תהלים לט/הערות נוסח

הסתר הערות נוסח


  
לט א לַמְנַצֵּ֥חַ לידיתון לִֽידוּת֗וּן
  מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
 

פרשה פתוחה
ב אָמַ֗רְתִּי אֶ֥שְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֢וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י
  אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם
    בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי׃
ג נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב
  וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃
ד חַם־לִבִּ֨י ׀ בְּקִרְבִּ֗י
  בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר־אֵ֑שׁ
    דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשׁוֹנִֽי׃
ה הוֹדִ֘יעֵ֤נִי יְהֹוָ֨ה ׀ קִצִּ֗י
  וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא
    אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי׃
ו הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת ׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י
  וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ
    אַ֥ךְ אַ֥ךְ
=א?,ל,ש1 וכך הכריעו ברויאר ומג"ה.
א?=אַ֖ךְ (בטעם טפחא?)
הקו ישר בכתר, אבל אין מניעה לומר שהכוונה הייתה למרכא.
חלק מהדפוסים וקורן=אַךְ־כָּל־הֶ֥בֶל ("אך" מוקפת ואין בה טעם או געיה)
כׇּֽל־הֶ֥בֶל כׇּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃
ז אַךְ־בְּצֶ֤לֶם ׀ יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ
  אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּן
    יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא־יֵדַ֥ע מִֽי־אֹסְפָֽם׃
ח וְעַתָּ֣ה מַה־קִּוִּ֣יתִי אֲדֹנָ֑י
  תּ֝וֹחַלְתִּ֗י לְךָ֣ הִֽיא׃
ט מִכׇּל־פְּשָׁעַ֥י הַצִּילֵ֑נִי
  חֶרְפַּ֥ת נָ֝בָ֗ל אַל־תְּשִׂימֵֽנִי׃
י נֶ֭אֱלַמְתִּי לֹ֣א אֶפְתַּח־פִּ֑י
  כִּ֖י אַתָּ֣ה עָשִֽׂיתָ׃
יא הָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י נִגְעֶ֑ךָ
  מִתִּגְרַ֥ת יָ֝דְךָ֗ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי׃
יב בְּֽתוֹכָ֘ח֤וֹת עַל־עָוֺ֨ן ׀ יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ
  וַתֶּ֣מֶס כָּעָ֣שׁ חֲמוּד֑וֹ
    אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כׇּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה׃
יג שִׁ֥מְﬞעָֽה שִׁ֥מְﬞעָֽה
א=שִׁ֥מֳעָֽה (חטף קמץ)
־תְפִלָּתִ֨י ׀ יְהֹוָ֡ה וְשַׁוְעָתִ֨י ׀ הַאֲזִ֮ינָה֮
  אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ
כִּ֤י גֵ֣ר אָנֹכִ֣י עִמָּ֑ךְ
  תּ֝וֹשָׁ֗ב כְּכׇל־אֲבוֹתָֽי׃
יד הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣נִּי וְאַבְלִ֑יגָה
  בְּטֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְאֵינֶֽנִּי׃

הפרק בלי מספרים

עריכה


  
לַמְנַצֵּ֥חַ לידיתון לִֽידוּת֗וּן
  מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
 

פרשה פתוחה
אָמַ֗רְתִּי אֶ֥שְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֢וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י
  אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם
    בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי׃
נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב
  וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃
חַם־לִבִּ֨י ׀ בְּקִרְבִּ֗י
  בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר־אֵ֑שׁ
    דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשׁוֹנִֽי׃
הוֹדִ֘יעֵ֤נִי יְהֹוָ֨ה ׀ קִצִּ֗י
  וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא
    אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי׃
הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת ׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י
  וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ
    אַ֥ךְ אַ֥ךְ
=א?,ל,ש1 וכך הכריעו ברויאר ומג"ה.
א?=אַ֖ךְ (בטעם טפחא?)
הקו ישר בכתר, אבל אין מניעה לומר שהכוונה הייתה למרכא.
חלק מהדפוסים וקורן=אַךְ־כָּל־הֶ֥בֶל ("אך" מוקפת ואין בה טעם או געיה)
כׇּֽל־הֶ֥בֶל כׇּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃
אַךְ־בְּצֶ֤לֶם ׀ יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ
  אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּן
    יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא־יֵדַ֥ע מִֽי־אֹסְפָֽם׃
וְעַתָּ֣ה מַה־קִּוִּ֣יתִי אֲדֹנָ֑י
  תּ֝וֹחַלְתִּ֗י לְךָ֣ הִֽיא׃
מִכׇּל־פְּשָׁעַ֥י הַצִּילֵ֑נִי
  חֶרְפַּ֥ת נָ֝בָ֗ל אַל־תְּשִׂימֵֽנִי׃
נֶ֭אֱלַמְתִּי לֹ֣א אֶפְתַּח־פִּ֑י
  כִּ֖י אַתָּ֣ה עָשִֽׂיתָ׃
הָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י נִגְעֶ֑ךָ
  מִתִּגְרַ֥ת יָ֝דְךָ֗ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי׃
בְּֽתוֹכָ֘ח֤וֹת עַל־עָוֺ֨ן ׀ יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ
  וַתֶּ֣מֶס כָּעָ֣שׁ חֲמוּד֑וֹ
    אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כׇּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה׃
שִׁ֥מְﬞעָֽה שִׁ֥מְﬞעָֽה
א=שִׁ֥מֳעָֽה (חטף קמץ)
־תְפִלָּתִ֨י ׀ יְהֹוָ֡ה וְשַׁוְעָתִ֨י ׀ הַאֲזִ֮ינָה֮
  אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ
כִּ֤י גֵ֣ר אָנֹכִ֣י עִמָּ֑ךְ
  תּ֝וֹשָׁ֗ב כְּכׇל־אֲבוֹתָֽי׃
הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣נִּי וְאַבְלִ֑יגָה
  בְּטֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְאֵינֶֽנִּי׃