פתיחת התפריט הראשי

שופטיםעריכה

תרל"א

ב"ה שופטים . לא נרשם כסדר. ובקיצור. אא"ז מו"ר ז"ל פ' פ' שופטים כו' אשר ה"א נותן כו'. שידע כל אדם כי כל מה שנפתח לו מעט שער כ"א לפום שיעורין דליבי' הכל אשר ה' נותן כו' ע"ש. וגם הפי' כפשוטו להיות שופט ושוטר משגיח על כל הרגשה מפתיחת הרצון והחשק שבלב. שזה נק' שער ופתח בפנימיות האדם יהי' רק לה' בלבד. ושלא להיות ברגילות תוך הטבע רק בישוב הדעת. והאמת כי כפי הישוב הדעת והידיעה שהוא רק ממנו ית'. כמו כן זוכה להיות נפתח לו השער. כמ"ש אזמר בשבחין למיעל גו פתחין כי השבח להש"י מסיר ההסתר מחיצוניות וזה ענין פסוקי דזמרה קודם התפלה לגרש הסט"א:

צדק צדק תרדוף. שאין חקר וסוף לבחי' צדק ואמת. כי ה' אלקים אמת. ולכך לעולם יש להוסיף ולהעמיק שיהי' אמת לאמיתו. כי אינו אמת עד שנעשה כל האדם אחד מיוחד לעבודתו ית' ואמת מראש עד סוף אותיות התורה. בשם הרב הק' מפרשיסחא היהודי ז"ל להיות רדיפת הצדק. בצדק לא בשקר. ודפח"ח:

שמע ישראל כו' ברש"י אפי' אין בכם רק זכות שמע ישראל כו'. פי' להיות היחוד נקבע בהם שהכל רק מחיות השי"ת שזה פי' ה' א' ממילא אין שום ברי' יכול להתנגד להאמת וכל הכוחות מסט"א רק מחסרון אמונה. וידיעה זו בישראל. וזה עצמו יצ"מ ג"כ. שהראה הש"י לבנ"י שגם כח הסתר הגלות רק ממנו. וכמו שכתוב כחצות כו' אני יוצא כו' מצרים. אנא מתגלי. כמ"ש במקום אחר. וכ"כ אם תקום כו' מלחמה בזאת אני בוטח. ובזאת היא מ"ש להיות שאין שום דבר קיים רק בחיות השי"ת. והנקודה המנהגת הכל ממנו ית' הוא הנק' זאת כדפי' אא"ז מו"ר ז"ל:

אא"ז מו"ר ז"ל דקדק עמ"ש הירא מעבירות שבידו. כי הסימן שנמחל לו בשאינו ירא ובטוח לבו בה'. כי כפי הסתלקות החטא מתקרב להשי"ת ע"כ. ולכאורה הוא מדה טובה להיות ירא מהחטא. אך מי שיש בו יראה כראוי א"י לצייר בלבו החטא כלל. אף שכבר חטא. וכ"כ בשרה ותכחש כו' כי יראה. והלא ידעה כי בפני ה' מדברת רק כנ"ל. וזה תשובה שלימה שאינו משיג החטא שנעשה איש אחר כנ"ל. והסח בין תפלה כו' חוזר מעורכי מלחמה ופי' רק היסח הדעת. ומ"מ אם ירא מזה לא הי' נכנס למלחמה כנ"ל:

בכל מקום שאומרים שהוא עת רצון כמו באלול ובס"ג בשבת. הגם כי בהש"י לא שייך זמן. ע"כ הפי' שהוא עת רצון באדם שיוכל לקרב עצמו ולדבק בהקב"ה ברצון אמת בפנימיות הלב. כי הקב"ה מלא רצון. ורק מי שזוכה יוכל להתקרב אליו. כי כמים הפנים כו'. וכפי התעוררות רחמים בלב על עצמו. איך שיש בו נקודה קדושה מהקדוש ברוך הוא ונטבע בחומר וגשמיות וכפי התעוררות בלבו ככה מתעורר עליו רחמים רבים בשמים ג"כ:



תרל"ב

שופטים ושוטרים תתן כו'. כמ"ש כבר להיות נשקל כל הרגש שבאדם. תנועה גדולה וקטנה. במשפט אמת. ובחי' שופטים הוא בשכל האדם. ושוטרים לבטל כל השכל והחכמה עבור ציווי השי"ת ע"י יראה בחי' שוטר. ובאמת ע"י המשפט בדעת יכולין לבא להשגה זו להיות בטל הדעת ג"כ עבור רצונו ית' כנ"ל:

ושפטו כו' העם משפט צדק ע"פ מ"ש בס' נועם אלימלך פי' עם הארץ מלשון גחלים עוממות כו' ע"ש. כן י"ל כאן שעיקר המשפט והשגחה על הגשמיות שאין ניכר ונגלה הארה הקדושה שנגנז בה. וכן מ"ש צדק צדק תרדוף מקום שצריך רדיפה למצוא הצדק. הוא בעניני עוה"ז. שנק' עלמא דשיקרא. עכ"ז צריך האדם להאמין שיש בכ"ד הארה גנוזה כנ"ל. וע"י הרדיפה למצוא הצדק. מתגלה לו בכל מקום. והוא בתנאי שלא להתדבק בגשמיות. וזה ולא תקח שוחד כו'. שע"י הנאות עוה"ז מתכסה האמת והצדק. ומתחזק כח השקר וחיצוניות כמ"ש החושך יכסה ארץ כו':



תרל"ג

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד ע"פ שופטים כו' בכ"ש אשר ה"א נותן כו'. דכתיב פתחו לי שערי כו' זה השער כו' אודך כו' לי לישועה. ופי' כי ע"י שהאדם דופק על שערי בינה ורואה שא"י לבא בהם. ועי"ז שב בתשובה ועי"ז נפתחים לו. ונותן הודאה על זה שע"י השפלות שהי' לו נעשה הישועה כו'. וז"ש שישפוט האדם שכל השערים שנפתחים בלב האדם הוא אשר ה"א נותן כו':

ובמדרש אם אתה מטה הדין דע שמזדעזע העולם שהוא א' מרגליו כו'. לכאורה מה שמטה הדין הוא דבר רע יותר. שהרי הדין הוא מקיים העולם א"כ הוא עיקר יותר והפשוט דאיתא כשיש דין למטה אין דין למעלה. ואיתא ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין שיתף מדת הרחמים. ונמצא ע"י שיש דין למטה מתעורר למעלה מדת הרחמים ומתבסם העולם. ופי' המשפט והדין אינו לדיין בפרט. רק לכל איש ישראל ע"פ מ"ש הוי מרבה לחקור העדים שיצ"ט ויצ"ר הם עדים שכל א' אומר שהאמת כדבריו. וכל מעשה שבא לפני האדם צריך לשופטו ולהבחין האמת ע"י ישוב הדעת שמהפך כ"ד עד שנתברר האמת. כי עדות ודעת הוא דבר א' שע"י הדעת מתברר עדות אמת. ע"י שאינו ממהר לעשות מה שלבו חפץ. עד שנותן דעתו אל ההיפוך. כי שמא טוב להיפוך עי"ז מתברר האמת. וכשאדם שוקל ושופט כל דבר. זה נק' שיש דין למטה. ובנ"י בכלל נקראים עדים שנבראו להעיד על הש"י. כמו דאיתא ששבת ובנ"י והתורה מעידין זה ע"ז. וכן איתא ה' קנינים קנה הקב"ה שמים וארץ ישראל כו'. ובנ"י מעידין כי לה' העולם ומלואו. ומקנין להשי"ת כל הבריאה. ועי"ז נקראו קנין. ולכך איתא כל האומר ויכלו נעשה שותף למ"ב. שבנ"י מעידין בשבת קודש על בריאת שמים וארץ. וגם כנ"ל שע"י המשפט צדק שיש בבנ"י לשפוט כ"ד עד שנתברר להם כי הכל מהקב"ה. עי"ז מעוררים מדת הרחמים ומתקיים העולם. וזה עצמו הפי' שיתף עמו מדת הרחמים היא עבודת בנ"י שעלו במחשבה. וזה האומר ויכלו שמבין ששבת היא קיום העולם כמ"ש תכלית מעשה שמים וארץ. שסוף רצון הבריאה הי' ע"ז. וקיום הכל הוא בחי' שבת. לידע כי הכל מהשי"ת כנ"ל. גם פי' תכלית שבשבת מתבטל הגשמיות והמעשים כולם פונים ומשתוקקין להתדבק למעלה במקור החיים מלשון כלתה נפשי. והאומר ויכלו שמבין ומעיד כי תכלית כל המעשים הוא. הוא נעשה שותף. שעי"ז יש דין למטה ואין דין למעלה. שמתעורר מדת הרחמים ומתקיים העולם. ובמד' כי לזה המשפט צריך האדם לראות שלא יהי' קרוב ונוגע כענין שוחד יעור שע"י שחשובים בעיניו חמדות עוה"ז. אינו יכול לראות האמת. ולכן כפי מה שמרחק עצמו מגשמיות יוכל לראות האמת:



תרל"ד

שופטים כו' בכל שעריך. פי' מו"ז ז"ל כי הם שיעורין דליבא. שידע האדם שכל השערים הנפתחין בלבו. הם אשר ה"א נותן כו' ע"ש. וי"ל עוד באופן הנ"ל. כי השערים בלב הם התפעלות הרוח ונפש שבלב. כי בכל פעולה והרגשה נק' שער שנפתח בלב האדם. ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והם הכחות ומחשבות מיצ"ט ויצה"ר. וצריכין שופט שיהי' האדם שופט כל תנועה ופתיחת הלב אם לטוב הוא. ושערים אלו בלב באין מנ' שערי בינה [כמ"ש ובה הלב מבין] וכשמבטל אדם עצמו להשורש והוא שער הנ' ושם נמצא הבירור בין טוב לרע שהעירוב בא אחר התפשטות בלב האדם. וז"ש אשר ה"א נותן. שעי"ז יוכל לשפוט צדק באותן השערים. וכ' פותח שער לדופקי בתשובה כי כל השערים אלו בלב הם דופקים לשוב למקורם והיא בחי' תשובה כנ"ל. וכתי' כי יפלא ממך כו'. שכשאין האדם יודע להכריע דברי ריבות בשעריך כנ"ל. העצה וקמת ועלית כו'. פי' שיבטל עצמו לעשות רק רצון עליון אשר יבחר ה' ומבטיח הפ' ובאת אל הכהנים הלוים פי' בחסד עליון יוכל האדם להתדבק בחי החיים ע"י הביטול וזה הכהנים הלוים. וכשנתדבק בשורשו נמשך חיות חדש ויוכל לברר האמת והצדק. וכתי' לא תכיר פנים פירש"י אפי' בשעת הטענות שלא יהי' רך לזה וקשה לזה. פי' כמ"ש חז"ל עשה רצונו כרצונך לקבל טענות היצ"ט כמו של היצה"ר. וכשאין לו נגיעה יכיר האמת והצדק:

לא תטה משפט. ואין מובן כי איך האדם מטה המשפט במה שהוא מטה עצמו מן המשפט. רק דכתי' חקיו ומשפטיו לישראל. לכן צריך כ"א לידע כי מעשיו נוגעים לגוף המשפט באמת. וז"ש במד' דע שאתה מזעזע א' מרגלי העולם כו' על הדין כו':

כי תצא כו' סוס ורכב ע"ר ממך כו'. פי' ז"ל על מלחמת היצר. ובאוה"ח כ' ממך שכל הכחות של הסט"א הוא מהאדם עצמו כו'. אעפ"כ ה"א עמך המעלך כו'. כי יצ"מ הי' הכנה לכל הגליות בכלל ופרט. ונמשך גאולה זו בכל עת עד לעתיד דכתיב לא יאמר עוד כו'. ולכן מזכירין בכל יום יצ"מ כי כפי הזכירה יכולין לעורר בחי' הגאולה. והירא מעבירות שבידו פטרתו תורה. נמצא שכל שיש לאדם מלחמה מכלל כי יש לו כח להלחם. וכתי' אם תקום כו' מלחמה בזאת אני בוטח. שע"י המלחמה עצמו רואה שיש לו במה לבטוח כנ"ל:



תרל"ה

שופטים ושוטרים ת' לך כו' שופטים הוא לשפוט כל המעשים לפי החכמה והדעת ע"פ התורה. ושוטרים הוא אף שאין השכל מסכים. כי יש הרבה זמנים שאין זוכין לבוא לישוב הדעת כראוי. צריכין לכוף עצמו כמו השוטר שכופה לבעל דין שהבע"ד סובר שהאמת אתו. כן צריך להיות באדם עצמו ב' הבחי'. שופטים הוא לבטל החומר להשכל. ושוטרים הוא לקיים גזירת המלך בלי טעם. והיא עבודת האדם בימי העבודה בחול. ובשבת קודש שנתוסף דעת לכל איש ישראל אז העבודה בבחי' שופטים. וב' אלו הבחי' תלוין זה בזה. כי ע"י שמבטל החומר אל השכל. עי"ז זוכה שיכול לכוף עצמו גם כשאין השכל מסכים. כי בחי' השבת נותן ברכה לעבודת החול. לכן אמרו חז"ל שנברא אדם בע"ש כדי שיכנס לשבת תחילה. כי עבודת החול בא ע"י עבודת השבת. וכמו כן עבודת החול הכנה לשבת שע"י שמבטלין עצמן אף בלי שכל זוכין להשיג אח"כ בשכל טעמי המצות בחי' השבת כנ"ל:

ברש"י ל"ת שוחד אפי' לשפוט צדק שא"א שלא יהפוך בזכותו. וקשה כיון שהצדק עם זה הבע"ד מה בכך שיהפוך בזכותו. ובאמת נראה שאף שיודע גם מקודם שהצדק אתו אסור ליקח שוחד. אך הטעם כי אין הקפידא של השוחד בעבור שיטה המשפט. רק זה עצמו שיהפוך בזכותו על ידי הטיית לב השופט. הקפידה תורה. וז"ש כי כו' יעור עיני חכמים שמקלקל לבו הישר. וע"ד הלצה עיני חכמים כי עיני בשר הגשמיים הם עיני פתאים. רק הסתכלות הפנימיות בשכל האדם. נקראים עינים מחוכמים. והשוחד יעור עיני חכמים הללו. דיא קליגע אויגען:

צדק צדק תרדוף. פי' אחר שזוכין להשיג מעט אמת צריכין לשמור שלא להניח מלרדוף אחר האמת. כי אם ח"ו יורדין לשקר אח"כ. מוטב הי' קודם שהשיג זה האמת. ולכן הצדק שמבקשין אחר מציאת צדק הראשון הוא רדיפת הצדק באמת. כמ"ש בתורה לשון זה כמה פעמים שמוע תשמעו שמור תשמרון. וכמ"ש לעיל כמה פעמים מזה כי הכפל הוא העיקר כמאמר שנה הכתוב לעכב:

תמים תהי' כו' כי הגוים כו' לא כן נתן לך כו' נביא מקרבך כו' ככל אשר שאלת כו' בחורב כו'. פי' כי הקב"ה העלה בנ"י למעלה מן הטבע. ולכן אין להם להשגיח על סימני המזלות כו' רק תהלוכתו עם בנ"י הוא רק כפי מעשיהם. וז"ש נביא מקרבך כו'. כי באמרם דבר אתה עמנו ונשמעה כו'. אף כי בוודאי טוב לשמוע מפי הרב. אך לאשר בנ"י הבינו כי אין זוכין לזה מצד מעשיהם. ולכן לא רצו בזה. כי כן בחרו להם להיות הנהגתו ית' עמהם ע"פ מעשיהם. וניתן להם כן. וזה סימן שאמרו דברים באמת. ולכן הוטב בעיני ה'. וזה צריך כל איש ישראל לידע כי כל הנהגתו ית' עמנו תלוי במעשינו כנ"ל והבן כ"ז:



תרל"ו

שופטים ושוטרים תתן לך בכ"ש כו'. כי כשנפתח שער בלב משערי בינה יש כנגדו מ"ט פנים טמא. אכן כשזוכין לכנוס להשערים בלב משכיל ורוח טהרה. אין בו מגע נכרי. וצריך להיות בכל השערים שופטים לשפוט איך לכנוס. והוא בשכל ודעת. ושוטרים צריך להיות לשמור שלא להתפשט ליגע בשערים המתנגדים. והוא בלי שכל רק ביראת הבורא. ונק' שוטר. גם פי' הכתוב כי כל השערים שהקב"ה פותח לאדם צריך האדם ליקח מהם לעבודת הבורא. וז"ש שו"ש תתן לך בכל השערים הללו מהם תתן לך שופטים כו'. כי כל השגות שבאים לאדם הם כדי להשיג רוממות אל. וזה שסיים הפסוק צדק צדק תרדוף כי יש לאדם לדעת שיש שערים למעלה משערים עד שזוכה לבחי' תשובה באמת שהוא החזרת אדם לשורשו. וכשנכנסין בשערים כראוי זוכין להשיג תמיד יותר עד וירשת כו' הארץ כו' פי' לבא לשורשו ומקומו כנ"ל. והוא בחי' שבת קודש. וצדק תרדוף הוא בימי המעשה שהם בחי' עוה"ז. עלמא דשיקרא. לכן צריכין לרדוף אחר הצדק. ועי"ז זוכין וירשת כו' בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב:

כי תצא למלחמה כו' עם רב ממך כו'. באוה"ח פי' שכוחות סט"א הם ממך כו'. ויאמר הכתוב כי לא תירא מזה כי ה"א עמך המעלך מא"מ. פי' כי זה סימן לטובה שאין הקב"ה מניח האדם בחטאיו רק ע"י החטאים יש לו מלחמות בכל דבר מצוה ותפלה. ולכן עי"ז שמתגבר בעבודת הבורא נגד המ"ז. עי"ז זוכה לתקן החטאים. וכן הי' במצרים שכל הגלות הי' לטובה כי בנ"י הוצרכו לתקן החטאים. וע"י הגלות נתקנו כל החטאים שהיו בכלל נפשותיהם כידוע מסה"ק:

תמים תהי' כו' כי כו' ואתה לא כן נתן לך ה' כו' ככל אשר שאלת כו' בחורב כו'. פי' תמים להיות רצון האדם להמשך אחר הנהגות הבו'. ולא ירצה להיות בהנהגות עצמו. כי זה יותר טוב ממה שמשיג בעצמו איך לנהוג עצמו. וזה הי' כוונת בנ"י באמרם לא אוסיף לשמוע כו'. כי לא היו רוצין להיות סומכין על בינתם. רק להיות נמשך אחר נביא אמת. וזה שאמר להם מרע"ה כי כשהייתם במעמד הר סיני ראיתם בעצמכם כי זהו טובה השלימה. כי באמת רצון איש הישראלי הוא זאת להיות נמשך אחר הש"י וחקותיו שלא לחפש טעמים והשגות. וז"ש לא כן נתן לך ה' פי' שהקב"ה שם בטבע נפשות בנ"י שלא ירצו לחקור בשכלם רק להיות תמים עם ה' כו'. ומי שאינו מרגיש רצון זה צריך לבטל עצמו לכלל ישראל:



תרל"ז

שופטים ושוטרים ת"ל כו'. שופטים הוא הסכמת הדעת והרצון. ושוטרים הוא תיקון המעשה. כי השוטר הי' לגמור המעשה ע"פ דעת השופט. ודבר זה צריך להיות בכל מצוה כמ"ש חז"ל יקבל עול מ"ש תחילה אח"כ עול מצות. זה שייך בכל מצוה. שקודם הקיום בפועל צריך לקבל עליו עמ"ש להסכמת הדעת. כמ"ש בזוה"ק בהר. דאם לא קביל עליו האי עול לא עביד מידי ע"ש. ואח"כ הקיום בפועל. וזה בכל שעריך שא"א להיות פתיחת שערי הלב רק באמצעיות הרצון והמעשה בפועל ג"כ בב' בחי' הנ"ל. ועיקר ב' הבחי' הם ענין השבת וימי המעשה. שהשבת היא בחי' הדעת והרצון. ובחול במעשה. כי כן הי' רצון הבורא ית' כי ששת ימים עשה כו'. ובשבת השביתה. כביכול השבת בבחי' המחשבה ורנון בלבד. וז"ש מה גדלו מעשיך כו' מאוד עמקו מחשבותיך. כלומר ע"י התבוננות כח הבורא ית' במעשה בראשית. נלמד מכ"ש מה מאוד עמקו מחשבותיו כי לעולם המחשבה עמוקה מהמעשה. והתבוננות ימי המעשה בבחי' גדלו מעשיך. ובשבת בבחי' עמקו מחשבותיך:

בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים כו' נביא מקרבך כו' כמוני כו' כאשר שאלת כו'. הענין ע"פ מ"ש ממנו פנה ממנו יתד כו'. שבנ"י יש להם כל השלימות. כביכול דומין לבוראן. כמ"ש במ"א שנק' השולמית כמו שנק' הקב"ה מלך שהשלום שלו. וז"ש תמים תהי' כביכול עם ה"א. לא כמו הגוים שצריכין לבקש תחבולות מדבר שחוץ להן. נביא מקרבך כלומר שבאמת כח הנביא הוא מכללות (שישראל) [* שבישראל] והוא כח הדיבור של כלל ישראל. כי כחן של ישראל בפה. וכמו שהיו מוכנים בהר סיני גם בפרטות כ"א מהם לנבואה. כמו כן ביקשו שיהי' כח של הכלל אל הנביאים. נמצא שהנביא הוא כח הדיבור של כללות ישראל. וכפי התמימות והשלימות שנמצא בכלל ישראל כן יש כח לנביאיהם. ולכן ע"י שנאת חנם אבדנו הכל: אליו תשמעון. ע"פ מ"ש חז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. וכח הנביא שיוצא מכללות לבן של ישראל לכן דבריו נכנסין ללבות בנ"י. וכמו כן בפרט כל איש ישראל ע"י התמימות שנמצא בו שמאסף כל הכחות לרצון א' לקבל עול מ"ש. כמו כן יכול להוציא דבורים בתורה ותפלה. שע"י שהדבורים יוצאים מלבו באמת לכן יכול לשמוע ולקבל בעצמו מאותן הדבורים הארות עליונות. [והמשכיל יבין ע"פ מ"ש האר"י ז"ל שכח הנבואה הוא בהתעוררות הבל ודיבור שהוציא הנביא כבר בתורה ועבודה. והיינו דברים היוצאים כו' נכנסין אל הלב ועי' בשער היחודים מזה] כנ"ל:



תרל"ח

שופטים ושוטרים כו'. י"ל עפמ"ש מאא"ז מו"ר ז"ל רמז על שם חודש אלול ע"פ הפסוק הוא עשנו ולא אנחנו דיש קרי וכתיב לו אנחנו כו'. ועל ב' בחי' אלו נק' אלול. כי זה תלוי בזה. כפי ביטול האדם מתקרב אליו ית'. ודפח"ח כי יש ב' בחי' בעבודת הבורא ית' לבטל הגוף והגשמיות והוא בחי' שוטרים לכוף את הגוף לשנות את טעמו. בחי' סור מרע. והשנית בבחי' התקרבות אל הבורא ית' בחינת עשה טוב. וזה שופטים שהוא בהשגת הדעת כאשר הארכנו במ"א שהם נגד עבודת ימי המעשה והשבת: לא תקח שוחד כ' רש"י ז"ל אף לשפוט אמת. הוא רמז לשמור מן הפניות בעת עשות המצות והטוב. ובמד' ה' אוהב משפט ואוהב את ישראל ומסר להם המשפט. חקיו ומשפטיו לישראל. פי' שבכח איש ישראל לשפוט האמת ולסלק נגיעת עצמותו. כי האמת נמצא בכל איש ישראל. לכן צדק צדק תרדוף כי ע"י היגיעה יוכל למצוא הצדק והאמת שנטמן בלב איש ישראל. ובנ"י נק' עדים כמ"ש אתם עדי. לכן צריכין לראות לסלק הנגיעות להיות עד אמת. רק לברר האמת כי לה' המלוכה. ולא לשום דבר אחר. ולכן בחר בנו הש"י לעדים לאשר האמת נמצא בלבות בנ"י כמ"ש:

בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' נביא מקרבך כו' פי' שאיש ישראל צריך להשיג הכל מעצמו. כענין מעשיך יקרבוך. לכן אין לחפוץ לידע נסתרות ומופתים כתאוות הגוים לדרוש מעוננים וקוסמים. אבל בכח איש ישראל ע"י העבודה בתמימות להשוות הגוף עם שורש נשמתו. וממילא יהי' לו השגה בנסתרות וכן היו באמת הנביאים ע"י עבודת כללות בנ"י. לכן בעונותינו אבדנו הנביאים. כי המה תלוים במעשי הדור. ולעתיד נא' אשפוך את רוחי כו' ונבאו בניכם ובנותיכם כו'. וזה הי' טענת בנ"י לא אוסף כו' עוד כו'. כי לא רצו להשיג בדרך נס רק ע"פ זכות מעשיהם. ולכן הוטב בעיני ה' דבריהם. ודו"ק כי קצרתי בענין זה:



תרל"ט

שופטים וש' תתן כו' הוא הבטחה ג"כ שביד איש הישראלי למנות ע"ע שופט ושוטר. כמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך. ויש מי שרוצה להשיג האמת. וגם מי שאין בו דעת שלימה ורוצה להיות נכפף בע"כ. גם בדרך זה מסייעין לאדם. וזה פי' שופטים ושוטרים. והעיקר לבקש את האמת. כמ"ש צדק צדק תרדוף. וכן ג"כ בשקר כתיב מדבר שקר תרחק. ושמעתי ממו"ז ז"ל שהגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שלא מצינו הרחקה בשום איסור בתורה רק חכמים תיקנו סיג. זולת בשקר. התורה עצמה אמרה תרחק. להראות חומר האיסור עכ"ד. וכמו כן מצינו כאן באמת צדק צדק תרדוף מה שלא מצינו במ"א. כי הוא יסוד הכל. וכתיב תרדוף. והיינו כי א"א לבא לגמרי לאמיתות האמת בעלמא דשיקרא. לכן לעולם יש לרדוף אחר הצדק לידע כי עדיין אינו מוצדק כראוי. וכשרודפין הצדק בעוה"ז משיגין אותה בשלימות בעוה"ב. וז"ש למען תחי' וירשת שהוא רמז לעוה"ב עולם שכולו חיים:

בפסוק כ"ת למלחמה כו' ה"א כו' המעלך מא"מ כו'. פי' בכל עת מלחמה וצרה של בנ"י מתעורר יצ"מ. כי גאולת מצרים לא הי' רק לשעה. רק הי' גאולה לכל מצרים שיש לבנ"י לדורות. לכן מצוון לזכור יצ"מ בכל יום:



תר"מ

בפסוק שופטים כו' ושפטו את העם כו'. פי' שבנ"י נמשכין אחר השופטים שנק' עיני העדה והם הדעת והמוחין של בנ"י. וע"ז מבקשין השיבה שופטינו כו' ויועצינו כבתחילה כי כליות יועצות. וכפי הראשים וצדיקי עולם שהיו מנהיגים של ישראל. נמשכו המחשבות והרצונות של כל בנ"י אחריהם:

בפסוק כי הגוים האלה כו' אל מעוננים כו' ואתה לא כן כו' נביא מקרבך כו'. כבר כ' במ"א הענין כי מעוננים וקוסמין הם ע"י כוחות הטבע מעשרה מאמרות. ובנ"י נבחרו באופן נעלה מהטבע והוא עשרת הדברות. וכמו דכ' עושי דברו לשמוע בק"ד. שע"י ביטול המעשה להנהגות הבורא ית'. שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. זכו לשמוע בק"ד. והי' זה הכנה לדורות שהי' ראוי להיות כל עם ה' נביאים לשמוע לעולם דבר ה'. אך כי יצאה נשמתן ואמרו לא אוסיף כו'. ונשאר זה הכח לנביאים. וכפי זכות בנ"י עי"ז עצמו שאין נמשכים אחר הקוסמים. וז"ש כי הגוים כו' פי' ה' עשה כן להיות הכוחות הטבעיות האלה בעולם. ובנ"י מבטלים הכל אליו ית' כמ"ש תמים תהי' כו'. עי"ז זוכין לשמוע בק"ד. וז"ש נביא מקרבך ממש שתלוי בכלל בנ"י כנ"ל. ומעין זה נמצא בכל איש ישראל כפי הביטול אליו ית' זוכה לשמוע ולהשיג דבר ה':



תרמ"א

שופטים ושוטרים ת' לך. הוא ג"כ לכל פרט. שופטים הוא הדעת להבין האמת והוא ע"י הגיון בתורה שבכתב ושבע"פ. כמו השופט שפוסק הדין כן קבלת האדם עצמו בפיו. ושוטרים בחי' המצות עשה ול"ת שהוא בגוף המעשה לכוף היצר לשנות המעשה ע"פ התורה. ובאמת נראה כי הסנהדרין וחכמי ישראל שהיו בזמן המקדש האירו עיניהם של ישראל. ועי"ז הי' גם לכל פרט בחי' שופטים ושוטרים כנ"ל. וז"ש ושפטו את העם משפט צדק. שאין הפי' רק על הטענות. רק שיטו לבות בנ"י שיהיו אנשי אמת וישפטו מעשיהם בצדק. וע"ז מבקשין השיבה שופטינו כו' ויועצינו:



תרמ"ב

בפסוק ול"ת שוחד כה"ש יעור כו'. יש ללמוד ק"ו מדה טובה המרובה שע"י עזיבות הנגיעות. והמייגעים עצמם כדי לרדוף הצדק ומתרחקים מן התענוגים. זוכין לפקיחת עינים. כי אם השוחד יעור. רדיפת הצדק מפקח עיני עורים:

בפסוק כי תקרב כו' וקראת כו' לשלום. יש לפרש גם על מלחמת היצה"ר שמקודם צריכין לחפוץ להשלים עמו כפי תנאי הכתוב יהיו לך למס שיניח ליתן חלק להשי"ת מכל דבר. ובכח זה יתהפך גם הוא לעבד. וזה הדרך מרוצה ביותר. לכן כתי' והי' אם שלום תענך. שהוא לשון שמחה. רק אם רואין שאינו מניח לעבוד ה'. צריכין לברוח מידו גם לצאת מדרך הממוצע. ובאמת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים את לכן בתחלה קודם שחוטאין יכולין להיות בשלום עמו. אחר כך מצאתי באוה"ח מזה:



תרמ"ג

בפסוק והי' כקרבכם כו' ונגש הכהן כו'. ודרשו חז"ל ד' לשונות נגד פעולות האומות בכלי זיינם כו'. והענין כי בעת בואם למלחמה לש"ש ניתן להם התחזקות משמים ונתעורר מדת החסד כמ"ש ונגש הכהן. ואלה הכחות לחזק לבם כמו שהיו האומות מכינים עצמם בכמה עצות בעיני בשר שלהם. כך הכין להם השי"ת כענין שנאמר רבות מחשבות כו' ועצת ה' היא תקום ויתכן ג"כ שהתעורר בחי' יצ"מ שהי' בד' לשונות של גאולה. וזה הכהן הוא שלוחו דרחמנא ואמר ואל תערצו כו' ונעשה בדבורו רושם. ולכן אח"ז דברו השוטרים מי האיש הירא כו' שלא נתחזק לבו אחר דברי הכהן ילך וישוב לביתו כו' ובוודאי אלו היוצאים למלחמה היו אנשים גדולים מאוד כאשר חכמים הגידו השח בין תפילין חוזר מעורכי מלחמה. כל שהי' לו קצת עקמימות. ויש לדייק הלשון ילך דשוב דהל"ל רק ישוב לביתו. אך לרמוז כי זה שצריך להיות הולך ושוב הולך ושוב זה א"י לירד למלחמה. אם כי הוא הדרך להיות רצוא ושוב. אבל אנשי המלחמה הם למעלה ממדרגה זו שיכולין לילך עד גמר המלחמה כענין שרמזו חז"ל עד רדתה אפי' בשבת דהיינו המקום שצריכין לשוב ולהתבטל מהעשי' אבל המלחמה דוחה כל סדר המדרגות כנ"ל. ופרשה זו היא הבטחה גם לכל פרט ישראל כשמכין עצמו להלחם עם הסט"א מסייעין לו מהשמים. אכן אז הי' בהתגלות ע"י שגם מעשיהם הטובים היו בהתגלות שכל התעסקות שלהם הי' בעבודת ה' בלבד לכן הי' גם העזר מה' בהתגלות. ועתה הוא בסתר. ויתכן לרמוז בתיבת כקרבכם כו' ונגש הכהן כו' כפי ערך הקריבה למלחמה לש"ש כך התעוררות החסד:

בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן כו'. הענין דאיתא מקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר. ע"ש בפ' אחרי בת"כ. וכל הע"ז וכשפים היו שביח בשם כי המקום הוא מסייע לפעולות החכמה שיש בעבט. ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם שהגם שנדע כל זה נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת כמ"ש רש"י תצפה לו ולא תחקור אחר העתידות ואז תהי' עמו ולחלקו. וזה הדביקות צריך להיות יקר אצל האדם יותר מכל החכמות. לכן אחז"ל ל"ת לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות שזה הי' המכוון שבנ"י אחר שידעו כ"ז מבטלים הע"ז והכשפים. וזה העדות שמע דין בנ"י על ה' אחד כמ"ש עם זו יצרתי לי כו' אתם עדי. ז"ש ואתה לא כן נתן פי' לברר שכל זה מעשה תעתועים ולעזוב הכל רק להיות תמים לה'. ובמד' תנחומא כמו שהרים הקב"ה לאברהם למעלה מהמזל ע"ש צא מאיצטגנינות שלך כו'. פי' דאיתא בזוה"ק פ' לך לך שאחר שאאע"ה עסק בחכמת הטבע והשתוקק להשיג אמיתת הבורא אמר לו לך לך כו'. שכן הסדר לחפש בדעת כפי היכולת ואח"כ לבטל כל הדעת כדי להשיג אמיתות דבר ה' ואז זוכין לנבואה כמ"ש אח"ז נביא מקרבך כו' עי"ז שתהי' תמים כנ"ל:



תרמ"ד

בפסוק תמים תהי'. נביא מקרבך כו' כמוני כו'. דכתי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. דבכל דבר יש פנימיות והוא חיות שבא בכח התורה שנק' טוב וע"ז נאמר מה רב טובך כו' צפנת כו' לחוסים בך נגד בנ"א. פי' שהקב"ה ברא עוה"ז בבחי' הטבעיות. וזה חלק האומות שיש בטבע ג"כ כמה מיני חכמות וכישופים. אבל תכלית בריאת כל אלה הענינים הי' שבנ"י ילכו בתמימות כמ"ש לא כן נתן לך ה"א פי' שגם שרואין ומבינים כל עצות האומות כמ"ש לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות כו'. להניח כל אלה החכמות ולהיות תמים עם ה' ועי"ז זוכין להתגלות טוב הגנוז שהוא הפנימיות וכפי מה שהי' נמצא זאת התמימות והבטחון בו ית'. כך הי' נמצא נביאים בישראל כאשר דור המדבר היו בזה התמימות שנמשכו אחר הקב"ה למדבר. כמ"ש זכרתי לך כו' ועי"ז זכו לקבל התורה טוב הגנוז בחי' נבואת מרע"ה כנ"ל. וזה הדרך נשאר לעולם. תמים תהי' ואז נביא כו' כמוני יקים לך כו'. וכמו כן בש"ק שמבטלין כל המעשים והמלאכות בעבור מצות ה' הוא בחי' התמימות לכן יש בו הארת הנשמה יתירה שהוא מטוב הגנוז בחי' מרע"ה כדאיתא שמרע"ה מחזיר לבנ"י בש"ק הכתרים של נעשה ונשמע:



תרמ"ה

במדרש אני ה' אוהב משפט משל למלך שהי' לו פרדס שאוהב אותו נתנו לבנו שאוהב אותו ע"ש. פי' מה שנותן מצות מניות שופטים לבנ"י הוא מתנה מאת השי"ת כי אין המשפט ע"פ שכל אנושי רק שבנ"י המה כלים שהקב"ה משפיע להם דעת ורוח הקודש לעשות משפט. וכתי' בכל שעריך אשר ה"א נותן לך. כמו שמצינו בגשמיות יש ארץ מגדלת אוכלוסין כו' כן בפנימיות ארץ ישראל המקום גורם ונק' ערי קודש כדכתיב ערי קדשיך היו מדבר. וכל עיר הי' ענין ושער מיוחד והי' מגדלת דעת ושופט כדכתי' רבתי עם דרשו חז"ל רבתי בדיעות. וזהו לשבטיך ששורש י"ב שבטים הם שמרים מיוחדים ואח"כ מתפשטין אותן השערים לפרטים. ולא לחנם משבח הקב"ה את א"י והיא הפרדס שנתן לאוהבו ואברהם אע"ה א"ל הקב"ה לך לך כו' אשר אראך. וע"ש בזוה"ק כי לא הי' יכול להשיג דעת שלימה ואמתית עד שגילה הקב"ה אליו סודו בארץ ישראל ע"ש פ' לך לך. ולכן כתי' למען תחי' וירשת כו' פרש"י כדאי מינוי הדיינים כו' שזה הי' כל המכוון בנתינת הארץ כדכתי' מלך במשפט יע' ארץ. וכתי' על עזבם את תורתי ולא הלכו בה פרשנו ג"כ שהי' צריך להיות הנהגת א"י ע"פ התורה שהיא ענין תושבע"פ. ועמ"ש בפ' דברים מזה. וכשנשכח מאתנו עיקר המכוון ונעשה כמתנה גשמיות חלב ודבש. ניטל מאתנו המתנה:

בפסוק כי תצא למלחמה כו' לא תירא מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ כו' ה"א ההולך כו'. להלחם כו' פי' שכל המלחמות הבאים על עובדי ה' הם רק לטובה. והאות יצ"מ שע"י הגלות של מצרים זכו אח"כ לכל המדרגות וכן הוא לעולם. וכתיב ההולך והל"ל הולך. רק שבא לומר שכל המלחמה היא תהלוכות הבורא ית' לטובתינו להוציא בלעם מפיהם כדכתי' שלט האדם באדם לר"ל. וכ"כ ה' ילחם לכם הרמז כנ"ל שכל המלחמות של בנ"י ממנו ית' הם נשלחים לטובתינו. וז"ש תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח פי' במלחמה זו עצמה:

בפסוק כי תקרב א"ע כו' וקראת אלי' לשלום כו' ובמד' ותגזר אומר ויקם כו'. הענין הוא כי יש לבנ"י כח לקרב כל האומות אם היו חפצים להכניע עצמם תחת בנ"י לכן נקראו בנ"י השולמית. כביכול כמו שהקב"ה עושה שלום במרומיו מלך שהשלום שלו. כן בנ"י למטה נק' השולמית שהשלום ברשותם. וזה הברכה שכ' ה' יברך א"ע בשלום. וזהו ותגזר אומר כו' כי הגם שבוודאי אותן האומות אשר נלחמים עם בנ"י המה רשעים וצריכין לאבד אותם. עכ"ז וקראת כו' לשלום. והי' כו' לך למס כו' ועי"ז יוכל להיות התיקון:



תרמ"ז - ;תרמ"ח - ;תרמ"ט

שופטים ושוטרים ת"ל. במ"א כתבתי כי כל אדם צריך להיות לו בחי' שופט ושוטר. שופט הוא בהשגת הדעת. ושוטר לכוף עצמו אפי' שלא לרצונו. וכ"כ וידעת היום ואח"כ והשבות אל לבבך ב' יצריך. ועל ב' אלו ניתנו תפלין ש"ר וש"י. ובשל יד כתי' וקשרתם שצריך קשירה בע"כ והוא לשעבד חלק הגוף נפש הבהמיות. וש"ר הוא הנותן דעת לאדם. וכ"כ אדם ובהמה תושיע ה' שצריך כל אחד לייגע א"ע לדעת את ה' בכח הנשמה שנק' אדם ואח"כ להיות אדם רוכב ושליט על הבהמיות כמ"ש דע את אלקי אביך אח"כ ועבדהו שהוא בעובדא. וכן הוא ימי המעשה דכתי' ועשית כל מלאכתך הוא בע"כ כמ"ש ז"ל בפסוק ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. וזהו המלחמה ועבודה בימי המעשה. ובש"ק כתי' למען ינוח שורך כו' דהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא. יום שניתנה בו התורה. והוא הדעת בחי' שופטים כנ"ל:

בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' אל מעוננים כו'. פי' כי נמצא חכמה בטבעיות והוא בחי' עשרה מאמרות שנברא בו העולם דכתי' מה גדלו מעשיך כו' ויש חכמה בעולם שנה נפש ומאלו הכחות נמצא בחכמי האומות. מעוננים היא החכמה בזמן. קוסמים במעשה. אוב ידעוני בנפשות. אכן לבנ"י נמשך בכל יום התחדשות למעלה מן הזמן והטבע. וזה ענין עשרת הדברות שנמסר כל ההנהגה ביד בנ"י. כי עשרה מאמרות הם החק שנתן הקב"ה בהבריאה. ובעשרת הדברות כתי' וידבר כו' לאמר. שנתן זה הכח בפיהן של בנ"י כמ"ש ואשים דברי בפיך. אשים הוא לשון עתיד והוה. כי באמת האותיות הושמו בלב בנ"י בקבלת התורה. אך מתפרשין בכל עת בפירושים וצירופים שונים. ואלה הדרכים יכולין בנ"י להשיג תמיד. ומזה הי' הנבואה בישראל כמ"ש ונתתי דברי בפיו. והנביא הי' בכח כללות בנ"י כמ"ש נביא מקרבך. רק שהנביא הוציא מכח אל הפועל כח הדיבור שבכללות בנ"י כמ"ש ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ כו' שבדבורים אלו מתקיימין ומתחדשים מעשה בראשית תמיד. ועי' במד' יתרו שכל הנביאים קבלו נביאתן מהר סיני כמ"ש לאמר כו':

בפסוק הירא ורך הלבב דרשו חז"ל מעבירות שבידו. כי לא הי' שום פחד לבנ"י במלחמה אם לא הי' עבירה בידם. כי כל אנשי מלחמה היו קדושים וכשהי' הירהור חטא בא' מהם כתיב ולא ימס כו' לבב אחיו פי' שהי' מביא הירהור גם בלבם. ורך הלבב הוא כל שלא ניתקן ב' היצרים כמ"ש בכל לבבך ואם לא נתהפך ב' הלבבות נאמר ילך וישוב לביתו פי' שעדיין יש לו מלחמה בנפשו כנ"ל:

במדרש שופטים כו' ה' אוהב משפט. ואוהב את יעקב. ומסר להם הפרדס ע"ש. דכתי' המשפט לאלקים הוא א"כ כשנמסר המשפטים לבנ"י אינו בכח אנושי. וכמ"ש חז"ל בפסוק ה' נצב בעדת אל. ואלקותו ית' נתגלה לסנהדרין. ולכן איתא במד' לא תטה משפט שהעולם עומד על ג' דברים שאתה מזדעזע א' מרגליו ע"ש. וכתי' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. אתה ממש. כשהקב"ה ברא העולם נתן בהם אלקות. ויש בעולם שנה נפש פרטים שמתגלה בהם אמתיות החיות והאלקות. בעולם הוא א"י ובהמ"ק ששם התגלות אלקות וכתי' צדק ילין בה. ובבהמ"ק הי' לשכת הגזית. ובשנה הם המועדות שבהם נידון העולם לכן סמך פ' שופטים לג' רגלים. ובנפש הוא בישראל שניתן להם המשפט. וכפי שהם שופטים כך מתקיים בעולם. לכן אחז"ל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אצל המזבח שהכל ענין א' כנ"ל:

במדרש תנחומא תמים תהי' כו' כי הגוים כו' ואתה לא כן כו'. הה"ד והיית רק למעלה כו' ע"ש כל הענין. כי שלימות כל הגוים הוא להשיג חכמת הטבע. אבל בנ"י שלימותן הוא להשיג כח אלקות כדכתי' תמים תהי' עם ה"א דכתי' וייצר ב' יצירות וכתי' אחור וקדם צרתני במד' תזריע זכה אומרים לו אתה קדמת לא זכה יתוש קדמך שילשול קדמך. והם האומות שכל חכמות שלהם לשאול אוב מארץ. נמצא הם שפלים ודורשים במה שלמטה מהם. אבל בנ"י הם נק' קדם וצריכין להשיג שורש חלק אלקי ממעל. וזה נביא מקרבך כו'. ככל אשר שאלת כו' בחורב. כי בקבלת התורה ניתן לבנ"י דרך התורה שהיא ההנהגה פנימיות כדכתיב בהפטרה מי את ותיראי מאנוש כו' ואנכי כו' ואשים דברי בפיך כו' וכמו כן כתי' בנביא ונתתי דברי בפיו. ובנביא הי' דבר קבוע. ומ"מ לכל איש ישראל נמצא זמנים שמתגלה בו דבר ה'. ואיתא בזוה"ק שלח שע"י מצות ציצית ותפילין זוכה לתמים תהי'. והוא כנ"ל שכל המצות ע"ז ניתנו להמשיך על ידיהם הפנימיות של כל האיברים והגידין שתלוין במצות התורה רמ"ח ושס"ה ואז כשזוכין לדבק הכל בשורש העליון נק' תמים. כי האדם שלמטה הוא פלג גופא וע"י התורה ומצות בא להיות תמים כנ"ל. ובתפילין כתי' למען תהי' תורת ה' בפיך. ובציצית הוא בצל ידי כסיתיך. וכן הוא בכל המצות. ובש"ק שנק' שלום שבו יש התגלות נשמה יתירה מחלק אלקות ממעל וא"צ בו תפילין שהזמן מסייע אל השלימות כנ"ל. והכל מאתו ית' כדכתי' ה' מתיר אסורים ה' פוקח עורים. וזה נוהג תמיד ומתחדש באיש ישראל בכל יום. וזה תש"י לזכרון זרוע הנטוי' שזוכין לחירות בכל יום. ועי"ז פוקח עינים עורות כמ"ש בתש"ר לזכרון בין עיניך כו' תורת ה' בפיך שזוכה לראות בנועם ה'. [ובאמת גם בטבע נמצא הסיוע לאדם. רק לבנ"י הכל בתורה ומהשי"ת. כמשל שכ' במד' בפ' ה' יתן חכמה ולבנו מתוך פיו דעת ותבונה ע"ש. כמו כן יש חכמת הטבע מעוננים וקוסמים. ואתה לא כן כו' נביא כו' הוא בחי' מפיו דעת ותבונה כמ"ש ואשים דברי בפיך]:

ואא"ז מו"ר ז"ל אמר כי איש ישראל צריך להיות תמים. אע"פ שנתנה תורה הטעם נביא מקרבך כו' שלא תאמר להם יש לשאול כו'. א"כ עתה שאין לנו נביא הדרא קושיא לדוכתי'. אעפ"כ אנו אין לנו אלא ידיעת התורה. ופי' בזה הפסוק איזה ספר כריתות אמכ' אשר שלחתי'. ואמר דאיתא ושלחה לאפוקי למי שמשתלחת וחוזרת ואנחנו בנ"י אפי' ישלחנו ח"ו כמה פעמים אין לנו מקום אחר רק חוזרין אליו לעמוד בפתח עד שירחם עלינו. ולכן אין ס' כריתות לנו עכ"ד פח"ח. והאמת כי זה הדין בשיטות שא"י להתגרש. וכמו כן באיש ישראל בטלין כל החכמות כשנוגע באמונת השי"ת וכמאמר מוטב שיהי' שוטה כל ימיו ולא רשע שעה א' לפני המקום. ולכן אין לנו לחפש שום חכמה רק מן התורה ומהקב"ה וב"ש בלבד. ואע"ג שבאמת הנבואה חסר לנו. כמ"ש אותותינו לא ראינו א"ע נביא ולא אתנו יודע עד מה. יתכן לפרש כנ"ל שבנ"י מתפארין בזה שאעפ"י שלא ראינו אעפ"כ ולא אתנו יודע כו'. שאין מחפשין ידיעות חיצוניות לסור ח"ו מאמונתו ית"ש. וזה השבח של בנ"י אדם ובהמה ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה. כמ"ש בהמות הייתי עמך דכתי' ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. פי' כשהקב"ה מנהיג אותנו בהתגלות הדעת כבנים כמו שהי' בזמן המקדש. ואפי' עתה בגלות שאין זוכין לזה אעפ"כ צאן מרעיתו אנחנו. ובאמת זה שבחן של בנ"י בגלות. ואפשר שזה מעלה גדולה ביותר כדאיתא באשה שאין בעלה מספיק לה צורכי' אעפ"כ אינה מורדת בו בפרט אנחנו שיודעין שמצד עונותינו הוא. וז"ש כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן נתן כו'. ויתכן לפרש כי כל החכמות ששם הקב"ה בטבע מעוננים וקוסמים. הכל הי' כדי להראות שבחן של בנ"י שמכירין כל החכמות ומבטלין עצמם אליו ית"ש. וזה המשך הפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים כו' ואתה לא כן כו' שהכל מכוון א' כנ"ל. בשם מו"ז ז"ל רמז על אלול דכתי' לא אנחנו. ויש קרי וכתיב לו בוא"ו ובא'. והכל א' כי בנ"י אין להם מציאות אחרת כלל בלתי לה' לבדו ולכן לו אנחנו. ולמ"ש לעיל א"ש סיום הפסוק עמו וצאן מרעיתו כו':



תר"נ

בפסוק נביא מקרבך מאחיך כו'. מאחיך פי' מתוך האחוה של כללות בנ"י זוכין לנביאים. וכ"כ תורה צוה כו' משה מורשה קהלת יעקב יתכן לפרש כמו שהתורה הוא מורשה לכלל ישראל כמו כן משה רבינו עצמו הוא ירושה לקהלת יעקב. וז"ש מאחיך כמוני יקים לך כו':

בפסוק כי תצא למלחמה כו' סוס ורכב כו' ה"א עמך המעלך כו' ההולך עמכם כו' להושיע אתכם. כבר כ' במ"א כי לשון ההולך משמע שכל הסיבה של המלחמה שסיבב הש"י הכל לטובתנו. וז"ש להושיע אתכם שכל המלחמה הי' בעבור הישועה. וכמו שהי' ביצ"מ הכנה לקבל מלכותו ית' כמ"ש אשר הוצאתי כו' להיות לכם לאלקים כן הוא לעולם. וז"ש ה' ילחם לכם לטובתכם ולהנאתכם יגרום מלחמות. וז"ש ה' איש מלחמה. לבד שהוא מושיע במלחמה אבל כל תהלוכת המלחמה מאתו ית' וכשהוא בדרך זה נק' איש מלחמה שהוא מתלבש בהטבע וזה ענין ימי המעשה. ה' שמו הוא בהתגלות ביום השבת שנקרא יום מנוחה וז"ש שמע ישראל כו' פירש"י אפי' אין בכם רק זכות ק"ש כו'. פי' זה שמאמינים באחד האמת שהכל הוא מאתו ית' והוא מנהיג כל הטבע עי"ז יש לנו לבטוח בו ית' שהכל לטובתנו כנ"ל:



תרנ"א

תמים תהי' עם ה"א כו'. כי הקב"ה נק' מלך שהשלום שלו. פי' כי השורש והשלימות והתכלית מכל הדברים הוא בו ית' וזה בחי' מלך שהשלום שלו וכח מלכותו ית' משלים ומנהיג הכל כמ"ש וקונה הכל. וכל הדברים חסרים ואין יכולין לבוא אל השלימות רק בהתקרבותם אליו ית' ולזה מיוחדים בנ"י שיכולין לקבל השלימות מאתו ית' לכן נק' השולמית. ולפי שנחסר זה השלימות בעולם לכן המעוננים וקוסמין מבקשין תחבולות ע"י הכישוף לקבל כח בחכמת הטבע. ולא זה הדרך לבוא אל השלימות ואדרבא מוסיפין להתחסר. רק בנ"י נאמר עליהם תמים תהי' עם ה"א. ואדרבא ע"י ביטול כל הדעת והחכמות אליו ית' זוכין אל השלימות כמ"ש התהלך לפני והי' תמים. ושבת שנק' שלום הוא סהדותא ע"ז. שע"י שבנ"י מבטלין כל המעשים בש"ק לכבודו ית' זוכין לנשמה יתירה והיא השלימות שמקבלין מאתו ית'. וע"ז ניתקן כל שיר השירים ישקני כו' משכני כו' לקבל השלמה מאתו ית' כמו שהוכנו בנ"י לזה בקבלת התורה:

בפסוק ונגש הכהן כו' ואמר שמע ישראל. ודרשו חז"ל אפי' אין בכם אלא זכות שמע ישראל כו'. הרמז כי באמת כל המלחמות באו אחר החטא שקלקלנו נעשה שמקודם הי' חירות לגמרי. אבל עתה צריך להיות התיקון בבחי' נשמע בלבד. וזה הרמז הירא מעבירות שבידו. כדאיתא הקול קול יעקב. ובתורה אין שם מגע סט"א רק במעשה שולט הסט"א ע"י החטא אבל המתדבק בתורה א"צ להיות ירא מכח הידים ידי עשו. רק שצריכין לבטל כל המעשים אל התורה ובכח השמיעה שמוכנים (למשוך) [*להמשך] ולהמשיך כל המעשים אחר התורה גוברין כל הסט"א. וזה הרמז שח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי מלחמה. כי תש"י היא בחי' עשי' וקשרתם לאות על ידך. ותש"ר תורת ה' בפיך. וצריכין להיות מחברין כל המעשים אל התורה. וזה עצמו פי' שמע ישראל להיות מאספין כל הכחות אל התורה ובזה נוצחין המלחמה וע"ז נאמר בתחבולות תעשה כו' מלחמה. תחבולות הוא התקשרות:



