שיחות הר"ן/קכט
עקר התגברות התאוה הידוע, דהינו: תאות המשגל, הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה. וצריכין להתגבר בכל עז להיות אך שמח תמיד.
ואמר: אפלו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצועקין. ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון: "אין אפלו אז מעפלט אין אה בלאטי אריין שרייט מען אין מע שרייט אין מע שרייט", והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר.
ואמר שלענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה, שדיה לצרה בשעתה, ולא יבלבל עצמו כלל כלל בענין זה לא קדם ולא אחר־כך: