שמות רבה יג א
כמה דברי מוסר אפשר ללמוד מהאגדה הזאת:
א. "שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה, אמר להם 'הארץ היאך נבראת תחלה?' אמרו לו 'אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי'. " - כמה כיבדו רבותינו את פועלי הבניין! עד כדי כך, שייחסו את החכמה הגדולה ביותר - לדעת איך נברא העולם - דווקא לתלמיד-חכם שהיה גם בנאי.
ב. "אמר לו 'איני יכול לירד, מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש'." - איזו הקפדה על זמנו של המעסיק! גם כששואלים אותו שאלה על עניינים ברומו של עולם, הוא לא מפסיק לעבוד אלא עונה תוך כדי עבודה.
ג. כל הסיפור הזה בא ללמד מסר את אבנימוס הגרדי: במקום להתפלסף על איך נבראה הארץ, לך לעבוד! זה הרבה יותר חשוב. וכשאתה עובד, אתה גם נעשה בעצמך שותף לקב"ה בבריאת העולם. "לא המדרש עיקר - אלא המעשה".
ושני פירושים על הפסוק (משלי כז ג): "כובד אבן, ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם":
ד. "מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות (העשויים מאבן, ואת) החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם... אמר הקדוש ברוך הוא... בני אדם רואין כאילו יגיעה היא לפני, ואינה יגיעה... במה אני ייגע? במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר"הוגעתם ה' בדבריכם", הוי וכעס אויל כבד משניהם." --- לברוא עולם זה קל; לסבול את הטיפשות שיש בעולם - זה קשה...
ה. "אמר הקדוש ברוך הוא: כבדתי את ישראל בעולם, שנקראו אבן... ונטל החול - אלו ישראל, שנמשלו לחול... שנטלתי אותם בעולם... ועמדו והכעיסו לפני, ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי: בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר 'לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן'. הוי וכעס אויל כבד משניהם. הוי "כי אני הכבדתי את לבו" --- לגאול את עם ישראל זה קל; לסבול את העוונות שלהם - זה קשה.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה {כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ}."
הדא הוא דכתיב (משלי כז, ג) "כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם".
- שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה, אמר להם 'הארץ היאך נבראת תחלה?'
- אמרו לו 'אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי'.
- הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא, אמר לו 'שאלה יש לי לשאול אותך'.
- אמר לו 'איני יכול לירד, מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש'.
- אמר ליה 'היאך נבראת הארץ תחלה?'
- אמר ליה 'נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד, וזרק על המים, ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר (איוב לח, לח) "בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו".
- -
- וברור הוא הדבר באזני בני אדם, שנאמר "כובד אבן ונטל החול":
- מהו "כובד אבן" - מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר 'היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו?'. מהו "ונטל החול" - אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם, אמר הקדוש ברוך הוא יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני, ואינה יגיעה, שנאמר (ישעי' מ, כח) "לא ייעף ולא ייגע", במה אני ייגע? במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר (מלאכי ב, יז) "הוגעתם ה' בדבריכם", הוי "וכעס אויל כבד משניהם".
- דבר אחר, "כובד אבן" - אמר הקדוש ברוך הוא: כבדתי את ישראל בעולם, שנקראו אבן, כמה דתימא (בראשית מט, כד) "משם רועה אבן ישראל". "ונטל החול" - אלו ישראל שנמשלו לחול, שנאמר (הושע ב, א) "והיה מספר בני ישראל כחול הים", שנטלתי אותם בעולם ואמרתי (זכריה ב, יב) "כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו". רבי יהושע אומר: תקון סופרים הוא, עיני כתיב. ועמדו והכעיסו לפני, ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי: בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר 'לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן'. הוי "וכעס אויל כבד משניהם". הוי "כי אני הכבדתי את לבו":