תרנ"ב

בפסוק תמים תהי' כו' פי הגוים כו'. כי הנהגת הטבע הוא רק לאומות כמ"ש אשר חלק ה"א אותם לכה"ע תחת כו' השמים אבל בנ"י שהם למעלה מתחת השמים הנהגה שלהם ע"פ התורה. דאיתא במד' בפסוק אלה תולדות השמים והארץ. הה"ד כל אלה קצות דרכיו כו'. כי כל הטבע הנגלית אם כי כולם בחכמה נפלאה היא רק קצות דרכיו והם בגבול וקצבה כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ. והם בחי' אלה תולדות השמים והארץ. אבל בנ"י יש להם בחי' השלימות בכח התורה ולכן צריכין לבקש דרך זה בלבד. ולא לשמוע אל מעוננים. ואז זוכין לתמימות ושלימות הנ"ל. ואנחנו היום שאין לנו נביאים צריכין להתחזק באמונה זו שלא לסור אחר חכמת הטבע. ובזה נוכל לתקן מה שחטאנו בעוד שהי' לנו נביאים ומ"מ עזבנו דברי הנביא ונמשכנו אחר חכמות חיצונות ולכן צריכין עתה לשוב בתשובה אפי' בחסרון הנבואה לקיים בנו עם עני ודל. עני בדעת. אעפ"כ וחסו בשם ה'. וכתי' טוב לחסות בה' אפי' בחושך מלבטוח באדם ובנדיבים. והוא הנסיון בזמן הזה:

בענין המלחמה כי תצא כו' לא תירא מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ כו'. כי הנה בנ"י יצאו מא"מ להיות צבאות ה' כמ"ש יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים וכתי' וחמשים עלו מזויינים שנעשו גבורי חיל להלחם מלחמות ה' ועיקר המלחמה שלהם הי' לברר מלכותו ית"ש ולעקור ע"ז מעולם. וז"ש שמע ישראל כו' כי כל המלחמה הי' לברר יחוד השם שבנ"י נבראו להעיד עליו ית' כמ"ש אתם עדי. ולכן צריכין ללחום עם אויבי ה' המשקרים במלכותו ית"ש ומכחישין עדות בנ"י. וז"ש על אויביכם להיות להם שונאים בהחלט. כמ"ש אין שנאה כשנאת הדת כי לא הי' המלחמה שלהם לצורך המדינה רק לעקור מהם עבודה זרה. וכן הי' הדין אם השלימו שלא לעבוד ע"ז היו מקבלין אותן. ולכן הקדימו קודם המלחמה השלום כמ"ש וקראת אלי' כו' לברר כי כל המלחמה שלהם לצורך השלום כמ"ש אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. פי' שכל מלחמה שלנו בעבור שהם מעכבין השלום בעולם כמ"ש שאין שמו שלום עד שימחה זרע עמלק וסתם מלחמה הוא עמלק ושאר הרשעים שנמשכו אחריו כמ"ש ראשית גוים עמלק ולכן תכלית מלחמתן של בנ"י הוא השלום כנ"ל:



תרנ"ג

ל"ת שוחד כו' צדק צדק תרדוף. ובמד' לא תטה משפט שהדין א' מעמודי עולם דע שאתה מזעזע עולם. דאסור ליקח שוחד אפי' לשפוט צדק כדפרש"י ז"ל. והטעם כי המשפט לאלקים הוא והקב"ה נתן לנו כח המשפטים שבתורה שבזה זוכין לשפוט משפט האמת שנשפט בשמים. דכתי' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. פי' יחדיו כמו צדק צדק שיהי' צדק בעוה"ז וצדק בעולם העליון. שהגם שאין אנו יכולין לידע דעת עליון אבל הדן דין אמת לאמתו פי' לשמו כדי להתקשר באמת האמיתי. דכתי' וה' אלקים אמת. א"כ אין אמת בארץ רק בכח אלקותו ית"ש רק ע"י בקשת האמת בכח תורת אמת יכולין להתדבק בשורש האמת. וכמו בכל יחיד בדרך שרוצה לילך מוליכין אותו. כמו כן בשופטי אמת בכלל מוליכין אותן לכוון לאמת העליון. וזה פי' דין אמת לאמתו. אבל כשדן ע"י שוחד אפי' הוא צדק א"י להתקשר בשורש האמת ואינו לאמתו. וזה הרמז שהדן ד"א לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי עיקר מעשה בראשית התקשרות והתחברות תחתונים לעליונים ארץ ושמים. כי עוה"ז עלמא דשיקרא ואין לו קיום רק בכח התחברות לעולם העליון ובזה מתקיים העולם. ולכן נק' מטה משפט שמעכב המשפט שלא יוכל לעלות ולהתקשר במשפט אמת שלמעלה ולכן הוא מזעזע העולם:

ונסמכה פ' זו לשלש רגלים בסוף פ' הקודמת. דכמו דג' רגלים מעמידין הזמן כמו כן הג' הנ"ל אמת דין ושלום מעמידין העולם כי עולם שנה נפש הוא ענין א'. צדק צדק תרדוף הוא בחי' אמת ואח"כ. ודרשת. וחקרת. ובערת הרע. הוא הדין. אח"כ כי יפלא ממך כו' דברי ריבות כו' וקמת ועלית הוא השלום ואלה הג' מקיימין העולם. [ויתכן שגם הג' רגלים בזמן. הם בחי' ג' הנ"ל. כי פסח בחי' דין ביד חזקה. וקבלת התורה הוא אמת. וסוכות השלום]:

בפסוק כ"ת למלחמה כו' סוס ורכב עם רב כו' ה"א עמך המעלך מא"מ. ואמרו חז"ל כשבנ"י עושין רש"מ נחשבי' כולם כסוס א' כו'. דכתי' אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה"א נזכיר. כי כוחן של ישראל בפה בתורה. ואתם נק' אדם. וכ"כ כי תרכב על סוסיך מ' ישועה. פי' הגופים כסוסים. והנשמה הרוכב. וצריכין לבטל הגוף אל הנשמה וממילא בא הישועה כי עיקר כיבוש בנ"י הי' בשורש האומות למעלה. ושם הוא סוס. וכוחן של בנ"י להיפוך מן האומות שכפי כח גבורת גופם המה נוצחים. ובנ"י אדרבא כפי ביטול הכח שלהם הם נוצחים. וביצ"מ ניתן הנהגה זו לבנ"י כמ"ש ה' ילחם לכם. וז"ש המעלך מא"מ כי כשכח הנשמה נאסר במאסר הגוף טפל הרוכב אל הסוס. אבל ביצ"מ נתעלו בנ"י להיות נק' אדם כנ"ל. ולכן הקדימו שמע ישראל שבזכות הק"ש שמתבטלין אל הש"י נוצחין. ומה"ט הקדימו ק"ש קודם התפלה כי נק' עבודה שבלב א"כ הוא מלחמה בלבו של אדם והק"ש מסייע למלחמה זו. כמ"ש והיו הדברים האלה כו' על לבבך ב' לבבות. ולכן צריכין לסמוך גאולה לתפלה. כמ"ש המעלך מא"מ כנ"ל:



תרנ"ד

נסמך פ' שופטים לעליות רגלים כמ"ש וקמת ועלית כו'. כי הסנהדרין בלשכת הגזית נגלה להם משפט אמת. וכמו כן זכו כל שופטי בנ"י בכח עליותם ג"פ בשנה להראות פני ה'. והג' ראיות הם הג' גוונין בחי' ג' אבות. כף זכות וחובה ומשפט המכריע. לכן צריך להיות שלשה בדין. וגם בהמזכה והמחייב צריך להיות בו ג' הבחי'. ולכן הקפיד הכ' כי השוחד יעור אע"פ שרוצה לשפוט צדק. אבל משפט אמת הוא כששוקל בדעתו הזכות והחוב ומכריע באמת. אבל אי מהפך בצד א' באיזה נגיעה אינו משפט אמת. ויתכן עוד לרמוז כי שופטים ושוטרים הם בחי' ר"ה ויוה"כ אחר השלש רגלים. המשפט בר"ה והחתימה ביוה"כ. ורגלים העיקר במקדש ור"ה ויו"כ בכל שעריך:

אכן נראה עוד לבאר סמיכות הפרשיות ע"פ מ"ש במד' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח זבחים בזמן המקדש דוקא ומשפט וצדקה בכל עת ע"ש. וכמו שזכו לקבל פני השכינה במקדש ג"פ בשנה. כמו כן ע"י משפט צדק כביכול השכינה שורה אצל הדיינים כמ"ש בקרב אלקים ישפוט. וכתי' חקיו ומשפטיו לישראל. חקיו הם המועדות כמ"ש חק לישראל הוא ודרשו חז"ל על קידוש החודש שהקב"ה מסכים עם הב"ד לקבוע ר"ח ומועדות. וכמו כן מסכים עם משפט השופטים בצדק. ובמד' אל תהי מלגלג בדין שהוא א' מרגלי העולם. פי' הגם שהדין הוא לכאורה היפך קיום העולם חסד יבנה. אבל אמרו כשיש דין למטה אין דין למעלה. וכשבנ"י עושין הדין בינם לבין עצמם בין א' לחבירו ומכ"ש כ"א בנפשו ששופט את עצמו לתקן דרכיו כמ"ש טובה מרדות א' בלבו של אדם. אז הקב"ה מתמלא עליהם ברחמים וע"י הדין מתעורר הרחמים ואדרבא בזה נימתק מדה"ד. וכן הוא בצדקה כידוע. וז"ש ויגבה ה"צ במשפט כי מתגלה מדת חסד ורחמים ע"י המשפט. וז"ש מלך במשפט יעמיד ארץ כי אדרבא המשפט מקיים העולם:

בפסוק כ"ת למלחמה כו' סוס ורכב כו' המעלך מא"מ כו'. ובמד' תנחומא מביא הפסוק סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה ודורש הפסוק לסוסתי ברכבי פרעה כו'. פי' כמו כביכול במלך ב"ו סוס מוכן למלחמה. כמו כן הכין הקב"ה הישועה ביצ"מ כמ"ש ויושע ה' ביום ההוא כו' שהי' יצ"מ הכנה לכל מלחמות בנ"י. כמ"ש במכילתא בפסוק ה' ילחם לכם לעתיד אפי' כשאתם תחרישון ע"ש. וז"ש לסוסתי כו' דמיתיך רעיתי כו'. ומצרים הוא ראש לסוסים שהם כלי מלחמה לכן הקדים לנו הקב"ה יצ"מ שהוא הכנה למלחמות בנ"י עם כל האומות. ובספרי כשם שהם יוצאים בסוס ורכב אף אתה צא עליהם בסוס ורכב. הרמז הוא כי כל הדברים למטה הם רמזים למה שלמעלה. וכמו שסוס מוכן ליום מלחמה כי הסוס רב כחו למלחמה אבל מחוסר דעת. והרוכב עליו לוחם בכח הסוס. כמו כן הוא באדם הנפש והגוף רוכב על הסוס לכן האדם הוא איש מלחמה. ונק' צבאות ה' שהוא יכול להלחם בסט"א בהרכבות נפש וגוף דוקא. וכמו כן הכין הקב"ה למעלה מרכבה שמיוחד למלחמה כמ"ש ה' איש מלחמה. ובנ"י הם אוסרי המרכבה זו כמ"ש בזוה"ק תש"י וש"ר לקשרא הסט"א ולכבוש אותם ע"ש. ולכן השח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי מלחמה כי מעכב את היחוד. ולכן אמרו שמע ישראל אפי' אין בכם אלא זכות שמע ישראל כדאי להושיע לכם. שע"י זה היחוד היו נוצחין המלחמה. וזו הישועה שהכין הקב"ה לבנ"י כמ"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה:

