שמות רבה לח ד
<< · שמות רבה לח · ד · >>
ד"א (שמות כט, א) "זֶה הַדָּבָר". הא הוא דכתיב (הושע יד, ג): "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" - זהו שאמר הכתוב (תהלים כ"ו, ו'-ז') "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי...לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה". יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר (תהילים כו, ז)"לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה".
לפי שישראל אומרים: רבון העולם הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן!
- אמר להם (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'".
אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות!
- אמר להם דברים אני מבקש! שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין 'דברים' אלא דברי תורה שנאמר (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה".
אמרו לו אין אנו יודעין .
- אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל.
- אבותיכם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעַבְּדוּ במצרים -- לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו"
- בימי יהושע -- לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שִׂמְלֹתָיו" ומה אמרתי לו (שם ח, יח) "נטה בכידון".
- בימי השופטים -- בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר (שופטים ו, ז): "ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'"
- בימי שמואל -- לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז, ט): "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'"
- וכן אנשי ירושלים - אע"פ שהכעיסוני - בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם שנא' (ירמיה לא, ו): "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'"
הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"
לכך אמר דוד "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" איני אומר להקריב לך אלא "לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" שאני מודה לך על דברי תורה.
דבר אחר: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים". אמר משה (דברים לג, כז): "מְעֹנָה אלהי קדם" -- אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד.
רבי אומר "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב" -- זה המן שנאמר (אסתר ז, ו): "איש צר ואויב". ולמה "צר ואויב"? אלא 'צר' למעלן 'ואויב' למטן; 'צר' לאבות 'ואויב' לבנים; 'צר' לי 'ואויב' לך.
"וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" -- אלו בניו.
(דברים לג, כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" -- אין 'עַיִן' אלא נבואה שנאמר (ישעיה כט, י): "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם"
א"ר שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן. שהוא מוריד להם מן מן השמים ומעלה להם מן הארץ טל שנאמר (שמות טז, יד): "ותעל שכבת הטל", וכן "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל".
כיון שראה משה מתן שכרן של צדיקים אמר להם (דברים לג, כט): "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בה'" -- בני אדם שהן משתמשים בהקב"ה
- "מָגֵן עֶזְרֶךָ" -- כנגד אברהם שנאמר (בראשית יד, כ): "אשר מגן צריך בידך"
- "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" -- כנגד יצחק שפשט צוארו כנגד החרב
- "וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ" -- כנגד יעקב שנאמר (שם לו, ו) "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו"
- "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ" -- בימי מרדכי שנאמר (אסתר ו, יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס". מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר (שם ד, א) "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה אלא -- (שם ו, יב) "וישב מרדכי", כשם שהיה מתחלה.
(דברים ל, ז): "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה" - לא עליך אלא - "על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך". ואתה תעמוד לך מן התפלה?... לאו! אלא מה כתיב אחריו? "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" כשם שעשה מרדכי שנאמר "וישב מרדכי אל שער המלך", שחזר לשקו ולתעניתו.
לכך נאמר "קחו עמכם דברים".
אף כאן הוא אומר "זה הדבר" לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא ע"י התפלה שנאמר (דברים ט, כ): "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו [ואתפלל גם בעד אהרן וגו']":