ב. ברכות (ברכות ו, ב) האי מאן דבעי כו'. הנה כל מה שכתבתי כי רוחין ושידין ולילין הם תפארת יסוד מלכות הוא בכללות פרצוף הסטרא אחרא דעשי'. אמנם בפרט כשמתחלקין לפרצופין אז נתהוה מרוחין פרצופי אבא ואימא שיש בהם ג"כ רוחות זכרים ורוחות נקיבות וכמו שכתבתי לעיל מברא"ר (ס"פ כ') שנזדווגו לאדם וחוה. והם המולידין שדין ולילין שהם פרצופי זכר ונוקבא. ר"ל יציאת כח החכמה ובינה לפועל על ידי הז' תחתונות וכך היסוד מוציא לפועל מה שגנוז בגוף וכן שידין הוא כח היציאה לפועל. ולכן אמרו בפרק יום הכפורים דשד מתהפך לכמה גוונין. כי פרצוף זעיר אנפין שהוא הז' תחתונות הוא כחות המתלבשים באיברי הגוף משא"כ חכמה ובינה הם נעלמים וההתלבשות בגון הוא מצד הדמיון כי באמת לא נברא להם גוף מצד קדושת שבת כמו שאמרו ז"ל רק מ"מ יש להם התלבשות דמיוני. וביאור זה כי מעקרי אמונת חכמי ישראל האמיתים והיא אמונת כל ישראל בדרך כלל באמונה פשוטה בני חקירא בפרטי הדבר. כי הנהגה הטבעית כולה הנגלית בעולם מסודרת כל דבר על אופניו חק ולא יעבור כל ימי עולם. דרך משל שהאש ישרף וייבש והמים ילחלחו וינקו ויכבו וכדומה הוא הכל מהשי"ת בייחוד באותו עת ורגע פרטית שהוא נעשה כעין שנאמר ואתה מחי' את כולם. ותקנו אנשי כנסת הגדולה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ונאמר בורא השמים וגו' ולא ברא וכן הרבה פסוקים מעידים על זה שכל ענייני הטבע שכבר הוטבעו כן בתחלת הבריאה מ"מ בכל רגע השי"ת הוא השופע כח לדבר זה שיפעול כך. ולו יצוייר ח"ו העדר השפעתו ברגע אחת היו כל העולמות והברואים כלא היו ונמצא שורש כל הפעולות הוא עצם השי"ת ואמונה זו היא פינת אמונה הישראלית כי אין שום דבר מקרה. לא כאותם האומרים שאחר שברא השי"ת את העולם הרי הוא נבדל ממנה ויכול להתקיים גם בהסרת השגחתו. ומהם יודו בהשגחתו רק שהוא כרצונו כשרוצה משגיח ופעמים לא ירצה ויסיר השגחתו ומ"מ העולם מתקיים. ומהם יחלקו השגחתו ויאמרו כי ישגיח רק בברואים נכבדים כאדם ודומיו ולא בשפלים או בכלל ולא בפרט וכהנה יתנו תנאים בזה כרצונם. ובכלל יקראו כל ענין השי"ת אצל הנבראים רק בלשון השגחה שהוא הבטה והסתכלות במעשיו ואלו הם נפרדים ח"ו ממנו וענין זולתו. אמנם אמונה האמיתית של מאמינים בני מאמינים הבאים בסוד ד' הוא כי השי"ת כח עצמו כביכול הוא טמון וגנוז בהעלם עצום בכל פרט היותר קטן מפרטי הבריאה. ר"ל שכחו יתברך שופע בהעלם והשתלשלות לבושים שונים ומ"מ בתוך הלבוש נמצא ג"כ עצם המלובש אלא שהוא מלובש בלבושים שונים זה על גב זה ומ"מ התקיימות כולם הוא רק מצד עצם המלובש יתברך ולו יצוייר כח עצמותו יתברך (נפרד) מן איזה נברא היותר קטן רגע אחת תיכף הי' כלא הי' אין ואפס מוחלט לגמרי כי הכל רק התפשטות מן העצם יתברך שמו. ולכך כל מה שנראה ברואים ופעולות שונות בעולם ואנו רואים הפעולות ההם נפעלים מצד איזה עצם חומריי הפועלם נדע להפשיטם ממלבושם הגשמיי שנלבשום בו ונבין כי רק חיות השי"ת שבו ורצונו הקדום שיהי' נברא זה בעולם הוא הגנוז בו גם בו עתה לקיימו ולפעול:


אמר המעתיק הנ"ל ע"כ מכתי"ק בכרך הזה. ונשאר עוד חלק כ"ד דפים אשר הכן רבינו הקדוש המחבר זי"ע ללמדינו תורת אמת בקונטריס זה אבל לא היינו ראויים לאור הגדול כזה. ועלינו לשבח לאדון הכל ית"ש על מעט הכמות ורב האיכות של האור השופע הזה שנשאר לנו מעיר וקדיש הזה הנשלח לנו מן השמים להאיר בחכמתו וקדושתו העצומה לארץ ולדרים. וכדי להשלים הגליון אעתיק איזה פנינים יקרים מכתי"ק מהמון חדושיו הרבים ועצומים ששנה לנו רבינו הקדוש מאור הגולה המחבר זי"ע בימי טל ילדותו למען ללמד לבני יהודה קשת ללחום מלחמתו של תורה הקדושה. ומשנתו הקדושה לא יזוז ממקומו. וזה לשון קדשו אות באות: