"שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (תהלים עג, ט), כי עכשיו נתפשט האפיקורסות - שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה'. והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם, שאינו משגיח על כל העולם. ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו. אך שהם בושים לדבר בפירוש על השם יתברך הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם.

וזהו ״שתו בשמים פיהם״ - שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים, כי עיקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול, כנזכר לעיל, אך ״לשונם תהלך בארץ״ - שמחמת שבושים לדבר בפירוש נגדו יתברך, על כן ״לשונם תהלך בארץ״, שפושטין לשונם נגד העולם כנ"ל. אבל באמת "שתו בשמים פיהם" כנ"ל: