שיחות הר"ן/ה

<< · שיחות הר"ן · ה · >>

היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל, כי הם מדברים רק בדרך היקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה - להבדיל - אין שם כלל כלל.

ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם, רק הולך בתמימות ויש לו יראת העונש, כי עיקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת העונש, ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה'. ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה, כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד, ועיקר הוא יראת העונש,

כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו' (זהר ח"א, דף יא:) (ח"א יא, ב), היינו יראת הרוממות, לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עיקר העבודה הוא רק על ידי יראת העונש אצל רוב בני אדם.

ומי שלומד חס ושלום בספרי המחקרים והפילוסופים נכנס בלבו ספקות וכפירות; כי כל אדם נולד עם רשעות, כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות, היינו אחר תאוות רעות של העולם הזה, רחמנא לצלן; רק מחמת יראת העונש הוא שובר תאותו ונכנס בדרכי ה'. אבל כשלומד באותן הספרים של חקירות חס ושלום אזי מוצא לעצמו ספקות וכפירות שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו.

ועל כן אין אנו מוצאים כלל שיהיה איזה אדם נעשה איש כשר וירא ה' על ידי ספרי המחקרים, אף על פי שנמצא בדבריהם איזה דברים ממדות טובות וכיוצא, אף על פי כן הכל הבל, כי הפסדם מרבה משכרם כי הם מבלבלים דעת האדם מאד. ועיין במקום אחר מזה מגודל האיסור ללמוד אלו הספרים, רחמנא לצלן.

ואמר: אשרינו שמשה רבנו עליו השלום בחר לנו חלק טוב מאד ונתן לנו את התורה, ופתח בה: ״בראשית ברא אלקים את השמים״ וכו' (בראשית א', א'), בלי שום חקירות ומופתים שלהם. רק צוה עלינו להאמין בשם יתברך באמונה לבד, ועל כן אסור לנו ליכנס בחקירות כלל, חס ושלום.

ואף שבזהר הקדוש (שם) הוא מגנה יראת העונש, כבר מבאר על זה תרוצים בספרי מוסר, כי באמת עיקר עבודת ה' היא רק על ידי יראת העונש כנ"ל.

ואמר שאלו התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם, כגון כלי מלחמה נפלאים, ושאר כלים העשויים בתחבולות על פי חכמה וכיוצא בזה שאר עניני חדושים שלהם שהמציא כל אחד ואחד מחכמיהם - אמר שהכל מלמעלה, כי לא היה אפשר להם לבוא על זה רק על ידי שהתנוצץ להם השכל בזאת החכמה; שבא לאותו החכם התנוצצות מלמעלה, כי כשהגיע העת והזמן שיתגלה אותה החכמה או התחבולה בעולם על כן שלחו להם מלמעלה בשכלם זאת התחבולה כדי שיתגלה בעולם. כי בודאי גם החכמים הקדמונים שהיו מקדם חקרו גם על זאת, ומפני מה לא באו הם על זאת התחבולה וההמצאה,

רק באמת הכל מלמעלה וכשבא העת שיתגלה זאת הדבר, אזי מתנוצץ לו השכל ואז בא אותו החכם על אותה התחבולה, כי נשלח לו מלמעלה ממקום שהגיע לו, כי בודאי אינם מקבלים דרך הקדושה רק דרך הסטרא אחרא, וזה פשוט.

(וגם להבדיל אלו האומרים פשטים וחדושים בגמרא, פרוש רש"י ותוספות, אילו לא היה נשלח להם מלמעלה מן השמים אי אפשר להם כלל לבוא על החדוש, רק באמת הכל מלמעלה. וכל אחד מקבל ממקום שמקבל, ועיין במקום אחר מזה (עיין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רמה),

כי בודאי יש בענין זה אלפים ורבבות מדרגות מהיכן כל אחד ואחד מקבל הארה והתנוצצות בשכלו ומאיזה מקום מושיטין לו החדוש או החכמה, אבל הכלל - שכל מיני חדושים שמחדשים החכמים, הן בקדושה - כגון פשטים ודרושים וכיוצא, הן להבדיל בעניני חכמות שלהם, הכל מושיטין להם ושולחין להם בשכלם מלמעלה. לכל אחד ואחד ממקום הראוי לו, כנ"ל:

מנוקד

הָיָה מְגַנֶּה מְאד אֶת סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים וְאָמַר שֶׁאֵין שָׁם כְּלָל שֵׂכֶל גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּאֵיזֶה מַאֲמַר מַהַרְשָׁ"א אוֹ מַהֲרַ"ם שִׁיף וְכַיּוֹצֵא מִסְּפָרֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עַמְקוּת וְשֵׂכֶל נִפְלָא וְנָעִים מְאד אֲבָל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים לא נִמְצָא זֶה הַשֵּׂכֶל כְּלָל כִּי הֵם מְדַבְּרִים רַק בְּדֶרֶךְ הֶקֵּשִׁים מִנֵּהּ וּבֵהּ עַד שֶׁבָּאִים לְאֵיזֶה מוֹפֵת אֲבָל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְהַבְדִּיל אֵין שָׁם כְּלָל כְּלָל וְאָמַר:

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִסִּפְרֵיהֶם רַק הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת וְיֵשׁ לוֹ יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּתְחִלָּה הִיא רַק מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ וּבְלִי יִרְאַת הָענֶשׁ אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִים גַּם כֵּן יִרְאָה כִּי עוֹבְדֵי מֵאַהֲבָה הֵם מוּעָטִים מְאד מְאד וְעִקָּר הוּא יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי הַיִּרְאָה עִלָּאָה בְּגִין דְּהוּא רַב וְשַׁלִּיט וְכוּ הַיְנוּ יִרְאַת הָרוֹמְמוּת לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְזאת הַיִּרְאָה אֲבָל עִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא רַק עַל יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ אֵצֶל רב בְּנֵי אָדָם וּמִי שֶׁלּוֹמֵד חַס וְשָׁלוֹם, בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים נִכְנָס בְּלִבּוֹ סְפֵקוֹת וּכְפִירוֹת כִּי כָּל אָדָם נוֹלָד עִם רִשְׁעוּת כִּי טֶבַע כָּל אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר רִשְׁעוּת הַיְנוּ אַחַר תַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה רַחֲמָנָא לִצְלָן רַק מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ הוּא שׁוֹבֵר תַּאֲוָתוֹ וְנִכְנָס בְּדַרְכֵי ה אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים שֶׁל חֲקִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי מוֹצֵא לְעַצְמוֹ סְפֵקוֹת וּכְפִירוֹת שֶׁהֵם סִיּוּעַ לָרִשְׁעוּת שֶׁלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בוֹ בְּטִבְעוֹ וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אָדָם נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא ה עַל יְדֵי סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בְּדִבְרֵיהֶם אֵיזֶה דְּבָרִים מִמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְכַיּוֹצֵא אַף עַל פִּי כֵן הַכּל הֶבֶל כִּי הֶפְסֵדָם מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרָם כִּי הֵם מְבַלְבְּלִים דַּעַת הָאָדָם מְאד וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מִגּדֶל הָאִסּוּר לִלְמד אֵלּוּ הַסְּפָרִים רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְאָמַר: אַשְׁרֵנוּ שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בָּחַר לָנוּ חֵלֶק טוֹב מְאד וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וּפָתַח בָּהּ (בְּרֵאשִׁית א א) : בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְכוּ בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת וּמוֹפְתִים שֶׁלָּהֶם רַק צִוָּה עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד וְעַל כֵּן אָסוּר לָנוּ לִכָּנֵס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם וְאַף שֶׁבַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא מְגַנֶּה יִרְאַת הָענֶשׁ כְּבָר מְבאָר עַל זֶה תֵּרוּצִים בְּסִפְרֵי מוּסָר כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר עֲבוֹדַת ה הִיא רַק עַל יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ כַּנַּ"ל וְאָמַר: שֶׁאֵלּוּ הַתַּחְבּוּלוֹת וְהַהַמְצָאוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ הַפִילוֹסוֹפִים בְּחָכְמָתָם כְּגוֹן כְּלֵי מִלְחָמָה נִפְלָאִים וּשְׁאָר כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים בְּתַחְבּוּלוֹת עַל פִּי חָכְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי חִדּוּשִׁים שֶׁלָּהֶם שֶׁהִמְצִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵחַכְמֵיהֶם אָמַר שֶׁהַכּל מִלְמַעְלָה כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לָבוֹא עַל זֶה רַק עַל יְדֵי שֶׁהִתְנוֹצֵץ לָהֶם הַשֵּׂכֶל בְּזאת הַחָכְמָה שֶׁבָּא לְאוֹתוֹ הֶחָכָם הִתְנוֹצְצוּת מִלְּמַעְלָה כִּי כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹתָהּ הַחָכְמָה אוֹ הַתַּחְבּוּלָה בָּעוֹלָם עַל כֵּן שָׁלְחוּ לָהֶם מִלְּמַעְלָה בְּשִׂכְלָם זאת הַתַּחְבּוּלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מִקּדֶם חָקְרוּ גַּם עַל זאת וּמִפְּנֵי מָה לא בָּאוּ הֵם עַל זאת הַתַּחְבּוּלָה וְהַהַמְצָאָה ?

רַק בֶּאֱמֶת הַכּל מִלְּמַעְלָה וּכְשֶׁבָּא הָעֵת שֶׁיִּתְגַּלֶּה זאת הַדָּבָר אֲזַי מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׂכֶל וְאָז בָּא אוֹתוֹ הֶחָכָם עַל אוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה כִּי נִשְׁלַח לוֹ מִלְּמַעְלָה מִמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם מְקַבְּלִים דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה רַק דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְזֶה פָּשׁוּט [וְגַם לְהַבְדִּיל אֵלּוּ הָאוֹמְרִים פְּשָׁטִים וְחִדּוּשִׁים בִּגְּמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת אִלּוּ לא הָיָה נִשְׁלַח לָהֶם מִלְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל לָבוֹא עַל הַחִדּוּשׁ רַק בֶּאֱמֶת הַכּל מִלְּמַעְלָה וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִמָּקוֹם שֶׁמְּקַבֵּל, וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת מֵהֵיכָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל הֶאָרָה וְהִתְנוֹצְצוּת בְּשִׂכְלוֹ וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשִׁיטִין לוֹ הַחִדּוּשׁ אוֹ הַחָכְמָה אֲבָל הַכְּלָל שֶׁכָּל מִינֵי חִדּוּשִׁים שֶׁמְּחַדְּשִׁים הַחֲכָמִים הֵן בִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן פְּשָׁטִים וּדְרוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא הֵן לְהַבְדִּיל בְּעִנְיְנֵי חָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם הַכּל מוֹשִׁיטִין לָהֶם וְשׁוֹלְחִין לָהֶם בְּשִׂכְלָם מִלְמַעְלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ כַּנַּ"ל]