תו"א על ירמיהו טז ה
| תו"א על ירמיהו • פרק ט"ז • פסוק ה' |
• ה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וְאַל־תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד וְאַל־תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם כִּֽי־אָסַ֨פְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִ֜י מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶת־הַחֶ֖סֶד וְאֶת־הָרַחֲמִֽים׃
"מרזח" -
- (כתובות סט:): "אמר ליה: גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא שלח ליה לרב הונא הונא חברין?! מאי מרזיחא? - אבל, דכתיב כה אמר ה' אל תבא בית מרזח..."
(ירמיהו טז ה): "...כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים" -
- (בבא בתרא י.): "תניא: אמר ר' אלעזר בר' יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים, שנאמר כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה [וגו' את] החסד ואת הרחמים:
- חסד זו גמילות חסדים,
- רחמים זו צדקה."