שער הכוונות/דרושי ציצית/דרוש ה

שער הכוונות דרושי ציצית דרוש העריכה

דרוש ה'. ענין הציצית והתפילין וההפרש אשר ביניהם

כבר הודעתיך כי הציצית הוא בחי' אור המקיף אל ז"א. וזהו בשני מציאות: ( א ) האחד הוא בזמן היותו בסוד העיבור תוך אימא עילאה, ( ב ) והשני הוא בזמן היניקה. וענין זה איננו חסר לעולם, לפי כי שני בחי' אלו (דעיבור ויניקה) אינן חסרים אפילו לבחי' העולמות אחר החרבן, ויש להם אור מקיף אפילו בבחי' העולמות.

אבל התפילין הוא אור מקיף מבחינת זמן השלישי דז"א הנקרא 'גדלות דמוחין', והוא יותר גדול ומעולה מבחינת הציצית. וענין זה לאחר החורבן חסר לעולמות החיצונים. כנודע כי אחר החורבן אין זווג אלא לבחינת הנשמות (שהם פנימיות העולמות), ואין זווג לבחינת העולמות בימי החול שאז נאמר "הן אראלם צעקו חוצה", כי המלאכים הם חיצונים בבחינת העולמות, ואין להם זווג בימי החול.

  • ובזה תבין למה צריך ללבוש הציצית קודם התפילין, לפי שהציצית הוא בחינת אור מקיף לב' בחינות הראשונות (שהם עיבור ויניקה) אשר כנגדם הם ד' כנפות ציצית קטן (כנגד עיבור) וטלית גדול (כנגד יניקה). ואין טלית שלישי כנגד הגדלות של המוחין. ולכן אח"כ מניחין התפילין שהם כנגד זמן הגדלות של המוחין.
  • גם בזה תבין טעם למה צריך שהטלית יכסה על התפילין. והוא לפי שהציצית הוא כנגד העולמות החיצונים והתפילין כנגד אור מקיף של בחינת הנשמות שהם פנימיות העולמות, ולכן הציצית החיצון יכסה על מקום התפילין שהם הפנימיות.
  • גם בזה תבין טעם איך גדולה קדושת התפילין מקדושת הטלית.


ואמנם ענין הציצית הוא זה: כתיב "ויטע אשל בבאר שבע", כי אברהם שהוא סוד מימי החסד גורמין להצמיח שערות הראש (שהם דמיון אשלים ואילנות), ויש ג' מיני שערות -- א'דום ש'חור ל'בן, ר"ת אש"ל. והנה

  • שערות רישא דנוקבא דז"א הם אדומים כמו שכתוב "ודלת ראשך כארגמן",
  • ודז"א הם שחורות כמו שכתוב "קצוותיו תלתלים שחורות כעורב",
  • ודאריך אנפין הם לבנות כמו שכתוב "לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקי".

והנה ענין השערות דז"א הם סוד הציצית כמו שיתבאר, כבר ידעת כי קוצא חד דשערי יש ברישא דאריך אנפין נגיד עד רישא דז"א ומכה ובטש במוחין דז"א (שהם כפולים מצד אבא ומצד אימא כנודע), ומוציא הארתם לחוץ. ומן ההארה היוצא ממוחין דמצד אבא נעשה בחינת הציץ של כ"ג, וזהו 'ציץ' דכורא, ולכן לוקחו ז"א לעצמו. והארה היוצאת ממוחין דמצד אימא נעשה הציצית נוקבא, ולכן ג"כ נותנו ז"א לנוקבא (כמו שיתבאר). נמצא כי ציץ וציצית הוא מאות צ' של 'צלם' דאבא ו'צלם' דאימא. והנה ענין הציצית הוא סוד הארה עליונה של ל' ד'צלם' שנעשה אור מקיף לז"א והוא סוד בחינת הטלית.    [אמר הכותב חיים: הנה פליג דידיה אדידיה. בתחילה אמר שהוא צ' דצלם ולבתר קאמר שהוא בלמד דצלם?!]

והנה ענין המקיף הזה כבר ידעת עניינו; כי אור המקיף היוצא משערות אריך (שהוא כתר) הם מקיפין לו לעצמו. וכן החכמה -- המקיף שלה הוא לעצמה. אבל אור המקיף דבינה (הנקרא פום ממלל רברבן) משם יוצא אור מקיף לו"ק תחתונות.


והנה מקיף ז"א הוא הטלית, וצריך לבאר למה הציצית נקרא "תשמישי מצוה" והתפילין "תשמישי קדושה"?    והענין כי הציצית נקרא 'תשמישי מצוה' לפי שהם מאירים אל הנוקבא דז"א הנקראת 'מצוה', אבל התפילין הם נקראים 'תשמישי קדוש'ה לפי שהם בחינת אור מקיף אל המוחין דז"א הנקראים 'קדושה'.


והנה שערות רישא דז"א יש בהם ג' בחינות ואלו הם:

  • קוצים ממוח הדעת.    [ וז"ש "קווצותיו תלתלים" כי הקוצים הם מי' שמות 'אלהים' שבדעת, ה' גבורות וה' חסדים, מבחינת הקטנות כנודע כנ"ל; כי הציצית אינו מן הגדלות. והנה י' פעמים 'אלהים' הם גימטריה ת"ל ת"ל -- ת"ל חסדים, ות"ל גבורות; ועם ן' אותיות שבהם (עשרה פעמים ה' -- הרי ן') -- הרי 'תלתלים'. ]
  • והנימין הם ממוח הבינה
  • והשערות הם ממוח החכמה.

ודע

  • כי השערות הם קטנים, והם אור מקיף לז"א עצמו
  • והנימין הם בינונים, והם אור מקיף ללאה
  • והקוצים הם ארוכים, והם אור מקיף לרחל.


ודע כי השערות למעלה הם שחורים לפי שהחסדים הם מכוסים תוך יסוד אימא וגם להיותם מבחינת מוחין דקטנות דאלהים שהם דינים. אבל כאשר נמשכים מן החזה ולמטה ומתגלים -- אז מתלבנים חוטי הציצית (כנודע שהם שחורים כי הם סוד דינים דדכורא, קשין ברישא ונייחין בסופה). וגם כי אח"כ בבא מוחין דגדלות נבקע היסוד דאימא שבמקום החזה ויוצא הארה משם ומאיר ומלבין חוטי הציציות השחורות שבבחינת הקטנות.

ולטעם זה צריך ליקח ולקבץ כל הד' ציציות בעת הקריאת שמע וישימם כנגד החזה והלב -- כי שם מקום גילוי, הארת החסדים דגדלות כדי שיתלבנו הציציות ויתמתקו הדינים שבהם. ואמנם הם ח' חוטין לפי שכיון שהחוטים הם השערות היוצאות מן מוחין דקטנות, והנה בדעת דז"א יש בו מצד אבא ב' 'אלהים' שהן ארבע וכן בדעת דמצד אימא יש בו ב' 'אלהים' שהן ארבע -- סך הכל ח' 'אלהים'.

[ אמר הכותב חיים: נלע"ד שטעה השומע. וכן צ"ל שהם ד' מוחין דמצד אבא, וארבע דמצד אימא, וכולם בחינת 'אלהים'. וכן עד"ז יש בו ד' מוחין דמצד אבא (שהם ד' יה"ו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) וד' אחרים מצד אימא (שהם ד' אה"י -- ב' דיודין, וא' דאלפין, וא' דההין), וכולם מבחי' מוחין דגדלות. ולכן היו ח' חוטין גם כן. ]

ומה שאמרו רז"ל שנקב הציצית בטלית לא יפחות מקומו משיעור קשר גודל -- הטעם הוא לפי שכשנכנסים הנצח-הוד דאימא בתוך ז"א -- אינו נכנס רק ב' פרקים שבהם לבד, וכשבוקע ירד השפע וחוזר לאחוריו וחוזר ומסתלק מן אלו ב' פרקים שנכנסו תחילה והיו בלתי הארה כלל. אבל בפרקים השניים לא נסתלק מהם השפע והאור לגמרי כי עדיין נשאר בהם קצת רשימו של הארה. ולכן שם במקום ההוא שיש בו קצת רושם הארה צריך לעשות נקב הציצית כדי שיהיה להם קצת הארה ע"כ: