שיחה:אגלי טל - הקדמה

סעיף ד - סיכום ותמיהה

בסעיף ד, הכותב מביא את דברי הרמב"ם "לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". הוא שואל מדוע הרמב"ם דיבר רק על תורה ולא על מצוות, שהרי במקור נאמר "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". התשובה שלו היא:

• המאמר המקורי מתבסס על דעת רבי יהודה, שאמר "מצוות אין צריכות כוונה", ולכן, גם מי שעסק במצוות שלא לשמן, עדיין זכה במצוה, והזכות הזאת תגרום לו שיקיים את המצוות לשמן.
• אבל הרמב"ם פסק "מצוות צריכות כוונה", ולכן מי שעסק במצוות שלא לשמן לא עשה כלום, ואין לו שום זכות שתגרום לו לקיים מצוות לשמן.
• אבל לגבי תורה המצב שונה, כי מי שלומד תורה גם נהנה מהלימוד, וההנאה היא חלק מהמצוה, ולכן גם מי שעוסק בתורה שלא לשמה, מכיוון שהוא נהנה, יש לו זכות שתגרום לו ללמוד תורה לשמה.

ואני תמה על התשובה, שהרי הכותב עצמו מסתמך על ההלכה, שמי שכפו עליו לאכול מצה ואכל יצא ידי חובה, כי הוא נהנה מהאכילה. אם כך, ישנן גם מצוות שמי שמקיים אותן שלא לשמן זכה במצוה, אפילו לדעת הרמב"ם. אם כך, עדיין היה על הרמב"ם לכתוב "בתורה ובמצוות"! --אראל סגל 22:36, 9 ביולי 2008 (IDT)

אולי מכיוון שברוב המצוות אין הנאה ("מצוות לאו ליהנות ניתנו"), לא פסיקא ליה לרמב"ם. -- נחום 16:50, 10 ביולי 2008 (IDT)