ואחז"ל שמע ישראל. אפי' אין בכם אלא זכות ק"ש כו'. וכי ק"ש מילתא זוטרתי היא. והלא הוא עיקר התורה. אכן הרמז כי בנ"י הקדימו נעשה לנשמע ואותו הדור הם הנקראים אנשי המלחמה וצבאות ה'. ואחר החטא שקלקלנו נעשה כל המלחמה בכח שמיעה. דכתי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. זה ב' בחי' שמיעה ועשי'. ועתה תלוי הכל בשמיעה:



תרנ"ו

נסמך פרשה זו לג' רגלים. דכמו הסנהדרין שהם עיני העדה על כל נפשות בנ"י. כמו כן הג' רגלים מאירים על כל ימי השנה. לכן נידונים בהם בפסח על התבואה בעצרת על פירות אילן בחג על המים. וכמו כן במקום ירושלים ובהמ"ק שנק' מורי' שמשם הוראה יוצאה לכל העולם. ובאמת אלה השופטים יש מזה בכל נפש ישראל בפרט שאין לך אדם שאין לו שעה ובשעה זו צריך לתקן כל הזמנים. וכמו כן בנפש הנשמה דנה את הגוף והארת הנשמה אינו שוה בכל האברים. שיש אבר שהנשמה תלוי' בו וכמו ה' חושים ואלה האיברים מנהיגים את כל הגוף ומצות שופטים תתן לך היא גם בכל נפש בפרט:

בפסוק תמים תהי' עם ה"א כי הגוים כו'. ובמד' תנחומא ונתנך ה' לראש כו' והיית רק למעלה כשאתה צריך לשאול שאל מלמעלה ולא מלמטה כאוב מארץ כו'. הענין הוא כי לכל הדברים יש שורש למעלה וכל מעשה בראשית בטבע היסודות כל זה נמשך אחר שורש עליון כמ"ש במד' בראשית (כל) [*הן] אלה קצות (הארץ) [*דרכיו] ע"ש. אבל בנ"י שניתן להם התורה שבה נברא העולם ולכן נק' ראשית לכן יש להם דביקות למעלה ממעשה בראשית. זה לראש ולא לזנב כי כל הטבע בכלל זנב. ואיש ישראל כולל כל העולמות ונשמתו חלק אלקי ממעל והגוף יש בו מהטבע וד' יסודות. והרשעים כל חכמתם במעונן ומנחש הכל בחכמות הטבעיות ובזה מחזקים כחות הגוף ומתמעט בהם כחות הנשמה. ואנחנו צריכים להתחזק רק בתורה ולהעלות הנפש אל השורש ובזה מתחלש כח הגוף. תמים תהי' עם ה' זה חלק אלקות והי' תמים. וחלק הגוף אין בו השלימות אדרבא כפי חסרון השלימות בו כן מתרבה התמימות כמ"ש במילה התהלך לפני וע"י המילה תהי' תמים. ובאמת כל הכשפים נעשה מתערובת טו"ר ע"י חטא אדם הראשון בעה"ד טו"ר. כמ"ש בס' התיקונים. אבל בנ"י שניתן להם אח"כ עשרת הדברות זה הי' התיקון לעשרה מאמרות להיות מבורר טוב בלא רע. לכן לא נחש ביעקב. ואחז"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. פי' בינה מבין דבר מתוך דבר כי מכל אלה הדברים יודעים החכמים שורש הדברים למעלה בתורה. ולכן היו חז"ל יודעים בכשפים. וזה ג"כ פי' והיית רק למעלה. פי' אפי' כשתעסוק בדברים שלמטה תהי' רק למעלה ולא למטה להתדבק תמיד בשורש הדברים שלמעלה זה פי' תמים תהי' שלא להיות נפרד מן השורש כי כל התועבות האלה נכרתין מן השורש ואתה תמים תהי' עם ה"א כנ"ל:



תרנ"ז

במדרש אל תהי' מלגלג בדין שהוא א' מעמודי עולם על ג' דברים העולם עומד על הדין אמת ושלום. כי הנה מאחר שעל אלו הג' העולם עומד בוודאי הם חוץ ולמעלה מן העולם. כדאיתא כולא שקרא כולא קטטא. וכן המשפט לאלקים הוא. רק שהקב"ה נתן אלה הג' לבנ"י בכח התורה. כי בחי' אמת היא דבר שאין לו הפסק ועוה"ז שהוא בטבע ויש לו תכלית אינו אמת. רק לבנ"י ניתן האמת כמ"ש תתן אמת ליעקב לכן הוא עדות שהם בני עוה"ב ושאין להם הפסק. וכן השלום של הקב"ה שהשלום שלו אבל לבנ"י ניתן להם חלק בזה השלימות לכן נקראו השולמית שיש בהם כח השלום. ובמד' כי תקרב אל עיר כו' וקראת אלי' לשלום הה"ד ותגזר אומר כו' שמשה רבינו ע"ה פתח בשלום ע"ש. והענין הוא הגם שהיא מצוה ממצות התורה לקרוא בשלום אבל הוא המצוה שבנ"י מצדם יקראו אל השלום כמ"ש וקראת אלי' לשלום כי יש להם כח לקרב אומה כמ"ש בורא ניב שפתים כו' שלום לרחוק ולקרוב. ובכח התורה שניתן לבנ"י ותגזר אומר ויקם לכן נק' השולמית כנ"ל. וכן המשפט ניתן במתנה לבנ"י כמ"ש ואה"מ אשר תשים לפניהם. והנה כתי' כאן בכל שעריך כו' לשבטיך. מה ענין לשבטיך. ויתכן לרמוז כי המשפטים הם בכח השבטים דיש תורה ומצות חקים ומשפטים. תורה מצות חקים הם בין אדם למקום. והם בחי' הג' אבות. ומשפטים שבין אדם לחבירו הוא בחי' השבטים. ולכן בחושן המשפט היו חקוקים שמות השבטים ונשא אהרן כו' משפט בנ"י כו'. וזה בכל שעריך כי הי"ב שערים בכח הי"ב שבטים י"ב גבולין הם שערים הקרובים ביותר לבנ"י. וזהו סמיכות הפרשה ג"פ יראה בכח האבות שנתראו לפנים. אבל שערי השבטים הם בכל א"י. לכן היו י"ב שערים בהר הבית שאלה הי"ב מתרחבין והולכים ומאירין לכל א"י. [ויתכן לומר במ"ש במדרש שהמשפטים נבחר מזבח שהוא רק בזמן שמקדש קיים ע"ש. והמשפטים לעולם והוא כמ"ש שאע"פ שתמו זכות אבות זכות שבטים לא תמו כי הארות האבות א"י להתגלות רק בכח המקדש. אבל הארות השבטים בכל שעריך כנ"ל]:



תרנ"ד

בפסוק תמים תהי'. כ' בפרשת מילה שניתנה לא"א ע"ה התהלך לפני והי' תמים. כי בעוה"ז אין נמצא השלימות כי הטבע מכסה הפנימיות. וכמו כן הערלה באדם. ובהסרת הערלה בא א"א ע"ה אל התמימות. וכן הוא כפי מה שיוצאין מן הטבע זוכין אל השלימות וזה ניתן לבנ"י הנהגה עליונה שלמעלה מן הטבע. והנה הגוים אל מעוננים וקוסמים ישמעו כי הם תחת הטבע לכן חכמות שלהם מצד הטבע. אבל אתה לא כן נתן לך כי הנהגת בנ"י למעלה מן הטבע בכח התורה ולכן כל כחם אדרבא ע"י ביטול הטבע נתחזק כחם. וכמו שחכמת האומות והתחזקם בכח הטבע כי זה קיומם. כמו כן כחם של בנ"י בביטול הטבע. כ' אני לדודי ודודי לי אני לדודי הוא ביטול הטבעיות לבטל כל הכח אל הש"י וזה אינו בנמצא רק בבנ"י וכמו כן דודי לי שמה"ט יש התגלות אלקותו ית"ש לבנ"י מה שאין בנמצא לשום אומה. וכפי מה שפונין בנ"י עצמם להיות קדושים ומוכנים להקב"ה כך חל אלקותו ית"ש עליהם. זה נביא מקרבך כו' שע"י השתוקקות בנ"י לדבר הי' זוכין לנביאים. ובמתן תורה יצאו לגמרי מן הטבע כמ"ש אמרתי אלקים אתם וזכו לשמוע הדברות ונשאר מזה הכנה לדורות אל הנביאים. ועתה בעוה"ר שנחסר זה ההשתוקקות אין עוד נביא. ואיתא בספרים כי חדש אלול רומז לפסוק אני לדודי כו'. כי מ' ימים אחרונים נתרצה לנו הקב"ה מתוך התעוררות הרחמים של משה רבינו ותשובת בנ"י. דאיתא מה ראשונים ברצון כך אחרונים ברצון דכ' כימים הראשונים אך הראשונים היו ברצון הקב"ה בעצמו. ואחרונים נתרצה הקב"ה לנו כמ"ש מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים. לכן כ' אחר פסוק זה יפה כו' רעיתי כתרצה ואיתא במדרש כתרצה כשאתם מתרצים לי כד את בעיא לא בעית מליף כלום ע"ש. פי' שבכל עת יכולין בנ"י לעורר רצון העליון בהתעוררות תשובה. ולפי שבימים אלו נתקיים בפועל ממש. לכן הימים מסוגלים לזה בכל שנה:



תר"ס

כי אתה בא כו' ל"ת לעשות כתועבות הגוים כו' ובגלל התועבות כו' מוריש א' מפניך תמים תהי'. עיקר התמימות היא להיות בכל דבר שלמטה דביקות בחלק שלמעלה ואיש ישראל צריך להיות כל מעשיו למטה כמו שנעשה למעלה. וכן במילה כתיב התהלך לפני והי' תמים דיש ערלה בבחי' עולם שנה נפש. וכמו הערלה בגוף שהיא יתרת שאין דוגמתו למעלה בשורש העליון בקדושה. ולכן הוא מום וחסרון בגוף ובהסרת הערלה נעשה תמים. כמו כן יש בעולם דברים יתירים שאין בהם שורש בקדושה למעלה. לכן נק' כשפים שמכחישין כח שלמעלה פי' שהם דברים שאין בהם שורש וא"ת מהיכן בא יתרת זה בוודאי כל זה נעשה ע"י חטא הראשון שנמשך הערלה בעולם שנה נפש. אבל בנ"י חלק ה' עמו ניתן להם המילה והתורה ללמדם איך שיהיו כל מעשיהם למטה מתאימים לשורש שלמעלה. לכן ניתן להם א"י ובהמ"ק שהם המקומות המכוונים למטה מול הקדושה למעלה. לכן בגלל התועבות האלה מוריש אותם מא"י. וכן בזמן ניתן לבנ"י שבתות ויו"ט שהם ימי תמימים וזה שנק' שבת שלום. והנה צריכין לקבל נשמה יתירה בש"ק הרמז כמ"ש במ"א כמו שיש ערלה בגוף והיא יתרת שאין בה רוח קדושה. מול זה בנשמה נתעלה שורש הנשמה מה שאינו מתלבש בגוף כי אלקים עשה האדם ישר בנשמה וגוף וע"י החטא נתעלה שורש הנשמה וניתוסף בגוף יתרת. וצריך איש ישראל לקבל בש"ק נפש רוח נשמה יתירה. והם בבחי' מעשה דיבור ומחשבה שהשבת מסייע להיות כח הנר"נ שולטין על הגוף כי מעשה דיבור ומחשבה נעשין בהשתתפות הגוף בנר"נ ובנ"י מכוונים בשבת שיגבור אור הנשמה על הגוף במחשבה. ואור הרוח בדיבור. ואור הנפש במעשה. להיות הנר"נ יתירים ומתגברין על השתתפות הגוף. וכח זה מסייע לאדם גם על ימי המעשה:

בפרשת המלחמה כי תצא למלחמה כו' וראי' כו' עם רב כו' ל"ת מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ. ואח"כ כ' וקראת אלי' לשלום ובמד' דורש על מרע"ה ותגזר אומר ויקם שיהי' קריאה לשלום. והענין הוא כי בנ"י שיצאו מא"מ להיות צבא מלחמה להלחם עם אויבי ה' כמ"ש יצאו כל צבאות ה'. וכתי' וחמשים עלו מזוינים זה הכח נטלו בנ"י ביצ"מ שנק' עבדי ה' ללחום מלחמות ה'. אך בקבלת התורה זכו בנ"י לבחי' בנים ובזה הכח יכולין לקרב מן האומות הראוים לזה וזה כח התורה עוז לעמו יתן יברך א"ע בשלום. כמ"ש בורא ניב שפתים כו' שלום לרחוק ולקרוב לכן מייחס זה הכח אל מרע"ה שר התורה. ובאמת עבד מוכן למלחמת המלך ואין בידו לחדש דבר. אבל בן יכול לקרב מי שרוצה. וב' הכחות האלו נמסרו לבנ"י ביצ"מ ובקבלת התורה. וב' אלו יש מהם בכל איש ישראל והם בחי' ימי המעשה בחי' עבד. וש"ק יום מנוחה ושלום בחי' בן כנ"ל:



תרס"א

בפסוק תמים תהי' עם ה"א. דכ' הצור תמים פעלו. שלא הי' שום מום ופסולת בעולם. רק ע"י חטא הראשון נתערב פסולת ובקבלת התורה הי' מוכן להיות תיקון השלם וע"י חטא העגל שוב נעשה פסולת וע"ז כ' שחת לו כו' בניו מומם שנעשו בעלי מומין. אבל בכח התורה שנקראת תמימה יכול איש ישראל להיות תמים. וכל הקוסמים ומעוננים הכל בא מזה הקילקול של חטא הראשון. ובנ"י יצאו מן הכלל בקבלת התורה ז"ש כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן כו'. ואע"פ שלא נשארו ישראל בזו המדרגה כמ"ש אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם תמותון אעפ"כ נביא מקרבך כו' כאשר שאלת כו' בחורב. ונשאר התיקון ע"י הנביאים. וגם עתה שאין לנו נביאים כח הנביאים הוא בכתב בנביאים וכתובים. וההוגה בדבריהם יכול לבא אל התמימות. ובנ"י יש להם חלק בזו הצורה דכ' הצור תמים פעלו דיש ב' יצירות ובבנ"י כ' עם זו יצרתי לי שהם זוכין לצורה הפנימיות שהיא בחי' הצור תמים וע"ז כתי' כלך יפה כו' ומום אין בך. וז"ש תמים תהי' עם ה"א להיות לו חלק בזו הצורה הפנימיות וצורה זו מתגלה בש"ק לכן נק' שבת שלום שהיא בחי' הצור תמים:



תרס"ב

שופטים וש' תתן כו' בכל שעריך א"ה כו' נותן לך לשבטיך דכ' אמת ומשפט שלום ש' בשעריכם ומזה דרשו חז"ל על ג' דברים העולם קיים על הדין ואמת ושלום. וכתי' בשעריכם וכן כתי' שעריך אשר ה' כו' נותן לך. כמ"ש במ"א כי אלה הג' הם למעלה מעוה"ז שהוא עלמא דשיקרא ודקטטה וגם בדין אחז"ל שראה הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים בדין. אבל בנ"י בא"י הי' להם אחוזה באלה הג'. שהוא המקום שבחר בו הש"י ויצא מכלל העולם הזה ויש בה הארה מעולם העליון והם השערים שיש בכל עיר ישראל פתיחות שער מלמעלה וירושלים ובהמ"ק למעלה מכולם. ולכן כי יפלא ממך דבר כו' וקמת ועלית כו' שזה בחי' האבות. וכל ערי ישראל בחי' של השבטים כמ"ש לשבטיך. דארץ ישראל על דינא קיימא. ולכן כתי' השמרו לכם כו' ועצר את השמים ולא יהי' מטר כי הוא בדין. ולכן אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושבי' היא כיון שאין תחתונים יכולין לעמוד בדין. אבל באמת א"י הי' מסייע לבנ"י להיות זוכין בדין. ובנ"י יצאו מזה הכלל. וזה עצמו שדרשו חז"ל עלה במחשבה לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדה"ר. כי בוודאי ישראל הם שעלו במחשבה והם יכולין לעמוד בדין והקב"ה שיתף מדה"ר להיות מרחם על כל העולם בעבור ישראל והם יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו:

בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים כו' מעוננים וקוסמים ישמעו ואתה לא כן כו'. במדרש תנחומא והיית רק למעלה ולא תהי' למטה כשאתה רוצה לשאול שאל מלמעלה ולא מלמטה דכת' רוח בני האדם העולה כו' למעלה ורוח הבהמה היורדת כו' למטה. כי באמת הגוף מן האדמה ולכן ניזון מן האדמה. והנשמה מלמעלה ומקבלת חיות מלמעלה. ואיתא צדקים במיתתן קרוים חיים. פי' שממשיכין החיות מן הנשמה גם אל הגוף. כי הגוף נק' מת שסופו למות אבל הצדיקים עתידין להחיות לפי שהם מביאין החיות גם אל הגוף וע"ז כ' חי חי כו' יודך פי' חי בנשמה חי בגוף. והרשעים להיפוך בחייהן קרוין מתים כי גם הנשמה מתבטלת אל הגוף ומאבדין כח הנשמה ולכן כל הנהגתם גם הנפש שבהם מלמטה. ולכן אל מעוננים וקוסמים ישמעו שכל אלה המעשים מהטבע שלמטה. אבל בבנ"י כ' והיית רק למעלה פי' רק שגם הגוף יהי' למעלה וזהו בחי' תמים כמו שעשה האלקים את האדם ישר כמו שהי' קודם החטא ובקבלת התורה קיבלו בנ"י זה התמימות כמ"ש בני עליון כולכם. פי' אפי' חלק הגוף. וזה הכח נשאר אצל הנביאים ככל אשר שאלת כו' בחורב כו' ומ"מ אפי' אחר החטא כח קבלת התורה מאיר לבנ"י וע"ז כ' ה' אורי וישעי אורי כמו שהי' בקבלת התורה ולוחות הראשונות שהיו הלוחות מעשה אלקים לפי שגם גופות בנ"י היו מזוככים כמו הנשמה. וישעי הוא אחר החטא כי הגוף צריך ישועה כמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' היינו בחי' בינוני שיש בו מהארת הנשמה אבל חלק הגוף עוד לא ניתקן וכמו כן אורי בשבת יומא דנשמתין. וישעי בימי המעשה:



תרס"ד

בפסוק אשימה עלי מלך כו' שום תשים כו'. ובמד' אין דנין את המלך מלפניך משפטי יצא שאין ברי' דן את המלך אמר הקב"ה אני חשבתי שלא יהי' עליכם אימת מלכות כו'. דהנה מינוי המלך הוא בעבור שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אבל אם היו יראים את ה' לא היו צריכין מלך. וה' אלקיכם מלככם. אבל כשחסר יראת ה' צריכין מלך כמ"ש יהי מורא שמים עליכם כמורא ב"ו. עלובין בני אדם שצריכין ללמוד יראת ה' מיראת ב"ו. וע"ז כתי' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה מה שצריכין ללמוד יראת ה' מיראת אנשים. ולכן המלך קיבל יראת ה' רק מן התורה כמ"ש וקרא בו כו' למען ילמד ליראה את ה'. וכן היו מוכנים כל בנ"י להיות יראת ה' על פניהם מתוך התורה. ולכן העמדת המלך הוא מצוה ומ"מ הוכיחם שמואל הנביא ע"ה במה שביקשו מלך כי אם הי' יראת ה' בלבם לא היו צריכין מלך. רק אם רואים שחסר להם היראה ואמרת אשימה עלי מלך. אז היא מצוה כדי לקבל יראת ה' מתוך יראת המלך. כי באמת מלכותך מלכות כל עולמים. וכל שם מלך הוא בעבור שמתוך יראתו באין ליראת ה'. ואיתא בגמ' לעולם ירוץ אדם לקראת מלך ואפי' מלכי האומות שאם יזכה יבחין כו'. פי' שמכל יראת מלך באים ליראת ה' אבל אין כל הסיבות שוין כי ע"י מלכי אומות באים ליראת העונש. אבל ע"י מלכי ישראל באין ליראת הרוממות מצד כי בחר בו ה' הי' נופל אימת המלך על האדם ומזה בא ליראת הרוממות של הקב"ה וב"ש. וכמה ירדנו עשר ירידות לא זו שצריכין מלך ב"ו עוד משתעבדין למלכי אומות ואפי' לעבדי המלך ב"ו. וכולי האי ואולי נזכה להיות מורא שמים עלינו כמורא ב"ו. והנה באמת בנ"י נק' בני מלכים. כי כל איש ישראל צריך להיות עליו יראת הרוממות עד שממנו יפול יראת ה' גם על אחרים כמ"ש וראו כל ע"ה כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך. וכ"כ ירא את ה' בני ומלך דרשו חז"ל על אברהם אבינו ע"ה שירא אותי ועשיתיו מלך ובו נתקיים הדבר בשלימות שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל ברי' כמ"ש בעבור אברהם שקראך אדון בעולם לכן נק' מלך כי זה שמקבלין ע"י מלכות שמים הוא נקרא מלך: