שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ה

דרוש ה':עריכה

בענין השבת ויו"ט ור"ה וכבר ביארנו למעל' בענין השינוי והחילוק שיש בין השבת ליו"ט ולר"ה וע"ש ונבאר כאן עניינם בקיצור הנה שם נתבאר כי בבחי' היות שנוק' דז"א עולה ביום שבת בתפלת חזרת המוסף עד הכתר של או"א והיא שוה אליו עתה ממש בכל שיעור קומתו לכן קדושת השבת היא יותר גדולה מקדושת יו"ט אבל בבחי' כי ביום השבת היא מקבלת ההארה שלה ע"י ז"א לכן אין זה שלימות אלי' משא"כ בר"ח ויו"ט שהיא והוא שוין ויונקין מכתר א' ואינה מקבלת הארת' ע"י. אבל להבין זה צריכין אנו להודיעך ענין זה דע כי כל הזווגים שיש בזו"ן שכולם צריך שזו"ן יקבלו שפע והארה מן ט"ס דא"א ובכח זה יוכלו להזדווג אבל אין כל הזווגים שוים כי הנה בימי החול אז הז"א מקבל הארתו מן הנצח דא"א וכל בחינותיו של ז"א נכללין בקו הימין בנצ' דא"א ומלכות מקבלת הארת' מן ההוד דא"א וכל בתי' נכללות בקו שמאלי הוד דא"א ועי"כ אין זו"ן שוים כא' ובר"ח אז זו"ן משתמשין בכתר א' ר"ל ב' נכללים בנצח דא"א וכולם מקבלים הארת' בהשואה א' ואין יתרון לזכר על הנקבה ובשבתות אז עולין זו"ן עד הכתר דאו"א וזה נכלל באבא וזו נכללת באי' ואין ב' שוים בהשואה א' ולכן היא מקבל' הארת' ע"י וזהו הטעם שהשבת נקרא קדש ממש כמש"ה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם אבל הי"ט נקרא מקראי קדש לפי שביו' שבת ז"א מקבל מן הקדש דאו"א ונותן ע"י חלקה אל נוק' ונמצ' כי ז"א עצמו שהוא בחי' יום השבת נקרא קדש ממש אבל שאר הי"ט אינם עולים עד המקום שעלו ביום השבת אבל בכל יו"ט עולים כפי בחינתו כמ"ש ונמצא כי זו"ן שניהם אינם מקבלי' משם כמו בשבת ולכן הם מקראי קדש מזומנים מן הקדש אבל אינם קדש ממש לא היא ולא הוא ובי"ט אינם עולים זו"ן כמו בשבת עד כתר או"א אלא כל יו"ט הוא משונה ומובדל מחבירו לפי בחי' בענין עליית זו"ן כמ"ש בסוף הדרוש של יום שבת בענין השינוי שיש בין שבת ליו"ט ובין יו"ט לחבירו. ודע כי כפי בחי' עליית זו"ן באופן ההוא נכללין העולמות והענין הוא כי הנה ביו"ט של ר"ה עולין זו"ן יחד ב' בגבו' דא"א וב' נכללין שם ואפי' כל שאר הספי' אשר בא"א מגבו' שלו ולמטה כולם נעשין בחי' גבו' ועד"ז בשאר היו"ט כל א' כפי בחי'. ונבאר עתה עליית זו"ן ביום ר"ה הנה בליל ר"ה הראשונה נוק' דז"א היא בהיכל ק"ק דבריאה ובתפלת ערבית עול' עד מקום ספי' הגבו' שלה עצמה אשר בעו' האצילות ואז גם ז"א הוא עמה שם משתמשין בכתר א'. ובשחרית בתפילת לחש עולים הזכר והנקבה בספי' הגבורה של הזכר עצמו ובחזרה עולים שניהם בעטרא דגבו' אשר בדעת של הזכר עצמו. ודע כי לעולם כל בחי' חזרת תפילה היא בסוד חג"ת והם עולים למעלה בבינה ובמוחין. ובתפלת מוסף בלחש עולים שניהם בספי' הגבור' של אי'. ובחזרה עולים שניהם בספי' הבינ' של אי' אבל אינם עולים בדעת שלה ע"ד מ"ש בחזרת דתפילת שחרית והטעם הוא לפי שדעתן של נשים קלה ואין בהם בחי' דעת ולכן אינם עולים אלא בבינה שבאי' כי הנה היא נמשכת מספיר' הגבו' דא"א כנודע. ובמנחה בלחש שניהם הם למטה בספי' הגבו' של נוקבא דז"א כמו שהיו בתפי' ערבית. ובחזרה עולים שניהם בבינה של הנקבה עצמה אשר היא ג"כ נמשכת מצד עטרא דגבו' כנודע וגם בזה שייך טעמא דלעיל שמה שאינם עולים בדעת שלה הוא כי אין לה דעת כי נשים דעתן קלה:

בליל ב' דר"ה הנה נתבאר למעלה כי ביום א' דר"ה ננסרין כל הגבו' שיש מן הכתר דז"א עד החזה שבו וכולם ניתנו בכתר שלה כי שם הוא מקומה כנגד אחורי הת"ת והנה כבר הה' חסדים נתפשטו בז"א וכח הה"ג אשר מצד עטרא דגבו' שבה כבר הם מזומנים שם להכלל בה כי אז מתחיל ענינם ומציאותם והם שם עדיין בכח בראשה. והנה בתפי' ערבית דליל ב' עולים ב' בדעת שלה בגבו' הב' דעטרא דגבו' שבה והיא אותה אשר אח"כ עתידה להתפשט בספי' הגבו' סבה:

ופעם אחת שמעתי ממוז"ל דרוש זה הנז' ויש בו קצת שינויים ואמרתי לכתבם. בליל א' של ר"ה בתפילת ערבית אז זו"ן עומדים בספי' ההוד של ז"א עצמו האמנם להיות שאימ' מסתלקת מעל ז"א ונשאר ישן בסוד הדורמיטא כנ"ל בדרוש שקדם ולכן אין הנקבה מקבלת הארתה ע"י ז"א אלא מאימא עילאה בהיותה מחוץ דז"א ואמנם היא עומדת אז בהוד שלו והיא מקבל' שלא ע"י ואח"כ היא לוקח' ומקבל' ממנו בהיותו עומד בהוד שלו כנז'. ובשחר בתפילה דלחש שניהם בספירת הגבור' שלו. ובחזה שניהם בעטרא דגבורה שבדעת שלו. ובתפלת המוסף בלחש שניהם בספיר' ההוד דאימא. ובחזרה שניהם בספיר' הגבור' דאימא: