תו"א על משלי לא ו

| תו"א על משלי • פרק ל"א • פסוק ו' |
• ו •

תְּנוּ־שֵׁכָ֥ר לְאוֹבֵ֑ד
וְ֝יַ֗יִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃

"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" -

(ברכות נז.): "תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו, שנאמר (תהילים קד) ויין ישמח לבב אנוש; ויש שותהו ורע לו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני: תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי."
(סנהדרין מג.): "הא דאמר ר' חייא בר רב אשי אמר רב חסדא: "היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", ותניא: "נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן", לא התנדבו נשים יקרות - משל מי? - הא ודאי מסתברא משל צבור, כיון דכתיב תנו מדידהו."
(סנהדרין ע.): "אמר רבי חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש."
(ערובין סה.): "אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד...".