פסח שיני בשלש כיתים שחט תמיד של בין הערבים מקטיר קטורת ומדליק את הנרות ובא לו אצל הפסח והוציא את אימוריו אפילו של ארבעה ושל חמשה נתנן במגס והקטירן על ה גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו ומניחו ויוצא ר' ישמע' בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ ארבעה עשר שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד החזה                   כהן קרב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד שפכו שלא כנגד היסוד פסול הלוים עומדים על דוכנם ואומרין את ההלל בשורה ואם גמרו שנו ואם שנו שילישו ואף על פי שלא שילשו מימיהם אמ' ר' יהודה מימיה של כת  לא שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת עצלנין           כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא כרצון חכמים כיזה צד מדיחין את העזרה פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב ר' יהודה אומ כוס היה ממלא מדם התערובות זורקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם נשפך דמן של אחד מהם נמצא זה מכשירו אמרו לו והלא לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול [?/ר/ד]' א' דם התמצית ודם האיברים פסול לגבי מזבח אמ להן אם כן למה פוקקין את העזרה שהיו כהנים [?/[++מַשְקִיעין]/ ((-/מפקיעין/ מַשְקִיעין))] בדם עד <רכ> רכובותיהם ר' אליעזר בן יעקב אומ כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת נשים '


פרק ד (ד 2)עריכה

פעם אחת חל להיות ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הילל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמ להן וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים בשנה יש לנו שדוחין את השבת חברה עליו כל העזרה א' להן פסח קרבן ציבור ותמיד קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה את השבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת                   ד' א' נאמר בפסח במועדו ונאמר בתמיד במועדו מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמ' בו במועדו ידחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין חייבין עליו <כ> כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד מקובלני מרבותיי שהפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון בלבד אלא אה פסח פסח שיני ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד אמרו לו אם כן מה יהא על העם שלא הביאו[?/ם/0] סכיניהם ופסחים למקדש אמ להם הניחו להם רוח הקודש עליהם אם אינן נביאים בני נביאים הם למחר מה עשו מי שפיסחו טלה טמנו בצמרו וגדי קשרה בקרניו הביאו סכינים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהם בו ביום מינו את הילל נשיא והיה מורה להן הילכות הפסח              פעם אחת ב[?/י/]קש אגריפס המלך לידע כמה מיניינם של אוכלוסין א להן לכהנים הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליא כפליים כיוצאי מצרים ואין כל פסח ופסח שלא היו עליו מעשרה מנויין חוץ ממי שהיה בדרך רחוקה או טמא בו ביום נכנסו ישר' להר הבית ולא היה מחזיקין והיה <נק> נקרא פסח מעוכין .

וינהעריכה

הביא אשמו ולא הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעבר צורתו ויצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מע[?/ו/י]לתו לא יהא <מ> ממרס בדמו עד שיביא מעילתו {אל}א תעבר צורתו ויצא לבית השריפה מצורע <שה> שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא אחד ממרס בדמיה עד שיביא אשמו {אל}א תעבר צורתה ותצא לבית השריפה כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי אילו פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ופסח בערבי פסחי' ומחוסרי כפרה כדי שיאכלו בפסחים לערב ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן או' מחוסרי כפרה מביא קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב שחטו לשמו ומורקו שלא לשמו כשר מפני שהכשר בשחיטה '                        כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לוכל כזית שלא למנויו שחטו לבני חבורה אחרת שחטו למולין <ולער> ולערלים לטמאים ולטהורים כשר אבא שאול פוסל והדין נותן שיהא פוסל הואיל וזמן פוסל וערלה פוסלת מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו הואיל וטומאה פסולת וערלה פוסלת מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה אף ערלה לא נעשה בה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים ואל יוכיח זמן שאין נוהג בכל הזבחים <> או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה '                       השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר [+/ו]יוצא בה ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר במי דברים אמורים בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף מבפנים על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה הפסח בארבעה עשר לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול ובחולו של מועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אימתי בזמן שהן ראויין לב[?/[+/י]/0]א פסח אבל בזמן שהן ראוין לב[?/י/0]א פסח בין לשמו בין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אמ' ר' שמעון פסח בארבעה עשר לשמו כשר שלא לשמו פסול בחולו של מועד לשמו פסול שלא לשמו כשר אימתי בזמן שראוי לביא פסח אחר אבל אין ראוי לביא פסח אחר בין לשמו בין שלא לשמו כשר '                   שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' ליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ' ר' יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' ליעזר ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשר הוא לשם שמו ולשם אחרים וכן אתה אומ' לומ' מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שאינו כשר לשם אחרים אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' יהושע הורעת כח פסח ואתה נותן כח לשלמים חזר ר' ליעזר ודנו דין אחר <מצ> מצינו שמקדיש פסח באו שלמים ולא מהמקדיש שלמים בא פסח ומה פסח <שמהמקד> שמהקדישו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ' לו ר' יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדישה באו <ע> שלמים וכשרה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על השלמים שא'ע'פ' שאין מהקדישן בא פסח שלא י[?/כש/פט]רו לשם פסח אמ' לו ר' ליעזר לא אם אמרת בחטאת שכן כשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואין <כ> כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר הרי זה פסול '               השוחט את הפסח לאוכלו בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק ומבוש' כשר השוחט את הפסח על בני חבורה ואמ' שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומ' עד שלא יתחילו בו נאמן משיתחילו בו אין נאמן הפסח ששחטו בשחרי' בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהודה מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר ובן בתירה פוסל כאילו נשחט בין הערבים אמ' רבי יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר אף ארבעה עשר שחרית אם שחטו שלא לשמו כשר השיב ר' לסייע דברי בן [?/פ/ב]תירא לא אם <> אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שחרית שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול '               פסח ראשון בשלש (-/ביר) [?/ב/כ]תים ואין השני בשלשה [?/ב/כ]תים נשחט תמיד של בין הערבים מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות ובא לו אצל פתח קרעו והוציא את אמוריו אפי' של ארבעה ושל חמשה נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו <> ומניחו ויוצא ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן בן ברוקה או' ארבעה עשר שחל להיות בשבת לא היה מפשיט {אל}א עד מקום חזה כהן הקרוב אצל המזבח שופכו שפיכה אחד כנגד היסוד אם שפכו שלא כנגד היסוד פסול הלוים עומדין על דוכנן וגומרין הלל בשורה אם גמרו שנו ואם שנו שלשו וא'ע'פ' שלא שלשו מימיהן אמ' ר' יהודה מימיה של כת שלישית לא הגיעה לומ' אהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה ממועטין והיא היתה נקרית כת עצילין '                  כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת {אל}א שהיו כהנים מדיחין את <העז> העזרה שלא כרצון חכמים כיצד מדיחין את העזרה פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב ר' יהודה או' כוס היה ממלא מדם התערובות וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם נתערב דמו של אחד מהן נמצא זה מכשירו אמרו לו והלא אין מתקבל בכלי ודם שאין מתקבל בכלי פסול לגבי מזבח דבר אחר שהוא דם התמצית ודם התמצית פסול לגבי מזבח אמ' להם אם כן למה פוקקין את העזרה והיו מפקיעין הכהנים בדם עם רכובותיהן אמרו לו שבח הוא לכהנים שיהו מפקיעי' בדם עם רכובותיהן ר' ליעזר בן יעקב או' כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת הנשים '             פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו <ש> שידחה את השבת אמ' להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת חברו עליו כל העזרה אמ' להם תמיד קרבן צבור ופסח קרבן צבור מה תמיד קרבן צבור ודוחה את השבת אף <פ> פסח קרבן צבור דוחה את השבת דבר אחר נאמר בתמיד מועדו ונאמ' בפסח מועדו מה תמיד שנאמ' בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו מועדו דוחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד מקובלני מרב[?/ו/י]תי שפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחין למקדש אמ' להם הניחו להם רוח הקדש עליהם אם אין נביאין הן בני נביאין הן מה עשו ישר{אל} באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו גדי קשרו בין <ק> קרניו והביאו סכינין ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן בו ביום מנו את הלל נשיא והיה מורה להם בהלכות פסח '                פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה <מ> מניינן של אכלוסין אמ' להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יותר מעשרה מנוין חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה בו ביום נכנסו ישר{אל} להר הבית ולא היה מחזיקן והיה נקרא פסח מוכין " .

לונדוןעריכה

הביא אשמו ולא (-/יהא) הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזלו אלא תעביר צורתו ויצא לבית השרפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעבור צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא ממרס בדמה עד שיביא אשמו אלא תעבור צורתה ותצא לבית השריפה כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי {אל}ו פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת ואין לך מתעכב אחר תמיד של בית <הע'> הערבים אלא קטרת ופסח בערבי פסחים ומחוסר כפורים כדי שיאכלו בפסחים לערב ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה או' מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב שחטו לשמו וזרקו שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה '            כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאינן יכולין לאכל כזית כיצד שלא למנוייו שחטו על בני חבורה אחרת שחטו למולין ולערלים לטמאין ולטהורין כשר אבא שאול (-/או) פוסל והדין נותן שיהא פסול הואיל והזמן פוסל והערלה פוסלת מה הזמן עשה מקצתו ככולו אף ערלה נעשה מקצתה ככולה הולכה לך לדרך הזו הואיל וטומאה פוסלת וערלה פוסלת מה טומאה לא עשה מקצתה ככולה אף ערלה לא נעשה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שהוא נוהג בכל הזבחים מדבר שהוא נוהג בכל הזבחים ואל יוכיח זמן שאינו נוהג בכל הזבחים הולכה לך לדרך הזו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח [?/טמאה] שהותרה מכללה "                    השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר בד"א בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה אבל אם אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף בפנים על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה ר' שמעון או' הפסח בארבעה עשר לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול בחולו שלמועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אמתי בזמן שהן ראויין לבוא פסח אבל אם אינן ראויין לבא פסח בין לשמו בין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר פסח בארבעה עשר לשמו כשר שלא לשמו פסול בחולו של מועד לשמו פסול שלא לשמו כשר אימתי בזמן שראוי לבא פסח אבל אם אינו ראוי לבא פסח אחר בין לשמו בין שלא לשמו כשר "          שחטו אחרי' לשמו בארבעה עשר ר' {אל}יעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ"ר יהושע ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים ארבעה עשר שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' {אל}יעזר או חילוף ומה בשאר ימות שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים <ב'> בארבעה עשר שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשר לשם אחרים אמ' לו ר' יהושע וכן אתה או' <כלו> כלומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים אמ' לו ר' יהושע הורעתה כח הפסח ואתה נותן כח לשלמים חזר ר' {אל}יעזר ודנ[?/ו/ן] דין אחר מצאנו שמהקדש פסח באו שלמים ולא מהקדש שלמים בא פסח ומא פסח שמהקדשו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהק[?/ד] ישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ' לו ר' יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדישה באו שלמים וכשרה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על השלמים שאע"פ שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח אמ' לו ר' {אל}יעזר לא אם אמרת בחטאת שכשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואינו כשר לשמו בשאר ימות השנה שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר פסול " השוחט את הפסח לאוכלו בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק מבושל כשר השוחט את הפסח על בני חבורה ואמ' שלא לשמו שחטתיו בשורת הדין אינו נאמן ר' יהודה או' עד שלא יתחילו בו אינו נאמן משיתחילו בו נאמן הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כ{אל}ו נשחט בשלשה עשר בן בתירה פוסל כ{אל}ו נשחט בן הערבים אמ"ר יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר (-/אינו ראוי) שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר השיב ר' לסייע דברי בן בתירה לא אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול פסח ראשון בשלש בתים ואין השני בשלש בתים תמיד של בין הערבים מקטיר את הקטורת ומיטיב את הנרות בא לו אצל הפסח קרעו והוציא את אמוריו אפלו של ארבעה ושל חמשה נתנו במגס והקטירו על גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו מניחו ויוצא ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה או' ארבעה עשר שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום החזה כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד אם שפכו שלא כנגד היסוד פסול ולוים עומדין על דוכנם ואומרין את ההלל בשורה אם גמרו שנו ואם שנו שלשו אע"פ שלא שלשו מימיהן אמ"ר יהודה מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה ממועטין והיא היתה נקראת כת עצלים '            כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו הכהנים מדיחין את העזרה שלא כרצון חכמים כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשה נק[?/יי]ה כחלב ר' יהודה או' כוס היה ממלא מדם התערובות זורקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם יפסל דמו של אחד מהן נמצא זה מכשירו אמרו לו והלא לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי המזבח דבר אחר ואדם תמצית ודם תמצית פסול מעל גבי המזבח אמ' להם אם כן פוקקין את העזרה והיו הכהנים מפקיעין בדם עם רכובותיהן ר' {אל}יעזר בן יעקב או' כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת הנשים "                   פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמ' להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שהוא דוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה שהן דוחין את השבת חברו עליו כל העזרה אמ' להם תמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה את השבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת דבר אחר נאמר בתמיד <במו'> במועדו מה תמיד שנאמ' בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו במועדו ידחה את השבת ועוד קל וחומר ומה אם תמיד שחייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח <ש> שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד שאני מקובל מרבותי שהפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינים ופסחים למקדש אמ' להן הניחו להן רוח הקדש עליהן אם אין נביאים הן בני נביאים הן מה עשו ישר{אל} באותה שעה מי שפסחו טלה טומנה בצמרו גדי קשרה בין קרניו והביאו סכ[+/י]נים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן בו ביום מנו את הלל נשיא והיה מורה להם הלכות פסח "   פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מנינן של אכלוסין אמ' להן לכהנים הפרישו לי כליה מכל פסח הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו [?/י/0]תיר מעשרה מנין חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה בו ביום נכנסו ישר{אל} להר הבית ולא היה מחזיקן והוא היה נקרא פסח מעוכין .

גניזהעריכה

(על קטע הגניזה למסכת פסחים ראו כאן)


הביא אשמו ולא הביא גזילו לא יהא מְמָרֵי(-/ם/ס) בדמו עד שיבוא גזילו
אילא תעבר צורתו ויצא לבית השרפה הביא אשמו ולא הביא <מו>
מעולתו לא יהא ממרים בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעבר צורתו
ויצא לבית השרפה מצרע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא
ממרי[?/ס/ם] בדמיה עד שיביא אשמו אילא תעבר צורתה ותצא לבית
השרפה כל הקדשים שהקדישן קודם תמיד שלשחר או שעיכבן <>
אחר תמיד שלבין הערבים הרי אילו פסולין אין לך קודם לתמיד
שלשחר אילא קטרת ואין לך מתעכיב אחר תמיד שלבין הע[+/ר]ביים
אילא קטרת פסח בערבי פסחים מחסרי כפרה כדי שיאכלו בפסחים
לערב ר' ישמע{אל} בר ר' יוחנן בן ברוק אומ' מחסרי כפרה מביא[+/י]ן <קו>
קרבנותיהן עים תמיד שלבין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב <>
שחטו לשמו ומורקו שלא לשמו כשר מפני שהוא כשר בשחיטה /
כאיזצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לאכל
כזית כאיזצד שלא למנויו שחטו לבני חבורה אחרת שחטו למולין
ולערלים ולטמאים ולטהורים כשר אבה שאול פוסל והדין נותן שיהא
פסול הואיל וזמן פוסל וערלה פוסלת מה זמן עשה בו מקצתו ככולו
אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו הואיל וטמאה

.

דפוס ראשוןעריכה

תוספתא (דפוס ראשון)/פסחים .