גַּם סִפֵּר מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁהָיָה לוֹ - שֶׁהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מַרְגִּישׁ מַמָּשׁ הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְהָיָה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ מְאֹד. כִּי הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁמַּתְחִילִין מַרְאֵה פָּנָיו לְהִשְׁתַּנּוֹת לְכַמָּה גְּוָנִין, כְּדֶרֶךְ הַמִּתְבַּיְּשִׁין, מַמָּש בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי.

וּכְבָר נִתְבָּאֵר מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה וְהַיִּרְאָה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל פָּנָיו תָּמִיד, אֲשֶׁר לֹא נִרְאָה כָּזֹאת.

וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נַחוּם ז”ל מִטְּשֶׁארְנָבִּיל רָאָה אוֹתוֹ בִּימֵי נְעוּרָיו בִּקְהִלַּת מֶעדְוֶועדִוְוקֶע, וְנִתְבַּהֵל מֵעֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה עַל פָּנָיו אָז, וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כ): “לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ”, זֶה רוֹאִין בְּחוּשׁ אֶצְלוֹ.