תוספתא (וילנא)/מועד קטן/א

מועד קטן פרק א: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< תוספתא (וילנא), מסכת מועד קטן, פרק א >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה

הלכה א

מעין היוצא בתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר [וחכמים אומרים] אין משקין [ממנו] אלא שדה בית השלחין שחרבה רבי אלעזר בן עזריה אומר [אין משקין ממנו ואין] ממלאין ומשקין בקילון ואפילו מן הבריכה שנתמלאת בקילון אבל בריכה [שניטפה] משדה בית השלחין [משקין הימנה רבי שמעון בן מנסיא אומר שתי בריכות זו על גבי זו לא יזלף מן העליונה לתחתונה ומשקה] אבל משקה הוא מן העליונה לתחתונה [רשב"א אומר ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוהה לא יזלף מן הנמוך שבה על הגבוה שבה וישקה] אבל מזלף הוא מן הגבוה שבה על הנמוך שבה ומשקה מרביצין שדה בית השלחין במועד.

הלכה ב

אלו הן עוגיות [אלו הן ברירין שבעיקרי] אילנות מותרין [ומשמשין] בקנים דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאינו אבד אין עושין אותו במועד מוכר אדם עוגתו של מים לנכרי ומחליף עמו משבת למוצ"ש ואינו חושש.

הלכה ג

אין חופרין בורות שיחין ומערות במועד אבל מחנכין ומתקנין אותן אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במועד ודברי חכמים בשביעית כיצד [היה ר' יהודה אומר בשדה לבן] שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד אדמה תחתיו [אמר] רשב"א [וכי באיזו שדה לבן היה ר' יהודה אומר בשדה סמוכה לשדה בית השלחין ולא בשדה הסמוכה לשדה בית האילן מחריבין חורי נמלים במועד כיצד מחריבין חורי נמלים רשב"ג אומר נוטל אדם] עפר מחורו של זה ונותן לחורו של זה והן [מחנקין] זה את זה מרביצין מים על גבי פשתן מפני [העקרב] ונחיל של דבורים [שברח מחזירין אותו] למקומו.

הלכה ד

מי שהיה כותלו [גוהה] לרשות הרבים סותרו ובונה אותו מפני סכנת נפשות חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרוה ונפרצה אין גודרין אותה אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכו.

הלכה ה

רואין את הנגעים להקל [אבל לא] להחמיר [דברי רבי מאיר] רבי יוסי אומר [אם נזקקין לו להקל נזקקין לו להחמיר] אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט איזה הוא חינוך הקברות [מרחיב בה ומאריך] בה איזו היא נברכת זו היא בקיע מודה ר' [יוסי] בסיד שיכול [לגמרו שסדין אותו] במועד.

הלכה ו

אין מקדשין נשים במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר ברחמים ממאנין ומגרשין וחולצין ומייבמין במועד.

הלכה ז

מלקט אדם עצים ועשבים בין מתוך שלו בין מתוך של חבירו ובלבד שלא יעשה אומן וטוחנין במועד דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאין אבד אין עושין אותה במועד בד"א בתלוש אבל במחובר אף דבר האבד אין עושין אותו במועד אין לו מה יאכל קוצר [מעמר ודש] ובלבד שלא ידוש בפרות.

הלכה ח

לוקחים מן העובדי כוכבים שדות בתים וכרמים בהמה [עבדים] ושפחות מפני שהוא כמציל מידם וכותב ומעלה בערכאין ואם היה כהן מטמא להם [ולא עוד אלא] לדון עליהם בחוצה לארץ וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות ומטמא [לתלמוד תורה ומטמא לישא] אשה רבי יהודה אומר אם יש שם ממי [שילמוד] הרי זה לא יטמא ואם לאו הרי זה מטמא רבי יוסי אומר [אע"פ שיש שם ממי שילמוד] הרי זה מטמא שאין מכל אדם זוכה ללמוד אלא ממי שזוכה לו.