תו"א על אסתר א א

| תו"א על אסתר • פרק א' • פסוק א' |
• א • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

אסתר א', א':

וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃

ויהי בימי אחשורוש –

מגילה י ב

• אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר "ויהי", אינו אלא לשון צער. ויהי בימי אחשורוש, הוה המן....

...והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד? והאיכא שני? והאיכא שלישי? והאיכא טובא?

[אלא] אמר רב אשי: כל "ויהי", איכא הכי ואיכא הכי; "ויהי בימי", אינו אלא לשון צער.

מגילה יא א

ויהי –

• אמר רב: ויי והי, הדא הוא דכתיב (דברים כח סח): "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות" וגו'.

אחשורוש –

• אמר רב: אחיו של ראש ובן גילו של ראש.

אחיו של ראש – אחיו של נבוכדנאצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר: "אנת הוא רישא די דהבא" (דניאל ב לח).

בן גילו של ראש – הוא הרג, הוא ביקש להרוג; הוא החריב, הוא ביקש להחריב, שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם" (עזרא ד ו).

ושמואל אמר: שהשחירו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדירה.

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אומר, "אח לראשו!"

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר (אסתר י א): "וישם המלך אחשורוש מס".

הוא אחשורוש –

• הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

המולך –

אמר רב: שמלך מעצמו.

אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי.

אמרי לה לשבח, דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה;

ואמרי לה לגנאי, דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הור דיהב וקם.

מהודו ועד כוש –

רב ושמואל. חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם.

וחד אמר, הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי. כשם שמלך מהודו ועד כוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו.

• תנו רבנן, שלושה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנאצר וכו'.

-