שיחה:שמונה פרקים לרמב"ם ב

איני מבין מדוע מיחס הרמב"ם לכלל הפעולות הביולוגיות של הגוף (החלק הזן) חלק מהנפש. בעיני כל הפעולה הביולוגית אינה קשורה כלל לנפש. אלא אם כן מתחילים להתיחס להפרעות גנטיות הגורמות להפרעות התנהגותיות. כמובן שיש קשר בין "מצב הגוף" למצב הנפש, וכבר נאמר: ,,נפש בריאה בגוף בריא". אבל ליחס את כלל פעולות הגוף הפזיולוגי-ביוכימי לנפש תמוה בעיני.

אני כאמור רואה ב"חלק הזן" יותר את פעולות האדם שהוא עושה על מנת לקיים את גופו ולספק את צרכיו – תשוקותיו – תאוותיו, ולזה בהחלט כן יש קשר ישיר למבנה הנפש של האדם. כאן כבר כן יש קשר לביצוע עבירות. גם אכילה לא תקינה לשמה, והתנהגות הפוגעת בבריאות הגוף יכולה להיחשב לעבירה, בבחינת אדם הפוגע בגופו שניתן לו על מנת לשמרו, לשרתו – ולשרת את השכינה. חסידים מאידך רואים בסעודת מצווה – מצווה לשמה.

לא ברור לי גם למה מתכוון הרמב"ם ,,בחלק השכלי". חלק זה אינו מוזכר בפרק א', אלא, ,,החלק הדיבורי", אבל דומה שהכוונה בשניהם לאותו החלק. ולזה דווקא כן יש תפקיד נכבד בביצוע עבירה או מצווה. אדם יכול ללמוד מלאכות בזויות, ולהשחית זמנו על דברים בטלים, או ללמוד חוכמות זרות ולהתעמק בהן, עד שיחדל מעיסוקו בתורה. ראה להלן בפרק א' על הכוח הדיבורי: ,,והחלק הדיבורי הוא הכוח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל ובו תהיה ההסתכלות. ובו יקנה המלאכות, ובו יבדיל בין המגונה והנאה שבפעלים. ואילו השכלים מהם:

א) מעשי, ב) עיוני. א) והמעשי: ממנו: מלאכת-מחשבת, וממנו: מחשבי. ב) והעיוני: הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינם משתנים מכפי שהם. ואלו אשר יקראו 'חכמות' סתם. 79.177.39.174 15:28, 19 בינואר 2019 (IST)תגובה

הוספת נושא