פתיחת התפריט הראשי

שבת תשובהעריכה

תרל"ד

שבת תשובה פ' וילך כי כשלת בעונך. זה נאמר לכל איש ישראל. ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה. וכמ"ש אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ונק' מכשול. וז"ש עד ה' אלקיך. חיות אלקי שיש בכל איש ישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש ולא נאמר כו' אלקינו למעשה ידינו שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלי' בשבת קודש. כדכ' ויכל כו' וישבות כו' אף שלא ברא ביגיעה עולמו רק כמ"ש ז"ל שבחול נעשה ע"י מלאכה בבחי' מלאכים ושלוחים וצמצום כחו ע"י כמה אמצעיות. ובש"ק מתיחדין ומתדבקין כולם בשורש העליון. ואיתא במד' כי אור הגנוז לצדיקים לא נגנז עד אחר שבת בראשית. אף שחטא המליץ שבת שלא יהי' נגנז עד מוצאי שבת ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת יוכל להיות התגלות אף למי שנתרחק. כי מתגלה נקודה הפנימיות שגנוזה בכל איש ישראל. כמ"ש ועמך כולם צדיקים. וכ' אור זרוע לצדיק כנ"ל:

איתא בגמ' זדונות נעשין זכיות כו' כאן מיראה כאן מאהבה. ויש להבין כיון ששניהם שבו למקומם ושורשם מה הפרש בסיבה שבאה התשובה על ידה. אך האמת כי בלי אהבה אי אפשר לשוב. רק דכתיב אוהבם נדבה ופרש"י ז"ל שאף שאין ראוין אתנדב לאהוב אותם. והוא דבר פלא איך שייך נדבה לאהבה. איברא שגם על זה יש משפט ומדה במדה. מי שמקרב עצמו אף שאינו יודע איך. רק מגעגע לשוב להשי"ת ומתנדב עצמו אף שאינו יודע איך להתקרב. כמו כן השי"ת מתנדב לאהוב אותו. ונמצא השב מיראה השי"ת מקרבו ומתנדב לו אהבה בלבו. אבל מי ששב מאהבתו הוא גדול יותר. גם עשי"ת ושבת תשובה הוא ב' תשובות הנ"ל. בש"ק מאהבה. ובחול מיראה:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'. ומ"מ אמת הוא כי כשיש השראת השכינה אין מגע נכרי לאדם כדכ' וראו כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אך כי [*אין] אלקי בקרבי כו' כשאדם נופל מבטחונו בהשי"ת ואומר כי [*אין] אלקי בקרבי עי"ז מצאוני כו'. ולזאת נכתב פרשה זו שיחזק האדם עצמו לבטוח בהשי"ת. ולהאמין כי הוא שוכן בקרבנו. ועי"ז יהי' התגלות שמו ית' עלינו להיות נשמר מכל דבר רע ח"ו כנ"ל:



תרל"ה

ב"ה שבת תשובה האזינו פותח שער לדופקי בתשובה. כי עיקר התשובה להמשיך חיות מחדש שעי"ז יכול לתקן כל הקלקולים שנעשה ברי' חדשה. ולכן צריך להיות מקודם בטל לגמרי. כדמיון תהו ובהו חושך. אחר כך ויאמר אלקים יהי אור. כן בע"ת צריך לידע שאין לו מציאות וקיום רק מה שהשי"ת יתן לו. ואותיות תשובה הוא תהו ובהו וש' מרומז על חושך. ואח"כ נפתח לו השער הפונה קדים שנאמר עליו יהי' סגור. ודופקי בתשובה מכלל שהוא סגור. ולכן בשבת קודש נקל לשוב בתשובה דביום השבת יפתח:



תרל"ו

בשם אא"ז מו"ר ז"ל שהגיד עמ"ש פותח שער לדופקי בתשובה כי הם האבות אברהם יצחק ויעקב נקראו דופקי בתשובה. והדברים עתיקים דפח"ח. ומסתמא ע"י מידותיהם יכולין גם אנחנו להיות בכלל דופקי בתשובה. והוא מ"ש קחו עמכם דברים שע"י התורה בדחילו ורחימו וז"ש עמכם כי כל מצוה ותורה שהוא בדחילו ורחימו נשאר ממנו רשימה בלב האדם ועי"ז זוכין לתשובה כנ"ל:



תרל"ז

ב"ה משבת תשובה פ' וילך הפותח שער לדופקי בתשובה. בוודאי היא מ"ש לשקוד על דלתותי ובמד' דלת לפנים מדלת. והוא השער החצר הפנימית כו' ששת ימי המעשה כו' סגור וביום השבת יפתח. וכפי מה שהאדם דופק בימי המעשה. מכלל שנקרא דופק הוא שער הסגור. ועי"ז הדפיקה בחול הקב"ה פותח להם שער בשבת. וגם בימי המעשה נוכל לעורר בחי' השבת כמו שכתבנו במ"א לדייק הלשון ביום השבת יפתח. דהול"ל יהי' פתוח. רק הפירוש שהשבת הוא מפתח לפתוח ההסגר גם בימי המעשה, כי שבת מעלה ימ"י המעשה לשורש עליון. שהוא מעין עולם הבא והוא התשובה שחוזר הכל לשורש העליון. וכ' אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה' כו' פי' אם כל מבוקשי האדם רק אחת, יכול לעורר בחי' השבת תמיד. כמו לעתיד יום שכולו שבת. אעפ"כ בוודאי יהי' הפרש בין ימי המעשה לשבת, לחזות בנועם ה' הוא בשבת. ולבקר בהיכלו הוא בימי המעשה. שצריכין עבודה כמו שהי' גם קודם החטא לעבדה ולשמרה כו':

בפסוק ואעידה בם את השמים ואת הארץ כו' אדוני מו"ז פי' שע"י בנ"י נתברר כבוד שמים במעשה בראשית שבנ"י מבררין מ"ש השמים מספרים כו'. והוא בשבת קודש שנקרא סהדותא שבנ"י מעידין כי בו שבת כו'. וי"ל עוד פי' ואעידה לשון עדי וקישוט כי בנ"י עושין קישוטין לשמים וארץ. וב' הפירושים אחד. כי ע"י העדות שמבררין שהכל מהשי"ת. עי"ז שמים וארץ מעלין חן לפני הבורא ית' כמ"ש וירא כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כו'. וזה החן שהוטב בעיניו זה מקיים כל הבריאה. ומזה נעשה השבת. כמ"ש אח"ז יום הששי ויכולו כו'. וכ"ז ע"י עדות ישראל. וכ"כ ישראל אשר בך אתפאר. ויאמר לי עבדי אתה כו' הוא על ימי המעשה בחי' עבודה. וע"י העבודה בימי המעשה נתקיים התפארת בשבת כי כל מעשה ימי החול יש להם עלי' בשבת:

בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשין שגגות דכ' שובה ישראל כו' כי כשלת כו' נעשין זכיות כו' לא קשיא הא מיראה הא מאהבה כו' ע"ש. וקשה למה לא ביקש הנביא מבני ישראל לשוב מאהבה שהוא יותר טוב. אכן וודאי מקודם צריכין לשוב מיראה כי היתכן שהחוטא ישוב מאהבה. מהיכן בא לו אהבת הבורא רק ע"י התשובה מיראה השי"ת נותן לו בחי' אהבה במתנה כמ"ש אוהבם נדבה. והאמת כי תשובה מיראה היא בימות החול ועי"ז זוכה לשוב מאהבה בש"ק. ואיתא במד' אשר אור הגנוז שראה הקב"ה שאין כדאי להשתמש בו בעוה"ז וגנזו אעפ"כ נתעכב האור עוד כל יום השבת ע"ש. שזה כח השבת שיוכל גם עוה"ז לקבל הארה שלמעלה. כמ"ש שהוא מעין עוה"ב אף כי עוה"ב היפוך מעוה"ז. והוא באמת ע"י נשמה יתירה השורה בשבת. שגם היא מעולם הגנוז כי בה לא הי' החטא. לכן יכולין בשבת לקבל מאור הגנוז. והוא כפי מה שמתקנים בחול כך יכולין לקבל הארת הנשמה יתירה בש"ק כנ"ל:



תרל"ח

ש"ת פ' האזינו כבר פירשנו בפסוק ימצאהו בארץ מדבר. אם ארץ למה מדבר ומדבר למה ארץ. אמנם וודאי זאת עיקר הישוב מה שאדם מבין כי הגוף וזה העולם היא החומר וצריך הוא למצוא הצורה שהוא תיקון הפנימיות. לא כן הרשעים שמדמין בנפשם כי הם בשלימות הגמור. והם מאבדים העולם. אבל מי שהוא מבקש הצורה אז זוכה אח"כ להתיקון. ובימי המעשה הוא הארץ מדבר. אח"כ יסובבנהו הוא בשבת קודש בזכור ושמור. שמור פורס סוכת שלום זה יסובבנהו. ויבוננהו בזכור שהוא הדעת שיש לכל איש ישראל בש"ק אח"כ יצרנהו הוא בחי' הצורה פנימיות העולם כנ"ל. ולכן נק' זאת הפרשה שירה. כי נאמר בו כל סדר תקון הבריאה. להודיע כי בנ"י צריכין לקרב ולתקן כל הברואים. כמ"ש חלק ה' עמו שהם חלקו של הקדוש ברוך הוא מכל הברואים שהם הצורה של כל העולם וזהו יצרנהו כאישון עינו ודו"ק:

שובה ישראל עד ה' אלקיך. פי' כי לעולם יש תשובה אף מי שהוא צדיק עד ה' אלקיך פי' עד להיות מרכבה אליו ית' ממש. וכפי תיקון החטא בתשובה צריכין אח"כ לשוב בתשובה מחדש. וכן לעולם. וכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה. אם כבר יתקרב האדם וישוב לה'. מהו ונשובה. אכן הוא הדבר אשר דברנו. כי באמת עיקר התשובה אחר תיקון החטא והתקרבותו לה' אז צריך לשוב. והם ב' התשובות מיראה ומאהבה. כי מקודם צריכין לשוב מיראת החטא לבקש רחמים להתקרב אל הבורא ית'. ואח"כ כשזוכין להתקרב צריכין לשוב ע"י בושה מגודל חסד ה' שמקרב החוטא. וע"ז נאמר ונשובה כו'. וב' התשובות הם בימי המעשה ובש"ק. וכבר כתבנו מזה במ"א:

במדרש פסיקתא עד ה' אלקיך השי"ת עד בדבר כו'. שהוא מפרש עד לשון עדות ע"ש. וביאור הענין שוודאי יש הרהורי תשובה בכל איש ישראל והשי"ת בוחן לבות וכליות ואיתא עד שלא נוצרה המחשבה בלב השי"ת מכיר בה כו'. וזהו נאמר ג"כ על מחשבה טובה שאעפ"י שאין אדם יכול להטות עצמו לגמרי לתשובה. אעפ"כ מועיל היגיעה להטות הלב במה שאין ניכר לאדם עצמו. והשי"ת עד על תשובה זו. וזהו ג"כ לשון הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות. פי' יודע תעלומות אף מה שנעלם מעיני האדם עצמו כמ"ש: גם יש לפרש מאמרם ז"ל עד ה' אלקיך כי וודאי כפי מה שאדם שב בתשובה כראוי זוכה אח"כ לקבל מלכות שמים כראוי. וזהו עד ה' אלקיך שצריך האדם לשוב עד שיוכל לקבל אלקותו ית' כראוי ואז קבלת אלקותו ית' הוא עדות על התשובה כנ"ל:

איתא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו'. הטעם כיון שקלקל ע"י התשובה לכן אין מספיקין בידו. ויש ללמוד מזה ג"כ למי ששב בתשובה על ידי יראת חטא שירא פן יכשילהו היצה"ר שנית. נמצא ע"י החטא שב בתשובה. אין מספיקין בידו לחטוא ומצילין אותו מן החטא כנ"ל:



תרל"ט

שבת תשובה האזינו בגמ' השב מאהבה זדונות נעשין זכיות. ויש להבין מהיכן בא האהבה קודם התשובה על החטאים. אכן ע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה. דכמו דיש אהבה לכנס"י ואין מים רבים של האומות יכולין לכבותה. כמו כן יש מזה בכל נפש מישראל ג"כ. וכמ"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שהם ע' נפש. ומזה יש ע' שרשים בנפש כל איש ישראל. ולעומת זה התנגדות מע' אומות ונקודה פנימיות טמונה בלב שאין נכבה לעולם כנ"ל. וזה ניתן לבנ"י במתנה ביצ"מ כמ"ש בזוה"ק שיצ"מ הי' נגד חמשים שערי בינה. וזה הקדמת יצ"מ לכל התורה שהשכל והדעת של כל איש ישראל לעולם לא יוכל להבטל לגמרי ח"ו. ולכן יש תשובה לעולם רק נשאר המלחמה בהמדות ומעשים שהם ז' מדות ומזה נעשה ע' מיני הסתרות כנ"ל. וע' בתקונים תיקון ל"ב מענין זה. ולכן בשבת שהוא אור ז' הימים בנקל לבוא לתשובה:

בהפטורה כל תשא עון וקח טוב. יש לפרש מה שנעשה מכאן ולהבא. שצריך האדם לבקש שיתקבל לפני הבורא ית' בתשובה. כדי שיוכל לעבוד לפניו בטהרה. וכמ"ש עמך הסליחה למען תורא:

אוהבם נדבה פרש"י אתנדב לאהוב אותם. וזה יפלא להשיג בעיני בשר רק לפניו ית' שהתנדב אהבת הברואים וברא עולמו. כמו כן מתנדב לאהוב השבים לפניו בתשובה. ומ"מ י"ל גם בזה מדה במדה כמ"ש ואהבת את ה"א בכל לבבך. ומקשין הפילוסופים איך שייך ציווי על אהבת הלב. אבל כמה תשובות בדבר. א' כי המגעגע לבוא לאהבה זו מתהפך הלב לאהבתו ית'. וכמו כן הפרעון ע"ז התשוקה לבוא לאהבה זו. השי"ת משלם מדה במדה להתנדב אהבה להם. וגם כי באמת נמצא בלב איש ישראל אהבת ה' רק ע"י הנקיון מגשמיות והתרחקות דברי עוה"ז מוציאין האהבה מכח אל הפועל. וכמו כן נמצא אהבת הבורא ית' לבנ"י עמו וחלקו. רק החטאים והעונות מבדילין. לכן כתיב כי שב אפי ממנו כו' ממילא מתעורר האהבה כנ"ל:



תר"מ

ב"ה משבת תשובה בפסוק שובה ישראל עד ה"א. כי עיקר התשובה כשנתעלה האדם אחר תיקון החטא ומחזיק בתשובתו. וז"ש עד ה' אלקיך כי צריך אדם לשוב למקומו הראשון ששורש בנ"י חקוקים תחת כסא הכבוד. ובוודאי אחר מדריגות רבות שכבר הוא צדיק גמור. עדיין צריך לשוב להיות חוזר לשורשו העליון. וז"ש שמגעת עד כסה"כ. וברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לדבר הזה. ומהתימא לומר שאינו נק' תשובה עד שיעיד עליו דא"כ לא שבקת חיי. אכן המכוון הוא כי התשובה צריך להיות עד מדריגה זו. והיינו ביטול הבחירה לגמרי כי בוודאי צדיקים זוכין בעבודתם עד שנקח מהם כמעט כל הבחירה. כיון שבוחרים בזה ובדרך שאדם רוצה לילך כו'. וזה באמת יהי' סוף התיקון כאשר ישובו כל בנ"י באמת. וזה כוונת הרמב"ם כי התשובה אין לה שיעור והפסק עד שיעיד יודע תעלומות כו'. ועל תשובה זו אמרו שמביאה רפואה לעולה בביטול הבחירה לגמרי. וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הצדיק לא עבר במקומות האלה ובע"ת מתקן כל הדרכים המקולקלים. ולכן עיקר התשובה בשבת שכל אדם יש לו עלי' בש"ק. לרמוז למ"ש כי עיקר התשובה בהיות האדם מתוקן ואיננו עוד בתוך לכלוך החטאים כנ"ל:



תרמ"א

בפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה. והם ב' מיני תשובה מיראה ואהבה. ובהיות האדם מלוכלך בחטא א"א לשוב מתוך אהבה רק מיראה. ואז צריכין סיוע משמים כמ"ש הקדמונים כי השי"ת מסייע לבעל תשובה. וזה השיבנו. אבל השב מאהבה מתקרב בעצמו מתוך אהבת הבורא ית' שבוער בו וא"צ עזר. והרמז נח הי' צריך סעד לתומכו ואברהם אבינו לא הי' צריך סעד כי זה מיראה וזה מאהבה. וענין ב' התשובות כמו שמתחילה יש סור מרע ועשה טוב. כן תשובה מיראה בחי' סור מרע שמבקש להתנקות מלכלוך העונות. אבל מאהבה הוא בחי' עשה טוב ועל ידי שהעונות מעכבים האדם מלהתדבק בו ית' לכן מבקש התשובה כדי שיוכל לחזור לבחי' עשה טוב. וז"ש חדש ימינו כקדם הוא דביקות השורש שיש לבנ"י בו ית'. כדכ' חלק ה' עמו. ולכן בשבת קודש בנקל לשוב יותר. כי מתעורר השורש של בנ"י כמ"ש וביום השבת יפתח וכמ"ש במ"א. וזה ענין נשמה יתירה שיש לבנ"י בשבת שהוא כח השורש שאינו תלוי בעבודת האדם. לכן נקראת יתירה שהיא יותר מכפי זכות ועבודת האדם וזה הכח אינו נאבד ע"י החטא לכן יכולין לשוב בשבת קודש. וכתיב ישובו יושבי בצלו הוא רמז על שבת דאיתא פורס סוכת שלום עלינו כו':



תרמ"ד

ב"ה ש"ת בקיצור בפסוק שובה ישראל כו' כל תשא עון וקח טוב פרש"י למדנו דרך טוב ע"ש עוד פירושים. והכל ענין אחד דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וזה הי' אחר תיקון אדם הראשון ששב בתשובה. והנה טוב הוא בחי' צדיקים גמורים. טוב מאוד הוא בחי' בעלי תשובות שאמרו חז"ל שבמקום שהן עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. וז"ש כל אשר עשה היינו שהקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות וראה שבסוף יהי' מתוקן הכל. ובכח זה יש לכל בעל תשובה להתחזק ולומר קח טוב. הואיל והכל הי' צפוי לפניו ית' וראה שיש בזה ג"כ טוב הצפון. ולכן לעולם יש תקנה. רק שצריכין רחמים שיתגלה הדרך איך למצוא הטוב אחר החטא. וזה הבקשה שיורנו דרך הטוב. ולכן בימים אלו נפתח שערי תשובה ע"י שפעל אדם הראשון במה ששב בתשובה. דכמו שע"י חטא האדם נשאר המיתה לכל באי עולם. מכש"כ שבכח תשובתו נשאר התעוררות תשובה בכל הדורות. וחז"ל דרשו עשרה לשונות רחצו הזכו כו' על עשי"ת. פי' שכל יום מאיר ומסייע לאלה העשרה תיקונים רחצו הזכו כו'. ולכן ביום העשירי לכו כו' ונוכחה כו' כשלג ילבינו והוא ביוה"כ שהוא למעלה מן הטבע. ולכן מתענין להיות כמלאכי השרת דאיתא תשובה קדמה לבריאת עולם. והיא הכנה שיוכל בעל תשובה לבטל כל הטבע ולא יעכב הטבע למי שבא לשוב בתשובה. וכן הרמז עשרת ימי תשובה וימי הבריאה הם רק ז' ימים ואלה העשרה ימים הם הנהגה למעלה מהנהגת שבעה ימי בראשית. ולכן צריך בע"ת עזר עליון כמ"ש יעזוב רשע דרכו היינו עזיבת המעשים לשנות מעשיו לטובה אח"כ לשוב על המחשבות כמ"ש ואיש און מחשבותיו. אח"כ וישוב אל ה' אח"כ וירחמהו:

בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות כו' כשגגות כו' כאן מאהבה כאן מיראה. ביאור הענין עפ"י פלוגתא דאיתא בגמ' חד אמר נושא וחד אמר כובש. ומסתמא הכל אמת לפי השבים. דלפעמים מתעורר האדם בתשובה ע"י היראה מעוצם קלקולים שנעשה על ידי החטאים ומתחרט מאוד על מעשה החטא. וכמו כן נחלש למעלה הפגם שנעשה מהחטא וזה נושא עון שהחטא נעשה קל כשגגות. ולפעמים מתעורר האדם בתשובה ע"י אהבה שמתפעל איך בכח אדם במעשים טובים לעשות נ"ר למענה ועי"ז מתחרט על החטא שעי"ז אין בכחו להתדבק בתורת ה' ומצותיו. ואז הזכיות והמעשים טובים שעשה עד עתה כמו שהם חשובים בעיניו ומתפעל בהם כך מתעלין למעלה כי כל הנהגה שלמעלה תלוי ברצון האדם למטה. וזה כובש שכף הזכיות מתעלה ומתגדל ומכריע. וממילא כיון שע"י החטאים בא לתשובה ועי"ז התעורר אהבה למצות ה' והוסיף כח בהזכיות. נמצא ממש זדונות נעשין כמו זכיות שעי"ז הוסיף כח ועוז בהזכיות כנ"ל:



תרמ"ה

ש"ת פ' האזינו בפסוק שובו בנים שובבים דרשו חז"ל על תשובה מאהבה דיש בחי' בנים ובחי' עבדים. ועל שניהם צריכין לשוב בתשובה. ועל זה מבקשין השיבנו אבינו לתורתך שהוא הבחי' בנים. שנבחרו בנ"י בכח התורה. וקרבנו מלכנו לעבודתך הוא בחי' עבדים. וגם בזה נתקרבו בנ"י יותר מכל האומות (עובדי ע"ז) והוא עבודת ביהמ"ק שהי' מיוחד לנו [לעבוד] להשי"ת. ועל ב' אלו מבקשין תמיד שיבנה ביהמ"ק ותן חלקנו בתורתך. ועל ב' אלו כתיב תבחר ותקרב. בחירה הוא התורה. וקריבה הוא תפלה וביהמ"ק. וכתיב על התשובה כי המצוה הזאת לא נפלאת היא. לא בשמים הוא. א"כ מיירי מאותה בחי' שהיא נעלמה מעיני כל חי. רק ממך לא נפלאת שהוריד לנו מרע"ה תורה מן השמים. ולא רחוקה. מעבר לים. הוא בחי' עבד שבזה יש שייכות לכל. רק שיש בו ריחוק וקירוב שבנ"י הם קרובים אליו ית' בעבודה מיוחדת להם כנ"ל. ועל ב' אלו כתיב דרשו ה' בהמצאו הוא התורה בחי' שהי' נעלם ולעתים היא במציאות. קראוהו בהיותו קרוב הוא עבודה ותפלה שלעתים שערי תפלה פתיחות ויש התקרבות בהם. בפיך ובלבבך לעשותו זהו הג' זמנים. ר"ה יוה"כ סוכות. בחי' תשובה ותעלה וצדקה. בדיבור ומעשה ומחשבה. שעשרת ימי תשובה כוללים כל חלקי התשובה. ושבת תשובה הוא התשובה מאהבה בחי' בנים ותורה כדאיתא שבת יעשה כולו תורה ובו ניתנה תורה לישראל. והוא בפיך ובלבבך. ובימי המעשה הוא לעשותו בחי' עבדים כנ"ל:



תרמ"ז

בענין שבת תשובה. דעיקר התשובה הוא ע"י הדעת כמ"ש וידעת היום והשבות כו'. פי' ע"י שמתברר אצל האדם כי ה' הוא האלקים ואין חיות וכח נמצא בלתי מהשי"ת ממילא נופל בושה על האדם ושב ורפא לו. כמ"ש שובה כו' עד ה' אלקיך. לברר כי הכח שלך מה'. וזהו שכתבו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ. יתכן לפרש כי השי"ת מלא כל הארץ כבודו רק ע"י החטא כ' עונותיכם מבדילים. וע"י התשובה מתגלה כבוד מלכותו ית' בכל מקום. ולכן בש"ק שנק' סהדותא ומבורר אצל בנ"י כבוד מלכותו ובא להם הדעת כמ"ש בש"ק לדעת כי אני ה' לכן השבת מסייע אל התשובה:

קחו עמכם דברים כו' כי בכל איש ישראל נמצא דברי תורה כמ"ש חז"ל בפסוק הבן יקיר כו' מדי דברי די דבורי שנתתי בו. וע"י החטא נסתר הארת הדיבורים הנ"ל. וע"י התשובה מתבררים. וז"ש אמרו אליו כו' תשא עון כו' ועי"ז וקח טוב. הטוב שנמצא בלבות בנ"י. ופירוש עמכם דברים הדברים אשר עמכם:



תרמ"ח

ענין עשרת ימי תשובה כמ"ש ז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ולכן לעולם יש רק ששת ימי המעשה ושבת. ועתה יש עשרה ימים והיינו שמתגלה הארת הג' ראשונות שהם נקראים ימי קדם. ואמת כי השבת יש בו מג' הראשונות ג"כ. וזה הרמז בג' סעודות ג' פעמים היום דכתיב בשבת שמאיר בו ג' ימים הראשונים. ואלה הג' אינם מתגלים בימי המעשה כדכ' ששת ימי המעשה יהי' סגור. והטעם כי בימי המעשה יש תערובות. וכן כתיב ערב ובוקר. ובשבת שהוא מעין הימי קדם לא כתיב בו ערב. ומה"ט הם ימי תשובה כי אין שם מגע החטאים. וזהו שורש התשובה לשוב להתדבק בשורש שאין החטא פוגם שם. לכן השבת מסייע אל התשובה לעולם. וכתיב בשבת זכרון למעשה בראשית ולכאורה אינו מובן כי אדרבא כל מעשה בראשית הכנה להשבת. רק שהשבת הוא הזכר והפנימיות של מעשה בראשית. ויובן יותר עפ"י מ"ש חז"ל בראשית נמי מאמר הוא והוא שזה המאמר אחד שבו הי' יכול העולם להבראות כדאיתא בפ"ה דאבות. שהוא השורש שהכל מתאחד שם רק שנברא בעשרה כדי להיות בחירה כו'. אבל השבת זכרון למעשה בראשית פי' לכללות העשי' שהוא באחדות וראשית הנ"ל והבן. רק בעשרה ימים אלו הקב"ה וב"ש בחסדו מגלה בהם בחי' הימי קדם. הגם שא"י להתגלות רק ע"י שמתגלה בהם הי"ג מדות שהם לפנים משורת הדין כדכ' נושא עון ועובר על פשע. ואיתא בספרי קודש כי הקדושה מתגלה ושובר המחיצות של ברזל ואין החטאים מעכבין מלהתגלות כי רב חסד הוא. ולכן בימים אלו העת לשוב לפניו ית' כי החטאים אין מניחין לבוא לתשובה רק ע"י שחסדו ית' גובר בימים אלו בזה נותן יד לפושעים להתדבק בתשובה. ואיתא וכל מאמינים שהוא פתוחה ידו. ובכל השנה מבקשין פותח את ידך. רק הוא עולם התשובה ושם הפתח פתוח רק שהשפע צריך להתלבש בעשי' וז"ש את ידך. אבל בימים האלו שפתח התשובה מתגלה גם בעולם העשי':



תרנ"א

קחו עמכם דברים כו' כי הנה עיקר התשובה הוא לתקן השליחות שנשתלח האדם לעוה"ז. וכתיב כאשר ירד הגשם כו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה כו' כן יהי' דברי כו' כל הפסוק. והקב"ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם בעולם מכח אל הפועל לעשות בהם פירות ואז ישוב בשליחותו לפניו ית'. והוא נשמת אלקי כמ"ש רז"ל הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין וכ"כ ואשים דברי בפיך. והנשמה צריכה לתקן המעשים והגוף כמ"ש כי אם הרוה כו' הארץ והולידה כו'. ואז תשוב הרוח אליו ית'. ולכן שבת מיוחד לתשובה ע"י שיש בשבת עלי' מכל מעשה ימות החול שהוא מעין יום שכולו שבת שאז ישובו כל הדברים אליו. וכשאדם חוטא אין הנשמה יכולה לעלות כמ"ש לא ישוב כו' ריקם כו'. ולבעל תשובה השי"ת מסייע שהדברים יעשו פירות. וז"ש אהי' כטל כו' ויך שרשיו כלבנון ילכו יונקותיו כו' כל פרשת ההפטורה. הכוונה שיוכל להוציא מכח אל הפועל שיתקנו הדברים כל הגוף להפריח ולהצמיח לעשות פירות כנ"ל:

בפרשת דרשו ה' בהמצאו כו' כי לא מחשבותי כו' כאשר ירד הגשם כו'. הענין לידע ולהאמין כי הקב"ה שהוא נעלם מכל אעפ"כ הוא מחי' ומנהיג הכל. וכמו כן דברי תורה שהם שמותיו של הקב"ה ומתלבשין באותיות התורה שלפנינו להחיות התחתונים והוא כמו הגשם והשלג היורד משמים והוא מרוה הארץ ומוליד ומצמיח להוציא הארץ מכח אל הפועל מעשי'. כן הוא כל הנהגתו ית' ששולח עזרו מקודש ובנ"י מאמינים בזה לכן יש להם לשוב אליו ית' בהיותם יודעין כי הכל בא מאתו ית' לכן ישוב אל ה' וירחמהו. ויתכן לפרש כי לא מחשבותי בדרך אעפ"י. ולכן שבת מסייע לתשובה כי בו נפתח חיות הפנימי ( שער הפונה ) קדים. וז"ש ביני ובין בנ"י אות כו' וינפש. פי' שבשבת נמשך חיות ונפש להחיות כל מעשה בראשית. ובנ"י זוכין לזה הדביקות ע"י שמבטלין כל מלאכה בשבת קודש כדי להתדבק בשורש מושכין משם חיות חדש. וזה עיקר התשובה. ואמרו חז"ל אלו שמרו ישראל שבת אחת נגאלין. הרמז שבת אחת להיות כל הרצון תמיד לשבות ולהיבטל אל השורש. כמ"ש אחת שאלתי כו' שבתי. ואמרו חז"ל בהמצאו הוא בעשי"ת. כי פי' בהמצאו בזה המציאות שהמציא לו כביכול הקב"ה בזה העולם בזה יש לבע"ת כח לשוב כמ"ש לעיל. וזה הדרך מתחדש בר"ה זה היום תחלת מעשיך ודו"ק:

בפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. דאיתא במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והטעם כיון שבתשובה עצמו חטא ועי"ז דרך התשובה נתרחק ממנו. ומדה טובה מרובה וא"כ מי שחוטא בשגגה ובמחשבות זרות שסופן להביא לזדונות ועבירות בפועל. ואם מתעורר בתשובה על כל אלה. כדי שלא לבוא לעבירות. וז"ש איש און מחשבותיו שעדיין לא חטא וע"י פחד החטא שב מקודם. מצילין אותו מן החטא. שהרי החטא גרם לו התשובה ותיקון מחשבותיו לכן נתרחק מן החטא:



תרנ"ב

הפותח שער לדופקי בתשובה אמר אמו"ז ז"ל כי האבות הם נקראים דופקי בתשובה ודפח"ח. כי הם הקרובים ראשונים אל התשובה כידוע. והנה עיקר התשובה הוא לחזור ולהתדבק בהקב"ה. כמ"ש חז"ל עד כסה"כ עד ה' אלקיך. והאבות הן הן המרכבה אשר השכינה שורה עליהם וכל איש ישראל צריך לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי כמ"ש בתנא דב"א. וזהו עיקר התשובה. ואיתא בפרקי דר"א אין ישראל עושין תשובה שלימה עד שיבוא אליהו שנא' והשיב לב אבות על בנים. א"כ זהו עיקר התשובה כשיהיו ישראל מתוקנים להשוות לבותם ללב האבות. ואיתא במדרשים כי תמה זכות אבות אעפ"כ לעולם מזכירין ברית אבות ע"ש. והיינו שע"י התשובה יכולין לחזור ולעורר זכות האבות. כי עיקר פי' זכות אבות הוא הבירורים והתקונים שעשו האבות והאירו וזככו את העולם לדורות. וכשגברו העונות ונכבה הארת הנ"ל תמה זכות אבות. אבל ע"י התשובה מעוררין אותן האורות והתקונים. ושוב מצאתי בפסיקתא מפורש כן שע"י תשובה זוכין לזכות אבות ע"ש בפרשת שובה ישראל. וכמו כן זכות קבלת התורה כשאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך חל אלקותו ית' עלינו לדורות. רק עונות מבדילין. לכן כתיב שובה כו' עד ה' אלקיך לחזור לעורר כח אלקותו ית' שחל עלינו. כי כל המתנות שנותנים משמים הם לדורות כמ"ש ז"ל משמים מיהב יהבו משקל לא שקלו. וכ"כ כאשר ירד הגשם כו' כן יהי' דברי כו'. פירוש שאותן הדברים עדיין ממתינים ומצפים לכל איש ישראל שיזכה ויתקן מעשיו ויקבל אותן הדיבורים וע"ז כתיב קחו עמכם דברים:

אמרו חז"ל בפסוק מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. כי תפלה דומה למקוה פעמים פתוחה פעמים נעולה ושערי תשובה לעולם פתוחים כים. ואלה השערים הם ג"כ בלבות בני אדם כי לתפלה אין כל עתים שוים אבל לתשובה בכל עת יכול אדם לקרב עצמו לתשובה. כי תפלה הוא בקשת צורכי האדם לכן עונותיו מבדילין. ותשובה הוא הביטול אליו ית' ובהסתלקות נגיעת האדם אין דבר מסתיר בפניו. וב' אלו הם ענין ימי המעשה והשבת. כי בימי המעשה הוא בחי' תפלה. אבל בשבת הוא עליות הכל אל השורש. ולבטל כל המעשים. לכן אין מתפללין בשבת בקשת צרכי האדם והוא בחי' התשובה בלבד לבקש התדבקות בשורש העליון. לכן ביום השבת יפתח כתיב. כי שערי תשובה לעולם פתוחים כו' לכן בשבת בנקל לשוב בתשובה. ובאמת בתשובה עצמו יש כמה מדריגות. וכתיב קרעו לבבכם ואל בגדיכם. הרמז הוא כי הגם שע"י צומות וצעקות יכולין לקרוע הבגדים הצואים ולהסיר עונש העונות. אבל עיקר התשובה לתקן שורש הרע בלב להפריש לב טוב מרע. וזהו קרעו לבבכם לזכות אל לב חכם לימינו:



תרנ"ג

אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. פי' דיש כמה מדריגות בתשובה. לכן נקראו עשרת ימי תשובה. וצריכין לשוב לתקן פגם הנפש במעשה. והרוח בדיבור. והנשמה במחשבה. וכשמגיעין לתשובת הנשמה שם אמרו שמגעת עד כסה"כ. ובשבת תשובה העיקר בבחינת הנשמה שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא. כי בשבת אין מבקשין צורכי הגוף רק צורכי הנשמה. והנה איתא בגמ' שע"י תשובה מיראה עונות נעשין כשגגות וע"י תשובה מאהבה נעשין כזכיות. וב' בחי' אלו [הם] תיקון האדם לכפר על עונותיו. ויש עוד תשובה למעלה מזה ונק' תשובת אמת לשמו ית' כי יש לך אדם שירא מעונש ושב. ויש מי שמשתוקק לחזור לדבוק בו ית' ושב מאהבה להסיר מסך העונות שיוכל לחזור לדבוק בו ית'. והוא בחי' יראה ואהבה מדות אברהם ויצחק. ויש מי ששב מצד האמת שמבין גודל זה החטא שעשה נגד רצונו ית'. ומצד שמבין האמת לאמיתו הוא שב ומתנחם. והוא בחי' יעקב תתן אמת ליעקב. וכתיב בי' ושבתי בשלום אל בית אבי זה תשובה בשלימות שגדול עליו צערו של אביו ושוכח רצון עצמו ורוצה לשוב להתרצות לפני אביו שבשמים. וכל המתחיל לשוב בתשובה זוכה לעלות ממדריגה למדריגה כמ"ש פותח שער לדופקי בתשובה. והם שערים בנפש. כמ"ש נודע בשערים בעלה פי' בזוה"ק לפום שעורין דלבא שיש חמשים שערי בינה ואלה השערים נפתחים ע"י תשובה. ולכן אחר עשרת ימי תשובה יש יוה"כ שבת שבתון שכולל כל שבתות השנה והוא שער הנ' משערי בינה. ולכן השבת מסייע אל התשובה שהוא זכר ליצ"מ שביציאת מצרים יצאו בנ"י משערי טומאה ונכנסו לשערי בינה. ויש להתחזק בשמירת שבת תשובה שהוא שבת ראשון בשנה מעין מ"ש חז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. ובכל שנה יש סדר חדש. ולכן כששומרין שבת ראשונה אין הסט"א שולטת אח"כ. ועיקר התשובה הוא בכח התורה כמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש. כמו שכל הבריאה הי' ע"י התורה. כן מתקנים כל הפגמים ע"י התורה. וז"ש קחו עמכם דברים ושובו. וזהו הלומד ע"מ לעשות לתקן הכל ע"י התורה ונשלמה פרים שפתינו ע"י העסק בתורה מתקרבים אליו ית' כמו ע"י הקרבן:



תרנ"ד

לימי תשובה כתיב דרשו ה' בהמצאו ואמרו חז"ל אלו עשי"ת שהוא נמצא וקרוב לכל קוראיו. דאיתא במד' פ' אמור אמרות ה' אמרות טהורות דלא כאמרות בו"ד היום כאן ולמחר בקבר. אבל אמרות ה' טהורות לפי שהוא אלקים חיים ומלך עולם ע"ש כל המאמר דתחתונים צריכים ב' מאמרות. והענין הוא דבבריאות העולם כתיב אלקים שהי' ע"י צמצום בטבע. ואיתא במשנה במאמר אחד הי' יכול להבראות כו' והוא בראשית דהוא מאמר אחד. אבל נתלבש בעשרה מאמרות להיות שכר ועונש. אבל מ"מ דבריו חיים וקיימים. ולכן ע"י תשובה יכולין לחזור ולתקן לפי שהוא אלקים חיים. פי' חיים המקור כמו מים חיים. ולכן שם הוי' לא נאמר במעשה בראשית דכתיב אני ה' לא שניתי. ורק לבנ"י יש דביקות בשם הוי' בכח התורה שהוא עץ חיים. ולכן בקבלת התורה כ' אנכי ה' אלקיך יחוד שם הוי' באלקים. והוא בחי' אלקים חיים ומאמר אחד. וע"ז אמרו חז"ל לא יחדתי אלקותי רק עליך. ועל זה כתיב ה' האמירך. וע"ז כ' שש אנכי על אמרתך אמירה יחידית. על אמרתך שיש לבנ"י דביקות למעלה מעשרה מאמרות. שהדיברות למעלה מעשרה מאמרות. ובעשי"ת מתגלה בחי' אלקים חיים ושם הוי' לכן דרשו ה' בהמצאו. וכן בשבת מתגלה שם הוי'. וכ"כ בזו"ח כי אחר פרשת ויכולו כתיב ביום עשות ה' אלקים כו' ומקודם לא כתיב רק אלקים ע"ש:

שבת תשובה כי השבת מסייע אל התשובה דכתיב דרשו ה' בהמצאו כו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם. פי' ע"ז צריכין לשוב כי רצונו ית' הי' שיהי' כל הדרכים ומחשבות של בנ"י דבוקין בשורשם וכמ"ש בכל דרכיך דעהו. דעת הוא התקשרות ודביקות. ומסיים הפסוק כאשר גבהו שמים כו' כן גבהו דרכי מדרכיכם. ולכאורה הוא כמו תלי תניא בדלא תניא שהרי דבריו ית"ש נעלה עד אין סוף יותר מגבהות השמים על הארץ. אבל הרי זה בא ללמד כי אם מעלין בנ"י מעשיהם ודרכיהם לשמים ממילא כתיב שובו אלי ואשובה אליכם. ואיתא בפסיקתא המשל מבן מלך שבוש לשוב לאביו ואמר אביו הרי גם אני שב ע"ש. דאיתא תשובה מגעת עד כסה"כ. והנה נשמתן של ישראל חקוקה תחת כסה"כ וכפי שלימות הכסא שבנ"י מבררין הצורה תחת כסה"כ אז כביכול הקב"ה יושב על הכסא כמ"ש יושב תהלות ישראל. נמצא כסה"כ המחבר וממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמו שבנ"י מבטלין הטבע ומתעלין לדבוק בשורש נשמתן כך כביכול הקב"ה מצמצם שכינתו להתקרב אליהם. ולזה הי' עיקר הבריאה. ובשבת כ' נתעלה וישב על כסא כבודו והוא מתנה טובה. ומה שצריכין בנ"י בימי המעשה לתקן מעשיהם להכין הצורה שיהי' הקב"ה יושב תהלות ישראל זה נעשה בשבת מעצמו. נמצא הקב"ה מתחיל לשוב אלינו בשבת מכש"כ שיש לנו לשוב אחר זה כמו שמבקשין השיבנו ה' אליך ונשובה. ובאמת בכל עשרת ימי תשובה כך הוא שהקב"ה נקרא מלך המשפט ויושב על הכסא לכן הוא זמן תשובה. ובשבת ביותר כמ"ש. ויש להתחזק מאוד בשבת תשובה שהוא שבת ראשון של השנה וכמ"ש ז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון כן הוא בכל שנה שנעשה סדר חדש וכפי שמירת שבת ראשונה זוכין לכל השנה. ואיתא השומר שבת כו' מוחלין לו כו'. דעיקר פגם העונות כמ"ש עונותיכם כו' מבדילים ביניכם כו'. ובשבת כתיב אות הוא ביני וביניכם והיא מבטל מסך המבדיל. לכן יכולין לשוב לפניו בתשובה בנקל יותר. ואומרים בקידוש באהבה וברצון הנחילנו. ויתכן לפרש שהם מדת צדיקים ומדת בע"ת. כי אהבה היא מצד מעשים טובים ודביקות הצדיק כפי מעשיו. אבל רצון הוא גזירה מכח איזה טעם שרוצה כך והקב"ה וב"ש רוצה בתשובה. ויש לרמוז מ"ש חז"ל אלו שמרו שתי שבתות מיד נגאלין שהוא שבת הגדול בחי' צדיקים. ושבת תשובה בחי' בעלי תשובות. באהבה וברצון כמ"ש:



תרנ"ה

אמרו חז"ל דרשו ה' בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה כי השי"ת בבריאות העולם כביכול עשה עצמו להיות נמצא בעולם. כי צריך כל איש לידע ולהאמין כי הקב"ה הוא נעלם ורחוק מכל רחוק וכמו כן הוא קרוב מכל קרוב וז"ש האלקי מקרוב אני כמ"ש במד' שהוא מקרוב ומרחוק ובחי' זה הקורבות נתחדש בבריאות עולם ובכל שנה מתחדש זה המציאות. ובאמת זה הקורבות היא באמצעיות תורה ומצות כדאיתא בשביל תורה שנק' ראשית. ולכן ע"י החטא וביטול תורה מתרחקין מזה הדביקות וע"י תשובה חוזרין לזה הדביקות. ובימים אלו מתחדש זה הדביקות וכדאיתא בפסיקתא שהקב"ה אומר אני שב אליכם ע"ש המשל. וכן הוא בפרטות דכ' שובו אלי ואשובה אליכם כי ע"י החטא מסתלק הארת הנשמה ולכן צריכין לשוב לתקן הגוף להיות מוכן לקבל הארת הנשמה. ושבת תשובה היא בבחי' הנשמה ובימי המעשה לתקן הגוף לב טהור ברא לי ועי"ז רוח נכון חדש בקרבי. ותשובת הגוף היא תשובה מיראה. ותשובת הנשמה מרוב התשוקה להיות נכסף לחזור להתדבק בו ית' כמאמר דהמע"ה השיבה לי ששון ישעך. ועל זה התשובה נאמר שובו בנים. ויש ג' מיני תשובות על מ"ע ומל"ת והתורה. וע"ז מבקשין השיבנו אבינו לתורתך והוא תשובה על התורה בחי' דיבור. קרבנו לעבודתך בחי' מצות עשה. והחזירנו בתשובה על החטאים בל"ת ובמחשבה. ותשובה על התורה הוא בחי' שובו בנים לכן אמרי' השיבנו אבינו לתורתך. והוא בחי' שבת תשובה:

בהפטורה דשובה תשא עון וקח טוב. כי בכל דבר יש תערובות טו"ר וצריכין לשוב לבער הפסולת ולהוציא הנק"ד שנתערבו בהחטא. וזהו למדו הטיב להטיב כדפרש"י שם. וע"י התורה שנקראת לקח טוב יכולין למצוא טוב הגנוז ונסתר גם בתוך החטא עצמו. וז"ש הקב"ה לקין אם תטיב שאת. וכמו שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות שהוא תערובת הרע כמו כן א"י לשוב רק כשזוכין לרוח טהרה מתוך התורה. ואז זה הטוב מעביר הפסולת ויוכל להוציא טוב הגנוז:



תרנ"ח

כמו שהחטא הוא בשיתוף הגוף והנפש כן צריך להיות התשובה. ותשובת הגוף בסיגוף תענית ותשובת הנפש ע"י הבושת. והוא התשובה בשבת כדאיתא ירא שבת ירא בשת. ואיתא בגמ' מי שאין לו בושה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני כדכ' למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. א"כ נראה כי זה הבושת א"י לפגום אפילו ע"י חטאים ועונות וז"ש תהי' יראתו כו' לבלתי תחטאו שלא יפגמו זה הבושת. לעולם. רק הגוף מכסה זה הבושת ע"י החטאים ובשבת שבו ניתנה תורה יכולין לשוב ע"י הבושת הנטוע בתוכינו. והנה השבת מסייע לתשובה שהוא רומז ליום שכולו שבת ואז יתוקן הכל. וכתיב אמרו אליו כו' קח טוב פרש"י תודה דכ' טוב להודות. פי' לך נאה להודות כי כל הדברים שנראין תמוהים בעוה"ז ולעתיד יתברר הכל כי הי' הכל הכנה ועצה לטובה דכ' מגיד מראשית אחרית כו' עצתי תקום. ואיתא במד' וארא חפצי אעשה שחפץ להצדיק בריותיו ה' חפץ למען צדקו כו'. ולבסוף יחזירו כולם לטובה כדכתיב אז אהפוך כו' שפה ברורה כו'. ולכן שיר של יום השבת טוב להודות כי ביום שכולו שבת יתוקן הכל ובנ"י מאמינים גם עתה זאת ובכח זה יכולין לשוב. וכן הפסוק עצמו מביא זה לתשובה כמ"ש כאשר ירד הגשם כו' ושמה לא ישוב כו' עשה כו' אשר שלחתיו כו' פי' שכל רצונו ית' יתקיים בודאי וסוף הכל ישובו. לכן בכח הזה יכול אדם לעורר בתשובה כי העומד להיות כאלו עשה. זה וקח טוב:

עוד השבת מסייע לתשובה דאמרו חז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד. פי' כי צדיקים מקיימים העולם כדכ' צדיק יסוד עולם. אבל בע"ת מושכין דרך חדש למעלה מן העולם כדאיתא תשובה קדמה לעולם. וכ"כ חכמות בנתה ביתה כו' חצבה עמודי' שבעה כו' ואח"כ מי פתי יסור הנה שהוא בחי' תשובה למעלה משבעה עמודים. ושבת יש בו מאור שלמעלה משבעת הימים מעין עוה"ב עלמא דחירות שאין הפגם מגיע שם. לכן היא מסייע לתשובה:



תר"ס

בפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך קחו עמכם דברים. התשובה מיוחד אל בנ"י בכח אנכי ה' אלקיך שיחד שמו ית' עלינו בקבלת התורה. ובכח התורה יכולין לשוב אליו ית"ש כדאיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה ולכן ע"י התורה יכולין לחזור ולהדליק נר מצוה מאור התורה. והשי"ת הכין התורה לתקן על ידה כל הקלקולים מאחר שהתורה האומן שבו נברא הכל מכש"כ שיכולין לתקן הכל ע"י התורה. כדאיתא שאמר האומן לעשותו כלי אני יכול ולתקנו איני יכול בתמיה. וכתיב כה דברי כאש שמבער כל הפסולת וכפטיש יפוצץ סלע פי' מהרש"א בפ"ד דסנהדרין סלע הוא מטבע והצורה של האדם מגשמיות הטבע והיצה"ר התורה מבטלו ונותן לו צורה חדשה ע"ש. וכתיב מגיד מראשית אחרית כו' ומקדם א"ל נעשה אומר עצתי תקום כו' חפצי אעשה פי' במד' שחפצו הוא להצדיק בריותיו. פי' עצתי תקום שהתורה מקים האדם מאשפה עד לשמים לכן נקראת ראשית שמרומם האדם עד השורש והראשית. ולכן קדמה התורה לעולם ונברא הכל ע"י התורה כדי שיוכל לתקן הכל על ידי התורה לכן מקדם העשי' הקדים התורה. קחו עמכם דברים שבנ"י הם כלים לקבל תוכחת התורה דברים נקרא כשנתפעל האדם על ידיהם ואיתבר ואתכפיא אל הדברים. ובאמת זה כחן של ישראל שנקראו בנים. דכ' בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה. פי' שאין לו דביקות לקבל הדברים. אבל בנ"י הם מוכנים לדברי תורה וזהו קחו עמכם דברים. לכן שבת מיוחד ביותר לתשובה כי בו נפתח שער התורה ונפתחים לבות בנ"י לקבל התורה. לכן בשבת לחם משנה רמז לתורה שבכתב ושבע"פ שנתגלה בו טעמי תורה. ונפתח בו לב איש ישראל לקבל דברי תורה. לכן שבת ביני ובין בנ"י אות כו' שהיא עדות על ישראל כמו שנפתחים למעלה שערי תורה דבשבת ניתנה תורה וזה קריאת התורה בשבת. ובו נפתחים לבות בנ"י אל התורה ובשבת נקראו בנים. דיש בבני ישראל בחי' עבד ובן. עבד בימי המעשה ובן בשבת קודש:

ויש להתחזק בשבת תשובה שהיא שבת הראשון בשנה כדאיתא אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. ובר"ה שנעשה סדר חדש על כל ימי השנה כשמקבלין שבת ראשון כראוי מתוקן כל השנה. כי גם חטא הראשון הי' בזה כי האדם נברא בששי כדי שיכנוס לשבת מיד ובעוד שלא בא השבת חטא האדם. ולכן ע"י שמירת שבת יכולין לתקן הכל. וצריכין לשוב על מה שחטאנו בשמירת שבת כי האדם צריך לזכור את השבת שלא להסיח דעת מן השבת כמ"ש זכור את כו' השבת שלא לשכוח לעולם את השבת. וכשמקבל האדם השבת כראוי ומשתוקק שלא לשכוח אותו אפילו רגע הגם ששוכח ע"י אונס אמרו חז"ל חישב אדם לעשות מצוה ונאנס מעלין עליו כאלו עשה. ובאמת השבת עדות על האדם כפי תיקון מעשיו כך זוכה לזכור את השבת ולכן אות היא:



תרס"א

שבת סהדותא אקרי שבנ"י מעידין בו על הבורא ית"ש ועדים צריכין לשוב בתשובה שיהיו כשרים לעדות כמו שמזהירין עדי הגט לתשובה. ובאמת זה עיקר תכלית איש ישראל שיהי' עד על הבורא ית"ש. וכפי תיקון מעשיו כך הוא מברר זה העדות כמ"ש כמה פעמים כי זה העדות אינו דוקא בפה אבל אתם עדי בעצמיכם. ולכן אמרו שומר שבת מחללו מחול לו. כי מאחר שזכה לשמור השבת כהלכתו ונכנס בזה העדות בודאי נתקבל בתשובה. וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך אל תקרי עד אלא עד לשוב אל זה העדות. וזה העדות הוא הדעת כמ"ש אתה הראת לדעת. והוא הדביקות באלקות שזה תכלית כל המצות להתדבק על ידם באלקות. וכמו כן להיפוך על ידי עונות נכרתין מזה הדביקות. ועיקר צריכין לשוב אל מה שנשכח אלקותו ית"ש מאתנו כמ"ש השמר פן תשכח את ה' אלקיך. ושבת יומא דזכירה שכל איש ישראל עכ"פ בשבת זוכר בו ית"ש וצריכין על כל פנים לשמור בשבת שלא לשכוח את ה'. ובזה נוכל גם בימי המעשה לזכור בו ית"ש. וזה עיקר התשובה כמ"ש אחת שאלתי מאת ה' כו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו':



תרס"ב

שובה ישראל עד ה"א קחו עמכם דברים. דכ' שובו בנים שובבים כו' כי אנכי בעלתי בכם. פירוש אנכי דעשרת הדיברות שנטע הקב"ה כח אלקות בנפשות בנ"י. וזהו גנוז ומוטבע בכל איש ישראל רק עונותיכם מבדילים. וכפי האמונה שמאמין האדם כי יש בו כח אלקות כך מתגלה אליו. ולכן נקרא הקב"ה אל אמונה שכפי האמונה שבאדם כך מתגלה בו. כמו שמצינו באבותינו על הים דכתיב ויאמינו בה' וזכו אח"כ לומר זה אלי. השיבנו ה' אליך ונשובה. פי' כדאיתא בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והשיב לא נאמר אלא ושב ולכן מבקשים השיבנו [ה'] אליך להתדבק בזה האלקות ששוכן עמנו ואז נשובה כביכול אני והוא:

עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות. ואיתא צדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. ואיתא במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הצדיקים מקיימים כו'. ובעלי תשובות חוזרין ומחדשין העשרה מאמרות. דמאחר דרשעים מאבדין העולם שנברא בעשרה מאמרות א"כ כשהרשע שב בתשובה מחדש העשרה מאמרות. ובתחלת השנה מתחדש הבריאה לכן עשי"ת מסייעין לתשובה שבע"ת צריך להתחדשות העשרה מאמרות:

והנה עיקר התשובה בכח התורה כמ"ש לעיל קחו עמכם דברים. ולכן בר"ה תקיעת שופר מעורר אותו הקול ששמענו בסיני אנכי. וזה קול דודי דופק לעורר הלב לתשובה אף עפ"י שאני ישינה במצות מ"מ עבירה מכבה מצוה ואינו מכבה תורה. כמ"ש ואנכי לא אשכחך שהיא נקודה טמונה בנפשות בני ישראל. וז"ש במדרשות וה' נתן קולו לפני חילו על תקיעת שופר. אכן צריך האדם להתעורר ע"י זה הקול כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שפי' בזוה"ק משברין התרועה כמ"ש יודע בהם אנשי סוכות. והרמז שמשברין לבם ע"י התרועה נק' יודעי תרועה ועי"ז נשבר כל הדינים גם כן. וכמ"ש בזוה"ק וישמע יתרו והלא כ' שמעו עמים ירגזון רק יתרו שמע ואתבר ואתכפיא. שזה נקרא שמיעה. כן בנ"י ראוין לתרועה שמשברין לבם ע"י התרועה ומתכפיין אל הבורא לכן נק' יודעי תרועה. ועי"ז באור פניך יהלכון:

מ"ש לעיל כי תשובה ראשונה אל ה' שהוא עמנו בגלות בחי' אל אמונה ע"ז נאמר ישובו יושבי בצלו. הגם דרש"י פי' שהיו יושבים בצלו מ"מ גם בגלות מאמינים בנ"י ונמשכין אחריו אעפ"י שאין צלו ניכר. כמו שדרשו חז"ל כתפוח בעצי היער שאין לו צל אעפ"כ בצילו חמדתי. ועי"ז זכו שנתגלה אח"כ כבודו ית"ש ונגלה עליהם בפרהסיא. כמו כן בגלות בצלו חמדתי אעפ"י שאין צלו ניכר. ולפי שישראל מאמינים בני מאמינים לכן ישובו יושבי בצלו ויזכו אח"כ (להעלות) [לעלות] עם השכינה כמ"ש ונשובה כמ"ש לעיל. וכ"כ כנשר כו' על גוזליו ירחף אח"כ ישאהו על אברתו ודו"ק:

שבת הוא תשובה מאהבה. דתשובה מיראה היא תשובת הרשעים מאימת הגיהנם. ותשובת הצדיקים הוא מתאוותם להתקרב אל ה' ולבקר בהיכלו בגן עדן. ותשובה זו גם אל הצדיקים כדאיתא כל אחד [נכוה] מחופתו של חבירו וסביביו נשערה מאוד. וכל חטא קל פוגם שלא יוכל לעלות במקום גבוה. וכל עובד ה' כשבא להתפלל ולהתדבק בו ית' ואינו עולה בידו מחמת פגם החטאים שב מאהבה זו שמבקש לבוא אל האהבה ואינו יכול. וז"ש גבי קין ואל מנחתו לא שעה וא"ל אם תטיב שאת. פי' שעיקר העבודה להרים הנפש. מתוך מאסר הגוף להתקרב אליו ית"ש. וזהו בחי' קרבן ובחי' תפלה והוא הסימן והעדות על מצב האדם. ואם תטיב יכול להגביה הנפש זה שאת. וגם ר"ת "אד"ני "שפתי "תפתח. ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ כשחסר לו המעשים טובים אז הפתח סגור לפניו וכ"כ שם בזוה"ק בראשית. וכמו כן בבוא יום השבת. ואז ביום השבת יפתח. והוא ג"כ סימן ואות לכל עובד ה' כפי מעשיו כך זוכה להארת השבת שהוא מעין עוה"ב. וכפי מה שמוכן אל עוה"ב כך מתדבק בהארת השבת. ולכן כשרואה שמרוחק מקדושת השבת צריך לשוב בתשובה כמ"ש בזוה"ק ירא שבת ירא בושת ולכן בשבת זמן תשובה מאהבה. והנה יש תשובה בבחי' הנשמה ובבחי' הגוף בחי' זכור ושמור. תשובה מיראה על החטאים והם מצד הגוף בחי' סור מרע מל"ת. ותשובה (מיראה) [מאהבה] על חסרון המעשים טובים ומיעוט הארת הנשמה שעיקר האדם נברא שתשלוט הנשמה על הגוף. וכ' האזינו השמים כו' ותשמע הארץ אמרי פי. השמים רומז להנשמה נשמ"ה גי' השמי"ם. והארץ חלק הגוף. לכן אמר יערוף כמטר על הכנעת הגוף. תזל כטל על הארת הנשמה. ושבת יומא דנשמתא והוא התשובה מאהבה מצד הנשמה כנ"ל:



תרס"ג

מפ' האזינו כתיב כאשר ירד הגשם כו' כן יהי' דברי כו'. א"כ בודאי ישובו בנ"י אל ה' ותורתו. וכמ"ש הרמב"ן בפרשת התשובה ושבת עד ה' אלקיך שהוא הבטחה כי לבסוף ישובו. ולכן לא למדו חז"ל שתשובה מגעת עד כסה"כ מפסוק זה שבתורה שהוא הבטחה שיחזור הקב"ה אותנו בתשובה. ולמדו מפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך שהוא תשובתינו מלמטה למעלה שגם בזו התשובה יכולין לגעת עד כסה"כ. וז"ש הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם. כי באותה הבחירה שבחר בנו הקב"ה ונתן לנו התורה דברי אשר שמתי בפיך הוא בחירה עולמית. והנה גם בנ"י בחרו בהקב"ה כמ"ש את ה' האמרת אבל בזה נעשה שינוים ע"י החטא. אבל אני ה' לא שניתי כתיב וזהו לא מחשבותי מחשבותיכם שאין בי שינוי רצון. ולכן בש"ק שהוא מעין עוה"ב ולבסוף ישובו בנ"י בודאי זה היום מסייע לתשובה. ואיתא אהבה שאינה תלוי' בדבר אינה בטילה עולמית ולכן מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה. כי הגם שאהבת בנ"י אל ה' ע"י תורה ומצות. אבל אהבת הקב"ה לבנ"י קודמת שהרי בשביל אהבה זו רצה לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצות. נמצא רצונו ית' ואהבתו לבנ"י אינה תלוי' בדבר. ולכן אפילו שחטאנו לפניו בתורה ומצות בתשובה יכולין לעורר האהבה הישינה שקודמת לתורה ומצות. והנה בתחילת השנה יש עשרת ימי תשובה ושבת תשובה. דכ' והחיות רצוא ושוב כי הבריאה היא התפשטות החיות והעשרה מאמרות בתוך הנבראים וצריך להיות חזרת החיות תמיד אל השורש כמ"ש רצוא ושוב. וזהו בחי' השבת בכלל כמ"ש וישבות ביום השביעי. וכן הי' מוכן אדה"ר קודם החטא לעלות למעלה ולירד למטה בלי השתנות. וכמו אליהו הנביא ע"ה עלה שמים וירד. ואחר החטא נתן לנו הקב"ה תורה ומצות שעל ידיהן נוכל לעלות ולהתדבק בו והחטאים מעכבין עלי' זו. וע"י התשובה יכולים לתקן הכל:

בשירת האזינו השמים (כו') ותשמע הארץ. כי האדם כלול מעליונים ותחתונים ובקבלת התורה נתעלו בני ישראל אל בחי' השמים זה חלק הראשון. אח"כ ירכיבהו על במתי ארץ היא ההרכבה בד' יסודות זה התיקון הי' בקישוי לפי שלא נכנס משה רע"ה עמנו לארץ ישראל. ולכן וישמן ויבעט ולעתיד יהי' מתוקן גם חלק הגוף. ומרע"ה נק' איש האלקים מחצה איש מחצה אלקים שהי' מתוקן כראוי. והנה בשבת קודש מאיר בחי' מרע"ה והיא מעין עוה"ב וכ' בי' והרכבתיך על במתי ארץ שבו גם חלק הגוף מתוקן. ולכן מצוה לענג הגוף ג"כ בשבת והוא נחלה בלי מצרים תיקון הגמור. וזהו עדות השבת שהוא זכר למעשה בראשית כמו שהי' קודם החטא וכמו שיהי' לעתיד:

ובזוה"ק זכור ימות עולם ימי המעשה שאל אביך זה הקב"ה ע"ש. דכתיב בכל יום וירא אלקים כי טוב א"כ בכל ימי המעשה האור גנוז בתוכם. וע"ז כתיב מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. וצריך האדם לחפש זה האור הגנוז בכל יום. וע"ז נתקן הג' תפלות שאל אביך ויגדך למשוך התחדשות אור הגנוז בימות עולם:



תרס"ה

שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך קרי לי' מכשול וקרי לי' עון כמו שדקדקו בגמ' מזה. אך יש ב' שמות לכלל ישראל יעקב וישראל. ובאמת שם ישראל לעולם אינו מתבטל לגמרי ומזה אמרו אעפ"י שחטא ישראל הוא כי יש חלק לכל איש ישראל בזה השם. והיא חלק הנשמה שמסתלקת כשאדם חוטא אעפ"כ יש בה כשלון ע"י עונות האדם ובגוף הוא עון ובנשמה חטא ומכשול. כן הוא בפרט כל איש ובכלל ישראל. והנה לכלל ישראל אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך וזה כולל כל התורה ומצות שכולם הם עצות איך להתקרב שיחול אלקותו ית"ש עלינו. ובעונות כתיב היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ולכן כלל התשובה שיחזור ויחול עלינו שם אלקותו ית"ש לכן יש עשרת ימי תשובה מול עשרת הדברות. קחו עמכם דברים הם עשרת הדברות שהם מתחדשים בכל יום כמ"ש אנכי מצוה אתכם היום. אבל כפי קיום התורה ומצות כך זוכין לשמוע. וז"ש תשא עון שלא יעכבו העונות. וקח טוב כמ"ש רש"י למדנו דרך הטוב. ויחדש לנו עשרת הדברות ואנכי ה' אלקיך. ולכן שבת שבו ניתנה עשרת הדברות מסייע אל התשובה כמו שכתוב אנכי כו' מוחה פשעיך פי' אנכי דעשרת הדיברות למעני כדי שתוכל לקבל הדברות: