שער הכוונות דרושי הפסח דרוש ה

<< · שער הכוונות · דרושי הפסח · דרוש ה · >>

דרוש פסח ה

בענין גלות מצרים וענין פרעה כבר נתבאר אצלינו כי בגלות מצרים חזר זעיר אנפין להיות בבחינת קטנות ונסתלקו ממנו המוחין דגדלות ואז לא היו מתפשטים בו רק הֵ' חסדי'ם וְהֵ גבורות מבחינת הקטנות והם סוד הֵ' דמים טהורים וְהֵ' דמים טמאים שבאשה והם סוד מה שאמר הכתוב "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו'". והנה עשר הויות הם ה' חסדים וְהֵ' גבורות מצד אבא ועשר אהי"ה הם בסוד אחוריים העולים דם שהם עשר דמים הנזכרים הֵ' חסדים וְהֵ' גבורות מצד אימא. ואז פרעה שהוא סוד העורף ומצרים שהוא מצר הגרון היו יונקים משם בהיות החסדים והגבורות ההם בגרון וזהו מה שכתוב "מתבוססת בדמיך" - מֵ"ת בוססת - רוצה לומר כי הקליפה הנקראת מת שהוא אבי אבות הטומאה דרגא דְְּמותַא היתה בוססת ונאחזת בדמיך שבגרון רוצה לומר ב' דמיך שהם דמים טהורים ודמים טמאים ובצאת ישראל ממצרים שהוא ממצר הגרון ונתפשטו למטה בגוף אז נפסקו הדמים ההם ולא יוכלו פרעה ומצרים לינק מהם ואז החסדים והגבורות שהיו בתחילה בגרון ירדו ונתפשטו למטה בגופא דזעיר אנפין.

ונמצא כי ענין ליל פסח הוא בסוד המוחין דקטנות והם שלשה פעמים אלהים דיוּדין בחכמה ודההין בבינה ודאלפין בדעת אבל הא' בציור י'ו'י' הוא בחסדים והא' בציור י'ו'ד' הוא בגבורות. והנה המצה הוא בסוד שתי מוחין הנקראים חכמה ובינה ואף על פי שהם של קטנות אין שום אחיזה אל הקליפה ונקרא מצה שמורה כי הוא שמורה מן המזיקין וכמו שאמרו זכרונם לברכה על פסוק ליל שמורים הוא לה'. ולכן מצה היא בגימטריא ע"ב ס"ג שהם סוד חכמה ובינה שתי המוחין. ואמנם היו שלשה מצות לפי שאות הֵ' יש בה ג' ציורים - או ד' ו' או ד'י' או ו'ו'ו' כנודע. ושלשה ציורים אלו הם בהֵ' זו שבשם אלהים הנ"ל.

והנה כנגד ציור ד'י' אנו בוצעין המצה העליונה להמוציא שיעור כזית שהוא י' שלימה וכזית מן המצה הפרוסה שהיא סוד ד' כמו שיתבאר וכנגד ציור ד'ו' אנו בוצעין מצה האמצעית לב' וצריך שהחלק הא' יהיה יותר גדול כנגד הו' והחלק הב' יהיה יותר קטן כנגד ד' וכנגד ציור ו'ו'ו' אנו עושים זכר למקדש כהִלל כו' במצה שלישי שהיא רמז אל שלשה ו'ו'ו' הנזכר וכן הוא מצה שלישי. גם רמז שהיה כורך שלשה דברים ביחד שהם בשר הפסח ומצה ומרור כנגד שלשה וַוִין.

ואמנם מוח הדעת החיצונים מתאחזים בחסדים וגבורות אשר בו ולכן נאסרו החמץ והשאור כי החמץ הוא בחסדים והשאור אשר חימוצו יותר קשה הוא בגבורות כי שם מתאחזים יותר. והנה שְׂאֹר הוא חסר ו' והוא אלהים של הגבורות דקטנות במילוי יוּדין הוא ש' מן שְׂאֹ"ר והאחוריים פשוטים שלו הם ר' מן שְׂאֹר וכללות השם עצמו שהוא אלהים כפשוטו הוא א' מן שְׂאֹר ולהיות כי בימי הפסח הוא זמן היניקה של זעיר אנפין כנזכר לעיל ואינו נגדל עד חג השבועות לכן נצטוינו שלא יראה בפסח לא חמץ ולא שאור כדי שלא יינקו החיצונים מן החסדים וגבורות של הקטנות דזעיר אנפין וצריך לבער אותם מקודם הפסח כדי שלא יתאחזו בהם החיצונים.

והנה ענין הד' כוסות של ליל פסח הם כנגד ג' אלהים במילויהם כי כן כוס הוא בגימטריא אלהים. והנה כוס הא' הוא כנגד אליהם דיוּדין שבמוח החכמה ולפי שהחכמה נקרא קֹדֶש כנודע לכן הקידוש של ליל פסח נאמר על הכוס הא'. והכוס הב' הוא כנגד אלהים דהֵהִין שבמוח בינה ולכן בו נזכר ההגדה של סיפור יציאת מצרים. ונודע כי בכח נ' שערי בינה יצאו ישראל ממצרים וגם כי הסיפור עצמו הוא בבינה כי היא סוד הגרון הנקרא קול עילאה דמינה נפקו קול ודיבור. והכוס הג' והד' הם כנגד חסדים וגבורות ושניהם הם אלהים במילוי אלפין אלא שהא' שבחסדים היא צורת י'ו'י' ושבגבורות היא צורת י'ו'ד' ולפי ששניהם כלולים יחד במוח הדעת לכן בין ג' לד' לא ישתה וענין המרור בגימטריא מַוֵ"ת והוא בחינת הדינים הקשים שצריך לטחנן וללעסן בשיניים כדי למתק המרירות שבהם כנודע בסוד השחקים הטוחנים מַן לצדיקים לעתיד לבוא וזה סוד מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בלע מרור לא יצא כי צריך ללועסו ולטוחנו. כדי למתק הדינים שבו. וענין החרוסת הוא זכר לטיט והוא בסוד לאה כי אנו צריכים למתק הדינים שבה גם כן והנה אות י' שבאמצע ב' הטֵיתִין עולה לכאן ולכאן ט"י י"ט והוא סוד מילוי ההויה דאלפין שעולה י"ט והוא בגימטריא חו"ה וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל: