שער הכוונות/דרושי תפלת השחר/דרוש א

דרוש תפלת השחר - דרוש אעריכה

ונבאר עתה כללים שיש בסדר תיקון תפלת השחר.


  • דע, כי מן תחילת התפלה עד ברוך שאמר, הוא עולם העשיה,
  • ומברוך שאמר עד יוצר אור הוא עולם היצירה
  • ומן יוצר אור עד סוף ברבת אבות הוא עולם הבריאה,
  • ושאר כל העמידה הוא עולם האצילות.
  • וסדר העשיה הוא מתתא לעילא.
  • וכדי ליחד את העשיה ביצירה -- והנה יש בה קליפות קשות וחזקות -- לכן צריך ליחד תחילה ראש היצירה בראש העשיה, ואח"כ שאר היצירה הוא מתתא לעילא.
  • וכן הבריאה הוא מתתא לעילא. וברכת אבות הוא ראש הבריאה (הנקרא "היכל ק"ק דבריאה") עד סוף בא״י מגן אברהם.
  • ושאר כל העמידה כולה היא באצילות.


וזה ביאור כל הנזכר.

  • כי הי"ח ברכות שיש מן "על נטילת ידים" עד ברכת התורה הם ח"י ברכאן דיסוד דעשיה.
  • ומן הודו עד ברוך שאמר הוא רישא דעשיה, היכל ק״ק שלה.
  • וברוך שאמר הוא היכל ק״ק, ראש היצירה. ולכן הם י״ג ברוך כמנין אחד, והוא סוד י״ג מכילן דרהמי אשר בעולם היצירה. ולכן יש בברוך שאמר פ״ז תיבות (ככתוב בנוסח שנעתיק לקמן בע״ה) לרמוז כי הוא ראש היצירה שעליו נאמר "ראשו כתם פז". ולכן צריך לומר "המהולל בפה עמו" (שעולה בגימטריא פ"ז), ולא ככתוב במחזורים בפי עמו.
  • ואח"כ ח"י שמהן שיש באותם הפסוקים של "יהי כבוד ה׳ לעולם" עד "תהלה לדוד" כנודע. והנה הם ח"י ברכאן דיסוד דיצירה. ולהיות כי נודע, כי בכל עולם מארבע עולמות אבי"ע יש כל הי' ספירות וכל הפרצופים (שהם: א"א, ואו"א, וזו"נ) -- ולכן בסוף היצירה אנו חוזרים להזכיר ח"י הויות בשירת הים, וי״ג שבחים דישתבח (שהם: שיר, ושבחה, הלל, וזמרה כו').    [אמר שמואל: לקמן נתבאר שי"ג דעשיה הם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שאומרים אותם אחר איזהו מקומן].


  • והנה בהיותו בסדר העשיה (שהוא מתחלת התפלה עד ברוך שאמר כנ״ל) -- יכוין לעלות כל הנפשות אשר שם אל עולם היצירה.
  • ובסדר היצירה יכוין לעלות כל הרוחין אשר שם אל עולם הבריאה.
  • ובסדר הבריאה יכוין לעלות כל הנשמות אשר שם אל עולם האצילות.

ואז מלכות עילאה, נכללת מכל אלו הנפשין ורוחין ונשמתין, ועל ידי כן נעשין בה בחינת מ״ן. וצריך לשתף גם את עצמו בכל חלקיו; דהיינו להעלות נפשו עם הנפשות דעשיה, ורוחו עם הרוחין דיצירה, ונשמתו עם נשמתין דבריאה. והבן זה היטב.    [ וכבר ביארנו ענין עליית העולמות -- שאינם עולים רק בחינת הנפשות והרוחות והנשמות אשר בהם בלבד. אבל העולמות עצמן -- אינן עולים. ]

וכן בירידת הנשמות אחר העמידה, תכלול נפשך ורוחך ונשמתך עמהם, על דרך הנזכר בעליה.


עוד דע, בענין סדר תפילת שחרית כבר נתבאר לעיל

  • כי מן התחלת הי"ח ברכות עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה.
  • ומשם עד יוצר אור, עולם היצירה.
  • ומשם עד תפילת י"ח הוא עולם הבריאה.
  • ומשם עד קדיש שאומרים קודם אשרי יושבי הוא באצילות.
  • ומן אשרי יושבי עד תפלה לדוד, חוזר להיות עולם הבריאה.
  • ומשם עד אין קדוש כה׳, חוזר להיות עולם היצירה.
  • ומשם עד עלינו לשבח, הוא עולם העשיה.

והכונה היא, שצריך בתחילה להעלות העולמות ממטה למעלה כנ"ל, ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו, עד שנמצאים כל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפלליו תפילת י״ח בעמידה -- אז נעשה שם הזווג העליון. ואח״כ צריך לקבל שפע העליון הנמשך מן הזווג ההוא וצריך להורידו למטה בעולמות התתתונים, מעילא לתתא. ולכן באומרנו "אשרי יושבי ביתך" עד "תפלה לדוד" אנו מורידין השפע מן האצילות אל הבריאה. ואין הכונה להוריד עולם הבריאה בעצמו. וכן על דרך זה עד "אין קדוש כה' כי אין בלתך", כי אז אנו מורידין השפע מיצירה לעשיה. ואח״כ בעלינו לשבח, אז יורדין העולמות הנזכרים, כל אחד במקומו, (כמ"ש שם בע"ה). גם נתבאר במזמור "אשרי יושבי ביתך" הנתקן אחר נפילת אפים. ושם נתבאר בכל הצורך, ועיי" היטב.

  • והנה כאשר תתחיל בח"י ברכות הנזכרות עד ברוך שאמר תכוין תמיד בהויה דמילוי ההין שהוא בעשיה ויוצא מאות ה"ה אחרונה של ההויה הכוללת (כנודע כי ה׳ אחרונה היא בעשיה). והויה זו דמילוי ההין הוא סוד נשמת העשיה הנקראת 'בהמת נפש', והיא העולה ממקומה אל היצירה כנזכר. גם תכוין אל שם אל אדני אשר בעולם העשיה.
  • ובהגיעך אל ברוך שאמר עד יוצר אור תכוין אל נשמת עולם היצירה, שהוא הויה דאלפין העולה בגימטריא מ"ה, והוא בחינת רוח כנ"ל. גם תכוין אל שם אל הויה אשר בעולם היצירה.
  • ובהגיעך אל יוצר אור עד העמידה תכוין אל נשמת הבריאה, והיא הויה דמילוי ס"ג. גם תכוין אל שם א"ל שדי אשר בעולם הבריאה.
  • ובהגיעך אל ברכת אבות אחר שאמרת ה' שפתי תפתח, אז תכיון אל הויה דמלוי יודין העולה בגימטריא ע"ב שיוצא מאות יוד של ההויה הכוללת. כי כבר ידעת כי ה' שפתי תפתח הוא בהיכל ק״ק דבריאה וכן על דרך זה ממש תכוין בעת הורדת הג' עולמות אחר העמידה כנ"ל, עד עלינו לשבח.


והנה אין ראוי לכוין כל אחד ואחד בפני עצמו לפי שעיקר הכונה היא לכלול ולקשר עולם בעולם.

  • ולכן כשתגיע אל ברוך שאמר תכוין אל אות ה' תתאה שבשם הויה ותכוין אל שם ב"ן דמילוי ההין. וגם תכוין אל שם אל אדני. ותעלם ותחברם עם אות ו' של השם, ועם שם מ"ה דאלפין, ועם שם 'אל הויה' שביצירה.
  • וכשתגיע אל יוצר אור תכוין אל ה"א תתאה להעלותה ולדבקה עם אות ו', ואות י' דבוקה עם ה' עילאה שבבריאה. וכן שם ב"ן דההי"ן תחברהו לשם מ"ה, ושם מ"ה עם שם ס"ג דבריאה. וכן שם 'אל אדני' עם שם 'אל הויה', ותחברם עם שם 'אל שדי' שבבריאה.
  • ובהגיעך אל העמידה תכוין להעלות כל הד' עולמות כלולים זה בזה בג׳ בחינות הנזכרים מלמטה למעלה על דרך הנזכר לעיל, ועל דרך זה תעשה להפך בעת ירידת העולמות אחר העמידה כנ״ל.

ונמצא כי בהגיעך אל "אין קדוש כה׳ כי אין בלתך כו'" תכוין לכל הארבע עולמות כלולים זה בזה מעילא לתתא.