שולחן ערוך יורה דעה שעד ט
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שעד · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יש מי שאומר דתאומים שמת אחד מהם תוך שלשים יום והשני חי ומת אחר ל' יום -- אין מתאבלין עליו.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ט) והשני חי אחר שלשים יום כו' כצ"ל. ור"ל אין מתאבלין ע"ז שמת תוך ל' ולא אמרינן מדזה הוא חי והוא בן קיימא אפילו גם זה שמת מסתמא בן קיימא הוי דלא כהעט"ז שכתב שאין מתאבלין על זה השני שמת אחר שלשים דמסתמא נמי נפל היה דהא ודאי ליתא וכבר השיג עליו הב"ח בזה וכן משמע להדיא בא"ז גופיה שממנו מקור דין זה ומביאו בד"מ וז"ל תשובה על תאומים שמת אחד מהן תוך ל' והשני חי לא אמרינן מדהשני חי הראשון נמי בן קיימא הוי ואין מתאבלין עליו עכ"ל תשובת הרשב"א וכן פירש בהגה' דרישה ועיקר:
ט"ז - טורי זהב
ומת אחר ל' יום אין מתאבלין עליו. לפי זה משמע דעל השני אין מתאבלין והטעם דאנו רואין שגם השני אינו בן קיימא כיון שהוא מטיפה אחת עם הראשון וכ"פ בלבוש ואמר דהיינו דוקא כשהי' השני ג"כ חולה בשעת מיתת הראשון והאריך בזה לחזק דבריו ובאמת דעתו מתמיה מאד לפטור מאבילות מכח סברא חלושה כזאת ובדרכי משה ראיתי שהעתיק בלשון זה כתב אור זרוע תשובה על תאומים שמת אחד מהן תוך שלשים והשני חי לא אמרינן מדהשני חי הראשון נמי הוה בן קיימא ואין מתאבלין עליו עכ"ל רשב"א עכ"ל. ונמצא דעל הראשון קאמר דאין מתאבלין אבל על השני דמת אחר שלשים יום ודאי מתאבלין עליו וכאן הוא ט"ס וצריך להיות והשני חי עדיין אחר שלשים יום אין מתאבלים עליו וקאי על הראשון וכן משמע בסימני הטור שחיבר בעל השו"ע שז"ל תאומים שמת אחד מהם תוך שלשים יום והשני חי עדיין אין מתאבלין עליו אפילו מת בסוף שלשים עכ"ל הרי כ' אין מתאבלין עליו קודם שזכר אפי' מת בסוף ל' ואם איתא דעל השני כ' אין מתאבלין היה לו לכתוב תחילה מיתתו של שני ואדרבה כתבו אחר שכ' שהשני חי עדיין אלא פשוט שעל הראשון קאי ועליה מסיים אפי' מת בסוף ל' כלומר ביום הל' עצמו אפ"ה אין מתאבלין עליו אע"פ שיש שתי סברות להתאבל על הראשון. האחת כיון שחי עד יום ל' ובו מת ועוד שהשני חי עדיין והם מטפה אחת הוה אמינא כמו שהשני בן קיימא ה"נ הראשון קמ"ל דלא ומימים רבים הודעתי דברים אלו למו"ח ז"ל והשיב לי שמזמן קודם הרבה התעורר אותו הרב הגאון מוהר"ר משה חריף ז"ל בזה וכן עלה המוסכם בין שניהם וכן קבע בחבורו דאראשון דוקא קאי וכן כתב בפרישה. אח"כ מצאתי בתשובת מהר"ם מינץ בסי' נ"ה שהביא בהדיא המקור מהלכות שמחות שדין זה קאי שהשני חי עדיין ואז נאמר שהראשון גם כן לא היה נפל ולקמן סימן שצ"ז אעתיק דבריו ודברי הלבוש אינם נכונים בזה דעל השני אם מת פשיטא שחייב להתאבל עליו. שוב ראיתי שגם מהר"ר מאיר ז"ל מלובלין פסק בתשובות סימן ס"ז דאין להתאבל על השני מכח הג"ה זאת והוא מחסרון ידיעה שהיה לו להרב בזה ועלה לו כמו לבעל הלבוש:
באר היטב
(ז) עליו: הט"ז והש"ך כתבו שט"ס יש כאן בהג"ה וכצ"ל והשני חי עדיין אחר ל' יום ור"ל דאין מתאבלין על הראשון ולא אמרי' מדזה הוא חי והוא בן קיימא מסתמא גם זה שמת הוה בן קיימא דלא כהלבוש שכתב שעל השני קאי דאין מתאבלין עליו אפי' מת אחר ל' דמסתמא נמי נפל היה דהא ודאי ליתא וכן הסכים הב"ח והגאון מוהר"ר משה חריף ז"ל דעל השני שמת אחר ל' ודאי דמתאבלין עליו ודלא כמוהר"ם מלובלין בתשובה ששגג בזה ג"כ עכ"ל הט"ז.