היה מדבר עם אחד, בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפלת ערבית ואמר: ותקננו בעצה טובה מלפניך, ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות: ותקננו בעצה וכו'. וענה רבנו זכרונו לברכה ואמר לזה שעמד אצלו: הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות: ותקננו בעצה טובה וכו', הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד, כי זאת היא תפלה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו'. ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנס בעבודת השם שצריכין לבקש מאד מהשם יתברך על זה שנזכה לעצה טובה מלפניו יתברך. ואמר על עצמו: כשמגיע היום אני מוסר כל תנועות שלי של כל היום אליו יתברך שיהיו כל התנועות שלי ושל בני ושל התלויים בי, שיהיו הכל כרצונו יתברך וכו'. וכן כשמגיע שבת או יום טוב וכיוצא אני מוסר היום להשם יתברך שיהיה כל הנהגת אותו השבת כרצונו יתברך, ואחר כך כמו שמתנהג אצלו באותו היום או באותו השבת וכיוצא שוב אינו מבלבל דעתו אחר כך כלל, אם היה הנהגת של אותו היום כראוי, והבן: