תוספתא (כתב יד לונדון)/פסחים
מקרא
- מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
- הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
- הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
- מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
- ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}
מסכת פסחים
פרק א
עריכהאור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר לפי שב[?/ה/די]קת הנר יפה ומרובה אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (צפניה א) בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות ואו' (משלי כ) נר {אל}הים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן בית שמאי אומ' שתי שורות על פני כל המרתף שורה החיצונה הרואה את הפת' העליונה הרואה את הקורות אבל שלמטה הימנו ושלפנים הימנו אינו צריך לבדוק בית הלל או' שורה החיצונה היא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורות אבל שלמטה הימנה ושלפנים הימנה אין צריך לבדוק " חורי הבית העליונים והתחתוני' היציע והחדות גג ובית וגג מגדל בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות אוצרות שליין ושלשמן ושלתבואה אינו צריך לבדוק רבן שמעון בן גמלי{אל} אומ' מיטה החוצצת את כל הבית והיו תחתיה עצים ואבנים בודק את הצד החיצון ואינו צריך לבדוק את הצד הפנימי " היוצאין בשיירה והמפרשים בספינה לפני שלשים יום בודק ומשכים והולך לדרכו ר' יהודה או' משום רבן גמליאל שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על ג[?/ב/ג] האצטבה כל זמן שמונחת כל העם אוכלין חולין ניטלה אחת מהן כל העם אוכלין תרומה ניטלו שתיהן שורפין {אל}ו ו{אל}ו שורפין תרומה טמאה וטהורה ותלויה כאחת דברי ר' מאיר וחכמים או' טמאה בפני עצמה וטהורה בפני עצמה אמ"ר שמעון לא נחלקו ר' יהושע ור' {אל}יעזר על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' {אל}יעזר או' תשרף זו לבעצמה וזו לעצמה ר' יהושע אומ' שתיהן כאחת " אמ"ר יוסי אין הנדון דומה לראיה אלא בשר שניטמא בולד הטומא' עם בשר] שניטמא בולד הטומאה שניהן טמאין אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה וכן שמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת שניהן טמאין {אל}א שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה ואני או' ששורפין תרומה שנטמאת בולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה אע"פ שמוסיפין לה טומאה ותלויה טמאה אומר אני שהתלויה טהורה אם נשרפת עם הטמאה נמצאת זו מטמאתה בית שמאי או' אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא ובית הלל מתירין " בראשונה היו אומ' אין מוכרין את החמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכלנה עד שלא [?/ת/מ]גיע <ש'> שעת ביעור עד שבא רבי עקיבא ולימד שמוכרין ונותנין במתנה אף בשעת הביעור אמ"ר יוסי {אל}ו דברי בית שמאי ודברי בית הלל הכריע ר' עקיבא לסייע דברי בית הלל האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יהודה וחכמים או' כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה האוכל כזית חמץ בפסח חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע אשם תלוי " האוכל תרומה חמץ בפסח אינו משלם דמי עצים לכהן אמ"ר יוחנן בן נורי אמרתי לו לרבי מפני מה האוכל תרומה חמץ בפסח אינו משלם דמי עצים לכהן מה נשתנה זה משאר ימות השנה שבשאר ימות השנה משלם דמי עצים לכהן אמ' לי לא אם אמרת בשאר ימות השנה שאע"פ שאין לו בה התיר אכילה יש לו בה התיר עצים תאמר בזו שאין לו בה לא התר אכילה ולא התר עצים למה זה דומה לתרומת תותים אבטיחים מלפפונות שאין לו בה לא התר אכילה ולא התר עצים (-/למה זה דומה) בד"א בתרומה שהפרישה חמץ קודם לפסח שהיא תרומה אבל המפריש תרומה חמץ בפסח אינה תרומה האוכל קדש חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש ואשם ודאי מזיד פטור בד"א בקדש שהקדישו חמץ קודם לפסח שהוא קדש אבל המקדיש קדש חמץ בפסח אינו קדש " אחד האוכל ואחד ממחה ושותה אבל חזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין כשם שאכילה בכזית כך שתייה בכזית אכילה ושתייה אין מצטרפין אבל כזית אפי' חמשת מינין הרי {אל}ו מצטרפין אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ואכל כחצי זית אחר אפי' הן מין אח[?/ר/ד] אינן מצטרפין חמץ של נכרי מותר אחר הפסח מיד רבן שמעון בן גמליאל או' אף של הקדש מותר אחר הפסח מיד"
פרק ב
עריכהחמיצן של כותיים מאימתי מותר אחר הפסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה ושל נחתומין בכפרים עד שלשה ימים בכרכין עד שלשה תנורים ר' שמעון בן {אל}עזר או' אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה אם היה בעל הבית משיא את בנו ואפה שלשה תנורין זה אחר זה מותר וכשאמרו של נחתומין בכפרים עד שלשה ימים (-/ו)אם נדחק ואפה בשלשה תנורים ביום אחד מותר ר' שמעון או' אף כשאמרו של נחתומין בכרכים עד שלשה תנורים אסור עד שלשה ימים שמשחרית היה בודה לו שאר כל אותו היום בד"א בזמן שלא עשו פסחיה[?/ם/0] עם ישר{אל} או שעכבו אחר ישר{אל} יום אחד חמצן מותר אחר הפסח מיד ' מצה של כותיים מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ור' {אל}עזר אוסר שאין בקיאין בדקדוקי <מ'> מצה רבן שמעון בן גמלי{אל} כל מצוה שהחזיקו בה כותיים הן בקיאין בה הרבה מישראל חמיצן של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מיד מפני שמחליפין את השאור ' המלוי של ישר{אל} ופועלי גוים עושין בתוכו ומצאו בו חמץ אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומ' באכילה המלוי של גוים ופועלי ישר{אל} עושין בתוכו ומצאו בו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה חנות של ישר{אל} ופועלי גוים עושין בתוכה ומצאו בה חמץ אחר הפסח ואין צריך לומ' באכילה חנות של גוים ופועלי ישר{אל} עושין בתוכה ומצאו בה חמץ אחר <ה'> הפסח מותר באכילה ואין צריך לומ' בהנאה ' נכרי שהלוה את ישר{אל} על חמצו אמ' לו אם לא באתי קודם לפסח הרי הוא מכור לך אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לו' בהנאה ישר{אל} שהלוה את הנכרי על חמצו ואמ' לו אם לא באתי קודם לפסח הרי הוא מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה ' נכרי שבא לביתו של ישר{אל} וחמץ בידו אינו זקוק לבערו הפקידו לו חייב לבערו ייחד לו בית בפני עצמו אינו זקוק לו ישר{אל} וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישר{אל} הרי הוא מוכרו לנכרי או נותנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה רשאי ישר{אל} שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אלחר הפסח משכיר ישר{אל} חמורו לנכרי להוליך עליה חמץ ממקום למקום מצא חמץ בדרך רבה חמץ מותר ואם לאו אסור ' מעשה ברבן גמלי{אל} שהיה מהלך מעכו לכזיב ומצא בה קלוסקין בדרך אמ' לעבדו טבי טול קלוסקין ראה גוי אחד [+/אמ'] לו מבגיי טול את הקלוסקין זה רץ אחריו ר' {אל}עאי מה טיבך אמ' לו מעיירות הללו של בורגנין [+/אני] אמ' לו מה שמך אמ' לו מבגיי טול את הקלוסקין הזה רץ אחריו ר' {אל}עאי מה טיבך אמ' לו מעיירות הללו של בורגנין אני אמ' לו מה שמך אמ' לו מבגיי אמ' לו מכירך מימיו רבן גמלי{אל} אמ' לו לאו מיכן למדנו שכיון רבן גמלי{אל} ברוח הקדש ומדבריו למדנו שלשה דברים למדנו שחמץ נכרי מותר אחר הפסח מיד ואין מעבירין על האוכלין והולכין אחר הרוב הולכי דרכים הגיע לכזיב ובא אחד ושאל לו את נדרו אמ' לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין באיטלקי אמ' לו הן אמ' לו אם כן יטייל עמנו עד שיפוג יינינו הלך עמהן עד שהגיעו לסולמה של צור כיון שהגיעו לסולמה של צור ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו ודברים הרבה למדנו באותו היום למדנו שרביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין ואין מתירין נדרים לא רוכבים ולא מהלכין ולא עומדים {אל}א עטופי[+/ם] ויושבין ' ר' יוחנן בן נורי או' אף הקירמית אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יוצאין בהן ובחררה שלהן בכזית יוצאין במעש' שני בירוש' אבל לא בביכורי' מה הפרש בין מעשר שני לבכורים שמעש' שני יש לו התר אכילה בגבולין וביכורי' אין להן היתר אכילה בגבולין ' יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח יוצאין בספגנין הנעשין באור [++/ואין יוצאין בספגנין הנעשין בחמה אין עושין ספגנין בפסח בחמה יוצאין בסריקין בין מצויירין ובין שאינן מצויירין אין עושין סריקין מצויירין בפסח אמ"ר יהודה שאל ביתוס (-/לחכמים מפני מה אין עושין סריקין מצויירין בפסח)] לחכמים מפני מה אין עושין סריקין מצויירין בפסח אמרו לו מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן אמ' להם אם כן יעשו בטפוס אמרו לו אם כן יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי ביתוס <מו'> מותרין ר' יוסי או' עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות " אין יוצאין בחלוט ולא במעוסה ולא בספגנין ולא בדבשנין ולא באסקריטין אבל ממלא כרסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה יוצאין במצה מתובלת בין שתיבלה בלפס בין שתיבלה בקדרה יוצאין בחררה ובמצה ישנה ובלבד שתיעשה מתחלה לשם פסח ר' יהוד' בן בתירא או' יוצאין בחזרת '[1] הגיל ובחרדל ר' ישמע{אל} בנו [?/של] ר' יוחנן בן ברוקה או' כל שיש לו שרף יוצאין בו ר' יהודה אומ' כל שמכסיף יוצאין בו יוצאין בהן בין לחין ובין יבשין ואין יוצאין בהן יבישין ר' מאיר אומ' אף יוצאין בהן יבישין ר' {אל}עזר בר' צדוק או' אף יוצאין בהן כבושין ' חזרת והמצה והפסח לילי יום טוב הראשון חובה ושאר הימים רשות ר' שמעון אומ' לאנשים חובה לנשים רשות הלל הזקן היה כורכן שלשתן זה בזה ואוכלן מאימתי אוכלן משתחשך לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה לא אכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה החזרת[?/א/(-/א)] והמצה והפסח אינן מעכבין זה את זה "
פרק ג'
עריכהבצק <שבס'> שבסדיקי ערבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו הרי זה חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך חייב לבער היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכמין החוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד הרי זה צר[?/י]ך לבער אם לאו אינו צריך לבער עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח צריך לבער אחרים או' כיון שנתן לתוכה עורות אינו צריך לבער הקילור והאספלנית והרטיה שנתן בתוכן קמח אין צריך לבער מלוגמה שנסרחה אינו צריך לבער המסית [?/שנפל] לתוכה קמח הרי זו אסורה חלות הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אלו אסורות חמץ שירד לתוך הרי הוא [?/כמבוער] ר' יוסי בר' יהודה או' קמח קלי שירד לתוכו דלף אין בו משום חימוץ שרה חטין [?/במים] והחמיצו הרי {אל}ו אסורות ר' יוסי או' שרה שעורים במים ונתבקעו הרי {אל}ו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך הרי זה מותר מפני שהחומץ צומתן " אין לשין את המצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותה בצונן אין לשין את המצה בשאר משקין ואם לש אופה מיד ור' מאיר אוסר אבל מקטפין אותן בכולן מי תשמישו של נחתום שופכין אותן במקום האשבורן ואינן שופכין אותן במקום קטפריס מפני שמתכנסין ובאין לידי חמוץ האשה שכינסה מי תשמישו שלנחתום ללוש בהן במוצאי שבת הרי הן אסורין יתר על כן היו הנשים נוהגות שאין לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב ' אמ' לו ר' {אל}יעז' לר' יהושע היאך אתה [?/אומ'] מפרישין חלה בטומאה ביום טוב והרי הכתוב או' שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אמ' לו הרי הוא או' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמ"ר {אל}יעזר הדבר שקול ומי מכריע אמ' לו ר' יהושע אני אכריע כשאני עושה נמצאתי עובר על לא תעשה והרי [?/היא בידי] כשאני מניחה כמות שהוא נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי וחכמים או' שלש נשים עסיקות בבצק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה מקטפת היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עסיקות בו וכולן חוזרות חלילה ואינו בא לידי חימוץ כמה הוא שיעור עסה ר' ישמע{אל} בנו ר' יוחנן בן ברוקה או' בחטין עד שלשת קבין ובשעורין עד ארבעת קבין שכל זמן שהאשה עס[?/י/ו]קה בו אינו בא לידי חימוץ ר' נתן או' משם ר' {אל}יעזר חילוף הדברים ארבעה עשר שחל להיות [?/בשב]ת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה [?/וטמאה] מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' מאיר וחכמים או' בזמנן תרומה ט[?/מו/הו]אה וטהור' מבערין אותן מלפני השבת דברי ר' {אל}עזר בר' צדוק או' תרומה מלפני השבת שאוכליה מעוטין חולין בשבת שאוכליהן מרובין אמ"ר אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת והיינו יושבין לפני רבן גמלי{אל} בבית המדרש בלוד ובא זונן הממונה ואמ' עת לבער חמץ <וה'> והלכתי אני ואבא לביתו שלרבן גמלי{אל} ובערנו את החמץ ' אי זה הוא צופה הרואה ואינו מפסיק מיכן אתה או' ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכל סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יש לו שהות כדי שיחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר' שמעון בן {אל}עזר או' כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשאי לאכול ממנה אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הווי לא אמרו להחזיר אלא להקל עליו עד כמה הן חוזרין בן בתירה או' עד כשתי ב[?/י/0]צ[?/י/0]ם ולא מצינו לו חבר לו ' מקום שנהגו לעשות מעמד ו[?/מושב] עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אין עושין מעמד ומושב פחות משבע פעמים מקום שנהגו להחזיר את הקידושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין [?/מקו]ם שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנה[?/גו לה]יות אבלים הולכין לפני המטה הולכין אחר המטה הולכין מקום שנהגו להדליק נר בלילי יום הכפורי[?/*/ם] מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר' שמעון בן {אל}עזר או' מדליקין ב[?/הניקי]ות ובבית המים כשאמרו מדליקין וכשאמרו אין מדליקין {אל}ו ו{אל}ו לא אמרו אלא מפני הרגל [?/דבר] ' מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ר' {אל}יעז' בן יעקב אומ' מאור ארבעה עשר ר' יהודה אומ' משתנץ החמה אמ"ר {אל}יעזר בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור במלאכה ומקצתו מותר בעשיית מלאכה אמ' לו ר' יהוד' הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמים או' אף במקום <שא'> שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות אבל שלש אומניות עושות החיטין והספרין והכובסין החיטין שכן הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחורף היום וממדינת הים מכבסין במועד ר' יוסי בר' יהודה או' אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד זבל שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין לאשפה ' ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים אלו כרצון חכמים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ו{אל}ו שלא ברצון חכמים גודשין לפני העומר ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמ"ר יהודה אם ברצון חכמים היו עושין יהו כל אדם עושין כן אלא על שלשה מיחו בידן ועל שלשה לא מיחו בידן {אל}ו שלא מיחו בידן מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ו{אל}ו שמיחו בידן מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים ונותנין פאה לירק כיצד כורכין את שמע או' שמע ישראל יי' {אל}קינו יי' אחד ולא היו מפסיקין ר' יהודה או' היו מפסיקין אלא שלא היו או' ברוך שם כב[?/ו/0]ד מלכותו לעולם ועד " כיצד נותנין פאה לירק לא היו נותנין אלא ללפת ולקפלוטות מפני שלקיטתן כאחת ר' יוסי או' אף לכרוב מעשה בבנו של גביהיי[2] שנתן אביו פיאה ללפת ובא ומצא עניים עומדין על פתח גנתו אמ' להן בני לא ניחוש לדברי חכמים השל[?/י]כו מה שבידכם השליכו מה שבידכם ונתן להם כפלים כפלים במעושר לא שהי[?/ת/ה] עיני צרה אלא שחש לדברי חכמים כיצד אוכלין נשרים בשבת שהיו פותחין גנותיהן ופרדיסהן לעניים שהיו שני בצרות והיו עניי ישר{אל} נכנסין <ואו'> ואוכלין נשרים בשבת מתחת התמרים בשבת כיצד מתירין גמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודים לנו שגדולי הקדש אסורין אמרו להן אבותינו שהקדישו לא הקדישו אלא לקורת עצמן מפני שבעלי אגרוף באין ונוטלין אות[?/ו/ן] בזרוע "
פרק ד
עריכההביא אשמו ולא (-/יהא) הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזלו אלא תעביר צורתו ויצא לבית השרפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעבור צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא ממרס בדמה עד שיביא אשמו אלא תעבור צורתה ותצא לבית השריפה כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי {אל}ו פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת ואין לך מתעכב אחר תמיד של בית <הע'> הערבים אלא קטרת ופסח בערבי פסחים ומחוסר כפורים כדי שיאכלו בפסחים לערב ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה או' מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב שחטו לשמו וזרקו שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה ' כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאינן יכולין לאכל כזית כיצד שלא למנוייו שחטו על בני חבורה אחרת שחטו למולין ולערלים לטמאין ולטהורין כשר אבא שאול (-/או) פוסל והדין נותן שיהא פסול הואיל והזמן פוסל והערלה פוסלת מה הזמן עשה מקצתו ככולו אף ערלה נעשה מקצתה ככולה הולכה לך לדרך הזו הואיל וטומאה פוסלת וערלה פוסלת מה טומאה לא עשה מקצתה ככולה אף ערלה לא נעשה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שהוא נוהג בכל הזבחים מדבר שהוא נוהג בכל הזבחים ואל יוכיח זמן שאינו נוהג בכל הזבחים הולכה לך לדרך הזו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח [?/טמאה] שהותרה מכללה " השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר בד"א בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה אבל אם אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף בפנים על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה ר' שמעון או' הפסח בארבעה עשר לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול בחולו שלמועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אמתי בזמן שהן ראויין לבוא פסח אבל אם אינן ראויין לבא פסח בין לשמו בין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר פסח בארבעה עשר לשמו כשר שלא לשמו פסול בחולו של מועד לשמו פסול שלא לשמו כשר אימתי בזמן שראוי לבא פסח אבל אם אינו ראוי לבא פסח אחר בין לשמו בין שלא לשמו כשר " שחטו אחרי' לשמו בארבעה עשר ר' {אל}יעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ"ר יהושע ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים ארבעה עשר שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' {אל}יעזר או חילוף ומה בשאר ימות שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים <ב'> בארבעה עשר שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשר לשם אחרים אמ' לו ר' יהושע וכן אתה או' <כלו> כלומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים אמ' לו ר' יהושע הורעתה כח הפסח ואתה נותן כח לשלמים חזר ר' {אל}יעזר ודנ[?/ו/ן] דין אחר מצאנו שמהקדש פסח באו שלמים ולא מהקדש שלמים בא פסח ומא פסח שמהקדשו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהק[?/ד] ישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ' לו ר' יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדישה באו שלמים וכשרה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על השלמים שאע"פ שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח אמ' לו ר' {אל}יעזר לא אם אמרת בחטאת שכשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואינו כשר לשמו בשאר ימות השנה שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר פסול " השוחט את הפסח לאוכלו בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק מבושל כשר השוחט את הפסח על בני חבורה ואמ' שלא לשמו שחטתיו בשורת הדין אינו נאמן ר' יהודה או' עד שלא יתחילו בו אינו נאמן משיתחילו בו נאמן הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כ{אל}ו נשחט בשלשה עשר בן בתירה פוסל כ{אל}ו נשחט בן הערבים אמ"ר יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר (-/אינו ראוי) שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר השיב ר' לסייע דברי בן בתירה לא אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול פסח ראשון בשלש בתים ואין השני בשלש בתים תמיד של בין הערבים מקטיר את הקטורת ומיטיב את הנרות בא לו אצל הפסח קרעו והוציא את אמוריו אפלו של ארבעה ושל חמשה נתנו במגס והקטירו על גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו מניחו ויוצא ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה או' ארבעה עשר שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום החזה כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד אם שפכו שלא כנגד היסוד פסול ולוים עומדין על דוכנם ואומרין את ההלל בשורה אם גמרו שנו ואם שנו שלשו אע"פ שלא שלשו מימיהן אמ"ר יהודה מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה ממועטין והיא היתה נקראת כת עצלים ' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו הכהנים מדיחין את העזרה שלא כרצון חכמים כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשה נק[?/יי]ה כחלב ר' יהודה או' כוס היה ממלא מדם התערובות זורקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם יפסל דמו של אחד מהן נמצא זה מכשירו אמרו לו והלא לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי המזבח דבר אחר ואדם תמצית ודם תמצית פסול מעל גבי המזבח אמ' להם אם כן פוקקין את העזרה והיו הכהנים מפקיעין בדם עם רכובותיהן ר' {אל}יעזר בן יעקב או' כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת הנשים " פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמ' להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שהוא דוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה שהן דוחין את השבת חברו עליו כל העזרה אמ' להם תמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה את השבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת דבר אחר נאמר בתמיד <במו'> במועדו מה תמיד שנאמ' בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו במועדו ידחה את השבת ועוד קל וחומר ומה אם תמיד שחייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח <ש> שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד שאני מקובל מרבותי שהפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינים ופסחים למקדש אמ' להן הניחו להן רוח הקדש עליהן אם אין נביאים הן בני נביאים הן מה עשו ישר{אל} באותה שעה מי שפסחו טלה טומנה בצמרו גדי קשרה בין קרניו והביאו סכ[+/י]נים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן בו ביום מנו את הלל נשיא והיה מורה להם הלכות פסח " פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מנינן של אכלוסין אמ' להן לכהנים הפרישו לי כליה מכל פסח הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו [?/י/0]תיר מעשרה מנין חוץ ממי שהיה טמא או בדרך רחוקה בו ביום נכנסו ישר{אל} להר הבית ולא היה מחזיקן והוא היה נקרא פסח מעוכין
פרק ה
עריכהרבי {אל}יעזר או' כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחה את השבת כלל אמ"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאיפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת אמ' לו רבי {אל}יעזר אימורי צבור יוכיחו שהן כשרין למוצאי שבת ודוחין את השבת בזמנן מה לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה אמ' לו ר' עקיבא מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה דוחין את השבת שכן דחת שחיטה את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת שכן לא דחת שחיטה את השבת ועוד שמא יארע בו פסול ונמצא חלל את השבת ולא עשה ' פסח בא מן הצאן ואינו בא מן הבקר בא מן הכשבים ומן העזים בא מן הזכרים ואינו בא מן הנקבות בא בן שנה ולא בא בן שתים ואינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל {אל}א עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי וחייבין עליו משום שבירת העצם חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר באה מן הכבשים] ומן העזים באה מן הזכרים ומן הנקבות באה בת שנה ובאה בת שתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחת ואין חייבין עליה משום שבירת העצם חגיגה הבאה עמו היא נאכלת תחלה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע חגיגה הבאה עמו יוצא בה ידי חובתו לשם שמחה ואין יוצא בה ידי חובתו לשם חגיגה ר' שמעון בן {אל}עזר או' חגיגה העולה עמו על השלחן <ות'> ותבשילין העולין עמו על השלחן הרי אלו מתבערין עמו ' ארבעה עשר שחל להיות בשבת אחד דברים שאינן ראויין לבוא פסח ששחטן לשם פסח והשוחט לשם חטאת ציבור ולשם עולת ציבור ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו הרי זה פטור דברי ר' מאיר אמ"ר <ש'> שמעון לא נחלקו רבי {אל}יעזר ור' יהושע על דברים שאינן ראויין לבוא פסח ששחטן לשם פסח והשוחט לשם חטאת ציבור ולשם עולת ציבור שהוא חייב ועל מה נחלקו על דברים שהן ראויין לבוא פסח ושחטן לשם פסח שר' {אל}יעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השוחט את התמיד בשבת שלא לשמו חייב אמ"ר יוסי שמעתי שהשוחט את התמיד בשבת שאינו מבוקר שהוא חייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט שנ' תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם כשהן מבוקרין תמידין כשאינן מבוקרין אינן תמידים " שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן או שמתו או שנטמאו הרי זה חייב ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה או' אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב ואם לאו הרי זה פטור חטאת הצבור ששחטן שלא לשמה בשבת הרי זה חייב הקטיר אימורין הרי זה חייב עולת צבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב חטאת היחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן הרי זה חייב והורצו הבעלים השוחט שתי חטאות לציבור ואינן צריכין אלא אחת חייב על האחרונה שתי עולות לצבור ואינן צריכין אלא אחת חייב על האחרונה " ר' יהודה או' כשם של עץ אינו נשרף כך של מתכת אין מרתיח אמרו לו לא דומה עץ למתכת של מתכת חם מקצתו חם כולו של עץ אע"פ שחם מקצתו לא חם כולו פסח שסכו יין ושמן אע"פ שהוא מנטף מלמעלה למטה אין בו משום בשול בשלו ואחר כך צלאו ואחר כך בשלו חייב ' אין מולגין את הראש ואת הכרעים ואין טופלין בחרסית ובאדמה אבל מפשפשין אותן באור פסח צולין אותו שלם ואין צולין אותו חתכות אם רצה מטילו אבר אבר ונותנו על גבי גחלים אין צולין שני פסחים בתנור אחד מפני התערובות אפילו זה גדי וזה טלה מפני הרגל אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת ואם צלאו קולף את מקומו ואוכל את השאר אבל צולין ארבעה חמשה פסחים בארבעה וחמשה תנורין זה בצד זה ואינו חושש חמש חבורות שנתערבו פסחיהם נאמן אחד מבני חבורה לומ' פסח זה אחד של אותה חבורה ה[?/י/ו] א פסח אין נאכל אלא בלילה אינו נאכל אלא עד חצות אבל אין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פגול עד שיעלה עמוד השחר "
פרק ו
עריכהאימתי אמרו פסח נאכל בטומאה בזמן שבא מתחלתו בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הדם והצבור יזרק הדם בטומאה ולא יאכל הבשר בטומאה שחטו בטהרה ונטמא הדם והציבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה הציבור והכהנים טהור[?/י/0]ן וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה אימתי אמרו פסח בא בטומאה בזמן שרובן של ציבור טמאין היו חצים טמאים וחצים טהורים הטמאין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' {אל}יעזר בן מתיה או' אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה משום שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד רבי שמעון או' היו חצים טהורין וחצים טמאין טהורין עושים לעצמן וטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין חולקין את הצבור אלא או כולן עושין בטהרה או כולן עושין בטומאה ' ר' יהושע או' כל הזבחים שבתורה נשתי[?/י/0] ר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם עליו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק את הדם עליו ובעולה אפי' לא נשתייר ממנה אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם עליה מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אפי' כל המנחה כולה קיימת ולא נשתייר מן הזבח {אל}א כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק את הדם עליה בפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק ' ר' יהושע אומ' (-/שבתורה) כל הזבחים שבתורה נטמא בשר וחלבים קיימין זורק את הדם על החלבים ניטמאו החלבים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אע"פ שנטמא הבשר והחלבים קיימין אינו זורק את הדם על החלבים שלא באו מתחלתן אלא לאכילה נטמאו החלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרק ואם לאו לא יזרק ' כל קרבנות הציבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שהציץ מרצה על טומא' הדם ואינו מרצה על טומא' הגוף אם נטמ' טומא' התהום הרי זה מרצה כיצד היה הולך לשחוט [++/את פסחו אמרו לו מ[?/ת/ה] היה עמך (-/בבית)] שנכנסת בו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין מה שעשה פסחו ובין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום בבית שנכנסת לו תחת אבן <ש'> שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו אמרו לו מ[?ת/ה] היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קורבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה " שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שניטמאו ישרף מיד ר' ישמע{אל} בר' יוחנן בן ברוקה אומ' אם יש לו שהות כדי שידע ישרף מיד ואם לאו תעבור צורתו ויצא לבית השריפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף בדם או בבעלים תעבור צורתו ויצא לבית השרפה השורף את העצמות והמחתך בגידים ובקרנים הרי עובר בלא תעשה העצמות והגידין הרי הן כבשר לכל דבר " השובר את העצם בפסח טהור הרי זה עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח פסח כשר חייבין עליו משום שבירת העצם ר' יעקב אומ' היתה לו שעת הכושר ונפסל חייבין עליו משום שבירת העצם ר' שמעון או' אע"פ שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' ישמע{אל} בר' יוחנן בן או' אפי' לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד אין חייבין עליו משום שבירת העצם " השובר את העצמו' לאכל כזית מן המוח שבראש ושבקולית עובר בלא תעשה המוח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר המוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל ממ[?/נ]ו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה הרי פטור משחשיכה הרי זה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא פטר את עצמו מבני חבורה משחשיכה פטר את עצמו מבני חבורה המוציא בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה <ב'> בשעת אכילה חייב שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אע"פ שנ' בבית אחד יאכל בחבורה אחת ר' שמעון או' הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו דלף או נחש או עקרב הרי {אל}ו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר אם כן למה נאמ' בבית אחד יאכל שלא יהו שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו וכשהשמש עומד למזוג כו"נ[3] קופץ את פיו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע כדי שלא יראה אוכל שני פסחים אם אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש "
פרק ז
עריכהארבעה עשר שחל להיות ערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו למודין ונותנין עליו מערב שבת נותנו על גביו כיסוי ו[?/נו/ט]טלו בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מרוח <וה'> והממרח בשבת חייב חטאת מבקרו ועודהו בתנור אם נצלה נוטלו ואם לאו ממתין לו עד שיצלה ניצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לעצם פסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתכות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר אמ"ר {אל}עזר בר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות ועל מה נחלקו על איברין שבית שמאי אומ' אין מחזירין ובית הלל או' מחזירין " יתום ששחטו עליו אפטרופין יאכל במקום שירצה הומנה על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל משנשחט ראשון ר' שמעון או' לעולם נמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם ממנו עד שיזרק עליו את הדם לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן או ששחט רבן על ידיהן אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנה על אחד מהן אוכל מזה שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל ממי שנשחט ראשון אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחד לא יאכל משל רבו שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ר' נתן או'ר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהן הדם ' בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד <וא'> יאכלו ואם לאו לא יאכלו נמנו עליו זה אחר זה הראשונים שיש להם יאכלו האחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שני דברי ר' ר' נתן או' אינן צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהם הדם[4] בני חבורה שרצו להמנות אחרים על פסחן הרשות בידן רצו להמשך ולהמנות אחרים על פסחן הרשות בידן הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו רצה להמשך ולמנות אחרים על חלקו הרשות בידו לעולם נמשכין והולכין ובלבד שלא ישתייר אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי או' בין מחבורה ראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא בני חבורה שרצו להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם והמעות חולין רצו להמשך ולמנות אחרים על חלקן הרשות בידם והמעות חולין הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו והמעות חולין הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד כהן ואין צריך לומר חטאת ואשם ' בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין (?-/אוכלין) ואינן חוששין בני חבורה שהיה כהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומ' לו טול חלקך ולא מפני שהוא פסח אלא אף בני חבורה שעשו [?/ח/ק]יבול והיה כהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומ' טול חלקך אם רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל עמהן מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחטין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמנים לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי זה כמפקיח הגל פעמים שאינן כפקיח הגל כיוצא בהן כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד שני הרי הוא כיוצא בהן וצריכין לעשות פסח שני זה הכלל כל שנטמא לאחר זריקת דמים הרי הן כיוצא בהן וצריך לעשות פסח שני ' ר' יוסי בר' יהודה או' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראת הרי זו אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצאת בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני " אמ"ר יוסי מודין בית שמאי לבית הלל בערל זר שמקבל הזייה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמאי או' טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל או' הפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה ר' {אל}יעזר בן יעקב או' אצטר[?/ט/גו]יות ושומרי צירים היו בירושלם שטובלין ואוכלין את פסחיהן לערב " היה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה טהור בשעת זריקה וטמא בשעת (-/זריקה) שחיטה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני היה חולה בשעת שחיטה ויכול לאכול כזית חלום בשעת שחיטה ויכול לאכל כזית חולה בשעת זריקה ואינו יכול לאכל כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אינו יוצא ידי חובתו עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהן דם וספק לא נזרק עליהם דם ספק יש בהן כזית לכל אחר ואחד וספק אין בהן ספק טמאין וספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספקות פטורין מלעשות פסח שני " בני חבורה שניטמא אחד (-/ואין) מהן ואין ידוע איזה הוא צריכין לעשות פסח שני ציבור שניטמא אחד מהן ואין ידוע אי זה הוא עושין אותו בטומאה בני חבורה שנמנ' עמהן אחד אפי' מן הצדקה הרי זה חולק עמהן בעורות בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן של חבריהן אומרין להן אכלו את שלנו אכלו את שלהן ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו ונמצאת יבלות בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני "
פרק ח
עריכהאלו שעושין את השני הזבין והזבות והנדות והיולדות והאנוסין והשוגגין והמצורעים ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה שבא הכת' לפטרו מן הכרת ר' עקיבא או' נאמר טמא נפש ונאמר דרך רחוקה מה טמא נפש רצה לעשות אינו יכול אף דרך רחוקה רצה לעשות אינו יכול ר' {אל}יעזר או' נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו ר' יוסי בר' עקיבא או' חוץ למקום עשייתו אמ"ר יוסי לפיכך נקוד על הי לומר לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ "[5]ר' יוסי <ו'> הגלילי או' דרך רחוקה שומע אני מהלך מהלך שני ימים או מהלך שלשה ימים כשהוא או' ובדרך לא היה הוי מלמד שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך ' גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח [+/שני] דברי ר' ר' נתן או' אינו צריך לעשות פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני ר' יהודה אומ' אף הצבור עושין פסח שני אמ"ר רבי יהודה מעשה בחזקיהו המלך שהע[?/ס/ב] יא את הציבור לעשות פסח שני שנ' כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתו'כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר יי' הטוב יכפר בעד ר' שמעון אומ' לא מפני שהעשיא את העם לעשות פסח שני אלא מפני שעבר ניסן ואין מעברין אלא אדר ר' שמעון בן יהודה או' משום ר' שמעון אף מפני שהע[?ש/ס]יא את הצבור לעשות פסח שני ואין עושי' חבורה נשים ועבדים וקטנים שלא לרבות את התפלה " אלו דברים שבין הראשון לשני הראשון בשלש בתים ואין השני בשלש בתים הראשון דוחה את הטומאה ואין השני דוחה את הטומאה הראשון חייבין כרת השני אין חייבין עליו כרת דברי ר' ר' נתן או' אף השני חייבין עליו כרת ר' חנניה בן עקביא אומ' אם עשו את השני אין חייבין כרת על הראשון לא עשו את השני חייבין כרת על הראשון הראשון טעון חגיגה ואין השני טעון חגיגה הראשון נוהג כל שבעה והשני יום אחד ' אלו דברים ששוה בהן הראשון לשני הראשון נאמר בו שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם והשני כיוצא בו הראשון נאמר בו אל תאכלו ממנו נא והשני כיוצא בו הראשון דוחה את השבת והשני דוחה את השבת הראשון טעון לינה והשני טעון לינה ר' יהודה או' אין השני טעון לינה אלאננכנס ושוחט את פסחו בעזרה ויוצא ומספיד את אביו אבית פאגי ' פסח ראשון שוחטין על האשה בפני עצמה והשני עושה טפילה אצל אחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי או' פסח שני שוחטין על האשה בפני עצמה ואין צריך לומ' הראשון ר' {אל}עזר בר' שמעון אומ' פסח הראשון האשה עושה טפלה אצל אחרים ואינה עושה (-/אצל אחרים) פסח שני אמרו לו מעשה ביוסף הכהן שהעלה את בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו שמא יקבע הדבר חובה אמ' להן לא שמא שיקבע <הדבר> הדבר חובה אלא שאין האשה עושה פסח שני בזמן שהפסח נאכל בטומאה טמא מת נכנס לעזרה ואוכלו הזבין והזבות הנדות והיולדות הרי {אל}ו לא יכָנסו ואם נכנסו הרי {אל}ו חייבין ר' {אל}עזר או' אם נכנסו הרי {אל}ו פטורין שנ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמ' לנפש בשעה שטמא נפש חייב זבין ומצורעין חיבין בזמן שהפסח בא בטומאה טמא מת נכנס לעזרה ושוחטין הזבין והזבות הנדות והיולדות הרי {אל}ו לֹא ישחטו ואם שחט הרי אלו חייבות ר' שמעון או' משום ר' יהושע אם שחטו הרי {אל}וּ פטורין שנ' כל טהור יאכל בשר והנפש תאכל בשר הנשחט לטהורים חיבין עליו משום טומאה הנשחט לטמאים אין חייבין עליו משו' טומאה ' אלו דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר ופסח דורות מקחו ושחיטתו בארבע עשר פסח מצרים אין חייבין עליו כרת פסח דורות חייבין עליו כרת פסח מצרים לא נהגו בו דקים ותבלולים ואתנן ומחיר מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו מה שאין כן בפסח דורות ר' שמעון אומ' אומ' אני אף פסח דורות כן וכל כך למה כדי שלא יהא אדם מניח שכנו הקרוב אל ביתו והולך ועושה פסחו אצל אחרים לקיים מה שנ' טוב שכן קרוב מאח רחוק פסח מצרים לא היה טעון דמים וחלבים על גבי המזבח מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים כל אחד ואחד שוחט בתוך ביתו פסח דורות כל ישר{אל} שוחטין במקום אחד פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה פסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אח[?/ר/ד] אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים ולא מלו ושפחות ולא טבלו מעכבין אותן לאכל בפסח ר' {אל}יעזר בן יעקב או' אומ' אני בפסח מצרים הכתו' מדבר ' אלו דברים ששוה בהן פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים בשלש בתים ופסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם ופסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו לא תותירו ממנו עד בקר ופסח דורות כיוצא בו ר' יוסי הגלילי אומ' או' אני שלא נאמר חמץ במצרים אלא יום אחד שנ' לא יאכל חמץ היום פסח מצרים טעון שיר ופסח דורות טעון שיר "
פרק ט
עריכהפסח שנתערב בחולין יקדיש חולין לשם פסח והרי הן כשני זבחים שנתערבו שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אח[?/ד/ר] מן השוק וזה ממנה עמו אח[?/ד/ר] מן השוק וזה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכן הן אומרין אם שלי הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי שתים על שלשה שלשה ושלש על ארבעה ארבעה וארבע של חמשה חמשה וחמש של ששה ששה ושש של שבעה שבעה ושבע של שמונה שמונה ושמונה של תשעה תשעה ותשע של עשרה עשרה נמשכין להן אח[?/ר/ד] מכל חבורה וחבורה ומחבורה שנים ומפרישין פסח אחד ואומרין כל מי שהוא שלו הפסח ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו שלש של שנים שנים וארבע של שלשה וחמשה של ארבעה ארבעה וששה של חמשה חמש' ושבעה של ששה ששה ושמונה של שבעה שבעה ותשעה של שמונה שמונה ועשרה של תשע' תשעה ממנין להן אח[?/ד/ר] מכל חבורה וחבורה ומחבורה אחרונה שנים מפרישין פסח אחד ואו' כל מי שהוא שלו הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו נמצאו אוחזין את הטפלה ומניחין את העיקר אמ' להן ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמ' להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה מיכן אמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים וכן הוא אומ' גם אויל מחריש חכם יחשב ואין צריך לומ' חכם שפר נבון ' נתערבו בעולה ירעו עד <שיס'> שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן עולה כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר כבר קרבו עולתו יביא בדמיה עולה אחרת נתערבו בתודה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן תודה כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח כבר קרבה תודתו יביא בדמיה תודה אחרת נתערב בחטאת ירעו עד שיסתאבו וימכרו בדמי ה[?/י/0] פה שבהן פסח ויביא ובדמי היפה שבהן חטאת כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר כבר קרבה חטאתו יביא בדמיה חטאת אחרת ' נתערב באשם ירעו עד שיסתאבו <ו'> וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן אשם קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרב אשמו יביא בדמיו אשם אחר ' נתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן שלמים קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרבו שלמיו יביא בדמיהן שלמים אחרים ' שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת הפסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי היפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי היפה שבהן שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחת בן עזאי אומ' שלמים הבאים מחמת הפסח הרי הם כפסח לכל דבר {אל}א שהן נאכלין ליום ולילה " נתערב בבכור שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו בבכור ר' שמעון או' זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו בפסח ובמנויו של פסח " נתערבו במעשר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במעשר ר' שמעון או' זה יקרב לשם <מה> מה שהוא וזה יקרב לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים לר' שמעון [?/ב//כ]מביא קדשים לבית הפסול וכן היה ר' שמעון אומ' באשם ובשלמים שנתערבו זה בזה במה דברים אמורים בזמן שנתערבו חיים אבל בזמן שנתערבו שחוטין יאכלו כחמור שבהן נתערבו בפסולי המוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה תעבר צורתן ויצא לבית השריפה ' המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדים יביא את איזה מהן שירצה בדברי חכמים ר' יוסי או' מצוה להביא את הראשון ואם היה שני מן המובחר יביאנו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר[6] המפריש מעות לפסח ואבדו והפריש מעות תחתיהן לא הספיק ליקח בהן פסח עד שנמצאו מעות ראשונות יב[?/ו/י]א מאלו ומאלו פסח ויקריב והשאר יביא בהן שלמים לששה עשר ' המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש פסח תחתיהן לא הספיק להקריבו עד שנמצאו מעות הראשונות יביא בהן פסח ויקריב והפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר המפריש פסחו ואבד והפריש מעות תחתיו ולא הספיק לקח בהן פסח עד שנמצא הפסח הפסח יקרב והמעות יביא בהם שלמים לששה עשר " המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ואחר כך נמצא הראשון הוא עצמו יקרב שלמים לששה עשר המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש מעות אחרות תחתיהן לקח בהן פסח והקריבו ואחר כך נמצאו מעות הראשונות השאר יביא בהן שלמים לששה עשר ' הפסח שנמצא בשלשה עשר יהא רועה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמיו בארבעה עשר קרב שלמים ר {אל}עזר או' קודם חצות יהא רועה עד שיסתאב לאחר חצות הוא עצמו יקרב שלמים פסח שלא קרב בראשון יקרבו בשני לא קרב בשני יקרב מעות שלא קרבו בראשון יקרבו בשני לא קרב בשני יקרב ' חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני תקרב המפריש פסחו ומת אם היה בנו ממונה יביאם אחריו לשם פסח ואם לאו יביאם שלמים לששה עשר " תרומת הפסח וולד תרומת הפסח וולדן וולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמיהן שלמים ר' {אל}עזר אומ' ולדות עצמן יקרבו שלמים תמורת שלמים וולד תמורת שלמים וולדן וולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ר' {אל}עזר אומ' ולדות עצמן יקרבו שלמים[7] המפריש נקבה לעולתו לפסחו ואשמו עושה תמורה ר' שמעון או' לעולתו עושה תמורה לפסחו ואשמו אינו עושה תמורה אין לך שעושה תמורה {אל}א דבר הרועה ומסתאב ' אמ"ר רואה אני דברי ר' שמעון בפסח שמהקדש פסח יביא שלמים המפריש נקבה לפסח תרעה עד שתס[?/[+/ת]/0]אב ותמכר ויביא בדמיה פסח ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון תמכר שלא במום ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח ר' {אל}עזר או' הוא עצמו יקרב פסח "
פרק י
עריכהערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפי' עני שבישר{אל} לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין שיהא בהן רביעית בין חי ובין מזוג בין חדש בין ישן ר' יהודה או' ובלבד שיהא בו טעם ומראה מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גרם ליין שיבוא וכבר קדש היום ועדיין [+/יין] לא בא בית הלל או' מברך על היין שהיין גרם לקדושת היום שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה והלכה כבית הלל '[8] מצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו במה משמחן ביין שנ' ויין ישמח לבב אנוש ר' יהודה או' נשים בראוי להן וקטנים בראוי להן השמש מכביש בבני מעים ונותן לפני האורחין אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנ' נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים המקרא את ההלל הם אוכלין אצלו וקורין והוא לא ילך אצלן המקרא את בניו ואת בנותיו קטנים צריך להיות עונה עמהן כדרך שהן עונים באי זה מקום הוא עונה הגיע לברוך הבא אומ' עמהן בשם יי' הגיע לברכנוכם אומ' עמהן מבית יי' " בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון הולכין אוכלין ושותין חוזרין ובאין וגומרין את כולו אם אין איפשר להן כן גומרין את כולו ההלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין ר' {אל}יעזר בן פרטא היה פושט בו דברים ור' היה כופל בו דברים ' ר' {אל}יעזר או' חוטפין מצה לתינוקות שלא ישנו ר' יהודה או' משמו אפי לא אכל אלא פרפרת אחת אפי' לא טבל אלא בחזרת אחת חוטפין מצה לתינוקות בשביל שלא ישנו עד היכן בית שמאי או' עד אם הבנים שמחה ואינו חותם בית הלל או' עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה אמרו בית שמאי לבית הלל וכי כבר יצאו שמזכירין יציאת מצרים אמרו להן בית הלל אפי' הוא ממתין עד קרית הגבר הרי {אל}ו לא יצאו אלא עד שש שעות ביום היאך אתה או' את הגאולה ועדיין לא נגאלו המצה והחזרת והחרוסת אע"פ שאין חרוסת מצוה ר' {אל}עזר בר' צדוק או' מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו שלפסח מעשה ואמ' להן ר' {אל}עזר בר' צדוק לתגרי לוד באו וטלו לכם תבלי מצוה ' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזין ותמרין וקליות חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפי' בינו לבין בנו ואפי בינו לבין עצמו ואפי' בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמלי{אל} והזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עם קרית הגבר הגביהו מלפניהם וניצרו[9] והלכו להן לבית המדרש אי (-/זה) זו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכל הפסח אי זו ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכל הזבח "
- ^ בכתב היד יש כאן הפסקה וגרש שלכאורה רומזים על תחילת הלכה חדשה, אבל זה לא כל כך הגיוני שתהיה כאן התחלת הלכה, כי זה אמצע משפט
- ^ כך נראה לי בכתב היד. בבר אילן העתיקו גביה. וייתכן שיש אות מחוקה ואז זה גבי היין או גביה יין
- ^ כך נראה לי בכתב היד. אולי ראשי תיבות של כוס יין. אולי הסופר התחיל לכתוב כופץ והתחרט. בבר אילן העתיקו כו?פ?
- ^ ייתכן שיש כאן הפסקה שמשמעותה הלכה חדשה. יש כאן גרש, אבל הרווח בין המילים הוא סטנדרטי ולא גדול כמו בשאר הפעמים
- ^ אולי יש כאן רווח בין הלכות, כי יש כאן גרשיים, אבל אין כאן רווח כמעט
- ^ ייתכן שיש כאן החלפת הלכה. יש כאן רווח גדול, אבל אין כאן גרש, וגם בוילנא אין כאן הפסקה
- ^ ייתכן שיש כאן החלפת הלכה. יש כאן רווח גדול, אבל אין כאן גרש, וגם בוילנא אין כאן הפסקה
- ^ יתכן שיש כאן הפסקה בין הלכות, כי יש כאן גרש אבל לא הפסקה
- ^ המילה לא ברורה, אבל כך נראה לי בכתב היד