שיחת ביאור:משנה פאה פרק ב

ביאור משנה ב: וכל ההרים אשר במעדר יעדרון

עריכה

הביאור הנוכחי אומר:

הציטוט מישעיה מלמד כי גם מקום שאינו ניתן לעיבוד על ידי מחרשה הרתומה לבקר נחשב "שדה", והוא קשור לסוף אותו פסוק "וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שה", כלומר יש שימוש חקלאי גם לשדה כזה, ולכן הוא חייב בפאה, ואין השטחים הטרשיים שמפריעים למעבר מפסיקים. "

לא הבנתי ביאור זה. מדוע "משלח שור ומרמס שה" הם שימושים חקלאיים? עד כמה שידוע לי, מרעה אינו נחשב חקלאות, ושדה המשמש למרעה אינו חייב בפאה. --אראל סגלשיחה • כ"ד בכסלו ה'תשע"ט 18:12, 2 בדצמבר 2018 (IST)תגובה

נ.ב. ראו גם ביאור:ישעיהו ז כה. --אראל סגלשיחה • כ"ד בכסלו ה'תשע"ט 18:13, 2 בדצמבר 2018 (IST)תגובה

חזרה לדף "משנה פאה פרק ב".